[מא, א]
למנצח, אשרי משכיל –
זה המזמור על חליו.
[מא, ב]
אשרי –
יש אומרים:
משכיל – כמו מביט כמו מסתכל הוית.
והנכון: מגזרת שכל, שישים לבו שישכיל במעשה השם עם החולי.
ודל –
בממון גם בבשר והוא החולי, כמו: ככה דל בן המלך.
דלות ורעות תאר.
ויש אומרים:
שמשכיל –
פועל יוצא והוא המבקר וידבר על לבו וישכילנו.
וטעם ביום רעה –
מערכת עליונה כנגד מולדו.
ימלטהו ה' –
לבדו ולא על יד אדם.
וטעם ישמרהו –
שלא יוסיף החולי ויחייהו, כי יפחד מהמות.
[מא, ג]
ואושר בארץ –
שיחיה שנים רבות יותר מאנשי דורו ולא יראו שונאיו תאותם.
ותי"ו תתנהו –
לפועל שאיננו כתוב, כמו: אשר ילדה אותה.
והטעם: אמרת השם או גזירתו, או תהיה התי"ו לנכח השם וכאלה במקרים הרבה.
[מא, ד]
ה', דוי –
שם, כמו: מדוה.
יסעדנו –
מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו.
והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.
[מא, ה]
אני –
הטעם כאשר אומר בתפילתי בחליי ה' חנני ורפאני אע"פ שחטאתי לך, על דרך: כי עם קשה עורף הוא.
[מא, ו]
אויבי –
אז יאמרו לי בעבורי, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל הפך מעשה המשכיל, וזה הדבר יאמרו לאחרים.
[מא, ז]
ואם בא –
אחד לבקר.
שוא ידבר –
לי כמה חרה לי שאתה חולה.
ידבר –
לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.
[מא, י]
גם –
שלא היה לי אויב שהיה אוכל לחמי והטעם: כי אני סבת חייו.
הגדיל עלי עקב –
הטעם הגדיל עקיבו שלא בא לבקרני, ושם לנפשו מעלה גדולה.
[מא, יא]
ואתה, חנני –
כנגד דבריהם, דברי בליעל יצוק בו.
והקימני –
כנגד לא יוסיף לקום.
[לא, יב]
בזאת –
הטעם כי לא יריע כמו שמחת המנצח ביום המלחמה, כדרך: עלי פלשת אתרועעי.
[לא, יג]
ואני בתומי –
בעבור תומי.
ויש אומרים:
כי תומי – רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.
[לא, יד]
ברוך –
על כן אני חייב לברך את השם בכל זמן, וזהו מהעולם ועד העולם ואומר פעם אחרי פעם, אמת ואמת, נשלמו פירושי הספר הראשון הודאות לשם.