[פב, א]
מזמור לאסף אלהים –
טעם נצב בעדת אל – הכבוד שהוא עם עדת ישראל.
בקרב אלהים –
הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ.
ויש אומרים:
כי בקרב אלהים –
כמו: אלהים לא תקלל.
והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.
[פב, ב]
עד –
עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים.
ופני רשעים תשאו –
הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.
[פב, ג]
שפטו –
עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.
[פב, ד]
פלטו –
שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.
[פב, ה]
לא –
דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.
וטעם בחשכה יתהלכו –
כי השוחד יעור עיני פקחים.
וטעם ימוטו –
ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.
[פב, ו]
אני –
מושב אלהים ישבתם.
ובני עליון –
כמלאכים.
[פב, ז]
אכן –
אין אתם רק כאדם תמותון.
והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון.
וכאחד השרים –
המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.
[פב, ח]
קומה –
תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה.
ובי"ת בכל הגוים –
נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו.
ורבי יהודה הלוי אמר:
אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.