[נה, א]
למנצח –
[נה, ב]
האזינה אלהים תפילתי –
הטעם שוה, האזינה כדרך בן אדם באזן.
ואל תתעלם –
בעין לראות איך יתחנן לפני השם.
[נה, ג]
הקשיבה, אריד –
אצעק, וכמוהו: והיה כאשר תריד, נהה על המון מצרים והורידהו, צעק אליו וירדתי על ההרים אף על פי שהוא שרש אחר ורבים ככה ויורה על פירוש אריד שהוא כמו אזעק, מלת הקשיבה.
[נה, ד]
מקול –
הטעם שירים קולו עלי.
עקת –
כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע.
ויש אומרים:
שהוא מגזרת כאשר תעיק.
ימיטו –
מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.
[נה, ה]
לבי –
רמז לפחד הנפש מקול האויב, כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה.
[נה, ו]
יראה ורעד –
היראה בלב והרעד בגוף.
[נה, ז]
ואומר –
יש אומרים:
אבר –
תרגום כנף.
והזכיר יונה –
שהיא עם בני אדם ועמה ישגרו המלכים ספריהם.
[נה, ח]
הנה –
היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר, אז טוב לו באמת.
[נה, ט]
אחישה –
אז ימלט מהאויב ומלת אחישה מהפעלים היוצאים, וכמוהו: יחישה מעשהו.
מרוח סועה –
כמו נוסעה, על דרך: אם יעלה לשמים שיאו.
ור' משה אמר:
אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף.
[נה, י]
בלע –
נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון.
פלג לשונם –
דרך צחות.
וטעם פלג –
שיקרם מה שקרה לדור הפלגה, שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס.
[נה, יא]
יומם –
דימה המדינה לעגול.
ואמר כי חמס ועי' סביבותיו הוא הקו הסובב ואון ועמל הנקודה וזה טעם בקרבה.
[נה, יב]
הוות בקרבה –
הטעם כפול.
מרחובה –
הוא הקו הרחב, הוא הסובב והוסיף טעם לא ימיש.
[נה, יג]
כי –
עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו.
ואשא –
חרפתו כי אויבי הוא.
הגדיל –
פועל או הגדיל לדבר.
והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב, על כן רק מהאויב היודע סודו.
[נה, יד]
ואתה –
ידבר עם אחד מהם.
כערכי –
נחשב בעיני כמוני.
[נה, טו]
אשר יחדיו –
היינו מדברים סודנו והיה מתוק לנו.
ברגש –
בחבורה אחת.
[נה, טז]
ישי –
אמר רבי משה:
הטעם ישי מות.
וטעם ישי – שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם.
ואחרים אמרו:
מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע.
ויש אומרים:
שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב.
והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול.
אמר רבי משה:
במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה.
והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.
[נה, יז]
אני –
אקרא אל אל, עד רדתם שאול חיים.
[נה, יח]
ערב –
תחלת הלילה.
ובקר –
תחלת היום.
וצהרים –
חצי היום.
וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו, רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל, רק כשיעבור קרוב בחצי שעה.
[נה, יט]
פדה, מקרב לי –
שלא נגעו בי.
ובי"ת ברבים היו עמדי –
כמו לחמו בלחמי.
והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.
[נה, כ]
ישמע אל –
ישוב לדבר על אויביו שרעות במגורם.
ויענם –
מגזרת עני ידלדלם.
והנכון בעיני: יענה בם כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך.
יושב קדם –
כמו שוכן הוא יענם באמת.
אשר אין חליפות –
שיתחלף מזלם מטוב לרע.
ולא יראו אלהים –
שיש בידו להחליפני.
[נה, כא]
שלח –
כל אחד ידיו בשלומיו פי' באנשי שלומיו, כדרך: ואני תפלה.
[נה, כב]
חלקו –
אחר שחלקו.
מחמאות –
נפתח המ"ם בעבור אות הגרון.
וטעם פיו –
כמו דברי פיו.
וקרב –
כמו: המלמד ידי לקרב.
והמה פתיחות –
חרבות לטושות או שלופות, כמו: חרב פתחו רשעים.
[נה, כג]
השלך –
אומר לנפשו או לצדיק השלך על השם משאך.
והוא יכלכלך –
יסבלך כמו: השמים לא יכלכלוך, ומי מכלכל את יום בואו.
ויש אומרים:
שמלת יהבך – כמו נתנך.
והטעם: המשא שנתן השם עליך.
ורבי משה אמר:
נתנך טעמו תנתן לך לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד, כמו: ויכלכל יוסף.
ואין זה מטעם המזמור.
[נה, כד]
ואתה –
מ"ם תורידם שבה לאשר רבו דבריהם.
לא יחצו ימיהם –
שלא תמלא מספר ימיהם.
ואני אבטח בך –
שתמלא מספר ימי, כי אני עבדך כאשר הבטחתני בתורתך, או ואני אבטח בך – שתורידם בחצי ימיהם לשחת.