פרשת קורח

נובמבר 1, 2015 · במדבר

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪1‬‬

‫מבחר מפירוש אברבנאל לחומש במדבר‬
‫פרשת קורח‬
‫פרשת קורח‪ ,‬פרקים ט"ז – י"ח‬

‫מהדורה מקוצרת של פירוש אברבנאל‬
‫עיצוב‪ ,‬פיסוק וכותרות‪ :‬יהודה איזנברג‬
‫המהדורה כוללת תיקוני נוסח קלים‬
‫השאלות הועברו ממקומם והוצמדו לתשובות‬
‫כותרות בסוגריים מרובעים הם הוספת העורך‬
‫מבוסס על דפוס ונציה ה' שלט – ‪1579‬‬
‫‪http://www.hebrewbooks.org/44335‬‬
‫המספרים מכוונים למספרי העמודים במהדורה זו‬

‫אתר דעת תשע"ה‬

‫‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach‬‬

‫‪1‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪2‬‬

‫במדבר פרק טז ‪3……………………………………………………………………………………….‬‬
‫]מחלוקת קורח[ ‪3 ……………………………………………………………………………………………………………‬‬
‫]נושאי המחלוקת[ ‪4 ……………………………………………………………………………………………………..‬‬
‫]רב לכם‪ ,‬כי כל העדה כולם קדושים[ ‪5 ……………………………………………………………………………….‬‬
‫]דברי משה לבני לוי[‪8 …………………………………………………………………………………………………..‬‬
‫]משה שלח לקרוא לדתן ולאבירם[ ‪9 ………………………………………………………………………………….‬‬
‫]אל תפן אל מנחתם[‪10 …………………………………………………………………………………………………‬‬
‫]נסיון המחתות[ ‪11 ………………………………………………………………………………………………………‬‬
‫]סורו נא מעל אוהלי האנשים האלה[ ‪13 ………………………………………………………………………………‬‬

‫במדבר פרקים יז‪-‬יח ‪14………………………………………………………………………………..‬‬
‫]לקיחת המחתות לציפוי למזבח[ ‪14 …………………………………………………………………………………..‬‬
‫]'אתם המיתם את עם ה''[ ‪16 ………………………………………………………………………………………….‬‬
‫]נסיון המטות[‪17 …………………………………………………………………………………………………………‬‬
‫]מתנות כהונה[ ‪19 …………………………………………………………………………………………………………..‬‬

‫‪2‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪3‬‬

‫במדבר פרק טז‬
‫ביאור הפרשה‪ ,‬השאלות והתשובות‬
‫]מחלוקת קורח[‬

‫אוּבן‪:‬‬
‫ירם ְבּנֵי ֱא ִליאָב וְ אוֹן ֶבּן‪ֶ -‬פּ ֶלת ְבּנֵי ְר ֵ‬
‫ַא ִב ָ‬
‫ִקּח ק ַֹרח ֶבּן‪-‬י ְִצ ָהר ֶבּן‪ְ -‬ק ָהת ֶבּן‪ֵ -‬לוִ י וְ ָד ָתן ו ֲ‬
‫א ַויּ ַ‬
‫מוֹעד אַנְ ֵשׁי‪ֵ -‬שׁם‪:‬‬
‫יאי ֵע ָדה ְק ִר ֵאי ֵ‬
‫את ִים נְ ִשׂ ֵ‬
‫וּמ ָ‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ֲח ִמ ִשּׁים ָ‬
‫ָשׁים ִמ ְבּנֵי‪-‬י ְ‬
‫ַאנ ִ‬
‫ָקמוּ ִל ְפנֵי מ ֶשׁה ו ֲ‬
‫ב ַויּ ֻ‬

‫דעת ראב"ע‪ ,‬שמחלוקת קרח היה במדבר סיני‪ ,‬כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוויים‪ .‬כי‬
‫חשבו שאדוננו משה עשה זה מעצמו ומדעתו ורצונו‪ ,‬נתן גדולת הכהונה לאהרן אחיו‪ ,‬גם לבני‬
‫קהת הקרובים אליו‪ ,‬וכל בני לוי שהיו ממשפחתו הבדיל לשרת במקדש‪ ,‬ושהלוויים קשרו על‬
‫משה בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו‪.‬‬
‫וקשר דתן ואבירם‪ ,‬בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם‪ ,‬ונתנה ליוסף‪ .‬אולי חשדוהו בזה‬
‫מפני שיהושע משרתו‪ ,‬גם קרח‪ ,‬בכור היה‪ .‬ואלו נשיאי העדה היו בכורים‪ ,‬והם היו מקריבים‬
‫העולות‪ ,‬על כן לקחו המחתות‪ .‬והעד על זה מופת המטה‪ ,‬שראו כל ישראל שהשם בחר‬
‫בשבט לוי תחת הבכורים‪ .‬על כן כתוב ותכל תלונתם‪ ,‬כי על זה הייתה התלונה‪.‬‬
‫ומשה אמר כי לא מלבי‪ ,‬לפי שחשדוהו כי מלבו עשה זה‪ .‬והראיה הגמורה כי כל העדה כולם‬
‫קדושים‪ ,‬וזה רמז לבכורים שהם קדושים‪ ,‬שנאמר קדש לי כל בכור‪ ,‬והם היו הכוהנים‬
‫הניגשים אל ה’‪ ,‬והם עיקר העדה‪.‬‬
‫כל אלה דברי הראב"ע‪ ,‬נמשך לדעתו שאין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬ושלא נכתבו פרשיותיה‬
‫על סדר הזמנים‪.‬‬
‫והוא דעת בלתי נכון‪ ,‬ולא אמיתי‪ ,‬כי דברי התורה באו כולם בסדר הגון ונאות‪ ,‬ונכתבו בה‬
‫הדברים בחכמה רבה‪.‬‬
‫השאלה הא'‬
‫באומרו ויקח קרח‪ ,‬ולא פירש הפסוק מה לקח‪.‬‬
‫וחז"ל דרשו )סנהדרין ק"י( לקח מקח רע לעצמו‪.‬‬
‫ובמדרש תנחומא )במדבר טו( לקח עצמו לצד אחד‪ ,‬כמו שמפרש רש"י‪.‬‬
‫ואמנם הראב"ע פירש שלקח אנשים עמו‪.‬‬
‫סוף דבר שלכל המפרשים‪ ,‬הנה העיקר חסר מן הספר‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪4‬‬

‫השאלה הב'‬
‫אם היה עניין קרח כדברי אונקלוס‪ :‬ואיתפליג‪ ,‬רוצה לומר שעשה מחלוקת עם משה ואהרן‪,‬‬
‫למה אמר שנית ויקומו לפני משה‪.‬‬
‫ואמר שלישית ויקהלו על משה‪ ,‬והם שלשה מאמרים‪ :‬ויקח קרח‪ ,‬ויקומו‪ ,‬ויקהלו‪ .‬שעניין‬
‫שלשתם אחד הוא‪ ,‬כפול ומכופל בדבר הזה‪.‬‬
‫תשובה לשאלות א‪-‬ב‬
‫והנה קורח התעורר במחלוקתו אחרי מניין העם וסידור הדגלים‪ ,‬כי להיות דתן ואבירם שכנים‬
‫לקורח בדגלים‪ ,‬נתחברו במעשה הזה‪ .‬ואחר שנמנו הלוויים‪ ,‬ונתנו לאהרן ולבניו לעבוד‬
‫עבודת הקודש‪ ,‬קנאו כולם להיות נתונים נתונים לאהרן ולבניו‪ .‬וכאשר בא אחר זה עניין‬
‫המרגלים‪ ,‬ונודע להם שכל העם היוצא ממצרים הזכרים ימותו במדבר‪ ,‬היה להם פתחון על‬
‫כל דבר ודבר‪ ,‬להתרעם ולומר שהוציאם ממצרים להמיתם במדבר‪ ,‬ושלא הביאם אל הארץ‪.‬‬
‫הנה אם כן באו הפרשיות כולם על סדר הזמנים והמשך המעשים כראוי‪.‬‬

‫]נושאי המחלוקת[‬
‫והנה קרח ועדתו סדרו לא לבד מחלוקת אחד‪ ,‬כי אם שלשה מחלוקת כפי נושאיהם‪:‬‬
‫המחלוקת הראשון היה לקרח לכהונה גדולה‪ .‬והייתה טענתו‪ ,‬שלהיות ללוי אשר בחר השם‬
‫ארבעה בנים‪ ,‬עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל‪ .‬והיה שניתן המלכות למשה שהיה בן עמרם בכור‬
‫לוי‪ ,‬היה ראוי שהבן השני ללוי‪ ,‬והוא יצהר‪ ,‬יזכה לכהונה גדולה‪ .‬וקרח היה בן בכור ליצהר‪,‬‬
‫אם כן הוא היה ראוי להיות כהן גדול‪.‬‬
‫והמחלוקת והתרעומת השני היה לבכורות ישראל שהוסרה מהם עבודת המקדש וניתנה‬
‫ללווים‪ ,‬ובזה היה להם כדי בזיון וקצף‪ ,‬כי הם היו מקריבים תחילה זבחים ועולות בראש העם‪,‬‬
‫ומשה נתן כבודם למשפחתו בני לוי‪.‬‬
‫והמחלוקת והתרעומת השלישי היה לבני ראובן‪ ,‬לומר שמשה הסיר מהם כבוד הבכורה‬
‫והממשלה‪ ,‬ונתן המלכות והראשות בדגלים לבני יהודה‪ ,‬ובחלוקת הארץ חלק הבכורה לבני‬
‫יוסף‪.‬‬
‫וכבר נזכרו שלשת התרעומות האלה בכאן‪.‬‬
‫כי הנה על הראשון אמר ויקח קרח‪ ,‬מפני שהיה בן יצהר בן קהת בן לוי‪ ,‬ועמו ובחברתו דתן‬
‫ואבירם בני אליאב‪ ,‬ואון בן פלת‪ ,‬שהיו כולם אנשים גדולים וידועים‪.‬‬
‫ומה שלקח קרח דתן ואבירם‪ ,‬הוא מפני מה שנאמר אחר זה‪ ,‬בני ראובן ואנשים מבני ישראל‬
‫חמישים ומאתים‪ .‬רוצה לומר‪ :‬וקרח ודתן ואבירם ואון בן פלת‪ ,‬לקחו בדבריהם את בני ראובן‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪5‬‬

‫וכן לקחו מבני ישראל חמישים ומאתים להתרעם כולם על משה‪ ,‬אלה על הכהונה‪ ,‬ואלה על‬
‫בכורות ראובן‪ ,‬ואלה על הבכורים‪.‬‬

‫אוּבן‪:‬‬
‫ירם ְבּנֵי ֱא ִליאָב וְ אוֹן ֶבּן‪ֶ -‬פּ ֶלת ְבּנֵי ְר ֵ‬
‫ַא ִב ָ‬
‫ִקּח ק ַֹרח ֶבּן‪-‬י ְִצ ָהר ֶבּן‪ְ -‬ק ָהת ֶבּן‪ֵ -‬לוִ י וְ ָד ָתן ו ֲ‬
‫א ַויּ ַ‬
‫מוֹעד אַנְ ֵשׁי‪ֵ -‬שׁם‪:‬‬
‫יאי ֵע ָדה ְק ִר ֵאי ֵ‬
‫את ִים נְ ִשׂ ֵ‬
‫וּמ ָ‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ֲח ִמ ִשּׁים ָ‬
‫ָשׁים ִמ ְבּנֵי‪-‬י ְ‬
‫ַאנ ִ‬
‫ָקמוּ ִל ְפנֵי מ ֶשׁה ו ֲ‬
‫ב ַויּ ֻ‬

‫הרי לך מפורש בכתוב מהו אשר לקח קרח‪ ,‬שהוא את בני ראובן‪ ,‬ואת חמישים ומאתים‬
‫מבני ישראל‪ .‬ואל תקשה עלי מאשר היה ראוי שיאמר הכתוב בני ראובן‪ ,‬ואת אנשים מבני‬
‫ישראל‪ .‬כיון שהם היו הנלקחים‪ ,‬כי פעמים יחסרו בכתוב מלות הסמיכות‪ .‬וכמוהו ויקח שש‬
‫מאות רכב בחור‪ .‬ורבים כמוהו שנזכור את הנלקחים מבלי את הסמיכות‪.‬‬
‫ובעבור שהיו המחלוקות והתרעומות שלשה‪ ,‬כמו שזכרתי‪ .‬לכן באו בכתוב כנגדם שלשה‬
‫מאמרים‪:‬‬
‫והיה ויקח קרח‪ ,‬כנגד הראשון שהתרעם על אשר לא נתן לו משה הכהונה גדולה‪,‬‬
‫וכנגד השני‪ ,‬מבני ראובן שהיו מתרעמים על בכורת אביהם‪ ,‬אמר ויקומו לפני משה‪.‬‬
‫וכנגד המחלוקת השלישית‪ ,‬אשר מהעדה כולה שהתרעמו על אשר ניטלה העבודה מן‬
‫הבכורות‪ ,‬אמר ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים‪ ,‬וייקהלו על משה‪.‬‬
‫והותרו בזה שתי השאלות הא' והב'‪.‬‬
‫ופלת הוא פלוא‪ ,‬והיו לו שתי שמות‪.‬‬
‫וחז"ל אמרו כי און בן פלת חזר בו מן המחלוקת בעצת אשתו‪ ,‬ולכך לא נזכר בעונש‪ .‬ואמר‬
‫שהיו אלה שזכר כולם נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם‪ ,‬להגיד שהיו מהיותר נכבדים‬
‫שבעדה‪ ,‬קריאי מועד‪ ,‬שכאשר היו קוראים נשיאי עדה אלה‪ ,‬היו נקראים ומתקבצים שמה‬
‫בראשונה‪.‬‬

‫]רב לכם‪ ,‬כי כל העדה כולם קדושים[‬
‫ֹאמרוּ ֲא ֵל ֶהם‬
‫אַהרֹן ַויּ ְ‬
‫משׁה וְ ַעל‪ֲ -‬‬
‫ִקּ ֲהלוּ ַעל‪ֶ -‬‬
‫ג ַויּ ָ‬
‫ַשּׂאוּ ַעל‪ְ -‬ק ַהל ה’‪:‬‬
‫דּוּע ִתּ ְתנ ְ‬
‫וּמ ַ‬
‫תוֹכם ה’ ַ‬
‫וּב ָ‬
‫ֻלּם ְקד ִשׁים ְ‬
‫ַרב‪ָ -‬ל ֶכם ִכּי ָכל‪ָ -‬ה ֵע ָדה כּ ָ‬

‫השאלה הג'‬
‫מה עניין אמרם אל משה ואל אהרן רב לכם כי כל העדה כלם קדושים כי הנה בזה לא היה‬
‫מעלה למשה ולאהרן בפרט‪ ,‬ומאמר רב לכם יורה על יתרון ומעלה שהיה להם על זולתם‪,‬‬
‫וכמו שאמר משה לבני לוי רב לכם בני לוי כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וגומר‪ ,‬רב לכם בני‬
‫לוי ‪ -‬שהיה להם יתרון על שאר השבטים‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪6‬‬

‫תשובה לשאלה ג‬
‫והנה כאשר נאספו כולם בפרהסיא על משה‪ ,‬לחלוק עליו‪ ,‬אמרו לו לאהרן‪ :‬רב לכם‪ ,‬כי כל‬
‫העדה כולם קדושים ובתוכם ה’‪ ,‬ומדוע תתנשאו על קהל ה’‪.‬‬
‫ואין פירוש רב לכם מלשון יתרון ומעלה‪ ,‬אבל הוא לשון מריבה‪ ,‬כמו הוי רב את יוצרו‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫משה ואהרן‪ ,‬אל תחשבו כי כל היום תעשו מה שתרצו ולא יהיה בו פוצה פה ומצפצף‪ .‬לא‬
‫יהיה כן מכאן והלאה‪ ,‬כי רב ומריב וחולק יש לכם‪ ,‬שלא ישתוק תמיד כאשר עשינו עד עתה‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬לפי שכל העדה עדת בני ישראל כולם קדושים במידותיהם‪ ,‬ובתוכם ה’ בחכמתם‬
‫ובמידותיהם‪ .‬ואחר שהדבר כן‪ ,‬מדוע תתנשאו על קהל ה’‪ .‬אם אהרן להיות כהן גדול לבדו‬
‫בקרב העם‪ ,‬ואם בניו וזרעו להיות עבודת הקודש והמזבח בידיהם‪ ,‬ולהסירה מהבכורות‪ .‬ואם‬
‫בשבטים‪ ,‬להיות יהודה ראש בדגלים ויוסף בכור מנחלות‪ .‬ומה שמץ ראיתם בנשארים‪ ,‬אם‬
‫בשבטים ואם בבכורות ואם בלוויים‪ ,‬לקחת השררה עליהם מדעתכם‪ ,‬הלא כולם קדושים יראי‬
‫ה’ וחושבי שמו‪.‬‬
‫ואפשר שאמר כי כל העדה כלם קדושים‪ ,‬כנגד הבכורות שנאמר בהם קדש לי כל בכור‪.‬‬
‫ובתוכם ה’‪ ,‬כנגד קרח שהיה ירא אלהים כמו אהרן‪ .‬ומדוע תתנשאו על קהל ה’‪ ,‬בעשותם‬
‫בכור מי שאינו בכור בשבטים‪.‬‬
‫והותרה בזה השאלה הג'‪.‬‬

‫משׁה וַיִּ פֹּל ַעל‪ָ -‬פּנָיו‪:‬‬
‫ִשׁ ַמע ֶ‬
‫ד ַויּ ְ‬
‫ה ַוי ְַד ֵבּר ֶאל‪-‬ק ַֹרח וְ ֶאל‪ָ -‬כּל‪ֲ -‬ע ָדתוֹ ֵלאמֹר‬
‫ַק ִריב ֵא ָליו‪:‬‬
‫בּ ֶֹקר וְ י ַֹדע ה’ ֶאת‪ֲ -‬א ֶשׁר‪-‬לוֹ וְ ֶאת‪ַ -‬ה ָקּדוֹשׁ וְ ִה ְק ִריב ֵא ָליו וְ ֵאת ֲא ֶשׁר יִ ְב ַחר‪-‬בּוֹ י ְ‬

‫השאלה הד'‬
‫בדברי משה הראשונים בקר ויודע ה’ את אשר לו וגו' זאת עשו קחו לכם מחתות וגומר כי‬
‫למה זה לא הוכיחם משה בראשונה לאמור המעט מכם וגו' כאשר אמר להם אחר כך‪ ,‬ולמה‬
‫זה בתחילת הדברים נתן להם מכשול המחתות‪.‬‬
‫השאלה הה’‬
‫מה עניין שלשת הלשונות האלה שאמר‪:‬‬
‫הא' בקר ויודע ה’ את אשר לו‪.‬‬
‫הב' את הקדוש והקריב אליו‪.‬‬
‫הג' ואת אשר יבחר בו יקריב אליו‪.‬‬
‫ובהיות המחלוקת מי היה ראוי לכהן גדול אם אהרן ואם קרח היה די באחד משלשה‬
‫המאמרים האלה‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪7‬‬

‫ו זֹאת ֲעשׂוּ ְקחוּ‪ָ -‬ל ֶכם ַמ ְחתּוֹת ק ַֹרח וְ ָכל‪ֲ -‬ע ָדתוֹ‪:‬‬
‫יהן ְקט ֶֹרת ִל ְפנֵי ה’ ָמ ָחר‬
‫וּתנוּ‪ָ -‬ב ֵהן ֵאשׁ וְ ִשׂימוּ ֲע ֵל ֶ‬
‫ז ְ‬
‫וְ ָהיָה ָה ִאישׁ ֲא ֶשׁר‪-‬י ְִב ַחר ה’ הוּא ַה ָקּדוֹשׁ ַרב‪ָ -‬ל ֶכם ְבּנֵי ֵלוִ י‪:‬‬

‫השאלה הו'‬
‫איך הסכימו קרח ועדתו בניסיון הקטורת‪ ,‬ולא זכרו הגדולות אשר ראו‪ .‬הלא ידעו שנשרפו נדב‬
‫ואביהו בהקריבם הקטורת‪ ,‬ואיך לא יראו לנפשם‪ .‬והנה מרע"ה אמר להם באזהרתו מעבודת‬
‫המקדש‪ ,‬והזר הקרב יומת‪.‬‬
‫תשובה לשאלה ד‪-‬ו‬
‫וכבר זכרו חז"ל דברים אחרים שאמר קרח כנגד משה לקנטר‪.‬‬
‫ואמר וישמע משה ויפול על פניו‪ ,‬מלמד שנתבייש מאשר חשדוהו בנבואתו‪ .‬ושעם היות‬
‫שדברו דבריהם בכלל‪ ,‬הנה משה שמע והבין שלשת המחלוקות שהיו מכוונים בדבריהם‪ ,‬וזהו‬
‫וישמע משה‪ ,‬שהוא מלשון הבנה‪ .‬ונפל על פניו‪ ,‬אם לדרוש את ה’ לדעת מה יעשה‪ ,‬והוא ית'‬
‫ציוה אותו מה יעשה‪ ,‬או להתבודד בעצמו מה לעשות‪.‬‬
‫וחשב שאם יבוא להוכיחם באותה שעה‪ ,‬כל שכן דפקר טפי‪ ,‬ושהיה יותר טוב שלא להוכיחם‬
‫בשעת כעסם‪.‬‬
‫ומפני זה השיבם כפי שאלתם‪ :‬בוקר ויודע ה’ את אשר לו‪ .‬רצונו לומר‪ ,‬אין הדבר תלוי בי ולא‬
‫בכם‪ ,‬כי אם לעת מנחת ערב‪ .‬ולכן חשדם שהיו שיכורים באותה שעה‪ ,‬ומתוך שיכרות יאמרו‬
‫זה‪ .‬ולכן תלה העניין עד הבוקר‪ ,‬וכאלו אמר להם‪ :‬זאת עשו‪ ,‬רוצה לומר אתם מבקשים‬
‫הכהונה‪ ,‬והקטורת היא היותר רוחנית שבעבודות‪ ,‬וקדושה שבמקדש‪ ,‬והיא נעשית בבוקר‪ .‬על‬
‫כן בוקר של מחרת תעשו כולכם הקטורת‪ ,‬והיום תכינו את המחתות‪.‬‬
‫ואמר ויודע ה’ את אשר לו‪ ,‬כנגד קרח בעניין הכהונה‪.‬‬
‫ואת הקדוש והקריב אליו‪ ,‬אם הם בבכורות או בלוויים‪.‬‬
‫ואת אשר יבחר בו יקריב אליו‪ ,‬אם ראובן ואם יהודה ויוסף לעניין בכורת השבטים‪.‬‬
‫הנה אם כן באו שלושת הלשונות האלו מכוונים לשלושת המחלוקות הנזכרים‪ .‬ואין ספק שאם‬
‫היה משה מבאר אליהם אמיתת הניסיון איך יהיה‪ ,‬רוצה לומר שהנבחר יבחר ויקובל הקטורת‬
‫ממנו‪ ,‬והשאר כולם ימותו וישרפו שמה‪ ,‬שלא היו הם מסכימים בדבר‪ .‬אבל הוא ע"ה לא ביאר‬
‫אליהם איך תהיה הבחירה והבלתי בחירה‪ .‬וגם הם לסכלותם לא שאלוהו ממנו‪ .‬וחשבו‬
‫שתרד אש מן השמים על הקטורת הנבחר‪ ,‬ושהם יעמדו מחוברים כולם יחד‪ ,‬ושכל אחד מהם‬
‫יאמר שעליו ועליו ירד האש‪.‬‬
‫והותרה בזה שלשה שאלות הד' והה’ והו'‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪8‬‬

‫משׁה ֶאל‪-‬ק ַֹרח ִשׁ ְמעוּ‪-‬נָא ְבּנֵי ֵלוִ י‪:‬‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫ח ַויּ ֶ‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ְל ַה ְק ִריב ֶא ְת ֶכם ֵא ָליו‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ֶא ְת ֶכם ֵמ ֲע ַדת י ְ‬
‫ט ַה ְמ ַעט ִמ ֶכּם ִכּי‪ִ -‬ה ְב ִדּיל ֱאל ֵֹהי י ְ‬
‫ַל ֲעבֹד ֶאת‪ֲ -‬עב ַֹדת ִמ ְשׁ ַכּן ה’ וְ ַל ֲעמֹד ִל ְפנֵי ָה ֵע ָדה ְל ָשׁ ְר ָתם‪:‬‬
‫וּב ַקּ ְשׁ ֶתּם גַּם‪ְ -‬כּ ֻהנָּה‪:‬‬
‫יך ְבנֵי‪ֵ -‬לוִ י ִא ָתּ ְך ִ‬
‫אַח ָ‬
‫ַק ֵרב א ְֹת ָך וְ ֶאת‪ָ -‬כּל‪ֶ -‬‬
‫י ַויּ ְ‬
‫אַהרֹן ַמה‪-‬הוּא ִכּי ) ַת ִלּונוּ( ] ַת ִלּינוּ[ ָע ָליו‪:‬‬
‫אַתּה וְ ָכל‪ֲ -‬ע ָד ְת ָך ַהנּ ָֹע ִדים ַעל‪-‬ה’ וְ ֲ‬
‫יא ָל ֵכן ָ‬

‫]דברי משה לבני לוי[‬
‫השאלה הז'‬
‫בתוכחת משה אל בני לוי‪ ,‬למה הוכיח אותם בלבד‪ ,‬ולא הוכיח לבני ראובן‪ ,‬ולא לחמישים‬
‫ומאתים איש מישראל‪ .‬והיה לו להוכיחם בכלל‪ ,‬ומה עניין אמרו על המחתות רב לכם בני לוי‪,‬‬
‫כאלו היה להם בזה יתרון ומעלה‪.‬‬
‫השאלה הח'‬
‫למה אחרי שאמר לבני לוי המעט כי הבדיל ה’ אלהי ישראל אתכם וגו' חזר ואמר עוד ויקרב‬
‫אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך שהקריב הלוויים והבדילם לעבודות‪ ,‬והיא עצמה ההקרבה‬
‫לפניו לשרתו‪ ,‬ולמה היה כפל זה‪.‬‬
‫תשובה לשאלות ז'‪-‬ח'‬
‫והנה אמר משה על זה רב לכם בני לוי‪ .‬לא להיות בזה יתרון ורבותא אליהם‪ ,‬אלא להודיע‬
‫לקרח ועדתו שלא יחשבו שיהיו רבים מהם כוהנים גדולים‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬כי יהיה מי שיהיה‪,‬‬
‫רב אחד וראש אחד הוא כהן גדול‪ ,‬ומי שיהיה ימשול עליכם בני לוי‪ ,‬ותהיו נתונים נתונים לו‪.‬‬
‫ומה תרוויחו א"כ בזאת‪ ,‬כי רב ומושל יהיה עליכם עכ"פ‪ ,‬בני לוי‪.‬‬
‫ואמר להם זה‪ ,‬כדי שעם הדברים האלה יפריד בני לוי מהמחלוקת‪.‬‬
‫ואחרי שמלא בקשתם במעשה הניסיון‪ ,‬הרבה עוד להוכיחם באומרו‪ :‬שמעו נא בני לוי‪ ,‬רצונו‬
‫לומר‪ ,‬הנה בני ראובן‪ ,‬אין ספק שיש להם להתרעם על בכורת אביהם‪ ,‬וכן בכורות ישראל‬
‫מפני שהוסרה מהם העבודה הקדושה במקדש ה’‪ .‬אבל אתם בני לוי‪ ,‬למה זה תתרעמו‪,‬‬
‫בהיות שנעשה לכם יקר וגדולה על כל שבטי ישראל‪.‬‬
‫וזהו המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם‪ ,‬רוצה לומר שאע"פ שהוא אלהי ישראל‪ ,‬הבדיל‬
‫אתכם בייחוד מכל עדת בני ישראל בקדושה‪ ,‬שאתם חונים סביבו ונושאים את כליו‪ .‬ואין לכם‬
‫שתאמרו ששכחתם כל זה להיותו דבר ישן נושן‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬שהשם יתברך הקריב אותך‬
‫קרח‪ ,‬כי קרח ראש בית אב היה‪ ,‬ואת כל אחיך בני לוי אתך‪ ,‬וכבודכם חדש עמכם‪ ,‬ואיך א"כ‬
‫תהיו כפויי טובה ותבקשו עתה כהונה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪9‬‬

‫ואפשר לפרש שמעו נא בני לוי המעט מכם‪ ,‬על כל השבט שנתייחד לגבוה‪ .‬ואמרו ויקרב‬
‫אותך‪ ,‬הוא לרמוז אל מעלת קהת שהקריבו ליותר קדושה במשא הארון וכלי הקודש‪ .‬ותכלית‬
‫הדברים לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה’‪ ,‬רצונו לומר אין בני ראובן ולא בכורות ישראל‬
‫נועדים על ה’‪ ,‬כי יש סיבה לתלונתם‪ .‬אבל אתה קרח וכל עדתך הם הנועדים על ה’ למרות‬
‫עיני כבודו‪.‬‬
‫והותרו שאלות ז‪-‬ח‪.‬‬

‫]משה שלח לקרוא לדתן ולאבירם[‬
‫ֹאמרוּ לֹא ַנ ֲע ֶלה‪:‬‬
‫ירם ְבּנֵי ֱא ִליאָב ַויּ ְ‬
‫ִשׁ ַלח מ ֶשׁה ִל ְקרֹא ְל ָד ָתן וְ ַל ֲא ִב ָ‬
‫יב ַויּ ְ‬
‫יתנוּ ַבּ ִמּ ְד ָבּר ִכּי‪ִ -‬ת ְשׂ ָתּ ֵרר ָע ֵלינוּ גַּם‪ִ -‬ה ְשׂ ָתּ ֵרר‪:‬‬
‫וּד ַבשׁ ַל ֲה ִמ ֵ‬
‫ָבת ָח ָלב ְ‬
‫יג ַה ְמ ַעט ִכּי ֶה ֱע ִלי ָתנוּ ֵמ ֶא ֶרץ ז ַ‬

‫השאלה הט'‬
‫למה שלח משה לקרא לדתן ולאבירם‪ ,‬ולא שלח לקרא לקרח ולכל עדתו‪ .‬ולמה דתן אבירם‬
‫השיבו לא נעלה‪ .‬והנה משה לא היה במקום גבוה מהם‪ ,‬והיה להם לומר לא נלך‪.‬‬
‫וחז"ל אמרו‪ :‬פיהם הכשילם שלא יעלו אלא ירדו‪.‬‬
‫השאלה הי'‬
‫באומרם אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו כי הנה אין זו טענה שנית‪ ,‬אלא תשלום‬
‫הראשונה‪ ,‬שאמרו המעט כי העליתנו וגו' להמיתנו במדבר‪ ,‬ואם אינה טענה אחרת‪ ,‬איך אמר‬
‫עליה מלת אף‪.‬‬
‫תשובה לשאלות ט‪-‬י‬
‫ואמר זה ג"כ כדי להפריד בני ראובן והחמישים ומאתים איש מקרח ועדתו‪ .‬והיה סוף מאמרו‬
‫ואהרן מה הוא כי תלינו עליו‪ ,‬ומה לכם להתרעם על אהרן‪ ,‬כי הנה כל מה שנעשה במצות‬
‫השם נעשה‪ ,‬ואין אשמה על אהרן‪.‬‬
‫והנה שלח משה לקרא לדתן ולאבירם שהיו נשיאי בני ראובן‪ ,‬כדי לדבר עימהם ולתת להם‬
‫מנוי והנהגה מה’ על העם בעלותם אל הארץ‪ ,‬או לתת להם קרקעות מיוחדות בירושת הארץ‬
‫תחת בכורת אביהם‪ ,‬וכ"ז להפרידם מקרח ועדתו‪.‬‬
‫גם לאחר שהשיב משה לקרח ולבני לוי על הכהונה‪ ,‬רצה להשיב לדתן ואבירם על המלוכה‬
‫ובכורת ראובן אביהם‪ .‬אבל הם השיבו לא נעלה‪ ,‬רצונו לומר בזה‪ ,‬ולמה זה תקראנו לפייסנו‬
‫בשררות ומתנות ומנויים בעליית הארץ‪ ,‬והנה אנחנו לא נעלה בארץ‪ .‬הלא ידענו כי במדבר‬
‫הזה נמות‪ ,‬אם כן לא נעלה שם‪ .‬המעט כי העליתנו‪ ,‬כלומר המעט בעיניך שהעליתנו מן הארץ‬
‫שהיא הייתה בעצם ואמת ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬שהיא ארץ מצרים‪ ,‬להמיתנו במדבר‪ ,‬שכבר‬
‫גזרת עלינו שנמות במדבר הזה‪ ,‬מהם שמתו בסיני‪ ,‬ומהם בתבערה‪ .‬ומהם בקברות התאוה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪10‬‬

‫ואלה במדבר פארן‪ .‬סוף דבר שהיה תכלית כולם להמיתנו במדבר השמם הזה‪ ,‬שבעבור זה‬
‫היה ראוי לרגום אותך באבנים‪ ,‬כי תשתרר עלינו גם השתרר‪ ,‬רוצה לומר שררה על שררה‪,‬‬
‫בשלחך אותנו לקרוא ללכת לפניך‪ ,‬כאלו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו‬
‫ואנחנו עבדיך ילידי ביתך ומקנת כספך‪.‬‬
‫ָכ ֶרם‬
‫ַח ַלת ָשׂ ֶדה ו ָ‬
‫ַתּ ֶתּן‪ָ -‬לנוּ נ ֲ‬
‫וּד ַבשׁ ֲה ִביא ָֹתנוּ ו ִ‬
‫ָבת ָח ָלב ְ‬
‫יד אַף לֹא ֶאל‪ֶ -‬א ֶרץ ז ַ‬
‫ַע ֶלה‪:‬‬
‫ַקּר לֹא נ ֲ‬
‫ַה ֵעינֵי ָה ֲא ָנ ִשׁים ָה ֵהם ְתּנ ֵ‬

‫ואם תאמר שתתן מתנות וחסדים לנו בבואנו אל הארץ‪ ,‬אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש‬
‫הביאותנו‪ ,‬ותתן לנו נחלת שדה וכרם‪ .‬רוצה לומר אפילו לארץ ההיא הטובה לא הבאת אותנו‪,‬‬
‫ואיך אם כן תיתן לנו בה נחלת שדה וכרם‪.‬‬
‫באמת כל זה הוא הונאת דברים‪ .‬ואם האנשים אשר אתך עשית סומים ועיוורים וניקרת‬
‫עיניהם באופן שאינם רואים דבר מזה‪ ,‬אנחנו לא נעלה שמה שתנקר עינינו‪ ,‬כי רואים ויודעים‬
‫אנחנו שלא נעלה לארץ ההיא‪ ,‬ולכן לא תתן לנו בה כלום‪.‬‬
‫והותרו בזאת השאלות הט' והי'‪.‬‬
‫ֹאמר ֶאל‪-‬ה’‬
‫משׁה ְמאֹד ַויּ ֶ‬
‫ִחר ְל ֶ‬
‫טו ַויּ ַ‬
‫אַחד ֵמ ֶהם‪:‬‬
‫אתי וְ לֹא ֲה ֵרע ִֹתי ֶאת‪ַ -‬‬
‫ָשׂ ִ‬
‫אַל‪ֵ -‬תּ ֶפן ֶאל‪ִ -‬מנְ ָח ָתם לֹא ֲחמוֹר ֶא ָחד ֵמ ֶהם נ ָ‬

‫]אל תפן אל מנחתם[‬
‫השאלה הי"א‬
‫בתפלת משה שאמר אל תפן אל מנחתם כי אם אמר על הקטורת‪ ,‬איך יעלה על הדעת‬
‫שיקבל הקטורת ההיא בהיותה קטורת תועבה‪ .‬וכל שכן שיפנה לחלקם בקרבנות הצבור‪ ,‬אם‬
‫עליו אמרו זה‪ ,‬כפרש"י שם‪.‬‬
‫ומה צורך באומרו לא חמור אחד מהם נשאתי‪ ,‬כי הם לא היו מתרעמים מזה שיתנצל‪.‬‬
‫תשובה לשאלה י"א‬
‫והנה משה רבנו עליו השלום חרה אפו מאוד בשמעו את הדברים האלה‪.‬‬
‫וכתב רש"י )במדבר ט"ו ט"ז( נצטער לאחת‪ ,‬רוצה לומר שלא נצטער משה ממה שאמרו‬
‫שהוא הוציאם ממצרים‪ ,‬כי בידוע שאל מוציאם ממצרים ולא משה‪.‬‬
‫ולא נצטער ג"כ ממה שאמרו לא נעלה‪ ,‬כי בידוע היה כי בניהם יעלו לארץ וירשוה‪.‬‬
‫אבל נצטער לאחת‪ ,‬ממה שאמרו כי תשתרר עלינו גם השתרר‪ ,‬כאילו הוא היה נוהג עליהם‬
‫שררה‪ .‬ולכן התפלל אל השם‪ ,‬אל תפן אל מנחתם‪ ,‬לא חמור‪ ,‬רצונו לומר ה’ אלהים‪ ,‬אל תפן‬
‫אל המנחות והדורונות שהאנשים ההם פעמים שולחים אלי כאוהבים‪ ,‬כבכורה בראשיתה‪ ,‬או‬
‫פרי העץ משובח‪ ,‬שפעמים היו שולחים אותו למשה מנחה כדרך האוהבים לאנשי המעלה‪ .‬כי‬
‫זה אינו שררה‪ ,‬כיון שהם מעצמם היו שולחים אותו‪ .‬אבל אני בדרך שררה‪ ,‬האם חמור אחד‬

‫‪10‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪11‬‬

‫מהם נשאתי לשאת את משאי‪ ,‬כמו שעושים המנהיגים לצורכיהם‪ ,‬ואם הריעותי לאחד מהם‪,‬‬
‫בכח אלמות ושררה‪ ,‬ואיך אם כן יאמרו שאני משתרר עליהם?‬
‫והותרה בזה השאלה הי"א‪.‬‬

‫אַהרֹן ָמ ָחר‪:‬‬
‫ָהם וְ ֲ‬
‫אַתּה ו ֵ‬
‫אַתּה וְ ָכל‪ֲ -‬ע ָד ְת ָך ֱהיוּ ִל ְפנֵי ה’ ָ‬
‫משׁה ֶאל‪-‬ק ַֹרח ָ‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫טז ַויּ ֶ‬
‫יהם ְקט ֶֹרת‬
‫וּקחוּ ִאישׁ ַמ ְח ָתּתוֹ וּנְ ַת ֶתּם ֲע ֵל ֶ‬
‫יז ְ‬
‫אַהרֹן ִאישׁ ַמ ְח ָתּתוֹ‪:‬‬
‫אַתּה וְ ֲ‬
‫את ִים ַמ ְחתֹּת וְ ָ‬
‫וּמ ַ‬
‫וְ ִה ְק ַר ְב ֶתּם ִל ְפנֵי ה’ ִאישׁ ַמ ְח ָתּתוֹ ֲח ִמ ִשּׁים ָ‬
‫מוֹעד וּמ ֶשׁה וְ אַ ֲהרֹן‪:‬‬
‫ַע ְמדוּ ֶפּ ַתח א ֶֹהל ֵ‬
‫יהם ְקט ֶֹרת ַויּ ַ‬
‫ָשׂימוּ ֲע ֵל ֶ‬
‫יהם ֵאשׁ ַויּ ִ‬
‫ִתּנוּ ֲע ֵל ֶ‬
‫יח ַו ִיּ ְקחוּ ִאישׁ ַמ ְח ָתּתוֹ ַויּ ְ‬
‫ֵרא ְכבוֹד‪-‬ה’ ֶאל‪ָ -‬כּל‪ָ -‬ה ֵע ָדה‪:‬‬
‫מוֹעד ַויּ ָ‬
‫יהם ק ַֹרח ֶאת‪ָ -‬כּל‪ָ -‬ה ֵע ָדה ֶאל‪ֶ -‬פּ ַתח א ֶֹהל ֵ‬
‫ַק ֵהל ֲע ֵל ֶ‬
‫יט ַויּ ְ‬

‫]נסיון המחתות[‬
‫השאלה הי"ב‬
‫במאמר משה לקרח אתה וכל עדתך היו לפני ה’ אתה והם ואהרן מחר‪ ,‬וקחו איש מחתתו‪.‬‬
‫כי הנה אמר משה זה בתחילה בוקר ויודע ה’ את אשר לו‪ ,‬קחו לכם מחתות‪ ,‬ולמה כפל אותו‬
‫כאן‪ ,‬ולמה אחרי אמרו אתה והם ואהרן‪ ,‬חזר לומר ואתה ואהרן איש מחתתו‪.‬‬
‫השאלה הי"ג‬
‫אַהרֹן ֵלאמֹר‪:‬‬
‫כ ַוי ְַד ֵבּר ה’ ֶאל‪-‬מ ֶשׁה וְ ֶאל‪ֲ -‬‬
‫ַא ַכ ֶלּה א ָֹתם ְכּ ָרגַע‪:‬‬
‫תּוֹך ָה ֵע ָדה ַהזֹּאת ו ֲ‬
‫כא ִה ָבּ ְדלוּ ִמ ְ‬
‫ֶח ָטא וְ ַעל ָכּל‪ָ -‬ה ֵע ָדה ִתּ ְקצֹף‪:‬‬
‫ֹאמרוּ ֵאל ֱאל ֵֹהי ָהרוּחֹת ְל ָכל‪ָ -‬בּ ָשׂר ָה ִאישׁ ֶא ָחד י ֱ‬
‫ֵיהם ַויּ ְ‬
‫כב ַויּ ְִפּלוּ ַעל‪ְ -‬פּנ ֶ‬

‫במאמר השם הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע‪ .‬כי איך חשב השם יתברך לעשות‬
‫כזאת בהיותו עוול גמור‪ ,‬וכמו שהשיבו מרע"ה‪ ,‬האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף‪.‬‬
‫והראב"ע פירש‪ ,‬שלא הייתה כוונתו לכלות אלא קרח ועדתו‪ ,‬ושמשה לא הבין הכוונה‬
‫האלהית‪ ,‬ולכך השיבו כן‪ .‬והוא זר מאוד‪.‬‬

‫כג ַוי ְַד ֵבּר ה’ ֶאל‪-‬מ ֶשׁה ֵלּאמֹר‪:‬‬
‫ירם‪:‬‬
‫ַא ִב ָ‬
‫כד ַדּ ֵבּר ֶאל‪ָ -‬ה ֵע ָדה ֵלאמֹר ֵה ָעלוּ ִמ ָסּ ִביב ְל ִמ ְשׁ ַכּן‪-‬ק ַֹרח ָדּ ָתן ו ֲ‬
‫ִשׂ ָר ֵאל‪:‬‬
‫אַח ָריו זִ ְקנֵי י ְ‬
‫ֵלכוּ ֲ‬
‫ירם ַויּ ְ‬
‫ַא ִב ָ‬
‫ֵל ְך ֶאל‪ָ -‬דּ ָתן ו ֲ‬
‫משׁה ַויּ ֶ‬
‫ָקם ֶ‬
‫כה ַויּ ָ‬
‫ָשׁים ָה ְר ָשׁ ִעים ָה ֵא ֶלּה‬
‫אָה ֵלי ָה ֲאנ ִ‬
‫כו ַוי ְַד ֵבּר ֶאל‪ָ -‬ה ֵע ָדה ֵלאמֹר סוּרוּ ָנא ֵמ ַעל ֳ‬
‫ֹאתם‪:‬‬
‫וְ אַל‪ִ -‬תּגְּ עוּ ְבּ ָכל‪ֲ -‬א ֶשׁר ָל ֶהם ֶפּן‪ִ -‬תּ ָסּפוּ ְבּ ָכל‪ַ -‬חטּ ָ‬

‫השאלה הי"ד‬
‫למה הלך משה אל דתן ואבירם‪ .‬האם היה לרצותם להשיבם בתשובה‪ ,‬כפירוש רש"י? ואיך‬
‫לא דבר אליהם כלל‪ ,‬ולא זכרה התורה מה עשה עמהם בהליכה ההיא‪ ,‬ולמה לא בא דיבור‬
‫השם למשה ולאהרן הרומו מתוך העדה וגו'‪ ,‬אלא אחרי שלקחו המחתות‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪12‬‬

‫השאלה הט"ו‬
‫במאמר ואם בריאה יברא ה’ ופצתה האדמה את פיה‪ .‬כי למה זה התפלל משה על פי הארץ‬
‫שתפתח ותבלע אותם‪ ,‬ולא התפלל על האש שתשרפם‪.‬‬
‫ומה ראה לבקש פתיחת פי הארץ לבלעם‪ ,‬ומה היחס אשר לעונש הזה עם פשעם‪ ,‬כי השרפה‬
‫היה עונש מתייחס לפי שנכנסו לעבוד עבודה להקטיר קטורת אשר לא כדת ואין הבליעה כן‬
‫ומה לו לזכור פי גיהנם‪.‬‬
‫תשובה לשאלה י"ב‪-‬טו‬
‫וכאשר ראה משה שלא היה יכול להשיב דתן ואבירם למוטב‪ ,‬חשב בלבו שהיה מן הדין‬
‫שתבלעם הארץ‪ .‬ולכן‪ ,‬עם היות שקודם לזה אמר שייקחו להם מחתות‪ ,‬רצה עתה לעשות‬
‫חדש והבדל ביניהם‪ ,‬והוא שקרח ועדתו‪ ,‬והבכורות שהיו מערערים על הכהונה ועבודת‬
‫הלוויים‪ ,‬ייקחו מחתות ויקריבו הקטורת‪ .‬אבל לא דתן ואבירם‪ .‬ומפני זה הוצרך לצוות כאן‬
‫פעם אחרת‪ ,‬אתה וכל עדתך היו לפני ה’ וגומר‪ ,‬אתה והם ואהרן מחר‪ ,‬וקחו איש מחתתו‪,‬‬
‫שלא בא הצווי הזה אלא להוציא ממנו דתן ואבירם‪ ,‬ולבאר שקרח ועדתו המערערים על‬
‫הכהונה יקריבו הקטרת‪ ,‬לא זולתם‪.‬‬
‫והנה חזר לומר ואתה ואהרן איש מחתתו‪ ,‬להודיע שמשה לא יוכלל עימהם בקטורת‪ ,‬כי אם‬
‫אהרן‪ .‬אמנם משה יעשה בחינה אחרת עם דתן ואבירם‪ :‬ולפי שמשה היה מבדיל בין קרח‬
‫ועדתו והבכורות‪ ,‬ובין דתן ואבירם‪ ,‬וקרח לא היה חפץ בזה; לכן כאשר באו עם המחתות‬
‫להקטיר קטורת‪ ,‬ויעמדו פתח אוהל מועד אצל המזבח‪ ,‬בחשבם שיכנסו לאוהל מועד להקטיר‬
‫קטורת על מזבח הזהב‪ ,‬הקהיל עליהם קרח את כל העדה‪ ,‬כדי שיעזרוהו במחלוקתו‪ ,‬ולא‬
‫יהיה בו הוא לבדו‪ .‬וגם כדי שיראו הכל שהיה כולם כהני ה’ ומקריבי הקטורת במקדשו‪.‬‬
‫וכאשר ראה הקדוש ברוך הוא כל קהל ישראל שמה‪ ,‬ושלא היה אחד מהם מוחה בידו ולא‬
‫מוכיח בשער קרח ועדתו‪ ,‬כאלו היו כולם חפצים בדבר‪ ,‬אמר למשה ולאהרן מה לכם בניסיון‬
‫הזה‪ ,‬הבדלו מתוך העדה הזאת עדת בני ישראלי ואכלה אותם כרגע‪ ,‬ולא תצטרכו לניסיון‬
‫אחר פרטי‪.‬‬
‫ולא היה זה עול בחוק היושר האלהי‪ ,‬אלא משפט וצדק‪ ,‬לפי שמי שיש לו למחות ואינו מוחה‬
‫הוא נתפש באותו עוון‪ .‬ולכך היו כל ישראל היושבים שם חייבים מיתה כקרח ועדתו‪ ,‬לפי שהיו‬
‫נקהלים לראות הפשע ההיא ובלתי מוחים בו‪.‬‬
‫ומשה התפלל שאע"פ שנקהלו שמה לא היה דעתם כן‪ .‬וכי הוא יתברך אלהי הרוחות בוחן‬
‫לבות וכליות‪ .‬ואם לא היה בהם רוע אמונה אלא שנתקבצו לראות אותו ניסיון ומעשה ה’ כי‬
‫נורא הוא‪ .‬האם ראוי בעבור איש שחטא‪ ,‬והוא קרח‪ ,‬שיקצוף השם על כל העדה לכלותם‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪13‬‬

‫ומפני זה השיבו יתברך כיון שאתה רוצה להצילם‪ ,‬דבר אל העדה העלו מסביב למשכן קרח‪.‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬אף על פי שהיה קרח פתח אוהל מועד‪ ,‬הנה ביתו הנשים והרכוש היו אצל אהלי‬
‫דתן ואבירם‪ .‬ולכן עשה התראה שיעלו וייבדלו משם‪ ,‬כי אם לא יעלו ויסתלקו משם‪ ,‬דע לך‬
‫שימותו כמותם כמוהם‪ .‬והתרה משה אצל היושבים אצל קרח ועדתו‪ ,‬ואז הלך משה אל דתן‬
‫ואבירם‪ .‬ולא הייתה הליכתו שמה להנאותם‪ ,‬ולא להשיבם למוטב‪ ,‬כפירוש רש"י‪ ,‬אלא לתת‬
‫הגזרה והפסק דין לפניהם‪.‬‬

‫]סורו נא מעל אוהלי האנשים האלה[‬
‫וכן היה שבפניהם דבר אל העדה‪ ,‬סורו נא מעל אוהלי האנשים האלה‪ ,‬ואל תגעו וגומר‪ .‬רוצה‬
‫לומר שיתרחקו מהם‪ ,‬ושלא ייקחו דבר מכל אשר באוהליהם להצילם‪ ,‬כי חרם הוא‪ .‬ונתן‬
‫הגזרה בפניהם ואמר‪ ,‬בזאת תדעו כי ה’ שלחני לעשות את כל המעשים האלה‪ ,‬רוצה לומר‬
‫משלשה המחלוקות הנזכרים‪ ,‬כי לא מלבי‪ .‬רוצה לומר לא עשה אותם מדעתו ורצונו‪ ,‬אלא‬
‫ברצון השם‪ ,‬וגם לא הוסיף על מצוות השם דבר מלבו כמו שהיו חושבים‪ ,‬והוא אמרו את כל‬
‫המעשים האלה‪.‬‬
‫אם כמות כל האדם ימותון אלה‪ ,‬והיא המיתה הטבעית‪ ,‬ופקודת כל האדם יפקד עליהם‪ ,‬והוא‬
‫עוון העגל שנאמר וביום פקדי ופקדתי‪ ,‬או בעבור פקידת דור המרגלים למות במדבר‪ ,‬אם‬
‫האנשים האלו ימותו כדרך שמתו האחרים בטבע או בהשגחה‪ ,‬אני מודה שלא ה’ שלחני‪ ,‬וכל‬
‫מה שעשיתי וכתבתי בתורה היה מדעתי ולא מאת האלהים‪ .‬אלא שהם ימותו בשעה הזאת‬
‫פתאום‪.‬‬
‫משׁה ְבּזֹאת ֵתּ ְדעוּן ִכּי‪-‬ה’ ְשׁ ָל ַחנִ י ַל ֲעשׂוֹת ֵאת ָכּל‪ַ -‬ה ַמּ ֲע ִשׂים ָה ֵא ֶלּה ִכּי‪-‬לֹא ִמ ִלּ ִבּי‪:‬‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫כח ַויּ ֶ‬
‫אָדם י ִָפּ ֵקד ֲע ֵלי ֶהם לֹא ה’ ְשׁ ָל ָחנִ י‪:‬‬
‫וּפ ֻק ַדּת ָכּל‪ָ -‬ה ָ‬
‫ְמתוּן ֵא ֶלּה ְ‬
‫אָדם י ֻ‬
‫כט ִאם‪ְ -‬כּמוֹת ָכּל‪ָ -‬ה ָ‬
‫וּב ְל ָעה א ָֹתם וְ ֶאת‪ָ -‬כּל‪ֲ -‬א ֶשׁר ָל ֶהם וְ י ְָרדוּ ַח ִיּים ְשׁא ָֹלה‬
‫יה ָ‬
‫וּפ ְצ ָתה ָה ֲא ָד ָמה ֶאת‪ִ -‬פּ ָ‬
‫ל וְ ִאם‪ְ -‬בּ ִריאָה י ְִב ָרא ה’ ָ‬
‫ָשׁים ָה ֵא ֶלּה ֶאת‪-‬ה’‪:‬‬
‫יד ְע ֶתּם ִכּי נִ ֲאצוּ ָה ֲאנ ִ‬
‫וִ ַ‬

‫ואמנם אמרו ואם בריאה יברא ה’‪ ,‬יש מפרשים מלשון כריתה‪ ,‬כמו וברא אותם בחרבותם‪.‬‬
‫והנכון בעיני שמפני שהעצומה מהפליאות שנכתבו בתורה היא הבריאה הכוללת הראשונה‬
‫בחידוש העולם‪ ,‬לכן אמר ואם בריאה יברא ה’‪ ,‬רוצה לומר אם אמת הוא מה שצויתני לכתוב‬
‫בתורה מבריאת העולם וחידושו‪ ,‬תפתח האדמה את פיה ובלעה אותם‪.‬‬
‫והנה אמר זה‪ ,‬לפי שהאנשים ההם במחלוקותיהם היו מכחישים נבואת משה‪ .‬ולכך אמר‪ ,‬אם‬
‫הם יכחשו הקטון שבסיפורי התורה ולא יקבלו עונשם‪ ,‬אין ספק שיכחשו העצומה שבנפלאות‪,‬‬
‫והיא חידוש העולם ובריאתו‪ .‬ומלת יברא הוא עתיד במקום עבר‪ ,‬כאלו אמר ואם בריאה ברא‬
‫ה’‪ ,‬והוא על דרך ככה יעשה איוב כל הימים שהוא כמו עשה‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪14‬‬

‫והנה ראה משה לבקש שיהיה עונש דתן ואבירם וסיעתם בבליעת הארץ‪ ,‬לדונו מידה כנגד‬
‫מידה‪ :‬הם פשעו במה שפערו פיהם לבלי חוק‪ ,‬לבלוע ולהשחית אדון הנביאים‪ ,‬להיותם בערכו‬
‫נבזים ושפלים‪ ,‬ככה תפתח האדמה‪ ,‬שהיא השפל שביסודות את פיה‪ ,‬ותבלע אותם‪.‬‬
‫וחכמינו זיכרונם לברכה אמרו‪ ,‬שקרח היה מהשרופים ומהנבלעים‪.‬‬
‫ועל דרך הפשט‪ ,‬כל האדם וכל הרכוש אשר לקרח בלעה אותם האדמה‪ ,‬חוץ ממנו שהיה עם‬
‫מקריבי הקטורת‪.‬‬
‫אמנם בני קרח לא מתו‪ ,‬כי לא היו באותה עצה‪.‬‬
‫והתבונן באומרו ותכס עליהם הארץ‪ ,‬כי זה היה עיקר הנס‪ .‬לפי שכבר יקרה שתפתח הארץ‬
‫את פיה‪ ,‬זעום ה’ יפול שם‪ ,‬אבל הפה ההוא תמיד יישאר פתוח‪ .‬אבל כאן‪ ,‬בהיות הדבר‬
‫בהשגחה וע"ד הפלא‪ ,‬אחר שהארץ עשתה שליחותה לבלוע הפושעים‪ ,‬חזרה להיסגר כאשר‬
‫בתחילה‪ .‬וזהו ותכס עליהם הארץ‪ ,‬ויאבדו מתוך הקהל‪.‬‬
‫ועם מה שפירשתי בזה הותרו השאלות הד' האחרונות הי"ב וי"ג וי"ד וט"ו‪.‬‬

‫במדבר פרקים יז‪-‬יח‬
‫ביאור הפרשה‪ ,‬השאלות והתשובות‬
‫הנה ציוה השם שמחתות האנשים ההם שנשרפו יהיו נלקחים מתוך השרפה‪ ,‬וירקעום ציפוי‬
‫למזבח‪ .‬לא מפני היות במחתות ההן קדושה‪ ,‬אלא כדי שיישארו שמה זיכרון לבני ישראל‬
‫מהמעשה ההוא‪.‬‬

‫]לקיחת המחתות לציפוי למזבח[‬
‫א ַוי ְַד ֵבּר ה’ ֶאל‪-‬מ ֶשׁה ֵלּאמֹר‪:‬‬
‫ָרם ֶאת‪ַ -‬ה ַמּ ְחתֹּת ִמ ֵבּין ַה ְשּׂ ֵר ָפה וְ ֶאת‪ָ -‬ה ֵאשׁ זְ ֵרה‪ָ -‬ה ְלאָה ִכּי ָק ֵדשׁוּ‪:‬‬
‫אַהרֹן ַהכּ ֵֹהן וְ י ֵ‬
‫ב ֱאמֹר ֶאל‪ֶ -‬א ְל ָע ָזר ֶבּן‪ֲ -‬‬
‫ג ֵאת ַמ ְחתּוֹת ַה ַח ָטּ ִאים ָה ֵא ֶלּה ְבּ ַנ ְפשׁ ָֹתם וְ ָעשׂוּ א ָֹתם ִר ֻקּ ֵעי ַפ ִחים ִצפּוּי ַל ִמּזְ ֵבּ ַח‬
‫ִשׂ ָר ֵאל‪:‬‬
‫ִכּי‪ִ -‬ה ְק ִריבֻם ִל ְפנֵי‪-‬ה’ ַויּ ְִק ָדּשׁוּ וְ י ְִהיוּ ְלאוֹת ִל ְבנֵי י ְ‬

‫השאלה הא'‬
‫מה ראה יתברך שיקחו מחתות קרח ועדתו וירקעום צפוי למזבח‪ ,‬ואיך אמר עליהם כי קדשו‪.‬‬
‫ואם היו המחתות מהאנשים החטאים בנפשותם‪ ,‬איך יהיה קדושות‪.‬‬
‫ורש"י כתב שהיו המחתות מקודשות ואסורות בהנאה‪ ,‬לפי שעשאום כלי שרת‪ .‬ובהיותן קרבן‬
‫תועבה אין ראוי שיהיו כלי שרת‪ ,‬כי הנה הזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו‬
‫מקודש‪ ,‬כמו שכתב הרב רבי משה בר נחמן זכרונו לברכה‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪15‬‬

‫השאלה הב'‬
‫למה נצטוותה המצווה הזאת לאלעזר ולא לאהרן אביו‪ ,‬שהיה כהן גדול ובעל המחלוקת‪ .‬והנה‬
‫התורה אמרה בסיבת זה‪ ,‬למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא‪ ,‬להקטיר‬
‫קטורת‪ .‬ולכן בעל מחלוקת הכהונה היה ראוי שיעשה הזיכרון הזה‪.‬‬
‫תשובה לשאלות א‪-‬ב‬
‫וזה‪ ,‬כי המעשים לא יחשבו לטובים או רעים בבחינת עצמם בלבד‪ ,‬אלא בבחינת הכוונה אשר‬
‫יעשה אותם האדם‪ .‬עד שאם היה המעשה ההוא טוב ומשובח כפי עצמו הנגלה ממנו‪ ,‬אם כיון‬
‫בו העושה אותו לתכלית רע‪ ,‬הוא רע בלי ספק ואינו טוב‪.‬‬
‫והנה הקטורת עצמו‪ ,‬בהיותו נקרב אל האלהים היה טוב‪ ,‬אבל כפי כוונת המקטירים אותו‬
‫שהייתה רעה על ה’ ועל משיחו‪ ,‬היה רע ומעשה בלתי הגון‪ .‬ובעבור שקרח ערער על כהונת‬
‫אהרן‪ ,‬ובאו המחתות והקטורת לנסות האיש אשר יבחר ה’ לכהונה‪ ,‬לכן רצה יתברך שאותם‬
‫המחתות שנעשה בהם הניסיון ההוא‪ ,‬שהיו כולם מנחושת‪ ,‬ישימו אותם סביב המזבח שהיה‬
‫מנחושת‪ ,‬כדי שיהיו זיכרון לבני ישראל‪ ,‬שלא יקרב איש שלא יהיה מזרע אהרן להקטיר‬
‫קטורת לפני ה’‪ ,‬פן יקרה לו כמו שקרה לקרח ועדתו בהקטירם הקטורת ההוא‪.‬‬
‫ומפני שאהרן היה נושא המחלוקת ההוא‪ .‬לכן לא ציוה יתברך שיעשה זה אהרן בעצמו‪ ,‬פן‬
‫יחשבו הרואים שהיה עושה זה להוסיף על קלון קורח ועדתו להיותו שונאו‪ ,‬אבל ציוה למשה‬
‫שיאמר לאלעזר‪ ,‬כיון שהוא בן אהרן‪ ,‬והוא הכהן העומד תחתיו‪ ,‬ושיהיה כהן גדול במקומו‪,‬‬
‫שהוא יעשה זה‪ .‬רוצה לומר שירים את המחתות מבין השרפה‪ ,‬שהיה שמה פתח אוהל מועד‪,‬‬
‫מכל האנשים שנשרפו שמה‪ ,‬ואת האש יזרה לרוח‪.‬‬
‫וותן הסיבה בזה למה יזרה האש ולא המחתות‪ ,‬באומרו כי קדשו‪ ,‬רוצה לומר שקרח ועדתו‬
‫היו מקדשים המחתות ההן בהקריבם עליהם קטורת בפתח אוהל מועד‪ .‬לא אמר כי קדושים‬
‫הם‪ ,‬או כי קדש הם‪ ,‬אלא כי קדשו‪ ,‬המחתות קידשום קרח ועדתו לגבוה‪ .‬אבל לפי האמת לא‬
‫הייתה בם קדושה כלל‪ ,‬כי מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם‪ .‬ובהיות כוונתם רעה‬
‫ומחשבתם מזוהמת‪ ,‬איך יהיה הפועל קדוש?‬
‫וציווה שלא יישארו בצורות מחתות כבראשונה‪ ,‬אבל שירקעם ויעשה מהם רקועי נחושת‪,‬‬
‫ויצפה בהם מזבח העולה‪ ,‬כי לא יזכו לגעת במזבח הזהב שמקטירים שם‪ .‬וגם לא היה ראוי‬
‫שינתנו על מזבח העולה‪ ,‬אלא מפני הזיכרון כמו שיבאר‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪16‬‬

‫ולפי שכבר הקריבום לפני ה’ ויקדשו אותם בפיהם האנשים החטאים‪ ,‬ושיהיה הרקוע סביב‬
‫למזבח‪ ,‬כדי שיהיו לאות לבני ישראל‪ .‬וזה שאמר כי הקריבום לפני ה’ ויקדשו‪ ,‬שהם חשבו‬
‫לקדשם‪.‬‬
‫ואפשר לפרש כי קדשו ויקדשו מלשון הזמנה‪ ,‬מלשון הקדיש קרואיו‪ ,‬כי הזמינו אותם לאותו‬
‫ניסיון‪ .‬וזכר הכתוב שעשה כן אלעזר‪ .‬וזהו כאשר דבר ה’ ביד משה לו‪ ,‬שחוזר אל אלעזר‬
‫הנזכר שציווהו על זה ביד משה‪.‬‬
‫וחז"ל אמרו שרמוז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו‪.‬‬
‫והותרו במה שפרשתי השאלות הא' והב'‬

‫]'אתם המיתם את עם ה''[‬
‫אַתּם ֲה ִמ ֶתּם ֶאת‪ַ -‬עם ה’‪:‬‬
‫אַהרֹן ֵלאמֹר ֶ‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ִמ ָמּ ֳח ָרת ַעל‪-‬מ ֶשׁה וְ ַעל‪ֲ -‬‬
‫ו ַו ִיּלֹּנוּ ָכּל‪ֲ -‬ע ַדת ְבּנֵי‪-‬י ְ‬

‫השאלה הג'‬
‫מה ראו ישראל בתלונה זאת‪ ,‬ואיך מלאם לבם אליה‪ ,‬בראותם כל מה שקרה אל קרח ועדתו‪,‬‬
‫ולדתן ולאבירם‪ ,‬ולמה אמרו אתם המיתם את עם ה’‪ ,‬וידם לא נגעה בם‪ ,‬אך מתו מהם באש‬
‫שיצא מאת ה’‪ ,‬ומהם בפתיחת האדמה את פיה‪ .‬והם היו סיבת כל זה לא משה ואהרן‪.‬‬
‫תשובה לשאלה ג‬
‫ואמנם בני ישראל כאשר ראו שאלעזר בדבר משה לקח המחתות וצפה אותם סביב המזבח‪,‬‬
‫חשבו שהיו המחתות מקודשים‪ ,‬וקורח ועדתו צדיקים וטובים‪ ,‬ושלא מתו אלא מפני ששמו‬
‫עליהם אש מחוץ‪ ,‬כמו שקרה לנדב ואביהו שמתו בהקריבם אש זרה לפני ה’‪ .‬ושלהיות החטא‬
‫בעניין האש בלבד‪ ,‬ציוה יתברך ואת האש זרה הלאה מלשון אש זרה‪ .‬ולפי שמשה אמר‬
‫לקרח ועדתו ותנו בהן אש‪ ,‬לכן הייתה תלונות בני ישראל אתם המיתם את עם ה’‪ ,‬שהוא קרח‬
‫ועדתו שהיו עם ה’‪ .‬אבל אתם המיתם אותם במה שצוויתם לתת אש זרה במחתותם‪ .‬הנה‬
‫התבאר סיבת תלונתם עתה‪.‬‬
‫והותרה השאלה הג'‪.‬‬
‫ט ַוי ְַד ֵבּר ה’ ֶאל‪-‬מ ֶשׁה ֵלּאמֹר‪:‬‬
‫ֵיהם‪:‬‬
‫ַא ַכ ֶלּה א ָֹתם ְכּ ָרגַע ַויּ ְִפּלוּ ַעל‪ְ -‬פּנ ֶ‬
‫תּוֹך ָה ֵע ָדה ַהזֹּאת ו ֲ‬
‫י ֵהרֹמּוּ ִמ ְ‬

‫והאל ית' אמר למשה הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע‪ .‬והנה לא אמר שייפרדו‬
‫מהם פן יספו בעוונם‪ ,‬כי אין מעצור לה’ בהיותם סמוכים ומחוברים להמית את הרשע ולהמלט‬
‫את הצדיק‪ ,‬כמו שהיה במכת בכורות‪ .‬אבל הייתה כוונת מאמרו שלא יתפללו עליהם ולא‬
‫יטפלו בפחיתותם ובשפלות ערכם‪ .‬לכן אמר הרומו‪ ,‬ולא אמר הבדלו‪ ,‬כמו שאמר למעלה‬

‫‪16‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪17‬‬

‫להעיר שלא יחישו לשפלותם ורשעתם‪ ,‬אבל הם משה ואהרן ישימום באלהים כסלם ועזבו את‬
‫העם הנבזה ההוא‪ .‬וזהו עניין הרומו‪.‬‬
‫יה ֵאשׁ ֵמ ַעל ַה ִמּזְ ֵבּ ַח‬
‫אַהרֹן ַקח ֶאת‪ַ -‬ה ַמּ ְח ָתּה וְ ֶתן‪ָ -‬ע ֶל ָ‬
‫משׁה ֶאל‪ֲ -‬‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫יא ַויּ ֶ‬
‫ָצא ַה ֶקּ ֶצף ִמ ִלּ ְפנֵי ה’ ֵה ֵחל ַה ָנּגֶף‪:‬‬
‫יהם ִכּי‪-‬י ָ‬
‫הוֹל ְך ְמ ֵה ָרה ֶאל‪ָ -‬ה ֵע ָדה וְ ַכ ֵפּר ֲע ֵל ֶ‬
‫וְ ִשׂים ְקט ֶֹרת וְ ֵ‬

‫וכאשר הכיר משה כוונתו יתברך בזה‪ ,‬לא אמר להתפלל כשאר הפעמים‪ ,‬אבל ציוה לאהרן‬
‫שייקח את המחתה‪ ,‬והזהירו שלא ישים עליה אש מן ההדיוט‪ ,‬כי אם מעל המזבח שהוא האש‬
‫המקודש‪ ,‬ושילך מהרה אל העדה כי יצא הקצף מלפני ה’ החל הנגף‪.‬‬
‫ואמר וכפר עליהם‪ ,‬לפי שחטאם היה במה שהיו מערערים ומגמגמים על כהונת אהרן כקרח‬
‫ועדתו‪ ,‬ולכן היה ראוי שאהרן עצמו יכפר עליהם במה שפשעו ודברו נגדו‪ .‬ואין ספק שמשה‬
‫עצמו היה יכול לעצור המגפה‪ ,‬אבל רצה שיהיה על ידי אהרן לכבדו ולהודיעם שכמו‬
‫שהמחתה הרג את קרח ועדתו המקטירים‪ ,‬כן המחתה בעת הזאת תצילם ממות בזכות אהרן‬
‫המקטר אותה‪.‬‬
‫תּוֹך ַה ָקּ ָהל וְ ִהנֵּה ֵה ֵחל ַה ֶנּגֶף ָבּ ָעם‬
‫ָרץ ֶאל‪ְ -‬‬
‫משׁה ַויּ ָ‬
‫אַהרֹן ַכּ ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר ֶ‬
‫ִקּח ֲ‬
‫יב ַויּ ַ‬
‫ַו ִיּ ֵתּן ֶאת‪ַ -‬ה ְקּט ֶֹרת ַוי ְַכ ֵפּר ַעל‪ָ -‬ה ָעם‪:‬‬
‫ַתּ ָע ַצר ַה ַמּ ֵגּ ָפה‪:‬‬
‫וּבין ַה ַח ִיּים ו ֵ‬
‫ַעמֹד ֵבּין‪ַ -‬ה ֵמּ ִתים ֵ‬
‫יג ַויּ ֲ‬
‫וּשׁ ַבע ֵמאוֹת ִמ ְלּ ַבד ַה ֵמּ ִתים ַעל‪ְ -‬דּ ַבר‪-‬ק ַֹרח‪:‬‬
‫אַר ָבּ ָעה ָע ָשׂר ֶא ֶלף ְ‬
‫ֵפה ְ‬
‫יד ַויּ ְִהיוּ ַה ֵמּ ִתים ַבּ ַמּגּ ָ‬

‫וכן היה שאהרן הלך במהירות רבה אל תוך הקהל שנקהלו שמה על משה ועל אהרן‪ ,‬ומצא‬
‫שהנה החל הנגף בעם‪ ,‬ואז שם נתן הקטורת על האש‪ ,‬ויכפר על העם שציווה אותו משה‬
‫ויעמוד בין המתים ובין החיים‪ ,‬כאלו היה אומר למלאך המות לא תעבור בי‪ .‬ומיד ותעצר‬
‫המגפה‪.‬‬
‫וראה כמה היה חוזק המגפה ההיא כי באותו רגע קטן מתו שם ארבעה עשר אלף ושבע‬
‫מאות איש‪.‬‬
‫ואמרו וישב אהרן אל משה והמגפה נעצרה‪ ,‬ענינו לא זז ממקומו‪ ,‬ושם ישב בין המתים ובין‬
‫החיים‪ ,‬ולא פחד ולא ירא לנפשו‪ ,‬עד שהמגפה נעצרה בהחלט‪ ,‬ולא מת ולא חלה עוד אדם‬
‫ממנה שם‪ .‬כי עם היותה חולי מתדבק‪ ,‬היא נעצרה ולא נדבקה עוד‪ .‬ואז שב אל משה לשאול‬
‫ממנו מה יעשה עוד בזה אחרי שהמגפה נעצרה‪.‬‬

‫]נסיון המטות[‬
‫טז ַוי ְַד ֵבּר ה’ ֶאל‪-‬מ ֶשׁה ֵלּאמֹר‪:‬‬
‫יא ֶהם ְל ֵבית ֲאב ָֹתם‬
‫ִשׂ ָר ֵאל וְ ַקח ֵמ ִא ָתּם ַמ ֶטּה ַמ ֶטּה ְל ֵבית אָב ֵמ ֵאת ָכּל‪-‬נְ ִשׂ ֵ‬
‫יז ַדּ ֵבּר ֶאל‪ְ -‬בּנֵי י ְ‬
‫ְשׁנֵים ָע ָשׂר ַמטּוֹת ִאישׁ ֶאת‪ְ -‬שׁמוֹ ִתּ ְכתֹּב ַעל‪ַ -‬מ ֵטּהוּ‪:‬‬

‫‪17‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪18‬‬

‫בוֹתם‪:‬‬
‫אַהרֹן ִתּ ְכתֹּב ַעל‪ַ -‬מ ֵטּה ֵלוִ י ִכּי ַמ ֶטּה ֶא ָחד ְלרֹאשׁ ֵבּית ֲא ָ‬
‫יח וְ ֵאת ֵשׁם ֲ‬
‫מוֹעד ִל ְפנֵי ָה ֵעדוּת ֲא ֶשׁר ִא ָוּ ֵעד ָל ֶכם ָשׁ ָמּה‪:‬‬
‫ַח ָתּם ְבּא ֶֹהל ֵ‬
‫יט וְ ִהנּ ְ‬
‫כ וְ ָהיָה ָה ִאישׁ ֲא ֶשׁר ֶא ְב ַחר‪-‬בּוֹ ַמ ֵטּהוּ י ְִפ ָרח‬
‫יכם‪:‬‬
‫ִשׂ ָר ֵאל ֲא ֶשׁר ֵהם ַמ ִלּינִ ם ֲע ֵל ֶ‬
‫ַה ִשׁכּ ִֹתי ֵמ ָע ַלי ֶאת‪ְ -‬תּלֻנּוֹת ְבּנֵי י ְ‬
‫וֲ‬

‫השאלה הד'‬
‫מה ראה יתברך לעשות על התלונה הזאת ניסיון המטות מהשבטים‪ ,‬כיון שעל זה עצמו כבר‬
‫עשו קרח ואהרן ניסיון הקטורת‪ ,‬כמו שאמר קחו לכם מחתות‪.‬‬
‫תשובה לשאלה ד'‬
‫ולפי שראה יתברך שהיו ישראל מגמגמים בנס המחתות של קרח ועדתו שמתו מסיבת היות‬
‫האש זרה‪ .‬לכן ציוה לעשות בחינה אחרת במקלות‪ .‬שייקח י"ב מטות‪ ,‬ואמר מטה מטה שידמו‬
‫המטות יחד בכל ענייניהם‪ ,‬ושיהיו הי"ב מטות לי"ב נשיאים מי"ב השבטים‪ ,‬ושיכתוב שם כל‬
‫שבט על מטהו‪ ,‬שיכתוב שם אהרן על מטה לוי כדי שיבחנו שם שני דברים‪:‬‬
‫הראשון‪ ,‬אם הבכורות ראויים לעבודה או ללוויים‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬אם אהרן ראוי לכהן גדול או לא‪ ,‬או לוי אחר משבטו‪ .‬ומאשר פרח מטה אהרן לבית‬
‫לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים‪ ,‬הורה ששבט לוי נבחר בכללו לעבוד במקום בכורות‬
‫ישראל‪ .‬ועל זה אמר והנה פרח מטה אהרן לבית לוי‪ .‬ומאשר אמר ויצץ ציץ‪ ,‬הורה שאהרן‬
‫נתייחד לכהונה גדולה‪ ,‬ויזכה לבגדי כהונה גדולה‪ ,‬שהציץ הוא הגדול שבהם במעלה‪ .‬ובמה‬
‫שגמל שקדים‪ ,‬הורה גם כן שזרעו נבחר להתמדת הכהונה על עולם‪ ,‬מלשון כי שוקד אני על‬
‫דברי לעשותו‪.‬‬
‫אם כן בזה ארבעה נסים‪:‬‬
‫הא' שהמטה היבש פרח‪.‬‬
‫והב' שהוציא פרח בראשונה‪.‬‬
‫והג' ויצץ ציץ שהוא תחילת הראות הפרי‪.‬‬
‫הד' הוא ויגמול שקדים שלמים‪ ,‬מלשון ויגדל הילד וייגמל‪ ,‬בהפך המנהג הטבעי כי כאשר יראו‬
‫השקדים נופל הפרח‪ .‬אבל מכוח הנס היה הפרח והציץ וגם השקדים והעלים תמיד יחד‬
‫במטה ההוא‪ ,‬בקיץ ובחורף‪.‬‬
‫הנה התבאר למה הוצרך ית' לעשות בחינת המקלות‪ ,‬והותרה השאלה הרביעית‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪19‬‬

‫]מתנות כהונה[‬
‫השאלה הה’‬
‫מה ראתה התורה לזכור אחרי הספורים האלה עניין מתנות הכהונה‪ ,‬והיה ראוי שיכתבו ביום‬
‫השמיני‪ ,‬כשהתחיל אהרן לשמש בכהונתו או בסדר בהעלותך‪ ,‬כשזכר נתינת הלוויים לאהרן‬
‫ולבניו לעבוד עבודת הקודש‪.‬‬
‫השאלה הו'‬
‫למה זכר הכתוב נתינת הלוויים לאהרן ולבניו בסדר הזה‪ ,‬בהיות שכבר ציוה עליו בסדר נשא‬
‫ובסדר בהעלותך באר היטב‪ .‬וגם כאן ציוה עליו פעמיים‪ ,‬כי הוא אמר וגם את אחיך מטה לוי‬
‫שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך‪ .‬ונאמר ואני הנה לקחתי את הלוויים מתוך בני‬
‫ישראל לכם מתנה וגו'‪.‬‬
‫תשובה לשאלות ה‪-‬ו‬
‫וישראל‪ ,‬אחרי שראו בחינת המקלות‪ ,‬הכירו וידעו שבחר השם בשבט הלווי בכלל ואהרן‬
‫בפרט ובזרעו לעניין הכהונה הגדולה‪ .‬וחשבו למפרע שקרח ועדתו מתו לפי שנתקרבו‬
‫לדברים המקודשים ונגעו בהם‪ .‬ולכן אמר למשה‪ :‬הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו האם תמנו‬
‫לגווע‪ .‬רצונו לומר בכמה מינים אבדנו וגווענו במדבר הזה‪ ,‬ולא די מה שעברו אלא לעתיד כל‬
‫היום נמות‪ ,‬כי תמיד יגע אדם בדבר מן המקדש וימות מיד‪.‬‬
‫ומפני זה אמר ית' לאהרן‪ ,‬שהוא ובניו ובית אביו יישאו את עוון המקדש‪ .‬ואמר זה על שמירת‬
‫המקדש שיהיה מוטל על הלוויים‪ ,‬שהם בית אב לאהרן‪ ,‬או אמר זה על בני קהת שישאו את‬
‫עוון המקדש לשמור את הכלים הקדושים לבדם‪ ,‬והם יישאו את העוון אם לא ישמרו אותם‬
‫כראוי‪ .‬ומלבד זה אתה ובניך תישאו את עוון כהונתכם‪ ,‬אם לא תכהנו כראוי‪ .‬הרי שמשמרת‬
‫המשכן ומשמרת המזבח היה מוטל עליו ועל בניו הכוהנים ועל בני משפחתו הלוויים‪.‬‬
‫ולפי שלא יאמר אהרן‪ ,‬והנה מהלוויים קמו לי והיו לי לאויבים‪ .‬לכן אמר לו יתברך וגם את‬
‫אחיך מטה לוי הקרב אתך‪ ,‬וילוו עליך וישרתוך‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬שמפני עניין קורח לא ירחיקם‬
‫מעליו כי הם אחיו‪ .‬ועם היות שדברו נגדו‪ ,‬הלא עתה ילוו עליו וישרתוהו‪ .‬וזה כשישמרו‬
‫משמרת כל האהל‪.‬‬
‫אך אל כל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו גם הם בעבודת הכהונה‪ ,‬גם אתם בעבודת‬
‫המקדש‪ .‬וכאשר ילוו עליך וישמרו משמרת אוהל מועד‪ ,‬אז כל זר לא יקרב אליהם‪ .‬ובהיות‬

‫‪19‬‬

‫קיצור אברבנאל לפרשת קורח * ‪http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra‬‬

‫‪20‬‬

‫הלוויים והכוהנים שומרים משמרת המשכן המזבח‪ ,‬כל אחד הראוי לו‪ ,‬לא יהיה עוד קצף על‬
‫בני ישראל‪.‬‬
‫ואל תאמר שבני לוי לא ירצו לעבוד ולשמור‪ ,‬כי אני לקחתי אותם מתוך בני ישראל ונתתי‬
‫אותם לך ולבניך לעבוד את עבודת אוהל מועד‪ .‬כלומר‪ ,‬להקים ולהוריד ולשאת בדרכים‪.‬‬
‫ואתה ובניך הכוהנים תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת‪ ,‬שהם יקריבו‬
‫הקרבנות על מזבח העולה‪ ,‬והם ישרתו בהיכל בהדלקת הנרות ובקטורת‪ .‬ועל זה אמר‬
‫ולמבית לפרוכת‪ ,‬רוצה לומר במזבח החיצון ובהיכל אשר שם הפרוכת המבדיל בין הקודש‬
‫ובין קודש הקודשים‪.‬‬
‫ואמרו עבודת מתנה אתן את כהונתכם‪ ,‬רוצה לומר שלא יחשוב אהרן שתהיה עבודת כהונתו‬
‫עמל וטורח רב‪ ,‬אין הדבר כן‪ .‬כי העבודה ההיא מתנה היא לכם‪ ,‬רוצה לומר מתנה רבה נתתי‬
‫לכם באותה העבודה שצוויתי שתעשו‪.‬‬
‫וגם אמר עבודת מתנה‪ ,‬מפני מתנות הכהונה שנתן לכם‪ .‬ובזה הדרך אתם תשמרו‬
‫משמרתכם והזר הקרב יומת‪ .‬ולזאת הסיבה נזכרו פה מתנות הכהונה להגיד השכר שיתנו‬
‫לכוהנים חלף עבודתם‪.‬‬
‫והותרו במה שפרשתי בזה השאלות הה’ והו'‪.‬‬
‫והנה מתנות הכהונה כבר ארז"ל שהם עשרים וארבע‪ :‬עשרה במקדש‪ ,‬ארבעה בירושלם‬
‫ועשרה בגבולים‪ .‬ורש"י מפרש אותם‪.‬‬
‫ואמרו הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל‪ ,‬עניינו שלא יזכה אדם בשום‬
‫תרומה אלא אתה ובניך‪ .‬וגם כיון במשמרת תרומותי שיאכלו התרומה בטהרה ובמקום‬
‫הראוי‪ ,‬ויעשו על זה שמירה רבה‪ ,‬וכמו שמבאר והולך‪ :‬לך נתתי למשחה ולבניך לחק עולם‪.‬‬
‫ולמשחה ענינו לגדולה‪.‬‬
‫והיותר נכון לפרשו עניין משיחה‪ .‬כי מעת שנמשחו זכו מפני אותה משיחה הוא ובניו לחק‬
‫עולם‪ ,‬כי מכוחה נמשחו כל זרעם‪ ,‬ומכוחה זכו הכוהנים בכל התרומות‪.‬‬

‫‪20‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)