[עב, א]
לשלמה, למלך תן –
נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.
והחל אלהים – בעבור משפטיך.
והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.
וככה וצדקתך –
ושיהיה שופט צדק.
[עב, ב]
וככה פירוש, ידין.
וטעם וענייך – שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.
[עא, ג]
ישאו –
הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.
וטעם הרים –
שאין שם יישוב.
וטעם בצדקה –
בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור.
ויש אומרים:
כי בצדקה, כמו: שלום.
[עב, ד]
ישפוט –
כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט.
ועושק –
הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.
[עב, ה]
יראוך –
וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים.
וטעם עם שמש –
כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.
[עב, ו]
ירד –
מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר.
ומלת גז –
מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך.
זרזיף –
מלה מארבע אותיות אין ריע לה.
וטעמה: רווי או שובע.
[עב, ז]
יפרח –
המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח.
והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח.
והטעם: תמיד.
[עב, ח]
וירד –
אם על שלמה מים –
סוף.
עד ים –
פלשתים.
ומנהר –
זה פרת.
ואפסי ארץ –
זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה.
ואם על המשיח,
מים –
הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס.
ומנהר –
נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.
[עב, ט]
לפניו, ציים –
השוכנים בארץ ציה.
והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים.
ורבי משה אמר:
כי איים השוכנים עם איה במדבר.
ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל.
ויש אומרים:
בתשובת כל שנה יתנו מס.
[עב, י]
אשכר –
כמו מנחה.
[עב, יא]
וישתחוו –
פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.
[עב, יב]
כי –
הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.
[עב, יג]
יחוס –
על הדל ואביון מהעמים.
[עב, יד]
מתוך –
הוא העושק בסתר.
וחמס –
בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים.
וייקר דמם –
כדרך: דמים לו.
והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו –
[עב, טו]
ויחי –
כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.
[עב, טז]
יהי –
העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.
ויציצו מעיר –
כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם.
ויש אומרים:
כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.
[עב, יז]
יהי שמו –
שם שלמה או המשיח.
ינון –
בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.
[עב, יח]
ברוך –
אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל.
וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.
[עב, יט]
וברוך –
טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.
וטעם וימלא כבודו – תהלתו.
אמן –
מגזרת אמונה.
[עב, כ]
כלו –
יש אומרים:
אז ימלאו תפלות בן ישי.
ויש אומרים:
כי כלו – כמו כללו יפייך ואיננו נכון.
ור' יהודה הלוי אמר:
בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.