לקט משניות מעוצבות ומקושרות למשנה תורה לרמב"ם,

אֵין נוטְעִין, וְאֵין מַבְרִיכִין, וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית,

פָּחות מִשְּׁלשִׁים יום לִפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה;

וְאִם נָטַע או הִבְרִיךְ או הִרְכִּיב – יַעֲקר.

רַבִּי יְהוּדָה אומֵר: כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קולֶטֶת לִשְׁל שָׁה יָמִים,

שׁוּב אֵינָהּ קולֶטֶת.

רַבִּי יוסֵי וְרַבִּי שִׁמְעון אומְרִים: לִשְׁתֵּי שַׁבָּתות.

חוכְרִין נִירִין מִן הַגּויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא מִיִּשְרָאֵל.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גויִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לא יְדֵי יִשְרָאֵל.

וְשׁואֲלִין בִּשְׁלומָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלום.

מֵאֵימָתַי אוכְלִין פֵּרות הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

הַפַּגִּים, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ אוכֵל בָּהֶן פִּתּו בַּשָּׂדֶה;

בִּחֲלוּ, כּונֵס לְתוךְ בֵּיתו.

וְכֵן כַּיּוצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ חַיָּב בַּמַּעַשְרות.

אֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית:

מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעל וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר.

אֲבָל מוכֵר הוּא מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁמְּלַאכְתּו מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר; לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר – מֻתָּר.

שָׁל שׁ אֲרָצות לַשְּׁבִיעִית:

כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עולֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לא נֶאֱכָל וְלא נֶעֱבָד;

וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עולֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל אֲבָל לא נֶעֱבָד;

מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד.

אֵין מוצִיאִין שֶׁמֶן שְרֵפָה וּפֵרות שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעון:

שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁמּוצִיאִין לְסוּרְיָא וְאֵין מוצִיאִין לְחוּצָה לָאָרֶץ.

כְּלָל גָּדול אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:

כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצּובְעִים,

וְאֵינו מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ –

יֶשׁ לו שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית,

יֶשׁ לו בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר.

וְאֵיזֶה? זֶה עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה,

הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵישִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב;

וּמַאֲכַל בְּהֵמָה? הַחוחִים וְהַדַּרְדָּרִים;

וּמִמִּין הַצּובְעִים? סְפִיחֵי אִסְטִיס וְקוצָה;

יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,

יֵשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.

כְּלָל גָּדול אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:

כָּל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם,

אֵין עושִין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לומַר לַבְּהֵמָה;

וְכָל שֶׁאֵינו מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם,

עושִין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, אֲבָל לא לַבְּהֵמָה;

וְכָל שֶׁאֵינו מְיֻחָד לא לְמַאֲכַל אָדָם וְלא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה –

חָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה,

נותְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה;

חָשַׁב עָלָיו לְעֵצִים – הֲרֵי הוּא כְּעֵצִים, כְּגון הַסִּיאָה וְהָאֵזוב וְהַקֻּרְנִית.

שְׁבִיעִית נִתְּנָה לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה,

לֶאֱכול דָּבָר שֶׁדַּרְכּו לֶאֱכול, וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּו לָסוּךְ.

לא יָסוּךְ יַיִן וָחמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.

וְכֵן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵר שֵׁנִי.

קַל מֵהֶם שְׁבִיעִית, שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר.

אֵין מוכְרִין פֵּרות שְׁבִיעִית לא בְּמִדָּה, וְלא בְּמִשְׁקָל, וְלא בְּמִנְיָן;

וְלא תְּאֵנִים בְּמִנְיָן, וְלא יָרָק בְּמִשְׁקָל.

בֵּית שַׁמַּאי אומְרִים: אַף לא אֲגֻדּות.

וּבֵית הִלֵּל אומְרִים: אֶת שֶׁדַּרְכּו לֶאֱגוד בַּבַּיִת, אוגְדִין אותו בַּשּׁוּק,

כְּגון הַכְּרֵישִׁין וְנֵץ הֶחָלָב.

תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין קוצִין אותָן בַּמֻּקְצֶה,

אֲבָל קוצֶה אותָם בְּחֻרְבָּה.

אֵין דּורְכִין עֲנָבִים בַּגַּת,

אֲבָל דּורֵךְ הוּא בַּעֲרֵבָה.

וְאֵין עושִין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקּטֶב,

אֲבָל כּותֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לַבּודִידָה.

רַבִּי שִׁמְעון אומֵר: אַף טוחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לַבּודִידָה.

שָׁלשׁ אֲרָצות לַבִּעוּר: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל;



וְשָׁלשׁ שָׁלשׁ אֲרָצות לְכָל אַחַת וְאַחַת.

גָּלִיל הָעֶלְיון, וְגָלִיל הַתַּחְתּון, וְהָעֵמֶק;

מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינו מְגַדֵּל שִׁקְמִין – גָּלִיל הָעֶלְיון;

וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין – גָּלִיל הַתַּחְתּון;

וּתְחוּם טְבֶרְיָא – הָעֵמֶק.

וּבִיהוּדָה: הָהָר, הַשְּׁפֵלָה, וְהָעֵמֶק.

וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרום,

וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.

מִבֵּית חורון וְעַד הַיָּם – מְדִינָה אַחַת.

פרק י

שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר וְשֶׁלּא בִּשְׁטָר.

הַקָּפַת הַחֲנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת; וְאִם עֲשָאָהּ מִלְוָה, הֲרֵי זו מְשַׁמֶּטֶת.

רַבִּי יְהוּדָה אומֵר: הָרִאשׁון הָרִאשׁון מְשַׁמֵּט.

שְכַר שָכִיר אֵינו מְשַׁמֵּט; וְאִם עֲשָאו מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט.

רַבִּי יוסֵי אומֵר: כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית – מְשַׁמֶּטֶת;

וְשֶׁאֵינָהּ פּוסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.

הַשּׁוחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה –

אִם הָיָה הַחדֶשׁ מְעֻבָּר, מְשַׁמֵּט;

וְאִם לָאו, אֵינו מְשַׁמֵּט.

הָאונֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַמּוצִיא שֵׁם רָע, וְכָל מַעֲשֵה בֵּית דִּין – אֵינָן מְשַׁמְּטִין.

הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּון וְהַמּוסֵר שְׁטָרותָיו לְבֵית דִּין – אֵינָן מְשַׁמְּטִין.

פְּרוזְבּוּל אֵינו מְשַׁמֵּט.

זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן ;

כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְוות זֶה אֶת זֶה,

וְעובְרִין עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּורָה (דברים טו, ט)

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" וְגומֵר –

הִתְקִין הִלֵּל לַפְּרוזְבּוּל.

הַמַּחֲזִיר חוב בַּשְּׁבִיעִית, יאמַר לו: מְשַׁמֵּט אֲנִי.

אָמַר לו: אַף עַל פִּי כֵן – יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, ב) "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה".

כַּיּוצֵא בו, רוצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט,

וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדו, יאמַר לָהֶם: רוצֵחַ אֲנִי,

אָמְרוּ לו: אַף עַל פִּי כֵן – יְקַבֵּל מֵהֶם,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט, ד) "וְזֶה דְּבַר הָרוצֵחַ".