תהילים פרק מד

[מד, א]
למנצח לבני קרח –

[מד, ב]
אלהים באזנינו שמענו –
והמספרים היו אבותינו, שהיו צדיקים והם נאמנים.

ועוד: טעם אבותינו –
שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו, רק האמת לבדו.

[מד, ג]
אתה –
כבר הזכרתי כי משפט העברים לחסר הבי"ת, כמו מצאתי בית ה', וככה: אתה בידך – בכוחך או במכתך.

ומ"ם ותטעם –
שב אל אבותינו.

ולמ"ד לאומים –
משרת כמו: שבחוהו כל האומים

ומ"ם ותשלחם –
שב אליהם כמו ותגרשם.

[מד, ד]
כי –
מ"ם בחרבם, שב אל אבותינו.

כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם –
זה לבדו הושיעם.

[מד, ה]
אתה –
ידבר המשורר על לשון ישראל.

וטעם להזכיר יעקב בדבריו –
המלאך הגואל אותי מכל רע.

[מד, ו]
בך –
בעזרתך נוכל לנגח צרינו, שלא ירעו לנו גם בשמך נבוסם.

[מד, ז]
כי –
דברי דורך קשת מהמונינו.

וחרבי –
הגבור שיש בנו ע"כ בלשון יחיד.

[מד, ח]
כי –
גם ראינו שהושעתנו מצרינו והתברר מה שספרו אבותינו לנו.

[מד, ט]
באלהים הללנו כל היום –
נחבר תהלות והטעם שהללנו נפשנו שאתה מלכנו.

[מד, י]
אף –
אמר הירושלמי:

כי יחסר בי"ת והטעם באף זנחת ואיננו נכון, כי לא היה דבק כמו: אף ה', ואילו היה כדברו, היה האל"ף קמוץ, רק הוא כמו גם בשחוק והנה כי הושעתנו בימים הראשונים והבישות משנאינו ועתה לא די שלא הושעתנו אלא עד שזנחתנו.

ותכלימנו –
כנגד הבישות.

[מד, יא]
תשיבנו –
לא די שלא תעזרנו אלא שתשיבנו, עד שתביא מורך בלבבנו לברוח.

ומשנאינו שסו למו –
כמו להם ממוננו.

[מד, יב]
תתננו –
יש ממנו הרוגים ויש ממנו נמלטים זרויים בארצות.

[מד, יג]
תמכר –
יש ממנו עבדים נמכרים בלא הון רב, או חנם.

ולא רבית במחיריהם –
הטעם כפול.

[מד, יד]
תשימנו –
הנשארים ממנו הם לחרפה למכירים אותנו ,בהיותנו בארצינו.

[מד, טו]
תשימנו –
הרחוקים מארץ ישראל.

מנוד –
כנגד ויניעו ראשם ולמ"ד בלאומים שרש, כמו: ולאום מלאום יאמץ.

[מד, טז]
כל –
אפילו יחיה יהודי בגוים יחרפוהו.

[מד, יז]
מקול –
הטעם בזדון בפרהסיא.

[מד, יח]
כל, באתנו –
באה אלינו, כי המלה מהפעלים העומדים.

[מד, יט]
לא נסוג –
בנין נפעל ומלת לא תשרת אחרת ולא תט אשורינו.

[מד, כ]
כי, במקום תנים –
המ"ם תחת נו"ן כמו בחיין לקץ הימין.
והטעם: בתחתית הים מקום התנינים וחשכת מים זה צלמות, דרך משל, והעד דכיתנו כטעם דכים.

ויש אומרים:
במקום אין שם יישוב, רק תנים ובנות יענה.

[מד, כא]
אם שכחנו –
כנגד לא שכחנוך.

ונפרוש כפינו –
כנגד ולא תט אשורינו מני ארחך.

[מד, כב]
הלא –
אם היה צריך יוכל לחקור זאת ואף כי הוא יודע תעלומות.

[מד, כג]
כי –
והעד הנאמן לדברינו כי ברצוננו אנו נהרגים על דבר כבוד שמך, וברצוננו נחשבנו כצאן טבחה אע"פ שאנחנו בני איש טובים מהטובחים אותנו, וזאת המלה, כמו: רב הטבחים.

[מד, כד]
עורה –
תישן אינו עושה מאומה ובעבור שלא הושעתנו תדמה לישן, או ידבר על האויב שהוא אומר עליך אולי ישן הוא וייקץ.

[מד, כה]
למה –
או אתה כאדם מסתיר פניו שלא יראה מה יעשו אויביו, או ראית ושכחת על כן תשכח עניינו ולחצינו.

וטעם תשכח –
כנגד לא שכחנוך.

[מד, כו]
כי –
מה תקוה תהיה לנו ונפשינו שהיא מן השמים העליונים.

שחה לעפר –
והדבק לארץ הוא הקבר.

וטעם בטננו –
הוא הגוף.

[מד, כז]
קומה –
לעזור אותנו, או קומה אתה שהיית עזרתה לנו.