[לח, א]
מזמור –
טעם פיוט תחלתו להזכיר.
[לח, ב]
אל בקצפך –
אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.
[לח, ג]
כי, נחתו –
בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.
[לח, ד]
אין מתום –
מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה.
מפני חטאתי –
כי בעבורה זעמתני.
[לח, ה]
כי –
נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.
[לח, ו]
הבאישו –
פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.
[לח, ז]
נעויתי –
אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.
[לח, ח]
כי כסלי –
הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.
[לח, ט]
נפוגותי –
מגזרת ויפג לבו.
שאגתי –
ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.
[לח, י]
אדני נגדך –
לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.
[לח, יא]
לבי סחרחר –
כתרגום סביב לא ימצא מנוח.
כחי –
כח התולדה
ואור עיני –
ככה מנהג החולים.
[לח, יב]
אהבי –
האוהבים שהיו לי.
מנגד נגעי יעמדו –
בעבור שהבאישו חבורותי.
[כח, יג]
וינקשו –
מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול.
והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.
[לח, יד]
ואני –
שהוא חסרון בגוף.
[לח, טו]
ואהי –
ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר.
והטעם: כי לא אענה להם:
[לח, טז]
כי –
אין לי תוחלת כי אם בך.
וטעם אתה תענה –
כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.
[לח, יז]
כי הגדילו –
לדבר או הפועל עומד.
וטעם פן ישמחו לי –
כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.
[לח, יח]
כי –
כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו.
והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.
[לח, יט]
כי –
אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.
[לח, כ]
ואויבי –
יש אומרים:
כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.
[לח, כא]
ומשלמי –
דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.
[לח, כב]
אל תרחק ממני –
כנגד מרחוק עמדו.
[לח, כג]
חושה –
לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני.
ור' משה אמר:
כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.