תהילים פרק צז

[צז, א]
ה' מלך תגל הארץ –
הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.

[צז, ב]
כי צדק ומשפט מכון כסאו –
על דרך, כי בצדקה יכון כסא.

[צז, ג]
אש –
דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.

[צז, ד]
האירו –
הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.

[צז, ה]
הרים –
על משפט הגשם.

וטעם הרים –
הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.

וטעם אדון –
כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.

[צז, ו]
הגידו –
יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.

[צז, ז]
יבושו –
וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.

[צז, ח]
שמעה –
יש אומרים:
כי כל אלהים הם המלאכים.

וטעם השתחוו לו –
להודות על כי בושו כל עובדי פסל.

ותשמח ציון –
כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר –

[צז, ט]
כי אתה עליון על כל אלהים –
בשמים ובארץ.

[צז, י]
אוהבי –
הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.

[צז, יא]
אור –
טעם זרוע – אם זרע מעט יקצור הרבה.

ולישרי לב שמחה –
זרועה.
אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.