תהילים פרק יד

[יד, א]
למנצח אמר נבל –
הפך חכם, בעבור שידמה שאין אלהים, בעבור זה השחיתו דרכם והתעיבו מעלליהם, כמו ובעלילותיך אשיחה, אין עושה טובה.

[יד, ב]
ה', השקיף –
בעבור היות כבודו במקום עליון והוא השמים וזה דרך משל, כי הוא יודע הכל ודרך כל.

[יד, ג]
הכל סר –
מהדרך הישר.

יחדו נאלחו –
כמו נשחתו.

אין גם אחד –
אפילו אחד כמו גם בשחוק יכאב לב, גם לרעהו ישנא רש ואלה הרשעים שהם השונאים את ישראל והעד אכלו עמי.

[יד, ד]
הלא ידעו –
יתמה, כלומר הלא ידעו אלה פעלי און בעוד שאכלו עמי כאילו אכלו לחם ולא אמרו כי השם נתן להם כח, על דרך: ידנו רמה וזה הוא: ה' לא קראו.

[יד, ה]
שם –
במקום שאכלו שם עמי פחדו בצרה שבאה עליהם, עד שידעו כי השם בעזרת דור צדיק, כמו: לעזרת ה' בגבורים.

[יד, ו]
עצת עני –
הוא ישראל וכל עצתי היא כי ה' מחסהו.

[יד, ז]
מי –
טעם מציון, כמו: מטה עזך ישלח ה' מציון ומציון יסעדך בעבור היות הכבוד עם הארון בימי דוד.
ויתכן: שנשבו אנשים מישראל או הוא לעתיד, ויהיה הטעם מציון ישוב הכבוד ומי יתן כדרך מי יתן כל עם ה' נביאים.