תהילים פרק יב

[יב, א]
למנצח, השמינית –
נועם או פיוט, או יתר.

[יב, ב]
כי גמר חסיד –
גמר פועל עומד. או אם היה יוצא גמר חסיד לעשות חסד, גם פסו נכרתו כמו פס ידא.

ואמונים –
תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:

[יב, ג]
חלקות –
תואר והמתואר חסר והם אמרות. כמו: וידבר אתם קשות.

בלב ולב –
כמו שיש לו שתי לבבות והלשון תליץ בעד האחד.

[יב, ד]
יכרת –
נבואה כדרך רפאני ה' וארפא או תפלה.

מדברת גדולות –
כמו מאכלו בריאה.

[יב, ה]
ללשונינו –
בעבור לשונינו כמו: פן יאמרו לי.

[יב, ו]
מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב.

עתה אקום יאמר ה' –
דרך נבואה.

אשית בישע –
כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.

[יב, ז]
אמרות –
והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.

ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף – כסף אדוני הארץ.

שבעתים –
פעמים רבות.

[יב, ח]
אתה –
יתכן להיות מ"ם תשמרם על אמרות השם.

ותצרנו –
המפיח בהם וזו כמו אלה ופירושו: כי בני דורו רעים, על כן אחריו סביב.
והטעם: שהם משוטטים בכל מקום להרע.

ופירוש זולות –
קלון, כמו: יקר מזולל,
כי הייתי זוללה,
כל מכבדיה הזילוה, והוא חסר הראוי.

כרום-
אנשי זולות, כדרך וגבורתך במלחמה,
אל תהי מרי,
ואני תפלה.

ויש אומרים:
מן זולל וסובא והראשון נכון.