[ט, א]
ויהי ביום השמיני –
היה נראה לנו כי ביום השמיני שמיני לניסן, כי המשכן הוקם באחד לחדש, רק המעתיקים אמרו: שהיה ראש חדש ניסן ובשבעת ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו, כדי להרגיל בו וללמד.
קרא משה לאהרן ולבניו –
ויצאו מפתח אהל מועד, או העדה נכנסה אל החצר.
[ט, ב]
עגל בן בקר –
בשבעת ימי המלואים היה פר חטאת גם איל לעולה ולא הזכיר עם עגל בן בקר, אם הוא בן שנה.
והקרוב אלי: שפר כמו עגל בלא זכר שנה.
[ט, ג]
תמימים –
על העגל ועל האיל ופרי המלואים לחטא את המזבח, וזה העגל לכפר על אהרן, וכבר פירשתי זאת המלה.
שעיר עזים לחטאת –
על הקהל ועגל שאין לו שנה תמימה.
וכן: כבש לעולה.
[ט, ד]
ושור ואיל –
גדולים.
ומנחה –
היא סלת לכל אחד ואחד.
[ט, ו]
וטעם ויאמר משה – כאשר הראיתיך. ואשאל אותה.
וטעמו: כבר אמר להם משה זה הדבר עשו, שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל, אז יראה לכם כבוד ה' והטעם: על האש שיצא.
[ט, ז]
וכפר בעדך ובעד העם –
שהיא מצוה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל ובפר החטאת תכפר בעדך, ואחר כך תעשה קרבן העם וכפר בעדם – כי לא יוכל אדם לכפר על אחד, עד היותו טהור מכל חטא.
[ט, ח]
אשר לו –
משלו היה, וכן פר יום הכפורים:
[ט, ט]
ואת הדם –
הנשאר יצק.
[ט, י]
ואת החלב המכסה –
ואשר על הקרב ועל הכליות.
[ט, יב]
וימציאו –
מגזרת מצא שמצאו בשעת הצורך.
[ט, טו]
ויקרב את קרבן העם –
על המזבח.
ויחטאהו כראשון –
הוא עגל החטאת.
וטעם ויחטאהו –
כפר בו החטאת.
[ט, כ]
וישימו את החלבים –
עם הכליות ויותרת הכבד כאשר הראיתיך.
[ט, כא]
ואת החזות –
חזה השור גם חזה האיל.
ואת שוק הימין –
מזה ומזה ושוק סמוך אל הפאה, או הצד:
[ט, כב]
וישא אהרן את ידיו אל העם –
אל נכחם.
וקדמוננו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים.
וירד –
כאשר הראיתיך רבים, וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים.
וטעם וירד –
בעבור המזבח שהיה שלש אמות קומתו ואחר כן באו משה ואהרן אל אהל מועד.
ויתכן שבאו להתפלל על האש שתצא ובצאתם ברכו שניהם את העם.
[ט, כד]
את העולה –
עולת אהרן ועולת העם ועולת תמיד, כי כן כתוב מלבד עולת הבוקר.
ואת החלבים –
מהעגל ואיל אהרן והשעיר והשור והאיל.
וירנו –
הרמת קול.
וכן: ותעבור הרנה במחנה.