ימלט אי-נקי ונמלט בבר כפיך" (pdf)

יולי 11, 2012 · מאת אברהם גלזנר · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫זטי‬
‫טסי‪4-‬קי‬

‫ו‪94‬לט‪4‬ברפייף(איוב‬
‫‪ ,‬כ"ב‪,‬ל)‬
‫מאת‬

‫אברהם גלזנר‬

‫רוב המפרשים מפרשים‪ :‬האלוהים ימלט מרעה או ממות את שאינונקי למענך‬
‫ובזכות טוהרכפיך‪ .‬הכפלת הפועל "מלט" באהלפיכך לשם השלמתהחרוז‪.‬לדעתי‬
‫איןזההולם אתהטכניקה המשוכללת שלשירתאיוב‪ .‬בפרושזהגםקושירעיוני‪,‬כי‬
‫נוח לאהציל אתהרשעיםשבדורו‪,‬ולאלוט אתאנשיסדום‪,‬והנביאיםפסקו‪":‬כיאם‬
‫איש בעונו ימות כל האדם האכל הלסר תקהינה שניו"'‪ ,‬או‪" :‬הנפש החטאתהיא‬
‫ןהבן‪ ,‬צדקתהצדיקעליותהיה ורשעת‬
‫תמות‪,‬בןלאישאבענן האבואבלאישאבעי‬
‫רשעעליותהיה"‪ .2‬ואמנם‪,‬כדילהסירקושיזה‪,‬הוסיפו מספרמפרשיםלהסבירשיש‬
‫בפסוקנו רמז לכתוב בסוף הספר‪" :3‬ואיוב עבדי יתפלל עליכם‪,‬כי אםפניו אשא‬
‫לבלתי עשות עמכם נבלה"‪.‬‬
‫יש שמפרשים אתפסוקנובצורה אחרת‪,4‬אךנראהלי‪,‬שבעיקרוהפרושהנ"להוא‬
‫הנכון וברצוני לבססו על דעת חז"ל‪.‬‬
‫ב"מבוא המקרא" על ספר איוב כותב מ"צסגלי‪:‬‬
‫"אין כל צל של ספק שלמרות צורתוהחיצוניתהלפני‪-‬ישראלית הספרכולו הוא‬
‫ישראלי שנוצר מתוך האמונה הישראליתומתוךתנאיההייםהישראליים‪,‬והמכסים‬
‫המדבריםבואינםחכמיבני קדם אלא חכמיםישראליים המתווכחים עליסודה של‬
‫החכמהוהאמונה המקובלתכפישבודאיהיורגיליםלהתוכחבחבורותיהםבימימחבר‬

‫הספר"‪.‬‬

‫משוכנעאני באמ~תות דברים אלה ועל פיהם הגעתי לשתי מסקנות נוספות‪:‬‬
‫א‪ .‬דברי הוויכוח המופשטים של החכמים הישראליים שבספראיוב מתבססים על‬

‫המעשים המסופרים בספרי נביאים ראשונים ואחרונים‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ירמיה‪ ,‬ל"א‪,‬ל‪.‬‬

‫‪ 2‬יחזקאל‪ ,‬י"ח‪ ,‬כ‬

‫‪ 3‬איוב‪ ,‬מ"ב‪,‬ה‪.‬‬

‫ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬המלבי"ס‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫‪ 5‬מ"צ סגל‪ ,‬מבוא המקרא‪ ,‬עמ' ‪ ,636‬סעיף ‪.629‬‬

‫‪219‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫אברהם גלזנר‬

‫[‪]2‬‬

‫ב‪ .‬קולות ברורים והדים מתוכנם של הויכוחים הללו (בחבורותיהם)מצויים בים‬
‫התלמוד‪ ,‬כפי שנמסרו מדור לדור מפי הרב לתלמידיו‪.‬‬
‫קשרים אלה מומחשיםבכלפרקיאיוב; במעטדמיוןנוכללזהות את המשל שבספר‬
‫איוב עם אישיות מסויימת בספרי הנביאים‪ ,‬וכןניתן לגלות שאימרות מסויימות‬

‫במשנה ובגמרא מקורן הראשוני הוא בספר איוב‪.6‬‬
‫במאמרזה מבקשאני להראותכיתאורי הרשעוהצדיק במענהאליפז‪ ,‬פרק כ"ב‪,‬‬
‫חופפים את הידועלנו על אחז וחזקיהומלכייהודה; בפרק כ"א מטריד את מחבר‬

‫ספרנוגורלו של מנשהמלךיהודה‪ ,‬והפסוק שבכותרת המאמר תואםבתכנו אתסיום‬
‫הסוגיא של הגמרא בסנהדריף בדבר "המלכים שאין להם חלק לעולם הבא"‪.‬‬
‫מנשהבןחזקיהומלךיהודה‬

‫ויהזקאל‪ 9‬מחריעים כנגד "המשל הזה"‪" :‬אבות אכלו בסר‬
‫שניהנביאים‬
‫מ‬
‫י' מל"ב‪10‬מצויבסיס לדעה המובעת בפתגםזה‪:‬יאשיהו "שב‬
‫הס‬
‫יב‬
‫ר‪.‬‬
‫י"‬
‫ושניבנים תקהינה‬
‫אלה' בכללבבוובכלנפשוובכלמאדו‪ …‬אךלא שבה'מחרוןאפוהגדול‪ …‬על‬
‫כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה‪ .‬ויאמר ה' גם את יהודה אסיר מעל פני"‪ .‬גם‬
‫ירמיהו תולה את קולר החורבן בצוארו של מנשה‪" :11‬ונחתים לגועה לכל ממלכות‬
‫הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם"‪.‬‬
‫מנשה מלך חמשים וחמש שנה‪,12‬יותר מכל מלך אתרממלכייהודה וישראל‪ .‬כל‬
‫השנים הללו הכעיס את ה'‪" ,‬וידבר ה'בידעבדיוהנביאים‪ …‬ונטיתי עלירושלם‬
‫אתקושמרון ואת משקלתבית אחאב" וגומר‪".‬וגםדםנקישפך מנשה הרבהמאד"‪.‬‬
‫ובכ"ז‪,‬וכלהשניםהללוהיתהממלכתואיתנה‪,‬ולאעלהאויבעלארצו‪ ,‬אלא‪" :‬וישכב‬
‫מנשה עם אבותיו ויקבר בגן ביתובגן עזא‪ .‬וימלך אמון בנו תחתיו"‪.‬‬
‫פרק כ"א באיוב מתאר בששה פסוקים (ח‪-‬יג) את כל הטובה והברכה שנפלה‬
‫בחלקם של הרשעים; כעין תמצית הברכות המקדימות את פרשיות התוכחה~‪ .1‬אך‬
‫המחבר בחר אתמילותיו‪.‬כדילהצביעעל העובדה המפתיעהוהמרגיזה שהרשענמלט‬
‫מכל עונש שנאמר בוכך‪:‬‬
‫תשי""' עמ' ‪;495-483‬ב(עג)‬
‫‪ 6‬דיגמאות אחדותלכר אפשטלמציא במאמתיבביתמקיא'ד(עא)'‬
‫תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;202-189‬ג(עה)‪ ,‬תשל"ט עמ' ‪ ;294-283‬א(פ)‪ ,‬תש"מ‪ ,‬עמ'‪.9‬‬

‫‪ 7‬סנהדרין‪ ,‬ק"ד‪ ,‬ע"א‪.‬‬

‫‪ 8‬ירמיה‪ ,‬ל"א‪ ,‬כס‪.‬‬
‫‪ 9‬יחזקאל‪ ,‬י"ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 10‬כ"ג‪ ,‬כה‪-‬בז; כ"ד‪,‬ג‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫ירמיה‪ ,‬ט"ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫מל"ב‪ ,‬כ"א‪,‬יג‪ ,‬טז‪,‬יה‪.‬‬
‫ויקרא כ"ז; דברים כ"ח‪.‬‬

‫‪220‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בכר כפיך‬
‫(ח)‪" :‬זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם"‪.‬‬
‫ההפך מהנאמר בתוכחה (דברים כ"ח‪ ,‬לב)‪" :‬בניךובנתיך נתנים לעם אחרועיניך‬
‫ראות וכלות אליהם כל היוםואין לאל ידך"‪.‬‬
‫(ט)‪" :‬בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם"‪.‬‬
‫אפילודבריוהרכים שלנתןהנביא‪" :‬אשרבמאותווהסחתיו בשבטאנשיםובנגעיבני‬
‫אד‪ – 14"01‬לא נתקיימובו‪.‬‬
‫(י)‪" :‬שורו עבר ולא יגעל" ‪ -‬בניגוד לנאמר בתוכחה‪" :‬והשמדתי את במתיכם‬
‫והכרתיאתחמניכםונתתיאתפגריכםעלפגריגלוליכםוגעלהנפשי אתכם"‪14‬א‪.‬‬
‫(יב)‪" :‬ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב"‪.‬‬
‫השווהישעיהו (ה'‪ ,‬יא‪-‬יב)‪" :‬הוי משכימי בבקר‪…‬והיה כנורונבל תףוחלילויין‬
‫משתיהם ואת פעל ה' לאיביטו ומעשהידיו לא ראו"‪ .‬התוספת "לקול עוגב" באה‬
‫להזכירנו את יחזקאל כ"ג על "שתים נשים‪ …‬ושמותן שמרון אהלה וירושלם‬
‫אהליבה"‪ .‬כשבע פעמים משתמשכאןיחזקאלבביטוייםכגון "ותעגבעלמאהביה"‪,‬‬
‫"ובכל אשרעגבהבכלגלוליהם נטמאה"‪.‬זהוגםתוכן הפרק המספרעלמלכות מנשה‬
‫בספר מלכים‪.‬‬
‫את‬
‫השאלה‬
‫ק‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ל‬
‫הנוקבת‪:‬‬
‫כל זאתכדי‬
‫(ז)‪" :‬מדוע רשעיםיחיו עתקו[ימים] גם גברוחיל"‪.‬‬
‫בעקבותירמיהו(י"ב‪ ,‬א‪-‬ב)‪" :‬מדועדרך רשעים צלחה שלוכלבגדיבגד‪ .‬נטעתםגם‬
‫שרשוילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם"‪.‬‬
‫אין פרוט מעשיהם‪ ,‬פשעם וחטאתם של הרשעים אלא במליםכלליותביותר כמו‬
‫(יד‪-‬סו)‪" :‬ויאמרו לאל סור ממנו" ‪ -‬למרות את הנאמר במשנה תורהב‪" :‬לבלתי‬
‫רום לבבו מאחיוולבלתי סורמן המצוהימין ושמאללמעןיאריךימים על ממלכתו‬
‫הואובניו בקרב ישראל"‪ .‬ברור שמדוברברשעים שרשעתם מפורסמת ומוסכמתעל‬
‫הכל‪ .‬על זאת מעיד גם פסוקו‪.‬‬
‫(ו)‪" :‬ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות"‪.‬‬
‫איוב מזכיר את קורות הימים שתוצאותיהן והשפעתן מורגשות במהלךחייהם של‬
‫איובורעיו ומזעזעת את מודעותם והכרתם‪.‬אין כלצורךלשנן את חטאי מנשהודורו‪.‬‬
‫הםמנויים ומפורטים בס' מל"ב; כלמעייניו שלאיובמופנים אל השאלותהנוקבות‬
‫הנוגעות עדשורשי אמונתם שלהמתווכחים‪ .‬אבלאיןאיוב מהרהר אחרמידותיו של‬
‫נ‪]3‬‬

‫הקב"ה‪.‬‬
‫(טז)‪" :‬הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני"‪.‬‬
‫‪ 14‬שמג"ב ז'‪ ,‬יב‪-‬יד‪.‬‬
‫‪14‬א ויקרא כ"‪,1‬ל‪.‬‬
‫ש‪ 1‬דברים י"ז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪221‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫נ‪]4‬‬

‫אברהם גלזנר‬

‫השומעים אתדבריו עלרוב טוב שנפל בחלקם של הרשעיםעשויים לחשודבאיוב‬
‫שנתקנא הוא בהם ככתוב באסף המשורר‪15‬א‪":‬ואני כמעטנטוירגלי‪ …‬כיקנאתי‬
‫בהוללים"‪" .‬הנה אלה רשעיםושלויעולם השגוחיל"‪,‬לכן הוא ממהרלהסתייגמכל‬
‫מחשבהכזו‪" :‬אשרלאהלךבעצת רשעים"‪15‬ב‪ ,‬התרחק מהםומקהלם‪.‬‬
‫קהוייהרודפתקושיה‬

‫(יז‪-‬יח)‪" :‬כמה נר רשעימידעדויבא עלימו אידם [ולא על זרעם]‪…‬‬
‫יהיו כתבןלפני רוח וכמץ גנבתו סופה"‪.16‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫ר‬
‫ח‬
‫א‬
‫איוב מסתמך על הפתגם במשלי (כ"ד‪ ,‬כ)‪" :‬כי לא תהיה‬
‫לרע נר רשעים‬
‫ידעך"‪ .‬ושואל‪" :‬כמה?"‪ ,‬או עדאימתי‪ .‬אמנםהזהיררוהוכיחוהנביאים את מנשה‪,‬‬
‫אך לא קבעו גבול לזמן בויוצא העונש לפועל אם לאייטיב דרכו‪ .‬האםאין זה‬
‫מן הראוי שהאלוהים (יט)‪" :‬ישלם אליו[בחייו] וידע"‪ ,‬ככתוב‪" :17‬ומשלםלשנאיו‬
‫אלפניו להאבידו‪ ,‬לא יאחרלשונאיו אלפניוישלםלו"‪.‬‬
‫"וידע" ‪( -‬לשון קצרה של חכמים) "וידע מנשהכי ה' הוא האלוהים"‪ .18‬אחר‬
‫שייסרוהווילמדוהולקח ("ומחמתשדיישתה")‪18‬א‪.‬אך מהתועלת ש‪…‬‬
‫(יט)‪" :‬אלוהיצפןלבניו אונו"?! במיוחד צורבת שאלהוועל רקע המומוו‪" :19‬מה‬
‫רב טובך אשר צפנתליראיך"‪ .‬הלאאין הרשע מתעניין בכלל במה שיקרה אחרי‬
‫מותו‪:‬‬

‫(כא)‪" :‬כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו"‪.‬‬
‫זאתבניגוד לנאמר באברהם‪" :20‬למען אשריצוה אתבניו ואתביתואחריו ושמרו‬
‫דרך ה'‪ …‬למען הביא ה' על אברהם את אשר דברעליו"‪.‬‬
‫מעניין שטענה זו מקורה בדבריו המפתיעים של חזקיהו בתשובה לישעיהו'‪.2‬‬
‫הנביא אמר‪" :‬הנהימיםבאים ונשאכל אשרבביתך‪ …‬ומבניך אשריצאוממך‪…‬‬
‫‪15‬א‬

‫תהילים‪ ,‬ע"ג‪ ,‬ב‪-‬ג;יב‪.‬‬

‫‪15‬ב שם‪ ,‬א'‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 16‬כמו ישעיה‪ ,‬י"ז‪,‬יג‪" :‬ורדף כמץ הריםלפני רוח וכגלגללפני סופה"‪.‬‬
‫‪ 17‬דברים‪ ,‬ז'‪,‬י‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫"‬
‫כ‬
‫‪.‬‬
‫ג‬
‫י‬
‫ק‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ם‬
‫י‬
‫כ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫מהמסופר‬
‫מסתמך אך‬
‫‪ 18‬דבהי"ב‪ ,‬ל"ג נציין‬
‫בדבה"י‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫"‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ח‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫"‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫ע‬
‫ש‬
‫י‬
‫ס‬
‫ו‬
‫כ‬
‫את‬
‫'‬
‫ה‬
‫ד‬
‫י‬
‫מ‬
‫ת‬
‫י‬
‫ת‬
‫ש‬
‫"אשר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫אחת‬
‫ת‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫‪:‬‬
‫ז‬
‫י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫י‬
‫ש‬
‫ב‬
‫איוב‬
‫‪8‬וא לפי‬
‫ש‬
‫היא השימו‬
‫מקומם‬
‫ם‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫מ‬
‫ב‬
‫במשפט‪ .‬ראה למשל להלן כ"ט‪,‬ו‪:‬‬
‫ובביטויים שמשמעותם משתנהלפי‬
‫ה‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫"חמה" משמשתכאןלקללה ושםלברכה‪ ,‬והקונטרסטמגביר את‬
‫"ברחץהליכי בחמה" ‪-‬‬
‫הרושם‪.‬‬
‫‪ 19‬תהילים‪ ,‬ל"א‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 20‬בראשית‪ ,‬י"ח‪,‬יט‪.‬‬
‫‪21‬‬

‫מל"ב‪ ,‬כ'‪,‬יז‪-‬יט‪.‬‬

‫‪222‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בברכפיך‬
‫ויאמרחזקיהוטובדברה' אשרדברתויאמרהלוא אםשלום ואמתיהיהבימי"‪.‬בלי‬
‫משיםישבהתבטאותזוניתוקהשלשלתוהתכחשותלהבטחתה' לדח‪" :14‬והקימותיאת‬
‫זרעךאחריך‪ …‬וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם"‪.‬‬
‫איןאיוב מנסהלהשיבעלקושיות אלהאפילוברמז‪.‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ק‬
‫ס‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ש‬
‫פ‬
‫האל‬
‫נשגב מבינתנוואין אדםיכול להורות לו את אשר יעשה‪:‬‬
‫(כב)‪" :‬הלאלילמדדעתוהוארמיםישפוט"‪.‬‬
‫רעיון זה חבוי גם בדברי הרעים בפרקים הקודמים כגון י"א‪,‬ז וט"ו‪ ,‬ח‪ .‬לכן‪,‬‬
‫(כג‪-‬כו)‪ :‬המת "שלאנן ושליו" והמת "בנפש מרה" ‪" -‬יהד על עפר ישכבו"‪.‬‬
‫ואין אדם רשאילהסיק מגורלו של חברו אם רשע ואםצדיקהיה המתבחייו‪.‬ובנוגע‬
‫לרשע שדוברעליו בפרקזה ‪-‬הרי אחרכל המעשיםהרעים שעשה ("והוא עשה")‬
‫ולא בא על ענשו ‪ -‬זכה גם לקבורה נאה ביותר‪:‬‬
‫(לב‪-‬לג)‪" :‬והוא לקברותיובל ועל גדיש ישקוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫"‬
‫ל‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ככתוב‪2‬נ‪:‬‬
‫לו רגבי‬
‫"וישכבמנשהעםאבותיוויקברבגןביתובגןעזא"‪.‬מנשהשקדלטפח אתהשדה‪ ,‬אשר‬
‫ייעדולמקוםקבורהלו‪,‬עדשהיהלגןמהולל‪,‬יפהנוף משושכלהארץ‪,‬שהכלמתאווים‬
‫לבואולטיילבו‪":‬ואחריוכלאדםימשוךולפניואיןמספר"‪.‬ממילאאנשיםרבים"אין‬
‫מספר" שוחרים אזפני קברוונותניםלו כבוד שאבותיוהצדיקים לא זכולכמותו‪.‬‬

‫[‪]5‬‬

‫עוברידרך‬

‫אפיניים מאוד העדים שמביא איובכדי לאמת אתדבריו (כס‪-‬ל)‪" :‬הלא שאלתם‬
‫עוברי דרך"‪ ,‬והם גם עדים נאמנים לקשר ההדוק שבין ספר איוב ותורת משה‬
‫והנביאים‪:‬אין אלהעוברי דרך תמהוניים‪ ,‬אלא זרים המוכריםלנו היטב ממפגשים‬
‫קודמים ולא נוכל להתנכר להם‪.‬‬
‫"וירא ה' אל שלמה שנית‪ …‬והבית הזהיהיהעליון‪ ,‬כל עברעליו ישם ושרק‬
‫ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה"‪.27‬‬
‫"ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על כל‬

‫‪""4‬‬

‫מכתיה"‪.23‬‬

‫נבואות אלהנתקיימו‪" :‬ואתתם לא תנכרו"‪3‬ף ‪ -‬לא תוכלו להתכחש לעובדות‬
‫שהבית חרב‪ ,‬ישראלגלה מארצו והארץהיתה לשמהעל אשרלא שמרו אתמצוותה'‬
‫ועבדו אלוהים אחרים‪:‬‬
‫"ספקועליך כפים כל עברי דרך שרקוויניעו ראשם על בתירושלם הזאתהעיר‬
‫שיאמרו כלילתיפי משוש לכל הארץ"‪.74‬‬
‫‪ 22‬מל"א‪ ,‬ט'‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 23‬ירמיה‪ ,‬י"ט‪ ,‬ח; י"ח‪,‬ז‪.‬‬
‫‪23‬א שם‪ ,‬י"ט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 24‬איכה‪,‬ב'‪,‬סווכןא'‪,‬יב וראהגםתהליםפ'‪,‬יג; פ"ט‪,‬מב‪.‬‬
‫‪223‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫[‪]6‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬
‫אברהם גלזנר‬

‫איוב ממשיך ומסביר את הליכות העולם בהנהגתו של האל‪:‬‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫]‬
‫ו‬
‫י‬
‫ר‬
‫ח‬
‫א‬
‫מ‬
‫ליום‬
‫(ל)‪" :‬כיליום אידיחשך רע [העונש שהקב"ה מביא עלהסרים‬
‫עברותיובלו" [כמו‪" :‬כשה לטבח יובל"‪.]25‬‬
‫כנאמר אל משה‪" :‬הנה מלאכיילךלפניךוביוםפקדיופקדתיעליהם חטאתם"‪.26‬‬

‫כלומר הפורענות הצפוייה נשמרת ליום המיועד‪ ,‬הוא "יום איד" המוגדר בשירת‬
‫האזינר‪" :2‬לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם‪.‬כי קרוביום אידם וחש עתידות למו"‪.‬‬
‫וצפניה קראו"יום עברה"‪" :28‬קרוביוםה'הגדול‪ …‬יום עברההיום ההוא‪,‬יוםצרה‬
‫ומצוקה יום שואה ומשואה" וגומר‪ ,‬וכן גם נביאים אחרים‪.29‬‬
‫זהוי זה של "עוברי‪-‬דרך" מוביל אותנו גם אל מקור שני הפסוקים הקודמים‪:‬‬
‫(כז‪-‬כח)‪" :‬הן ידעתי מחשבותיכם ומוימותעלי תחמסו‪.‬‬
‫כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים"‪.‬‬

‫פסוק כז הוא פראפרזה של דברי ירמיהף‪:3‬‬
‫"ויאמרו לכו ונחשבה עלירמיהו מחשבות ‪ ..,‬לכו ונכהו בלשון‪ …‬כי כרו‬
‫שוהה לנפשי‪ …‬והיו מכשלים לפניך‪ ,‬בעת אפך עשה"‪.‬‬
‫"בית נדיב" הוא "ביתיער הלבנון"ו' שבנה שלמה המלך‪ ,‬ומסמל את מלכות‬
‫בית דוד ביהודה וירושלים‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ש‬
‫"ואתביתו בנה שלמה שלש עשרה‬
‫ויבן אתביתיערהלבנון מאה אמה‬
‫ארכו" וגומר‪" ,‬וכלכלי משקה המלך שלמהזהבוכלכליביתיערהלבנוןוהבסגור"‪.‬‬
‫"אהל" היא מלכות שאינה מתקיימת אלאשניים שלושהדורות‪" .‬אהל משכנות"‬
‫היא מלכות ישראל‪ ,‬ככתוב‪" :‬מה סבואהליךיעקבמשכנותיךישראל"‪ .‬נחרב האהל‬
‫"מפני רעתעמי ישראל" ונחרב גם הבית כנבואתירמיהו‪" :'2‬ויתפשו אתוהכהנים‬
‫והנביאיםוכל העם לאמרמותתמות‪ .‬מדוענבית בשםה' לאמרכשלויהיההביתהזה‬
‫והעיר הזאת תחרב"‪.‬‬
‫קיצורתכנו שלפרק כ"א‬

‫תמציתניחומי הרעים אתאיוב היה‪ :33‬הקב"המגן עלהנקיים ועל ההולכים בדרך‬

‫‪24‬א ראה להלן (איוב‪ ,‬ל"ת‪ ,‬בג)‪" :‬אשר חשכתי לעת צרליום קרב ומלחמה"‪.‬‬
‫ישעיה‪ ,‬ג"ג‪,‬ז וכן ירמיה י"א‪ ,‬יט‬
‫שמות ל"ב‪ ,‬לד‪.‬‬
‫דברים ל"ב‪ ,‬לה‪.‬‬
‫צפניה‪ ,‬א'‪ ,‬יד‪-‬טו‪.‬‬
‫כגון ישעיה‪ ,‬י"ג‪ ,‬ט‪-‬יא; יחזקאלןז‬
‫ירמיה‪ ,‬י"ח‪ ,‬יח‪-‬כג‪.‬‬
‫מל"א‪ ,‬ז'‪ ,‬א‪-‬ב; י‪ ,‬כא‪.‬‬
‫ירמיה‪ ,‬ט"ו‪ ,‬ח‪-‬ט‪.‬‬
‫ראה למשל איוב‪ ,‬ד'‪ ,‬ז‪-‬ט‪.‬‬
‫‪224‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בברכפיך‬
‫הישרה ףאבד אתהרשעים‪ .‬תשועתוהצפוייה שלאיוב תצמח מהענשת אישריבו‪.‬‬
‫"וישע מהרב מפיהם ומיד חזק אביון"‪ .34‬איוב דוהה "תנחומות" (ב) אלה‪" :‬ואיך‬
‫תנתמוניהבל" (לד)ביודעכםשישרשעים אשר"יבלובטובימיהם"(יג)‪ ,‬ואמרשנים‬
‫רבות "על גדיש ישקוד" (לב)‪ ,‬כהבטחת אליפז לצדיקים‪" :‬תבוא בכלח אלי קבר‬
‫כעלותגדיש בעתו"‪ .35‬טענתאיוב מתבססתעל דעתחכמים שמנשהבןחזקיהו רשע‬
‫גמורהיה‪" :‬שלשהמלכים וארבעההדיוטותאיןלהןחלקלעולםהבא‪ .‬שלשהמלנים‪:‬‬
‫ירבעם‪ ,‬אחאב ומנשה"‪.36‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ה‬
‫כפי שמורות המילים‬
‫למעשה מהווה פרק כ"א יחידה לעצמה בתוך‬
‫"תנחומות" ו"תנחמוני" בתחילתוובסופו של הפרק‪,‬וענינו‪ :‬רשעוטובלו‪ .‬עובדהזו‬
‫נוגדת את תורת הגמול ואיוב קובעכי דרכי השם נשגבים ממנו (כב)‪ ,‬זאת אחר‬
‫שהקדים ושאל שלוש שאלות קשות‪:‬‬
‫א‪ .‬מדוע רשעים מאריכים ימים ומצליחים במעשיהם? לפיירמיהוי"ב‪.‬‬
‫ב‪ .‬מתייבואותשעים על ענשם‪ ,‬או‪ :‬מהמידות "ארךאפיים"?לפיירמיה ט"ו‪,‬‬
‫[‪]7‬‬

‫סו‪.‬‬
‫על שאלהזוניתנה תשובהבברייתא‪ '7‬בלבוש המדרש‪" :‬כשעלה משה למרום מצאו‬
‫לקב"השיושבוכותב'ארךאפים'‪ .‬אמרלפניו‪:‬רבונושלעולם ארךאפיםלצדיקים?‬
‫אמרלו‪ :‬אףלרשעים‪ .‬אמרלו‪ :‬רשעיםיאבדו‪ .‬אמרלו‪ :‬השתאחזיתמאידמבעילך‪.‬‬
‫[עתה תראה שבבואהומן תזדקקלמידהזו]‪ .‬כשחטאו ישראל אמרלולאכך אמרת‬
‫לי‪ :‬ארךאפיםלצדיקים?"מרלפניו רבש"ע‪ ,‬ולאכך אמרתלי אף לרשעים‪,‬והיינו‬
‫דכתיב‪ :'8‬יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר‪ :‬ה' ארך אפים"‪.‬‬
‫ג‪ .‬מה טעם לפקוד "עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים"‪ ?38‬כלומר‪,‬‬
‫הרשעים נמלטים מענשם והדורות הבאים אחריהם נושאים בכל הסבלוהזעם‪ .‬ברור‬
‫שאיוב‪ ,‬כמו ירמיהף ויחזקאל‪ ,9‬מתנגד למשל הנפוץ‪" :‬אבות אכלו בסרושניבנים‬
‫תקהינה"‪ .‬הניגודבין דברי תורה ודברי נביאים הוא פנים אל פנים‪ ,‬ואני אסתפק‬
‫בציטוטדברי הגמרא‪ 39‬עלניגוד זה‪" :‬א"ריוסי ברחנינא ארבעהגזרותגזר משה‬
‫רבנו על ישראל באו ארבעהנביאיםוביטלום‪ …‬משה אמר‪' :‬פוקדעות אבותעל‬
‫בנים'‪ ,‬בא יחזקאל וביטלה‪' :‬הנפש החוטאת היא תמות' "‪.‬‬

‫‪ 34‬איוב‪ ,‬ה'‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪ 35‬שם‪,‬ה'‪,‬כו‪.‬‬
‫‪ 36‬סנהדרין‪,‬פ"י‪ ,‬מ"ב‪" .‬רבייהודה אומר מנשהישלוחלקלעולם הבא" אחרשלפידבהי"ב(ל"ג‪,‬‬
‫יג)חזר בתשובה‪.‬עלינולהסיק‪,‬שאיוב מסתמךעל ספרמלכיםב (כ"א‪,‬ג‪-‬יג)המשווה את מנשה לאחאב‬
‫מלך ישראל‪ .‬וראה הערה ‪ 18‬למעלה‪.‬‬
‫‪ 37‬סנהדרין‪ ,‬קי"א‪ ,‬ע"א למטה‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫במדבר‪ ,‬י"ד‪,‬יז‪-‬יח‪.‬‬

‫מכות‪ ,‬כ"ד‪ ,‬ע"א למטה‪.‬‬

‫‪225‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫אברהם גלזנר‬

‫[‪]8‬‬

‫אולם "עוברידרך" (כס)הבאיםמירושלים החרבהמעידיםשהעירחרבהבימיהם‬
‫שלבנייאשיהובעטיושלמנשהאביאביאביהם‪,‬כגזרת משה רבנולפילשון המדרש‬

‫הנ"ל‪.‬‬

‫עלכן קושיה רביעיתבפי איוב‪:‬‬
‫(לא)‪" :‬מייגיד עלפניו דרכו והוא עשהמי ישלם לו"‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫התשובה לשאלהזו משתמעתמאליה‪ :‬כל "איש תםויש יראאלוהיםוסר מרע"‬
‫חייב להוכיח את הרשעים שבדורו‪ ,‬כפי שעשו הנביאים בזמנם‪ .‬רעי איוב מנסים‬
‫להשקיטו ומסתמכים על דברי ישעיהף‪:4‬‬
‫"לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדךחבי כמעט רגעעדיעבורזעם‪.‬‬
‫כי הנה ה' יצא ממקומו לפקדעוןישב הארץעליו"‪.‬‬
‫חלקיםמסויימיםבפרקנו‪,‬כגוןפסוקים כג‪-‬לאפוניםלשתיחזיתות‪ :‬הםמתייחסים‬
‫למשל‪ ,‬מנשהובנידורווהדורותשלאחריו‪,‬ולנמשל‪,‬איובורעיוואישריבואליהוא‪.‬אך‬
‫יריעת קורותחייו של איוב‪ ,‬ותהפוכותריבו עם אליהוא‪ ,‬ועמידתרעיו בצד כשהם‬
‫נמנעים מלהתערבבריב זה‪ ,‬רחבה מאודואין אלה נושא המאמרהוה‪.‬‬
‫קיצורתכן פרק כ"ב‬

‫הפרקדן בשני מלכים‪ :‬האחד רשע והשניצדיק‪ .‬מפורטים חטאי הרשע (ה‪-‬ט)‪,‬‬
‫ומחשבתו על האל בשמים (יב‪-‬יד)‪ .‬אליפז מדמה את המלך הרשע ואתבני עמו‬
‫לאנשיסדום‪,‬אולדורהמבול(סו‪-‬יז)ומסתייגמהרשעיםבלשוןדומהלהסתייגותו של‬
‫איוב בפרק הקודם(יח)‪ .‬נמצא שאליפז ואיוב מסכימים בדעתם על הרשעים‪,‬ואין‬
‫חלוקי דעותביניהם; הם מספרים על מעשיהם ותולדותם שלשני רשעים נבדלים‪,‬‬
‫שאפשרלגלותדמיון ברשעותם‪ ,‬אך אי‪-‬אפשר להקשותמגורלו שלזהעלגורלו של‬
‫זה‪ .‬אףאין אליפז טורח לספר לנו מה היה בסופו של אותו רשע‪,‬ואין כל מילות‬
‫וויכוח בראש המענה‪ ,‬אלא שתי שאלות עקרוניות (ב‪-‬ג)‪ ,‬שהןכעין כותרת לפרק‪.‬‬
‫בפסוק יט חולף אליפז בפתע לדבר על שמחת הצדיקים כמו ישעיהה‪" :4‬העם‬
‫ההלכים בחשך ראו אורגדולישבי בארץ צלמותאורנגהעליהם"‪ .‬ובהמשך‪ ,‬עדסוף‬
‫הפרק‪ ,‬הוא מספרעלגורלו שלהמלךהצדיק "השב עדשדי" והטובה שנפלהבחלקו‪.‬‬
‫מודגש שטובהזואינה חמרית‪ ,‬אלא עונגרוחני‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬נושא פרקנו הואיחסו‬
‫של האדם אל אלוהיו ותבנית המשל בנויה על אחז מלך יהודה וחזקיהובנו‪.‬‬
‫שתי שאלותשהן אחת‬

‫(ב‪-‬ג)‪" :‬הלאליסכן גברכייסכן עלימו משכיל‪.‬‬
‫החפץ לשדיכי תצדק ואם בצעכי תתם דרכיך"‪.‬‬
‫‪ 40‬ישעיה‪ ,‬כ"‪ ,1‬כ‪-‬כא‪.‬‬
‫‪ 41‬שם‪ ,‬ט'‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪226‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בברכפיך‬
‫השאלה הראשונההיא מנקודת מבטו שלהצדיק ה"משכיל"‪ ,‬האםהוא שומרעל‬
‫מצוות השם ("עלימו") בכדילהועיל לאל? התשובה על השאלה היאשליליתכפי‬
‫שיודגם בהרחבהבחציוהשני של הפרק‪ .‬הפעל"יסכן" משמשבשנימובניםשונים‪,‬‬
‫לפי הטעם הטוב של השירה; בצלע הראשונה פרושו"יועיל"‪ ,‬אויביא תועלת‪ ,‬כמו‬
‫למעלה‪ ,42‬ובצלעהשניה הואענין שלשמירה והסתגלות כדברהתורה‪" :‬ושמרתם את‬
‫דבריהברית הזאת ועשיתם אתם למעןתשכילו אתכל אשר תעשון"‪43‬כן נאמרגם‬
‫בחזקיהו‪":‬וידבקבה'לא סרמאחריווישמרמצותיו‪ …‬והיהה' עמובכל אשריצא‬
‫[‪]9‬‬

‫ישכיל"‪.44‬‬

‫השאלההשניהמופנית אל אדםשייראתולקויה או מפוקפקת‪ ,‬כמתוארבפסוקים‬
‫יב‪-‬יד‪.‬הילך האדםבדרךהישרהלמען הבצע(השכרהמובטח מאתהשם)‪,‬כיבצדקתו‬
‫עשה את חפצו שלשדי? כתוכחת מלאכית‪" :‬אמרתם שוא עבדאלוהיםומהבצעכי‬
‫שמרנו משמרתווכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות"‪,‬‬
‫כל"כי" שבשני הפסוקים פרושו שונה מחברו‪ :‬א) כאשר‪ ,‬ב) שתצדק‪ ,‬ג)לכן‪.‬‬
‫אנטיגנוס איש סוכו סיכם שאלות אלה בלשון חכמים‪" :46‬אל תהיו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלאהיו כעבדים המשמשים את הרב שלא‬
‫על מנת לקבל פרס‪.‬ויהי מורא שמים עליכם"‪.‬‬
‫סיום אימרתו של אנטיגנוס מתיחס לשאלה השלישית שבראש פרקנו‬
‫(ד)‪" :‬המיראתךיכיחך יבוא עמך במשפט"‪.‬‬
‫הרשעשמדוברעליוכאן מתחזהכירא אלוהים‪,‬וכאשר הנביאבא אליובהצעה‪:47‬‬
‫"שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה" (ראה פסוקיב‬
‫בפרקנו)‪ ,‬מתחסד הוא ועונה‪" :‬ויאמר אחז לא אשאלולא אנסה את ה'"‪ .‬אךהנביא‬
‫מכירויודע את מחשבת אחז ונוזף במלך‪" :‬שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות‬
‫אנשיםכי תלאו גם את אלהי"‪( .‬ראה פסוקים יג‪-‬חי)‪.‬‬
‫חטאיהמלךאחזופחדיו(ה‪-‬יא)‬
‫(ה)‪" :‬הלארעתךרבהואיןקץלעונתיך"‪.‬‬

‫כמודור המבולת‪" :‬וירא ה'כי רבה רעת האדם בארץוכליצר מחשבותלבו רק רע‬
‫כל היום"‪.‬‬

‫‪ 42‬איוב‪ ,‬ט"ו‪,‬ג‪.‬‬
‫‪ 43‬דברים‪ ,‬כ"ט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫הכבוד "משכיל"ניתןגםלדוד‪":‬ויהידודלכלדרכיומשכיל"‬
‫‪ 44‬מל"ב‪,‬י"ח‪,‬ו‪-‬ז‪.‬יצייןעודשחיאי‬
‫(שמו"א‪ ,‬י"ח‪,‬יד) ולמלך המשיח‪" :‬ומלך מלך והשכיל"(ירמיה‪ ,‬כ"ג‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫‪ 45‬מלאכי‪,‬ג'‪,‬יד‪ ,‬אובלשוןישעיהו (ג"ח‪,‬ג)‪" :‬למהצמנוולאראיתענינונפשנוולא תדעהןביום‬
‫צמכם תמצאו חפץ"‪.‬‬
‫‪ 46‬אבות‪ ,‬פ"א‪ ,‬מ"ג‪.‬‬
‫‪ 47‬ישעיה‪ ,‬ז‪,‬יא‪-‬יג‪.‬‬
‫‪ 48‬בראשית‪ ,‬ו'‪ ,‬ה‪,‬יג‪.‬‬

‫‪227‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫אברהם גלזנר‬
‫[‪]10‬‬
‫אליפז מדמה רשע זה לאנשי דור המבול (ראה גם פסוקים סו‪-‬טז)‪ ,‬אך התורה‬
‫ממשיכה שם‪ :‬איאמר אלהים לנח קץ כל בשר באלפניוגומר"‪ .‬אבלאליפזמוסיף‪:‬‬
‫"ואין קץ" לרשע זה שהוא אינו "רשע להכעיס" כמו מנשה‪ .‬הגוזמה באה לגרוע‬

‫מכובד העוונות‪.‬‬
‫ישפהגם העמדתהקצוותזהמולזה‪,‬בימיאחזמזהובימיחזקיהומזה‪" :49‬לסרבה‬
‫המשרה ולשלוםאין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו"‪.50‬‬
‫בפסוקים ו‪-‬ט מונה אליפז את חטאות הרשע‪ :‬חובלבגדהעני (אף שלא הלווהו)‪,‬‬
‫מונע מים ולחם מהעייף והרעב‪ ,‬מעודד אלימות ועושק אלמנותויתומים במשפט‪.‬‬
‫חטאיםחברתייםשכיחים שלבודדים המוזכרים‪ ,‬למשל‪,‬בישעיהו פרק נ"ח'‪ 5‬שכבר‬
‫ציטטנוהו למעלה‪ .‬אלא שהצלע השניה בפסוקד‪" :‬יבוא עמך במשפט" מפנה אותנו‬
‫אל פרקי ישעיהו הראשונים המתארים משטר חברתי מושחת‪ .‬נביא כאן מספר‬
‫פסוקים מישעיהולפי הפסוקים בפרקנו כדי להמחיש את האמור‪:‬‬
‫(ו)‪" :‬כי תחבל אחיך חינם ובגדי "ה' במשפט יבוא עםזקני עמו ושריו‪.‬‬
‫אתם בערתם הכרם גזלת העניבבתיכם‪.‬‬
‫ערומים תפשיט"‪ .‬כנגד‪:‬‬
‫(ז)‪" :‬לא מיםעיף תשקה ומרעב תמנע מה לכם תדכאו עמי ופני עניים‬
‫לחם"‪ ,‬כנגד‪:‬‬

‫תטחנו"‪.52‬‬

‫"לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו ‪.‬מתי‬
‫רעב והמונו צחה צמא"‪.53‬‬

‫מןהראוי לסקורכאן אתהסיפור המופלא בדהי"ב כ"ח על פקחבןרמליהו שהרג‬
‫"ביהודה מאהועשריםאלףביום אחד" ולקחבשבי "מאתיםאלףנשיםבניםובנות"‪.‬‬
‫"ויקומו אנשים מראשיבני אפרים"‪" ,‬ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישומן‬
‫השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום‪."…‬‬
‫אחר מפלה מבישהזו של אחז קםביהודהחוגשליטים חדש‪,‬בעליזרוע‪,‬שישעיהו‬
‫מכנה אותם"קציני ‪" ,54"0170‬והסכן הזה שבנא אשר על הבית"‪ 55‬בראשם‪ .‬אלמנות‬
‫ויתומי מלחמה שמשו להם לטרף‪:‬‬
‫(ח)‪" :‬ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ]‪ [DDWbQ‬ישב בה"‪.‬‬
‫נשואי פנים אלה לא היו מבעלי הצדקה‪ ,‬אלא כפני הדור‪ ,‬כנאמר בישעיהף‪:5‬‬
‫‪ 49‬ישעיה‪ ,‬ט'‪.1 ,‬‬

‫‪ 50‬למען הדיוק נביא כאן גם את הפסוק‪" :‬ואין קצה לאצרתיו" (שם‪ ,‬ב'‪,‬ז‪.).‬‬
‫‪51‬‬

‫‪1‬‬
‫‪.‬‬

‫;י‪;;.‬‬
‫אייי‬
‫ך‪,‬ש"""‪.1‬י'‪,‬‬
‫‪.‬עירן‪,.‬‬
‫'‬

‫'‬

‫שם‪ ,‬כ"ח‪ ,‬ו‪-‬ז‪,‬י‪.‬‬

‫‪ 52‬ישעיה‪ ,‬ג'‪ ,‬יד‪-‬טו והוסף לקרוא גם פסוקים ו‪-‬ט‪.‬‬
‫‪ 53‬שם' ה'‪,‬יג‪.‬‬
‫‪ 54‬שם‪ ,‬א'‪,‬י‪.‬‬
‫‪ 55‬שם‪ ,‬כ"נ‪ ,‬טו‪-‬כא‪.‬‬
‫‪ 56‬שם‪ ,‬ט'‪ ,‬יג‪-‬יד‪.‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בכרכפיך‬

‫[‪]11‬‬

‫"ויכרת ה' מישראל ראשוזנב כפהואגמוןביום אחד‪.‬זקן ונשואפנים הוא הראש‬
‫ונביא מורה שקר הוא הזנב"‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ז‬
‫ו‬
‫יתמים ידכא"‪ .‬כנגד‪:‬‬
‫(ט)‪" :‬אלמנות שלחת ריקם‬
‫"הויהחקקיםחקקיאוןומכתבים עמלכתבו‪ .‬להטותמדיןדליםולגזל משפטעניי‬
‫עמי‪ ,‬להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו"‪.57‬‬
‫האלמנות והיתומים חפשו עזרה‪ ,‬משענת‪ ,‬בפני שופטיהם העריצים‪:‬‬
‫"כי יתפש איש באחיוביתאביו שמלה לכהקצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת‬
‫ידך"‪.58‬‬

‫"והחזיקו שבענשים באיש אחדביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק‬
‫יקרא שמך עליט אסף חרפתנו"‪.59‬‬
‫אך ללא תקוה‪,‬כי‪" :‬וזרעותיתמים ידכא"‪:‬‬
‫"ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו‬
‫ר‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪0‬‬
‫"‬
‫ד‬
‫ב‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ק‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫"ויקו‬
‫בזקן‬
‫למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה"ן‪ .6‬כלזאת בא על אחז משום חוסריראתו‬
‫את השם; לא בטחבוולא עבדו אלאלמען הבצע‪,‬על מנתלקבלשכר‪.‬ועייןדבהי"ב‪,‬‬
‫כ"ח‪,‬יט‪-‬כג‪":‬ויזבחלאלהי דרמשקהמכיםבוויאמרכיאלהימלכי ארםהםמעזרים‬
‫אתם‪ ,‬להם אזבח ויעזרוני‪ .‬והם היו ל להכשילו ולכל באראל"‪.‬‬
‫איוב‪,‬כיב‬
‫קטעיה‪ ,‬ז'‪-‬ח'‬
‫ם‬
‫י‬
‫ח‬
‫פ‬
‫(י)‪" :‬עלכן סביבותיך‬
‫ויבהלך‬
‫(ד‪ ,‬ב)‪" :‬ויגד לבית דוד לאמר נחה‬
‫פחד פתאום"‪.‬‬
‫ארם על אפרים‪ .‬תנע לבבו‬
‫ולבב עמוכנועעצייערמפני‬
‫(יא)‪" :‬או חשך לא תראה ושפעת‬
‫מים תכסך"‪.‬‬
‫בניגוד למובטח לדור צדיק לעתיד‬
‫לבוא‪" :62‬אז תראי ונהרת ופחד ורחב‬
‫לבבך‪, …‬מפעת גמלים תכסך‪…‬‬
‫כלם משבא יבאו זהב ולבתה ישאו‬
‫ותהלות ה' יבשרו"‪.‬‬

‫רוח"‪.‬‬

‫(ח'‪ ,‬ו‪-‬ח)‪" :‬יעןכי מאס העםהזה את‬
‫מי השלח ההלכים‬
‫לאט‪ …‬הנה אד' מעלה‬
‫עליהם את מי הנהר‬
‫העצומים‪ , ..‬ועלה על‬
‫כלאפיקיו שטף ועבר עד‬
‫צואריגיע וגומר"‪.‬‬

‫‪ 57‬שם‪ ," ,‬א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪ 58‬שם‪ ,‬ג'‪ ,‬ו; וראה גם פסוק ד‪" :‬ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם"‪.‬‬

‫‪ 59‬שם‪ ,‬ד'‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 60‬שם‪ ,‬ג'‪ ,‬ה‪.‬‬

‫‪ 61‬שם‪ ,‬ה'‪,‬ז‪.‬‬
‫‪ 62‬שם‪ ,‬ס'‪,‬ה‪-‬ו‪ .‬הפוךבווהפוךבוותגלהשאיוב מרבהלהבליט את המצב הרע(ביתיאחז) עלרקע‬
‫ביטויים המתייחסים אלזמנים טובים‪ ,‬ואילוביטויים מתוכחותישעיהו מקשטים את התיאוריםמימי‬
‫חזקיהו בחציו השני של הפרק‪.‬‬
‫‪229‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫אברהם גלזנר‬

‫[‪]12‬‬

‫(יב)‪" :‬הלא אלוה גבה שמים וראה‬
‫ראש כוכביםכי רמו"‪.‬‬

‫(ז'‪ ,‬יא)‪" :‬שאל לך אות מעם ה'‬
‫אלהיך העמק שאלה או‬
‫הגבה למעלה"‪.‬‬

‫בכל מקום בתנ"ך מתבקש אדםלהריםעיניולשמיםכדי למלאלבויראת שמים‪,63‬‬
‫השמים מספרים כבודו‪ ,‬חוץ ממקרה זה שהתוצאה הפוכה מהמצופה‪.‬‬

‫(יג‪-‬יד)‪" :‬ואמרת מה ידע אל‪ ,‬הבעד‬
‫ערפל ישפט עבים סתר לו‬
‫ולא יראה‪ ,‬וחוג שמים‬
‫יתהלך"‪.‬‬

‫(כ"ט‪ ,‬סו‪-‬טז)‪ :‬הוי המעמיקים מה'‬

‫לסתר עצה והיה‬

‫במחשך מעשיהם‬
‫ויאמרו מי ראנו ומי‬
‫ידענו‪ .‬הפככם‪ …‬כי‬
‫יאמר מעשה לעשהו‬
‫לא עשני וגומר"‪.‬‬

‫פסוקים אלהבנוייםבעיקרעפ"י המזמור לאסף‪" :64‬ואמרואיכהידע אלויש דעה‬
‫בעליון"‪,‬ואליונצטרפוביטויים מישעיהו‪":65‬כיהנה החשךיכסה ארץ וערפללאמים‬
‫ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה"‪ ,‬וכן‪" :‬הישב על חוג הארץ‪ …‬הנוטה כדק‬
‫שמים"‪ ,‬כנאמר‪" :‬הפככם"!‪62‬‬
‫אליפזואיובאמרודבר אחדולאנחלקוביניהם‬

‫הקב"ה נשפט עם רשעי עולם באש ובמים‪ ,‬אליפז מזהיר מללכת בדרכם‪:‬‬
‫(טו‪-‬טז)‪" :‬הארחעולם תשמור‪65‬א‪ …‬אשרקמטוולא עתנהריוצקיסודם"‪.‬‬
‫קשה לקבוע אם הוא מתכוון לדור המבול או לאנשי סדוםשנידונובנהרי אש‪ ,‬או‬
‫לשניהם כאחד‪ .‬מקודם אמר (פסוק יא)‪" :‬ושפעת מים תכסך" ולהלן (פסוק כ) הוא‬
‫אומר "ויתרם אכלה אש"‪ ,‬הרי נרמזים אלה ואלה‪ .‬הצד השווה שבהם‬
‫(יז)‪" :‬האמרים לאלסורממנו ומהיפעלשדי לסו"‪ ,‬כמוגם מנשהובנידורו (כ"א‪,‬‬
‫יד)‪" :‬ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו"‪.‬‬
‫(יח)‪" :‬והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני"‪.‬‬
‫אליפז מסתייג מ"עצת רשעים"‪ 66‬בנוסח המקובל שהשתמש בו גם איוב למעלה‬
‫‪63‬‬

‫בראשית‪ ,‬ט"ו‪ ,‬ה‪-‬כא; דברים‪,‬י'‪ ,‬יד‪-‬כב; ישעיה‪ ,‬נ"ה‪ ,‬ט‪-‬יא; תהלים‪ ,‬ח'‪ ,‬ד‪-‬ה; ק"ג‪,‬יא; איוב‪,‬‬

‫‪ 65‬ישעיה‪ ,‬ס'‪ ,‬ב; מ'‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ 64‬תהלים‪ ,‬ע"ג‪,‬יא‪.‬‬
‫‪65‬א בניגוד לכתוב כמשלי (ב'‪ ,‬כ) "וארחות צדיקים תשמר"‪.‬‬
‫‪" 66‬אשר לא הלך בעצת רשעים"‪ ,‬תהילים‪ ,‬א'‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪230‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בפרכפיך‬
‫(כ"א‪,‬טז)‪,‬אךהואמוסיףעליוומזכירלנודברנביא‪ 67‬ודבר תורה‪":68‬והיא לאידעה‬
‫כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל"‪.‬‬
‫"לתת לך‪ …‬ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגומר"‪.‬‬
‫אם נחזורונעיין עתה בדברי איוב (כ"א‪ ,‬טז)‪" :‬הן לא בידם טובם" ‪ -‬נווכח‬
‫שמחבר ספראיוב חילק את הפסוק בתורה ואת האמורבנביא ("לכן אשוב ולקחתי‬
‫דגני בעתוותירושי במועדו")ביןשני פרקיםושנידוברים(איוב ואליפז)‪ ,‬ולמעשה‬
‫שניהםמשלימיםזה אתזה‪.‬יש הבדל‪-‬מהבין רשע לרשע;זה אומר‪" :‬ומהיפעלשדי‬
‫לסו" וזה אומרבזדון‪" :‬ודעתדרכיךלא חפצנו"‪ ,‬אךאיובואליפזמתרחקיםונבדלים‬
‫מהרשעים החטאים‪ ,‬בעצת החכם במשלית‪" ,‬בני אם יפתוך חטאים אל תבא אם‬
‫יאמרו לכה אתנו‪ …‬נמלא בתינו שלל‪ …‬בני אל תלך‪-‬בדרך אתם מנע רגלך‬
‫מנתיבתם"‪.‬‬
‫אין תמהכיאליפז מדברבסגנוןאיוב‪,‬כי מחבר אהדהיבר את הספרוהוא שם את‬
‫הדבריםבפיאליפז למען התכנית והמבנה של הספר‪ ,‬שעלה במחשבתו של המחבר‪.‬‬

‫‪]131‬‬

‫וידיבמלוךחזקיהז‬

‫(יט)‪" :‬יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג למו"‪.‬‬
‫הפסוק בנוי עלשני פסוקי תהילים וכולל את תכנם‪:‬‬
‫"ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו"‪70‬‬
‫"יראו ישרים וישמחו וכל‪-‬עולה קפצה פיה"‪.71‬‬
‫אליפז עובר בפתע מענין הרשע‪ ,‬ללא הבדיל‪ ,‬אל הצדיקים ומוסר בכך את רוח‬
‫הכתוב‪" :71‬וישמחיחזקיהווכל העםעלההכין האלהים לעםכי בפתאםהיה הדבר"‪.‬‬
‫להלן‪ 73‬מתוארת השמחה במלים נרגשות‪" :‬ויעשו שבעתימים שמחה‪ ….‬וישמחו‬
‫כל קהליהודה‪ …‬ותהי שמחהגדולהבירושלםכימימי שלמהבןדודמלך ישראל‬
‫לא כזאת בירושלם"‪.‬‬
‫קודםלכן‪,‬‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ה‬
‫התקדשו‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ו‬
‫לבוא לעשות פסחלה'‪:‬‬
‫"ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועדזבלוןויהיו משחיקים‬
‫עליהם ומלעיגים בם"‪ .74‬הווה אומר‪" :‬ונקיילעג למו" ‪ -‬עתה‪ ,‬כל אלה שהטהרו‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬

‫ההסע‪ ,‬ב'‪,‬י‪.‬‬
‫דברים‪ ,‬ו'‪ ,‬י‪-‬יא‪.‬‬

‫משלי‪ ,‬א'‪ ,‬י‪-‬סו‪.‬‬

‫‪ 70‬תהלים‪ ,‬נ"ב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 71‬שם‪ ,‬ק"ז‪ ,‬מב‪ .‬מחבר הקדושהלימיםנוראים חזרופירט אותם אחד לאחד‪" :‬ובכןצדיקיםיראו‬
‫וישמחו וישרים יעלזו ‪ ., ,‬ועולתה תקפץ פיה וגומר"‪.‬‬
‫‪ 72‬דבהי"ב‪ ,‬כ"ט‪ ,‬לו‪.‬‬

‫‪ 73‬שם‪ ,‬ל'‪ ,‬כג‪-‬בו‪.‬‬
‫‪74‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪,‬י‪.‬‬

‫‪231‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫אברהם גלזנר‬

‫[‪]14‬‬

‫מטומאתם לועגים ללא‪-‬נקיים שנמנע מהם מלבוא למקדש ומלהשתתף בשמחה‬
‫הגדולה בירושלם‪.‬‬
‫(כ)‪" :‬אם‪-‬לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש"‬
‫סיבת השמחה היא הכחדת הקמיםעלינו (="קימנו") סנחריב וצבאו‪" :‬וישלח ה'‬
‫מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור‪ …‬ומיציאו מעיו שם‬
‫הפילהו בחרב"‪ .75‬ובישעיה נאמר‪" :76‬והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה‬
‫ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד"‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫ף‬
‫ק‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫"‬
‫ד‬
‫כיחביבעל מחבר ספר‬
‫וטעמם‬
‫אךיש שקוראים‪" :‬אםלא נכח בלי‬
‫איובלהרבות במשמעותו שלפסוק אחדולהעלותבויותרמעניןאחד‪.‬לפיקריאהזו‪:‬‬
‫לא נכחדקיומנו(=ב"קימנו")‪ ,‬ומלהחריגהזושאיןלה אחותורעה מרמזתעלכוונת‬
‫המחבר‪ .‬הפסוקיםבישעיהושתומכים בפרושהאחרוןהם‪":‬לוליה' צבאותהותירלנו‬
‫שריד כמעט וגומר"‪" ,77‬ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער באלה וכאלון אשר‬
‫בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה"‪ .78‬בזהיכולנו לראות גםסיוםדברי אליפז על‬
‫סוף הרשעים אחז וחבורתו‪.‬‬
‫נצטטכאןעוד פסוקיםשמוסיפיםנופךלפסוקנו‪" :‬ויתרם תאכלחית השדה"‪79‬‬
‫שני‬
‫ הוא המקור הראשון לצלע השניה שלפסוקנו‪" .‬כיישריםישכנו ארץותמימים‬‫יותרו בה וגומר"‪ – 80‬הוא ניסוח לימודי לפרוש השני‪.‬‬
‫דרכישלום‬

‫(כא)‪" :‬הסכן נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה"‪.‬‬
‫זהתוכן "האגרותמיד המלךושריו‪ …‬לאמרבניישראלשובו אל ה'‪ …‬וישב‬
‫אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור‪ …‬תנו‪-‬יד לה' ובאולמקדירו‪ …‬כי‬
‫חנון ורחום ה' אלהיכם ולאיסיר פנים מכם אם תשובו אליו"‪.81‬‬
‫"הסכן נא עמו" היא קריאת חזקיהו אלבני ישראל לשוב אל ה' ואל מקדשו‬
‫בירושלם‪ .‬אז ישבו בשלום בארץ וה'יגונן עליהם‪.‬‬
‫"בהם" ‪ -‬בשמירת המצוות‪ .‬כמו‪" :‬ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשריעשה‬
‫אתם האדם וחי בהם"‪ ,87‬וכן "גם עבדך נזהר בהם"‪.83‬‬
‫‪ 75‬שם‪ ,‬לב‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 76‬ישעיה‪ ,‬י'‪ ,‬טז‪-‬יט‪.‬‬
‫‪ 77‬שם‪,‬א'‪,‬ט‪.‬‬

‫שם‪ ,‬ו'‪,‬יג‪.‬‬
‫שמות‪ ,‬כ"ג‪ ,‬יא‪.‬‬
‫משלי‪ ,‬ב' כא‪-‬כב‪.‬‬

‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬
‫‪ 81‬דבהי"ב‪ ,‬ל'‪ ,‬ו‪-‬ט‪.‬‬
‫‪ 82‬ויקרא‪ ,‬י"ח‪ ,‬ה; יחזקאל‪ ,‬כ'‪ ,‬יא‬
‫‪ 83‬תהלים‪ ,‬י"ס‪,‬יב‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בברכפיך‬

‫‪]151‬‬

‫"תביטסך" ‪ -‬בכוונה; תבואנה עליך ברכות משה ליוסף‪" :‬תבואתה לראש‬
‫יוסף='‪ .8‬ואם נקרא‪:‬יבוטסף‪,‬הרינומקיימים אתהכתובבמשלי‪" :‬כבד אתה'מהונך‬
‫ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע ותירושיקביך יפרצו"‪.85‬‬
‫וכך דרש רבי יוחנף‪" :8‬מאי דכתיב עשר תעשר ‪ -‬עשר בשביל שתתעשר"‪.‬‬
‫דברים אלהמסופריםלפרטיהם‪ ,‬בארהיטב‪ ,‬בספרדבהי"ב‪" :87‬ויאמרמהחלהתרומה‬
‫לביאביתה'אכולושבועוהותרעדלרובכיה'ברך אתעמווהנותר אתההמוןהזה"‪.‬‬
‫(כב)‪" :‬קח נא מפיו תורה ושים אסריו בלבבך"‪.‬‬
‫יש כאן רמז ברור אל מלאכ"‪" .8‬תורת אמת היתהבפיהו‪ …‬בשלום ובמישור‬
‫הלך אתי‪ …‬ותורה יבקשו מפיהו"‪ .‬אךהסגנון מורהכיההפניההיא בעיקרה אל‬
‫הרצאת החכם בראש ספר משלי‪" :89‬בני אם תקח אמרי‪ …‬תטה לבך לתבונה"‪,‬‬
‫ואמרות החכם בשבח התורה (החכמה)ודרכישלום‪" :‬דרכיהדרכינעםוכלנתיבותיה‬
‫שלום"‪ .‬הקבלות לספרמשליניתן למצא לכל אורךפרקנו; כברהעירונו על אחדות‬
‫מהן‪ ,‬וכן נעשה בהמשך‪.‬‬
‫טורסיני‪90‬מעירכאן‪" :‬המשפטיםהבאיםמביאים אתהתשובההישירהלפס'ב‪-‬ג‪.‬‬
‫וכשםשאין השאלותבגוףשני(שבפס'גואילך)פוניםאלאיובדוקא‪ ,‬אלא אלהאדם‬
‫בכלל‪,‬כךאיןדברי התשובה והנחמהבגוףשנימכווניםאליו אלא אלכל אדם‪,‬ואין‬
‫ללמוד מהם על צדקתאיוב או עלחטאו‪.‬כלהדברים הםייעודיםכללייםוטיפוסיים‬
‫מספרות המוסר"‪.‬‬

‫ובכןשניהפרקים כ"א וכ"ב בספראיובהינםפרקיםלימודייםהעוסקיםבבעיות‬
‫הסטוריות דתיות וסגנונם וצורתם אפינית לספרות המוסר‪ .‬בכל זאת‪ ,‬יש בשני‬
‫הפסוקים כא‪-‬כב משהושמיחד אותם;אליפזמביעבהם אתיחסוואתיחסרעיולריב‬
‫שביןאיובואליהוא‪ .‬הואמיעץלאיובלהשלים עםאליהוא‪,‬להכירברבונותוולחדול‬
‫מלהרשיעבפומביאותוואתאבותיו‪ ..‬הכתוביםבתהליםל"ז(ז‪-‬יא)הולמים מאדאת‬
‫הדברים המשתמעים מדברי אליפז‪" :‬דום לה' והתחולללו אל תתחר במצליה דרכו‬
‫באיש עשה מזמות‪… .‬ועוד מעטואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו‪ .‬וענוים‬
‫ירשו ארץ והתענגו על‪-‬רב שלום"‪.‬‬
‫‪84‬‬

‫‪85‬‬

‫דברים‪ ,‬ל"ג‪ ,‬טז‪.‬‬

‫משלי‪ ,‬ג'‪,‬ט‪-‬י‪.‬‬

‫‪ 86‬תענית‪,‬י"ס‪ ,‬ע"א‪ ,‬ברורלפי ההמשךבגמראכיזו דרשהעתיקההידועהגםלתינוקותרביתרבן‪.‬‬
‫וראה גם מלאכי‪ ,‬ג'‪,‬י‪.‬‬
‫‪ 87‬דבהי"ב ל'‪,‬ד‪-‬י‪.‬‬
‫‪ 88‬מלאכי‪ ,‬ב'‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬
‫‪ 89‬משלי‪ ,‬ב'‪ ,‬א‪-‬ב; ג'‪ ,‬יד‪-‬יה‪.‬‬
‫‪ 90‬טור סיני‪ :‬ספר איוב עם מירוש חדש‪ ,‬תשי"ד‪ .‬בהערה אחרת‪ ,‬לפס' ה‪ ,‬שולל טורסיני את‬
‫האסשרותלהאשים אתאיובבכל הכתובבתחילת פרקזה‪,‬הריאליפז עצמומעידבפרקד'‪,‬ג‪-‬ועלתום‬
‫דרכו ועל יראתו שלאיוב‪.‬‬
‫‪233‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬
‫אברהם גלזנר‬

‫[‪]16‬‬

‫איוב מסרב מלהענותלשידוליו שלאליפז ומסביר את עקשותו ואת טעמו בפרק‬
‫כ"ז‪" :‬אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה"‪ .91‬אליהוא בנאומיומזכיר‬
‫פעמים את סרובו של איוב מלהתפייס‪" :‬כי אמר [איוב] לאיסכן גבר ברצתו עם‬
‫אלהים"‪[ 92‬השופט והמושל]‪" .‬כי תאמר מה יסכן לך מה אעיל מחטאת‪[ 94‬אם‬
‫אתחטא]‪.‬‬

‫בשבחושלחזקיהו‬

‫(כג)‪" :‬אם תשוב עדשדי תבנה תרחיק עולה מאהליך"‪.‬‬
‫כמסופר על חזקיהף‪" :9‬הוא בשנה הראשונה במלכו בחדש הראשון פתח את‬
‫דלתותבית ה' ויחזקם‪ …‬והוציאו את הנדה מן הקדש"‪ .‬כלומר השיבה אל השם‬
‫נתבטאה בפועל בהרחקת "כל הטמאה אשר מצאובהיכל ה'"‪ .‬ועתידהיה לבא על‬
‫שכרו עבור מעשה זה‪" :‬ולאמר לירושלם תבנה"‪.95‬‬
‫(כד‪-‬כה)‪ :‬משיתעלעפרבצרובצורנחליםאופירוהיהשדיבצריךוכסףתועפותלך"‪.‬‬
‫כנבואתישעיהף‪":9‬והאליליםכליליחלף‪.‬ובאובמערותצריםובמחילותעפר‪…‬‬
‫ביוםההואישליךהאדם אתאליליכספוואתאליליזהבו אשרעשולולהשתחותלחפר‬
‫פרות הלעטלפים‪ .‬לבוא בנקרות חצרים ובסעפי הסלעים וגומר"‪" .‬בצר" היא מלה‬
‫יחידאית‪ ,‬אך בהקבלה ל"אופיר" מבינים אנו שמדובר עלכסף וזהבוחפציםיקרים‬
‫אחרים שרובבני אדםחושקיםבהם‪.‬יש למלה "בצר" גם משמעות של "בטחון" ‪-‬‬
‫אלה"אליליכספוואליליזהבו" שלעובדהאלילים אשרהואבוטחבהם;"ויוציאו את‬
‫כל הטמאה‪ …‬ויקבלוהלויםלהוציאלנחלקדרון הוצה"‪ .94‬אבלהחכמה"טובסחרה‬
‫מסחרכסףויקרההיאמפנינים"‪.97‬ועצתהחכםהיא‪":98‬ולבךתשיתלדעתי‪ …‬להיות‬
‫בה' מבטחך"‪.‬‬
‫בימי חזקיהו היה השם מבטחם‪" :‬פתחו שערים ויבאגוי צדיק‪ …‬תצר שלום‬
‫שלוםכיבךבטוחוכו' "‪ .99‬צדקתחזקיהוהיתה לאלמען הבצע‪ ,‬ושלא על‪-‬מנתלקבל‬
‫פרס‪ ,‬בכ"ז‪":‬ויהיליחזקיהו עשרוכבוד הרבה מאד וגומר"‪" .100‬כסף תועפות" מוזכר‬
‫רק דרך אגבואין זהעיקר‪ .‬ואולייש כאן צרוף ותרגום שלושה פסוקים‪" :‬ותועפות‬
‫‪ 91‬איוב‪ ,‬ב"ז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 92‬שם‪ ,‬ל"ד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 93‬שם‪ ,‬ל"ה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 94‬דבהי"ב‪ ,‬כ"ט‪ ,‬ג‪-‬ה‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 95‬ישעיה‪ ,‬מ"ר‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ 96‬ישעיה‪ ,‬ב'‪ ,‬יח‪-‬כא‪.‬‬
‫‪ 97‬משלי‪ ,‬ג'‪ ,‬יד‪-‬סו‪.‬‬
‫‪ 98‬משלי‪ ,‬כ"ס‪,‬יז‪-‬יט‪.‬‬
‫‪ 99‬ישעיה‪ ,‬ב"ו‪ ,‬ב‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ 100‬דבהי"ב‪ ,‬ל"ב‪ ,‬בז‪-‬כס‪.‬‬
‫‪234‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בבר כפיך‬
‫הרים לו" (תהלים‪ ,‬צ"ה‪ ,‬ד)‪" ,‬ולזבולן אמר‪ …‬ושפוני טסתי חול" (דברים‪ ,‬ל"ג‪,‬‬
‫יח‪-‬יט)‪" ,‬אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו יאכלגויםצריו ועצמתיהם יגרם‬
‫וחציוימחץ" (במדבר‪ ,‬כ"ד‪,‬ח)‪.‬הציווי "ושית" מתיחס לשלושתהנכסיםהמוזכרים‬
‫"בצר"‪" ,‬אופיר" "וכסף [אשר] לך"‪,‬כיאינךצריך להםהיות"והיהשדיבצריך"‪.‬‬
‫פסוקינומקבילים‪ ,‬אם כך‪~ ,‬בריישעיהו (ס'‪,‬יט)‪" :‬לאיהיהלך עוד השמש לאור‬
‫יומםולנגההירח לא יאירלך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך"‪.‬‬
‫(כו)‪" :‬כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך" [להושיעך]‪.‬‬
‫כמו בישעיהו!‪" :!0‬אז תתענג על‪-‬ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת‬
‫יעקבאביך וגומר"‪ .‬העונג הוא רוחני עצם ההרגשה של קרבת השם; "ששכר מצוה‬
‫ מצוה"‪ .!02‬הזקיהו שם בשדי בטחונו ואליו נשא את פניו כאשר עלה עליו‬‫סנחריב‪03‬ן‪" :‬חזקו ואמצו‪ …‬כי עמנו רב מעמו‪ .‬עמוזרוע בשר ועמנו ה' אלהינו‬
‫לעזרנו ולהלחם מלחמתינו"‪.‬‬
‫(בז)‪" :‬תעתיראליו וישמעךונדריך תשלם"‪.‬‬
‫כנאמרבמלכים ב‪04‬ן‪" :‬בימים ההם חלהחזקיהולמות‪ …‬ויסב אתפניו אלהקיר‬
‫ויתפלל אל‪-‬ה'‪ …‬שוב ואמרת אל חזקיהו‪ …‬שמעתי את תפלתך ראיתי את‬
‫דמעתךהנני רפא לך‪,‬ביום השלישי תעלה בית‪-‬ה"'‪ .‬הווה אומר‪" :‬ונדריך תשלם"‪.‬‬
‫(כח)‪" :‬ותגזר אמרויקםלך ועלדרכיך נגה אור"‪.‬‬
‫שינוי מעשה בראשית כנאמר‪05‬ן‪" :‬ויאמריהזקיהונקללצללנטות עשרמעלותלא‬
‫כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות‪ .‬ויקרא ישעיהו הנביא אל ה' וישב את הצל‬
‫במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית עשר מעלות"‪ .‬ובמשלי שלמה כתוב‪06‬ן‪:‬‬
‫"וארח צדיקים כאור נגה"‪ ,‬וכן אמר ישעיהו‪" :107‬ישבי בארץ צלמות אור נגה‬
‫עליהם"‪.‬‬
‫(כס)‪" :‬כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע"‬
‫ברורכי פסוקזהיוסד על הפסוק החוזר בישעיהו‪":!08‬עיני גבהות אדם שפל ושח‬
‫רום אנשים" ‪ -‬בימי אחז‪ .‬ועתה‪ ,‬בימי חזקיהו התאמר‪09‬י גופה של האומה והשם‬
‫הושיע את ענוי‪-‬ארץ‪.‬‬
‫[‪]17‬‬

‫‪101‬‬

‫‪102‬‬
‫‪103‬‬
‫‪104‬‬

‫‪105‬‬
‫‪106‬‬

‫‪107‬‬
‫‪108‬‬

‫‪109‬‬

‫ישעיה‪ ,‬נ‪-‬ח‪ ,‬יג‪-‬יד‪.‬‬
‫אבות‪ ,‬פ"ד‪ ,‬מ"ב‪.‬‬
‫דבהי"ב‪ ,‬ל"כ‪ ,‬ז‪-‬ה‪.‬‬
‫מל"ב‪,‬כ'‪ ,‬א‪-‬ה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪ ,‬י‪-‬יא‪.‬‬

‫משלי‪ ,‬ד'‪ ,‬יח‪.‬‬
‫ישעיה‪ ,‬ט'‪ ,‬א‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ב'‪ ,‬יא‪,‬יז‪ :‬ה'‪ ,‬טו‪.‬‬
‫כן פרש גם טורסיני‪.‬‬
‫‪235‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫ניסן‪-‬סיון תש"ם‬

‫בית מקרא )פב(‬

‫[‪]18‬‬
‫אברהם גלזנר‬
‫"ותאמרגוה" ‪-‬דומההגיהזו ל"תמר"(בליאל"ף)ולכןשומעיםאנועוד‪" :‬ואת‬
‫קומתך דמתה לתמר"‪ ,1!0‬וגם‪" :‬צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"!נ‪.1‬‬
‫(ל)‪" :‬ימלטאי‪-‬נקי ונמלט בבר כפיך"‪.‬‬
‫"ןסלט" ‪ -‬כנאמרבישעיהונן!‪" :‬שמהקננהקפוזותמלטובקעהודגרה בצלהאך‬

‫שם נקבצודיות אשה רעותה"‪.‬‬
‫"קפוז"‬
‫אנו נרמזים כאן ע"יישעיהו‪.‬‬
‫"אי‪-‬נקי" =איןנקי = טמא‪ .‬נקטאליפזלשוןנקיהודרך קצרה כעצת חז"ל‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬חזקיהו שהיה "נקי" ‪ -‬ראה למעלה פסוקיט‪" :‬ונקיילעג למו" ‪ -‬הולידו‬
‫אי‪-‬נקי‪ ,‬הוא אחז‪ ,‬שאופיו ומעשיו תוארו בחלק הראשון שלפרקנו‪" .‬ונמלט" אחז‬
‫מאשושלגהינוםבזכותושלחזקיהו‪.‬נמצאשאנשיהכנסתהגדולהלאמנו אתאחזבין‬
‫המלכים שאין להם חלק לעולם הבא בוכותבנוחוקיהושצדיקהיה‪.‬וו גם המסקנה‬
‫שאליה מגיעה השקלא וטריא במסכת סנהדריןל‪" :‬ומפני מה לא מנו את אחז?‪…‬‬
‫ברא מזכי אבא‪ ,‬אבא לא מזכי ברא‪ …‬השתא דאתית להכי אחזנמי לאאימני‬
‫משום כבודו של תזקיהו"‪ .‬כוונו אמוראי בבל בניתוח הגיוני לדעת אנשי הכנסת‬
‫הגדולה‪,‬כי חוט מחשבה אחדמשוךביניהם‪ ,‬הואדרךלימודהתורה הנמסרתבקבלה‪.‬‬
‫זהוגםהבסיס למסקנת מ"צ סגל שמזהה את ספראיוב עםדברי "חכמיםישראליים‬
‫המתווכחים עליסודה של החכמה והאמונה המקובלת"‪ ,5‬כמובא בתחילת מאמרזה‪.‬‬

‫‪ -‬חיה‪ ,‬אועוף טמאסיעה‪.‬‬

‫אין אנויודעים מה טבעו שלעוףזה ולמה‬

‫הערהאחרונה‬

‫בזמןכתיבת מאמרזה שמתילבלכך שהמובאות שלאליפזהינןמישעיהוומדה"י‪,‬‬
‫אךאיוב מתעלם מהכתוב על מנשהבדה"י ומסתמךבלעדית על ספרמלכים‪ .‬אםכך‪,‬‬
‫מצאנו בספראיוב אתמקור המחלוקת(סנהדרין‪,‬פ"י‪ ,‬מ"ב)‪36‬ביןחכמיםורבייהודה‪,‬‬
‫הטוען שמנשה חזר בתשובה‪.‬‬
‫יכולנו לנסות ולפרש את הפסוק כ"ב‪ ,‬ל‪ :‬הנקי‪ ,‬חזקיהו‪ ,‬הוליד יאי‪-‬נקי"‪ ,‬הוא‬
‫מנשה‪ ,‬שנמלט בזכות אבות מהעונש שהיה ראוילו‪ .‬אין פרוש זה נראהלי‪,‬כי הוא‬
‫מנוגד לכל האמור בתורה ובנביאים ומנתק את הפסוק מפרקו‪.‬‬

‫‪110‬‬
‫‪111‬‬

‫‪112‬‬

‫שיה"ש‪ ,‬ז'‪ ,‬ח‪.‬‬

‫תהלים‪ ,‬ע"כ‪,‬יג‪.‬‬
‫ישעיה‪ ,‬ל"ד סו‪.‬‬
‫‪236‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)