[כב, א]
למנצח על אילת השחר –
כאשר יראה כח עלות השחר.
ויש אומרים:
כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו"ד איילותי, כגבר אין איל בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות אילת נגזרת מזאת הגזרה.
והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים וזה המזמור על נועם ניגונו.
[כב, ב]
אלי אלי –
פעמים כי בצרה היה.
וטעם אלי –
בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.
[כב, ג]
אלהי –
התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?!
והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.
[כב, ד]
ואתה, תהלות ישראל –
הבית ששם הארון, כדרך בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות – כי יש אומרים: כי טעם יושב – שאתה עומד ויושב קדם סלה.
כמו שוכן עד.
כמו: אתה ה' לעולם תשב ואתה תהלות ישראל, כדרך הוא תהלתך, והוא אלהיך.
ויש אומרים:
כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך בקרבך קדוש.
[כב, ה]
בך –
כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך, תפלטמו.
[כב, ו]
אליך –
לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו.
[כב, ז]
ואנכי –
רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.
[כב, ח]
כל –
גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד.
יפטירו בשפה –
יפתחו כמו פטר רחם והבי"ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי.
ויתכן שתחסר מלה.
[כב, ט]
גול –
תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום, כי הגולל דבריו על השם כדרך: גול על ה' דרכך.
יפלטהו כי חפץ בו –
השם כי טעה האומר, כי הגולל חפץ בשם והכתוב אמר: אם חפץ בנו ה' ורבים ככה.
[כב, י]
גוחי –
פועל או שם התאר, כמו גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך כמו מוציאי, והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו, כי הנה הוא גוחי מבטן שאין דעת לנו ולא כח.
[כב, יא]
עליך –
הטעם עליך הושלכתי לא על שדי אמי כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.
[כב, יב]
אל תרחק ממני –
דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.
[כב, יג]
סבבוני –
טעם רבים מכל פאה.
אבירי בשן –
כמו עגלי על דרך פרות הבשן.
כתרוני –
מן כתר מלכות שהוא עגול.
[כב, יד]
פצו –
פתחו, כמו ופצתה האדמה ותחסר כ"ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.
[כב, טו]
כמים –
דרך משל, מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו, כאילו סרה דעתו.
[כב, טז]
יבש –
ולא יוכל לדבר, על כן אמר אחד מהגאונים, כי כחי הפך חכי.
ולפי דעתי: בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.
ומלקוחי –
מגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו.
ולעפר מות –
לעפר בני מות, כמו גבורתך במלחמה.
ותשפתני –
כמו: שפות הסיר.
[כב, יז]
כי –
יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים, והם עדת מרעים.
וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה.
ידי ורגלי –
והזכיר ידי, כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח.
[כב, יח]
אספר –
יש אומרים:
כמו: אספרם מחול ירבון וכמוהו מי יספר שחקים בחכמה והטעם שהוא רזה ואין לו בשר.
והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר, כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי, כמו לראוה בך.
ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.
[כב, יט]
יחלקו –
כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.
[כב, כ]
ואתה, אילותי –
השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד, כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים, כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.
[כב, כא]
הצילה מחרב –
כנגד: עדת מרעים.
מיד כלב –
כנגד כי סבבוני.
[כב, כב]
הושיעני –
כנגד אריה טורף ושואג.
וטעם יחידתי –
בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה, אז תאסף אל הכל.
וטעם ומקרני ראמים –
שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה, ורמים חסר אל"ף, כמו ברחוץ הליכי בחמה.
וטעם עניתני –
כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת.
וטעם ומקרני –
כאילו הייתי על קרניו.
ויש אומרים:
כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד: ותרם כראם קרני.
וטעם עניתני –
כנגד אקרא יומם ולא תענה.
[כב, כג]
אספרה –
כנגד אספר כל עצמותי.
וטעם לאחי –
לאנשי סודי.
ובתוך קהל אהללך –
וזאת היא התהלה שאומר להם.
[כב, כד]
יראי –
וי"ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי ה' מהגוים, על כן אין שם מלת, כל כמו: כל זרע יעקב.
ואמר לישראל גורו –
שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.
[כב, כה]
כי, ולא שקץ –
הרחיק ושנא.
ענות –
מגזרת עני.
ויש אומרים:
כמו: מענה לשון על משקל שבות.
[כב, כו]
מאתך –
אתה הוא הסבה והיעוד לתהלתי, כנגד ואהללך.
[כב, כז]
יאכלו –
הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה, בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו.
וטעם יחי לבבכם –
זה יאמר איש לרעהו כדרך ותחי רוח יעקב אביהם, כי לבו היה כמת.
[כב, כח]
יזכרו –
טעם אפסי ארץ, כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו, ואלה אינם ענוים על כן אמר: כל משפחות גוים.
[כב, כט]
כי –
אז יודו כי לשם לבדו המלוכה וגם הכתוב הוא כמו והנבואה עודד הנביא שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו כאילו אמר: כי לה' המלוכה וה' מושל בגוים.
[כב, ל]
אכלו –
זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן.
ודשני ארץ –
הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר.
וטעם: ונפשו לא חיה –
על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.
[כב, לא]
זרע –
וי"ו לפניו גם וי"ו יעבדנו שב אל כי לה' המלוכה.
והטעם: כמו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. וככה: בני עבדיך ישכנו ותחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה.
וטעם לדור –
לדור הבא, על כן אחריו: יבואו, על דרך: דור הולך ודור בא.
[כב, לב]
לעם נולד –
הוא דור שלישי.
וטעם צדקתו –
על דרך צדקתו עומדת לעד, גם בעולם הזה.