אופיה של נבואת משה

פברואר 15, 2011 · מאת א. מרגלית · מאמרים לפי סדר הפרקים

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫מ]‬

‫א‪ .‬מרגלית‬

‫במדברי"בנאופ"השלנבואתמשה‬
‫מאת‬

‫מ‪ .‬מרגליות‬
‫א‪ .‬הטעמת מד משהבספרבמדבר‬
‫בשבע פרשנות בספר במדבר מסופרעל התקפותנגדעייחותוהנשאית שלמק"‪:‬‬
‫בתבערה‪ ,‬בקברות התאוה‪ ,‬בפרשת מרים ואהרן‪ ,‬בפרשת המרגלים‪ ,‬במרד של קרח‬
‫ועדתו‪,‬במימריבה‪ ,‬ובפרשת נחש הנחשת‪ .‬התקפות אלה באולרובמן העם‪ ,‬אבלגם‬
‫מבנילוי שבטו של משה‪,‬ואפילו מאחותוואחיו‪ .‬פרשיות אלה כוללות כששהוחצי‬
‫פרקים‪ ,‬שהםכששיתספר במדבר‪,‬הן מאפשרות אתהבנתהקשיים שעמדולפני משה‬
‫בהנהגת העם בדרכם מארץמצריםלארץכנען‪ ,‬אתתהליךהתהווא העם תחתהנהגתו‬
‫הנבואית‪ .‬פרקים אלהגםמבליטיםבבהירות רבה אתדמותו של משה כאדם‪,‬כשליח‬
‫ה' ונביאו‪ ,‬כמנהיגמדיני‪-‬נבואי בנסיבות בלתי רגילות אלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬הנושא שלפרקי"בובעיותיו‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫מצחרפירושים‬

‫א‪ .‬פירושיםבעברית‪ :‬רש"י ‪ -‬רשב"ם ‪ -‬ראב"ע ‪ -‬רמב"ן ‪ -‬ספורנו ‪ -‬אברבנאל(מהדורתבני‬
‫ארבל) ‪ -‬שד"ל (מהדורת שלזינגר)‪.‬‬

‫ב‪ .‬פירושים לועץים‪:‬‬
‫יקרא בעברית‪ :‬דילמן‬

‫‪1886‬‬
‫‪1903‬‬

‫בנטש‬
‫הולצינגר‪1903‬‬

‫גריי‬
‫נות‬

‫‪1903‬‬
‫‪1966‬‬

‫‪. Dillman‬ג‬
‫‪8. Bintsch‬‬

‫‪HKAT‬‬

‫‪KHC‬‬

‫‪. Holzinger‬א‬

‫‪ATD‬‬

‫‪G.B. Gray‬‬
‫ח!‪0‬א ‪4.‬א‬

‫‪Icc‬‬

‫ג‪ .‬שונות בעברית‪:‬‬

‫ספריוספריזוטא‪,‬מהדורתהאראוףטץ ‪,1917‬ד"צירושלים‪966‬נ‪.‬‬
‫ נבואה‪,‬נביא‪.‬‬‫אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬הערכים‪ :‬אהרן ‪ -‬מרים ‪-‬‬

‫מש"‬

‫ב‪ .‬אופנהיימר‪ ,‬הנבואה הקדומה בישראל‪ ,‬ירושלים תשל"ג (‪.)(973‬‬

‫מ‪ .‬סרגליות‪,‬הייחוד שכנבואת משה‪" ,‬בר‪-‬אילן"יב‪ ,‬רמתגן תשל"ד (‪.29-7 ,)1974‬‬
‫‪11. Gressmann, Mose und seine Zeit, G~ttingen 1913‬‬
‫יקרא בעברית‪ :‬גרסמן‬
‫‪0. Eissfeldt, Hexateuch-SYnopse, Berlin 1922‬‬
‫אייספלדט‪ ,‬סינופסיס‬
‫‪Rudolph, Der "Elohist" von Exodus bis Josua, BZAW 68, 1938‬‬
‫רודולף‬
‫)‪ Moses, )(%10)6 and London 1944 (English Edition‬ה‪60‬ט‪4. 8‬ן‬
‫בובר‬

‫‪.‬יל‬

‫‪132‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫[‪]2‬‬

‫נחבאוהואמןהחשוביםבתורהבכלל‪ :‬מעמדוהנבואי של משהבישראל‪ .2‬כדרכה‬
‫שלהתורהאיןבעיהזונידונתבאופןמופשט‪ ,‬אלאהיאעולהאגבאירועמסויםבכל‬
‫חריפותה‪ .‬מריםואהרן‪ ,‬אחותה של משהואחיו‪,‬נביאיםאף הם‪,‬טועניםנגדעדיפותו‬
‫הנבואית של משה בישראל ביחס אליהם‪ .‬טענהזו מופרכת ע"י ה' עצמותוךכדי‬
‫הגדרה מדויקת של נבואת משה לעומת נבואתם‪ .‬הבטזה של נבואת משהאינונידון‬

‫במקום אחר בתורה‪.3‬‬
‫בעיות הפרק‪,‬כפי שמשתקפות במדע המקרא‪,‬הןבחלקןאמתיותובחלקןמדומות‪.‬‬
‫הרכב הפרק ממקורות משועריםשונים או הנחת מסורותשונותאינםפוטריםעדיין‬
‫את הפרטן מלהסביר את הנוסח הנוכחי שלהעורך האחרון‪ ,‬או שלגיבוש המסורת‬
‫האחרונה‪.‬‬
‫אולם עם קריאה ראשונה של הפרקנוצרדוקא רושם שלהומוגניותסיפורית‪ .‬על‬
‫הניתוח הפרשני להבהיר באיזו מדה עומד רושם זה בפני הבקורת‪.‬‬
‫הבעיות האמתיות של הפרק‪ ,‬שבהן התלבטו כמעט כל הפרשנים‪ ,‬הן אלה‪:‬‬
‫‪ .1‬האםקיים בכלל קשרבין שתי הטענות של מרים ואהרן; ואם כן‪ ,‬מהטיבו‪.‬‬
‫‪ .2‬זהות האשה הכושית‪.‬‬
‫‪ .3‬אופי הטענה נגד משה בגלל האשה הכושית‪.‬‬
‫‪ .4‬הבעיה התיאולוגית של ראיית האל (פס' ח) ויחסה לשמות ל"ג‪.‬‬
‫‪ .5‬סבת העונש הכפולהניתן למרים‪ :‬הצרעת‪ ,‬והסגרתה מחוץ למחנה‪.‬‬
‫‪ .6‬הקשרבין הפרק הזה לפרק שלפניו‪.‬‬
‫‪ .7‬מקום פרק זה בספר במדבר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ה‬
‫לעומת הבעיות האלה עולות מדי פעם בעיות נוספות במחקר‬
‫שמקורן‬
‫בגישה בקרתית מוגזמת‪ .‬העקריותהן אלה‪:‬‬
‫‪ .1‬הנחתשניסיפוריםשוניםהמבוססיםעלשנימקורותאומסורותשונות‪ :‬אחדעל‬
‫נות‪ ,‬תולדות המסורת ‪51. Noth, Oberlieferungsgeschichte des Pentateuch, Stuttgart 1948‬‬
‫‪8. Auerbach, Moses, Amsterdam 1953‬‬
‫אורבר‬
‫‪. Schmid, Mose, BZAW 110, 1968‬א‬
‫שמיד‬
‫אולברייט‬
‫‪W.F. Albright, Yahweh and the Gods 0] Canaan, London 1968‬‬
‫‪ 2‬על אופיה המיוהד של נבואת משה ראה מ‪ .‬מרגליות (ראה הערה ‪ )1‬עמ' ‪ .24-22‬שלושת‬
‫הפסוקיםהמרכזיים בפרק זה‪ ,‬ו‪-‬ח‪,‬מהווים ‪-‬ליד שמות ל"ג‪-‬ל"ד ‪ -‬אחת המקורותהעקריים אצל‬

‫הפילוסופיםהיהודיים שלימיהכינים להגדרתייהודה שלנבואת משה‪ .‬אולםעד כה חסרניתוהמדיק‬
‫של הפרק עצמו‪ ,‬כפשוטו‪ :‬לא בדרך הדרש של חז"ל(כךכברבספריזוטאובספרי)שאחריוהשכיםרוב‬
‫מפרשי יה"ב היהודיים‪ ,‬ולא ע"י חלוקה למקורות היפותיטיים או מסורות משוערות של החדשים‪.‬‬
‫הראשונים לא ענו על בעיות פרשניות רבות‪ ,‬והאחרונים סתרואותן בצורה מפוקפקת‪ ,‬ורק סיבכו את‬
‫הפרשנות ע"י הוספת בעיות מדומות (ראה עמ' ‪.)2‬‬
‫‪ 3‬אולם הבטזהעולהבעקיפיןבשמותג'‪ ,‬א‪-‬סו;ו'‪ ,‬ב‪-‬ח; ל"ג‪,‬יאעדל"ד‪,‬ז‪ .‬ראהלהלןעמ' ‪.1-8‬‬
‫‪133‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫"]‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫א‪ .‬מרגלית‬

‫טענות מרים (ואהרן?) נגד האשה הכושית‪ ,‬רשני על טענות אהרן עמרים?) מד‬
‫עדיפותו הנבואית של משה‪.4‬‬
‫‪ .2‬יחסי הקירבה המשפחתיתבין מרים אהרן ומשהי‪.‬‬
‫‪ , .3‬חרון אפו 'המאוחר' של ה'‪ :‬ניתן לצפות לו כבר אחרי פס' ב אוג‪.‬‬
‫‪ .4‬מדת העונש השונה לגבי מרים ואהרן‪ ,‬או אי‪-‬הענשת אהרן‪.‬‬
‫‪ .5‬תוספות משוערות ('גלוסות') לטכסט‪ :‬הפס' א‪/‬ב‪ ,‬ג‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫אולם הבעיה הפרשנית האמתית היא אם ניתן פרק זה בניסוחו הנובחי‬
‫לאינטרפרטציה עקיבה‪ ,‬הגיונית ואחידה; לדעתנו‪ ,‬בעיהזו טרם נפתרה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הפס' א‪-‬ג‪ :‬טענות מרים ואהרן נגד משה‪.‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ח‬
‫נקודת המוצא של הפרק היא הרגשת הקיפו‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫של‬
‫אהרן‬
‫כןבעלי‬
‫‪ 4‬נך כמעט כל החדשים‪:‬דילמן ‪ ;E+J :64-63‬בנטש ‪ :511‬הסיפורעל האשה הכושיתעתיקיותר‬
‫ ;]‪ ,‬והוא עוכר אח"כ לנושא 'נבואת משה' ‪ .]2 -‬הולצינגר ‪ ] :46‬עםעיבוד רב‪.‬גריי‬‫מיחס אתכולו ל‪;]-‬גרסכן ‪ 264‬הערה ‪1‬מניח מקורעתיק ומקוריותר מאוחר של ];לדעתוכלההגדים‬
‫על נבואת משה הםמשניים ‪;268 -‬אייספלדט‪,‬סינופסיס *‪276* ,166*-164‬מיחס‪,‬לפישיטתו‪ ,‬את‬
‫עקר הפרק ל‪,]-‬ותוספותיו ל‪;]-‬רודולף ‪74-70‬מניחשנינושאים‪,‬כקודמיו‪,‬אולםמיחסם‪,‬לפישיטתו‪,‬‬
‫ל‪ ;7-‬נות‪ ,‬תולדות המסורת (‪ 34 )1948‬הערה ‪ ,120‬מיחם את עקרו ל‪-‬נ‪ ,‬אבל בפירושו לספר במדבר‬
‫(‪ )1966‬לתוספת שלנ לפרק י"א; חיבורו עכ"פ משני נושאים שונים; אורבך ‪ 108-104‬סבורבניגוד‬
‫לרובקודמיו שגםמריםוגםאהרןהיומעורביםבשניהנושאים;שמיד ‪,89-85‬כקודמיו‪,‬מפרידהפרדה‬
‫גמורהביןשני הנושאים‪ :‬א)אהרןכנביא; ב)העימות עםמרים‪.‬אופגהיימר‪ ,‬הערך 'משה'‪ ,‬אנצ' מקר'‬
‫‪XXXI‬‬

‫כרך ה‪ ,‬טור ‪,491‬מניח שאהרן נוסף לסיפורזה; אולם הנחהזואינהסכירה‪ .‬מעמדוהנבואי שלאהרן‬
‫עולה בתורה בהרבה על זה של מרים‪ :‬מרגליות (ר' הערה ‪ 16 )1‬הערה ‪.55‬‬
‫אין הרבה טעם להכנס כאן לדיון מפורט עם נסיונותיהם השונים לפתור את בעיות הפרק הזה‬
‫באמצעות שיטות אלה‪ .‬ביסודםאינםשונים בהרבה זה מזה‪ ,‬שהרי כולםמניחיטשני נושאים נפרדים‪,‬‬
‫ורוצים למצוא עלכןשני מקורות שונים‪ ,‬שלדעתם חוכרו אח"כ משום מה לסיפור אחד‪ .‬נראהלנו‬
‫שדוקא יישום שיטתם לגבי הפרק הזה חושף את חולשתה‪ ,‬מפני שהעימות עם מרים נמצא בתחילתו‬
‫ובסופו‪ ,‬והעימות עם אהרן ‪ -‬לסי ההשערות ‪ -‬באמצעו‪ .‬כל פרשן מציע את שיטתו‪,‬ואין שנים‬
‫שיסכימוביניהם‪ .‬כאחד האחרונים הגיע אפילונות בפירושו ‪ 83‬למסקנה שפרק זהאינוניתןלניתוח‬
‫למקורות‪.‬בגללהנחותיהם לאניסהאפילו אחדמכל אלהלהביןאירועיפרקזהכמכלולאחד‪.‬לכןנראה‬
‫לנושהנסיוןההגיתיהיחיד שטרם נעשהצריךלהיותסינתיטימבחינהפרשנית‪,‬להבין את הפרקכיחידה‬
‫בעלת נושא אחד‪ ,‬ואחד בלנד‪.‬‬
‫‪ 5‬השאלה אם מרים היתה בכלל אחות משה נשאלה ע"י החדשים‪ :‬גרסכן ‪ ;272‬נות‪ ,‬תולדות‬
‫המסורת ‪,197‬ובפירושולספר במדבר ‪ ;84-83‬אחריואורבך ‪ ;105‬אבלבותר ‪168‬מסתייגמספקותאלה‪.‬‬
‫ לדעתנואיןלהטיל ספק בכך שמריםהיתה אחותם של אהרן ומשה‪ :‬כך במפורש בבמדברכ"ו‪ ,‬נט‪,‬‬‫ואין סבה לאחר את הפסוק ההוא‪ .‬אי‪-‬הזכרת מרים בשמותו'‪ ,‬כ סבתה במטרת רשימתהיחסההיא(ו'‪,‬‬
‫יד‪-‬בז)ל'יחס' את משה לשבטלוי‪ .‬לשםכךהיהצורך בהזכרת שמותאביוואמו של משה(ו'‪,‬כ)‪ ,‬אבל‬
‫לא בהזכרת אחותו‪ .‬מרים נזכרת עוד כאחות אהרן בשמות ט"ו‪,‬כ‪ .‬ראה גם את הערך 'אהרן' (ש‪.‬‬
‫הרטום)‪ ,‬אנצ' מקר' כרך א טור ‪.130‬‬
‫‪134‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫נ‪]4‬‬

‫מעמד נבואי מסוים בתוך העם‪ .6‬ה' דיבר פעמים מספר אל משה ואהרן ביחד‪,‬הן‬
‫ביציאת מצרים (שמות ו'‪,‬יג; ז'‪ ,‬ח ועוד)והן במתן מצוותכהניותמסוימות (שמות‬
‫י"ב‪ ,‬א; ויקרא י"א‪ ,‬א; במדבר ב'‪ ,‬א ועוד)‪ ,‬ופעם אחת לאהרן בלבד(ויקראי'‪ ,‬ח;‬
‫ועודלהלן במדברי"ח‪ ,‬א‪,‬ח)‪ .‬חשיבותו שלאהרןהיתה במדה רבה תוצאהמתפקידו‬
‫ליד משה ביציאת מצרים‪ .‬אחרי שנועד לכהונה‪ ,‬מסר ה' את רוב ההוראות ביחס‬
‫לכהנים (שמות כ"ח‪,‬א‪:‬ויקרא ח'‪ ,‬א; במדברג'‪,‬יועוד)‪,‬לקרבנות(ויקרא א'‪ ,‬אועוד‬
‫הרבה)ולסדרי אהל המועד (במדבר ח'‪ ,‬א ועוד) למשהכדישימסרםוילמדםלאהרן‬
‫ולבניוהכהנים‪ .‬עכ"פ לא נקרא אהרן במפורש בשםנביא אפילו פעם אחת‪ .‬מרים‬
‫נקראהנביאה רקבשירתהים (שמות ט"ו‪,‬כ)‪ .‬בתודעהההיסטורית של העםמופיעים‬
‫משהואהרןפעמים אהדותביחד בקשר עםיציאתמצרים(יהושע כ"ד‪,‬ה; שמואלא‬
‫י"ב‪,‬ו‪ ,‬ח; תהלים ק"ה‪ ,‬כוועוד)‪ ,‬ופעם אחת משה אהרןומריםביחד(מיכהו'‪,‬ד)‪.‬‬
‫הפרק פותח בשתי טענות שלמריםואהרן‪ :‬הראשונה שמשה לקחלו אשהכושית‪,‬‬
‫עובדה המתאשרת מיד ע"י משפט קצרי‪ .‬השניה‪ ,‬הניכרת בפתיחתה הנפרדת‬
‫"ויאמרו"‪,‬מכוונתנגד מעמדוהנבואיהעדיףוהבלעדי שלמשה‪ .‬הםטוענים שמעמד‬
‫זהמגיע גם להםמפני שה' דיבר גם אליהםכנביאים; מזה משתמע שמשה מתנשא‬
‫עליהםונוטל לעצמו מעמד ושררה שלמנהיגנבואישאינםמגיעיםלוכלל‪ .‬גם קטע‬
‫זהמסתיים במשפט (פס'ג)המציין כעובדה אתענוותו הרבה של משה "מכל האדם‬
‫אשר עלפני האדמה"‪.‬‬
‫צירוף שתי טענות אלה נראהמוזר‪ .‬הראשונההיא בעלתאופיפרטי‪,‬ואיןלהכל‬
‫שייכות ענינית לשניה‪ .‬אולם בהעדר משפט כגון 'ויאמרו אל משה'‪ ,‬וגם מדברי‬
‫הפסוק "וישמע ה'" מתקבלתהתמונה השלמה‪ :‬הםהשמיעו אתדבריהםנגד משהלא‬
‫בפניוואף לאבידיעתו‪ .‬הם נתפרסמו אפואכדברירכילותבתוךהעם‪ ,‬ומשה ‪-‬כפי‬
‫‪ 6‬הערת עטש ‪511‬שלסיפורעתיק עלריב משפחתיביןמרים למשה(בגללגיסתההכושית)הוכנס‬
‫הנושא הנבואיע"י מעבד מאוחר‪ ,‬ובדומה השערתגרסמן ‪ 271-268‬שלסיפורעתיק ‪ -‬שבודורשים‬
‫אהרןומריםשיוויזכויות לאלה של משה בתורכהנים ‪ -‬הוכנסה המחלוקתהנבואיתע"י מעבד מאוחר‬
‫("ספק אם היונביאים בתקופה הקדומה ההיא" (!))‪,‬וכן רודולף ‪ – 72‬השערות אלהאינן ניתנות‬
‫להוכחהכלל‪ ,‬מלבדזהשאין לראותכל סבה משכנעתלעיבודנבואי שלסיפורשבמקורוהיהבעלנושא‬
‫שונה לגמרי‪.‬אין אלה אלא נסיונות כושלים להבין את הקשרבין שני הנושאים בפס' א‪-‬ב‪ .‬ברם‪,‬‬
‫השערות אלה מקורן במגמה של ולהאוזן ותלמידיו לראות כל נושא נכשי בתורה כמאוחר‪ ,‬ולהניח‬
‫שהוכנס לתוכה רק בתקופת הנבואה הקלאסית‪.‬‬
‫‪ 7‬ולהאוזן ‪. 1‬ח ‪. 99‬ק ‪ Die Composition des Hexateuchs] 1899, reprint 1963,‬סבר שהפס'‬
‫א‪/‬ב מאוחר‪ ,‬אבל דעתו נסתרה כברע"ידילמן ‪ 64‬באופן משכנע‪ .‬אולם ההערה ב‪-‬א‪/‬בהיתה הכרחית‬
‫בגללהבירור המשפטילהלן‪.‬לכןהיהצורךלקבוע את מדת האמתבטענהזו‪.‬איןזאת אפוא תוספתאלא‬
‫הודאה בעצם העובדה‪ ,‬אבל לא בטענה‪ .‬כךניתן לקוראלהבין מיד את המצבהאוביקטיבי‪ .‬הואהדין‬
‫לגבי פס'ג כהערת התורה עצמה לפס'ב‪ .‬אותה שיטהניכרתגםלגביתלונת העם עלהמן‪ :‬השוהבפרק‬
‫י"א את הפס' ז‪-‬ט לפס' ד‪-‬ו‪.‬‬
‫‪135‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫א‪ .‬מרגלית‬

‫[ט‬
‫שקורהלרובבמקריםכאלה‪ —‬לאידעעליהםמאומה‪ .‬הטענההאמיתיתהיתהכמתק‬
‫השניה‪,‬נגדמנהיגותוהנבואית;זועל האשההכושית נאמרה ראשונהכדיליצוררקע‬
‫פסיכולוגישלילי בדעת הקהל של העםנגד משה‪ :8‬הוא לקח אשהכושית‪ ,‬ועכ"פזרה‪,‬‬
‫לו לאשהנוסף עלאשתי‪.‬סבירלהניח שמריםואהרןהעמידונישואיו אלהכפגיעה‬
‫בכבוד כל העם‪ ,‬שמכל משפחותיו לא מצא לו משה אשה ראויהלו‪ .‬בטענהזו ‪-‬‬
‫"ותדברמריםואהרן במשה" ‪ -‬מופיעהמריםכיוזמתהעלילה‪,‬ואהרןנראהכנמשך‬
‫ה‪,‬‬
‫אחרי‬
‫טענתם השניה מנוסחתבבהירותובחריפות רבה‪" :‬ויאמרו הרקאך במשהדברה'‬
‫הלאגםבנו דבר"‪0‬ן‪:‬סבורים הםלהיותראוייםלאותו מעמדנבואי שלמשה‪ .‬טענתם‬
‫זומכוונת אפוא לא רקנגד משה אלא בעקרנגדה'‪:‬לכןעלה'להגיבולנקוט בעמדה‬
‫כלפיהם‪ .‬הוא שומע כמובן את רכילותם נגד משה ההולכת ומתפרסמת במחנה‪:‬‬
‫"וישמע ה"נ‪ .‬ההמשך הוא‪" :‬והאיש משהעניו(קרי) מאד מכל האדם אשר עלפני‬
‫האדמה"‪.‬הצירוף "האיש משה" מופיע רקעוד פעם אחת בשמותי"א‪,‬ג‪" :‬גםהאיש‬
‫משה גדול מאד בארץ מצרים וגו'"‪,‬לציון גדולתו כאישיות!!‪ .‬אבל ההמשך תמוה‪:‬‬
‫"מכל האדם וגושי!‪ .‬הפירוש הרגיל‪ ,‬שמשה היה האדם הענו ביותר בעולם‪,‬אינו‬
‫משמעותי בהקשרזה‪,‬שהרילא הותקפה התנשאותואויהירותו אלא מעמדוהנבואי‪.‬‬
‫לכןצריך הפסוק להיות מכוץ למשהכנביא‪.‬ניסוח זהיהיה משמעותי רק אם נקח‬
‫בחשבוןשהיוקיימיםנביאיה'באותוזמןגםמחוץלישראל ‪ -‬כעדות פרשתבלעם‬
‫בספר במדבר‪ ,‬שבה מופיע בלעם כנביא ה'‪ .!3‬כוונת הפסוקהיא אפוא שמשההיה‬
‫‪ 8‬אי‪-‬הבנת קשרגומלין פשוט זה ע"י הפרשנים החדשים היא שגרמה לכל ההשערות עלשני‬
‫סיפורים נפרדים במקור‪ :‬אחד על טענות מרים (ואהרן?)נגד האשההכושית של סשה‪,‬ושניעלקנאת‬

‫(מרים? ו)אהרן בנבואת משה‪ .‬דעה דומה גם בערך 'מרים' (ש‪ .‬אחיטוב) כאנצ' מקר' ה טור ‪.461‬‬
‫‪ 9‬איןחשיבות רבה אםהיתה כושית ממש או מ(ארץ) בושן‪ ,‬המופיעה בחבקוקג'‪,‬ז בהקבלה לארץ‬
‫מדין‪ .‬עכ"פ לא מדובר כאן על צפורה‪ ,‬בניגוד למדרש חז"ל; ראה בספרי זוטא ‪ 274‬ובספרי ‪,99-98‬‬

‫ואחריהם המדרשים המאוחריםיותרורוב פרשנייה"ב‪.‬איןזהסבירשהתנגדותלצפורה תתעוררדוקא‬
‫אחריזמן כהרב‪,‬וללא כל סבהמצדה‪.‬לכןנוטה הדעתדוקא לאשהכושית ממש; וראהלהלן בקשרעם‬

‫הצרעת‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫"רק אך" הואצירוףיחידאי במקרא‪" ,‬הלא גם" נמצא עוד פעם אחת בבמדבר כ"ד‪,‬יב‪.‬שני‬

‫הביטויים האלה מוסיפים למשפט הדגשה יתרה‪ ,‬ומשוים לטענתם נימה חריפהוקיצונית‪ .‬עלהביטוי‬
‫"דבר ב‪ "-‬כדיבור נבואי ראה עמ' ‪ 10‬להלן‪.‬‬
‫‪ 11‬בדומה מלכים א י"א‪ ,‬כח עלירבעם‪,‬ומלכים ב ה'‪ ,‬א עלנעמן‪ .‬אותוביטוייכוללציקגםאיש‬
‫געליצחק; שמואלא ב"ה‪,‬בעלנבלהכרמלי‪,‬ואיובא'‪,‬‬
‫עשיר‪ :‬בראשית כ"ד‪ ,‬לה על אברהם; שם כ"ו‪,‬י‬
‫ג על איוב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ב‬
‫‪:‬‬
‫ו‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ע‬
‫את‬
‫ת‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ב‬
‫מתבאר‬
‫ר‬
‫צ‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫"‬
‫'‬
‫ה‬
‫אשר‬
‫האדם‬
‫ם‬
‫י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א‬
‫ל‬
‫ע‬
‫האדמה"‬
‫‪" 12‬האדם‬
‫מתוך‬
‫מן‬
‫פני‬
‫האדמה" ומציין אפוא את שפלותו‪ ,‬את תלותו המוחלטת באלהים‪ ,‬שעלידונוצר‪.‬‬
‫‪ 13‬ראה ‪Balaam Narrative with the Pentateuch,‬‬

‫‪4.Margaliol, The Connection ofthe‬י‬

‫‪136‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫‪1‬‬

‫‪188‬אח‪9‬אאא‬

‫כנביא האדםהענוביותר‬
‫ת‪,‬עש*‬
‫וףפאר*‬
‫מכ"נביאיה'‪,‬בישפי‪51‬הץ*"ש‬
‫ט‬
‫"‬
‫ףה שאיתןוהפגנשפות(‪,[.‬סו)‪.‬נפשפס ‪V?1‬נכרפשרם‬
‫י‬
‫ק‬
‫נ‬
‫ל‬
‫שן‬
‫אשי‪5‬אא*‪:‬קי‬
‫אישע‪1‬ת‪!8‬באמצעותוןםבולטום ששבעקופון ששחוסרענוותאהרן‬
‫‪..‬‬

‫‪.., …‬‬

‫ומרים וקנאתם במשהכנביא‪.‬‬
‫אתמלוא משמעותו שלפסוקזהניתןלהביןרקמתוך הפרקהקודם‪ .‬כאשר אלדד‬
‫ומידדהתנבאומחוץ לאהלמועדדחקיהושע במשהשיכלאם‪,‬מפנישהתנבאו'מחוץ‬
‫לתחום'‪ .‬תשובת משההיתהמיוחדתבמינה‪":‬ומייתןכלעםה'נביאיםכייתןה' את‬
‫רוחו עליהם"‪ :‬עם קיום משאלתוזו לא יהיה עוד צורך במעמדו הננואי המיוחד‬

‫בעם‪.14‬‬

‫זאת ועוד‪ :‬בפרק הקודם הגיע משה למשבר חמורכמנהיג העם בקברות התאוה‪.‬‬
‫כדי להתגבר עליו הציע לו ה' שבעים עוזרים "מזקני העם ושטריו" שמעמדם‬
‫ותפקידםיהיובינולבין העם‪,‬כדי שמשהלאייאלץלעסוקאישיתבכלתלונותהעם‪.‬‬
‫בשעת המשבר הבא של העם‪ ,‬בבוא השליו‪ ,‬נכשלועוזרים אלה כשלון חרוץ‪,‬כיון‬
‫שלאהיומסוגליםלמנוע את העם מחטאם(י"א‪,‬ל‪-‬לד)‪.‬לכן הםלאנזכרועוד‪.‬סביר‬
‫הוא שכשלונםזההעלה מחדש אתיקרת משהבעיני העם‪,‬ואוליבמדהרבהעודיותר‬
‫מאשרמקודם‪ .‬אולםאהרןלאנזכרכללבפרקי"א;וכךישלהביןשאהרן‪,‬ובעקבותיו‬
‫גם מרים‪ ,‬הרגישו מקופחים דוקא בשעה ההיא‪.‬‬
‫לרקעזהישלהוסיף שאהרן נכשלבפעם הראשונהכמנהיגזמני של העםבמקומו‬
‫של משה‪ ,‬כמסופר בפרשת העגל (שמות ל"ב‪ ,‬א‪-‬ו‪ ,‬כא‪-‬כה‪ ,‬לה)‪ .‬כאשר ה' רצה‬
‫להרגו בגללחטאוהיה זה משהשהצילו כשהתפללעבורו (דבריםט'‪ ,‬כ)‪.‬בתורה לא‬
‫נאמרשלמריםהיהתפקידבמנהיגותהעם‪.‬היאהפיצהכאןטענהאישיתונשית מאד‬
‫נגד משה אחיה‪ ,‬נגרחייו האישיים‪ ,‬ואולי גם נתגלה כאן רצונה להתנקם באשה‬
‫הכושית‪ ,‬גיסתה החדשה‪.‬‬
‫ם‬
‫מעשים אלה של מרי ואהרן תמוהים ביותר מפני שבתור נביאים היה עליהם‬
‫לדעת‪ ,‬יותר מכל אדם אחר בישראל‪ ,‬שדבריהם לא ייעלמו מה'‪ ,‬ועאכו"כ אחרי‬
‫האירוע בתבערה‪ ,‬כשהעם לא הביאו את טענותיהם‪ ,‬שידעו שהןבלתיצודקות‪,‬לפני‬
‫משה אלאדימו בנפשם שה' יקבל אותן בהיותם "כמתאוננים"‪ .‬מרים ואהרן נמצאו‬
‫במצב דומה‪ ,‬והיוחייבים לדעת את תגובתו הצפויה של ה'‪.15‬‬
‫ההמשך מתפתה כמעט באופן הכרחי מתוך נתוני המצב הזה‪.‬‬

‫‪Congress or Jewish Studies, 1, Jerusalem 1977,‬יחסים‬

‫‪: Proceedings of the Sixth‬טן‬

‫‪. 288.‬ק‪279-290; 05‬‬

‫‪ 14‬רעיון הנבואה האוניברסלית הוא ככל הנראה עתיק מאד; הוא נמצא גםביואלג'‪ ,‬א‪-‬ג‪ .‬כאן‬
‫מבקש משה את האצלת הנבואה על כל עם ישראל‪ .‬רודולף ‪Rudolph, Joel…,KAT %1111,‬‬
‫‪ 1971, 71-72‬מפרש גם אתדברי יואל כמכוונים לישראל בלבד‪.‬‬
‫‪ 15‬ראה אברבנאל עמ' נה‪/‬ב‪.‬‬

‫‪,.‬י‬

‫‪137‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫יי‬

‫ה]‬

‫א‪.‬א ‪41‬א‬

‫רטענותוהם‬
‫דיהפט'ד=‪1‬התערבותא;לבירו‬

‫דבר ה' מגיע אל; ן‬
‫שלושתם באופן פתאומי‪ :‬משהעדייןאינויודע מאומה‪ .‬ומרים‬
‫ואהרן לא חשבובמזימתםזועלה'‪ .‬סדר הנקראיםלבירורלפי חשיבותם‪,‬וכל אחד‬
‫נקרא לחוד‪" :‬אל משה ואל אהרן ואל מרים"‪ .‬עליהם לצאת לאהל מועד‪ ,‬מקום‬
‫המשפט‪ ,‬כשהבירור יתקיים לפני ה' בפתח מקדשו‪ .‬חשוב שהאירועיהיה פומבי‪,‬‬
‫לעיני כל העם‪ ,‬אםכיהבירור עצמויהיה רקבין ה'לבין שלושתהנביאים‪ .‬התורה‪,‬‬
‫כדרכה‪ ,‬אינה מתארת רגשות אלא משאירה לשומע ולקורא להבינם בעצמו מתוך‬
‫תיאור האירוע בלבד‪ .‬לא יקשה להבין כאן את רגשות אהרן ומרים ואת מצבם‬
‫הנוכחי‪ :‬מזימתם נגד משה נתגלתה‪ ,‬ועליהם לתת כעת אתהדין‪ .‬גם השתתפות משה‬
‫הכרחית‪ :‬הוא צד למשפט‪,‬עליו לדעת מה התפרסםעליו‪ .‬ה'ירצה לתת להםהזדמנות‬
‫להתנצללפניו‪ ,‬לבקש אתסליחתו‪.‬היותוטענותיהםהיו בסופו שלדברמכוונותנגד‬
‫ה' עצמו‪ ,‬מןהדין שעל ה' בכבודו ובעצמו לטעון את טענת הקטיגוריה גם בשביל‬
‫משה‪ .‬אחרי שה'ירד בעמודהענן להדגשתפומביותהבירור ‪-‬וכן שמותל"ג‪ ,‬ט‪-‬ק‬
‫במדבר י"א‪ ,‬כה; דברים ל"א‪ ,‬סו ‪ -‬הוא קורא לשני הנאשמים‪ ,‬אהרן ומרים‪.‬‬
‫עימותם כעת כפול‪ :‬גם עם ה' וגם עם משה‪ .‬ה'יהיה כעת הקטיגור‪ ,‬השופט‪ ,‬וגם‬
‫המבצע את פסקהדין‪ .‬בתחילה הוא פונה אל אהרןומריםכדי לשכנעם באי‪-‬צדקת‬
‫טענתם (השניה כמובן)‪,‬וכך לתת להם אפשרותלחזורמדבריהם ולבקש אתסליחתו‬
‫וסליחת משה‪,‬לפני שיפסוקדינם‪.‬‬
‫ה‪ .‬הפס' ו‪-‬ח‪ :‬עליונות מעמדו הנבואי של משה‬
‫‪.‬‬
‫)‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ו‬
‫ה‬
‫כ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫א‬
‫ר‬
‫(‬
‫זוהי‬
‫דברי ה' "שמעו נא דברי" פותחים כאן תהליך משפטי‬
‫נקודה חשובה שנעלמהמעיני כל הפרשנים המנסים ליחס את הפס' ד‪-‬ח (או ג‪-‬ח)‬
‫למקור אחר‪ ,‬ולראות בפס' ט המשך של פס'ג(אוב)‪ .‬חשיבותהבזה שה'מוכיח את‬
‫עצמוגםבאירועזהכאלהי המשפט והצדק‪ ,‬ולאיגזורעונשעל הנאשמיםבליהליכים‬
‫משפטיים סדירים‪ :‬השמעת טענותיו לפניהם‪ ,‬ושמיעת טענותיהם להגנתםלפני פסק‬
‫הדין (לסבתאי‪-‬מתן תשובתאהרןומרים ראהלהלן)‪ .‬דוקא טענות אלה שלה' מהוות‬
‫את מוקד הפרק‪ ,‬והן הסבה שאירוע זה הוכנס לתורה בכלל‪.‬‬
‫טיעונו של ה' ערוך בשלושה חלקים‪ :‬הפס' ו‪/‬ב; ז ‪ +‬ח‪/‬א; ח‪/‬ב‪.‬‬
‫המבנה של הפס' ז‪-‬ח הוא כיאסט"נ‪.‬‬
‫‪ 16‬הדיון על הפס' ו‪-‬ח נתחדש ‪ -‬במסגרת שירה מקראית עתיקה ‪ -‬אצלאולברייט ‪( 1968‬ר'‬
‫הערה ‪,38 )1‬אחריוקרוס )‪F.M. Cross, Canaanite Myth and Hebrew Epic, Cambridge (Mass.‬‬
‫‪ ;1973, 203-204‬רידמן ‪0:‬ן ‪. Freedman, The Aaronic Benediction (Numbers 6:24-26(,‬א‪.‬ם‬
‫נ‬
‫‪0aFamine‬א‪)"5.(,‬‬
‫‪4.Flanagandand‬ן‪: .‬‬
‫‪n‬‬
‫]‪.‬נ ‪:Studies Honor o‬‬
‫‪. A.W. Robinson‬‬
‫‪r ;0the L‬‬
‫‪ ;McKenzie, Missoula 1975, 42-44‬ןקסלמן ‪ Numbers 111 6-8, VT‬חס ‪1 Note‬נ ‪.5.Kselman,‬נ‬
‫_‪ .26 )1976( 500-‬לצורךעניננונביא כאן אתנוסח המסורה במקוםהנוסח המתוקן שלקסלמן‪,‬שהיה‬

‫"‬

‫‪138‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]8‬‬
‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬
‫א‪ :‬אםיהיה נביאנם ה'‬
‫ב‪ :‬במרטה אליו אתודע‪17‬‬

‫ג‪ :‬בחלום אדברבו‪:‬‬
‫ לא כן עבדי משה ‪ /‬בכלביתי נאמן הוא‪:‬‬‫ג'‪ :‬פה אל פה אדבר בו‬
‫ב'‪ :‬ומרטה ולא בחילת‬
‫א'‪ :‬ותקנת ה'יביט‪.‬‬
‫התקבולותניכרותבבירור‪,‬והן ‪-‬לפיהענין ‪-‬אנטיתיטיות; הכרתהמבנהחשוב‬
‫כמובןלפרשנותהנכונה‪.‬כולןמציינותדרגהנמוכהוגבוהה(ביותר ?)בתחוםהנבואה‬
‫מהבטים שונים‪.‬‬
‫א‪-‬א'‪ :‬עראיות הנבואה לעומת ראית האדם את האל בדרגתה הגבוההביותר (על‬
‫ראיהזו ראה להלן)‪.18‬‬
‫ב‪-‬ב'‪ :‬אופן מסירת הנבואה ע"י האל‪ .‬בולט הניגודבין מרטהל‪-‬מריה‪ .‬ניתן‬
‫להשליםכך‪:‬במריה(ובחילת)אליו אתודע; הב)מרטה(אליו אתודע) ולאבחילת)‪.‬‬
‫ג‪-‬ג'‪ :‬כנ"ל‪" :‬אדבר בו" בשני המשפטים‪ .‬חיוויים אלה מציינים את אופן‬
‫התקשרות האל באמצעות החלום לעומת דיבורו הישיר אל האדם‪.‬‬
‫את פס'זיש להוציא מהמבנה הזה (בנגוד לדעתקסלמן)מפנישאינודן בדרגות‬
‫נבואיות‪ ,‬אלא מנמק אתעליונות נבואת משה במעמדו השונה‪ ,‬המיוחד‪ ,‬ומהווהכך‬
‫את המעבר הטבעי מפם' ו‪/‬ב אל ח‪/‬א‪.!9‬‬
‫הראשתשהכיר במבנההכיאסטי‪ ,‬ברם‪,‬איןלשנות אתהנוסחמטעמימקצב משוער‪,‬ומהעודשהמקצב‬
‫עצמובעייתי‪ .‬ר'גוריון ‪. 2‬ת ‪. Gordon, Ugaritic Textbook, Grammar, 131‬א‪.0.‬‬
‫‪ 17‬הצעת התיקע של קרוס (שם הערה ‪* )5‬לו ‪4‬אליו אינה מתקבלת על הדעתמפני שהמקבילה‬
‫היחידה בבראשית מ"ה‪ ,‬א היא "בהתודע יוסף אל אחיו"‪ .‬הצעת רוברטס אצל קסלמן ‪ 501‬לפרש‬
‫'נתראה *לא אתודע ((אכל) כהלום אדבר בו) מצריכה הנחת שני שינויים לפי נוסח המסורה‪:‬‬

‫*לא ‪* 4‬לו ‪4‬אליו‪.‬‬

‫‪ 18‬יתכןשיש תקבולתנוספתבשניהמשפטיםהאלה‪.‬הנביאיםמוכיחים אתלגיטימיותנבואתם ‪-‬‬
‫לרוב בנבואת שליחותם‪ ,‬אבל לא רק בה ‪ -‬עלידיתיאור התגלות האל או מראהאלהי‪ :‬שמותג'‪ ,‬ב‬
‫ואילך; מלכים א כ"ב‪ ,‬יט ואילך; ישעיה ו'‪ ,‬א ואילך; ירמיה א'‪ ,‬ט; יחזקאל פרק א' כולו‪ .‬אפשר‬
‫שהמרכיב הויזואלי היה קיים בכל נבואה‪ ,‬אף אם לא מכר כה במפורש‪.‬‬
‫‪ 19‬קסלמן ‪502‬מציע לפרש "ל(א)" כיוראה ‪emphatic or asseverativelamed -‬ומפרש‪( :‬אבל)‬
‫עבדי משהבודאי "כן" (= נאמן)‪ ,‬בכלביתינאמן(רק) הוא‪ .‬אולם א) פירושזה של "לא" מסופק; ב)‬
‫משמעותזו של הפסוק מחלישה מאד אתהניגודבין משה לאהרןומרים;והריבפס' ‪1‬לאדוברכללעל‬
‫‪ ,‬אלא'עבד‪,,‬נאמן'‪ :‬ראה שמותי"ד‪,‬לא; שמואל‬
‫חוסרנאמנותם‪ .‬ברם‪ ,‬התקבולתכפס'זאינה'כן‪,,‬נאמן'‬
‫א כ"ב‪,‬יד; איוב ד'‪,‬יח‪.‬הביטוייםהאכדייםהמקביליםח"‬
‫ן ‪ arjd‬ו‪ ardu keu~-‬המובאים עלידו (‪)503‬‬
‫אינםמוכיחים אתקיום הצמד'כן‪,,‬נאמן‬
‫' בפסוקנו‪,‬מפניש'כן' (ט‪1‬ען‪/‬טת‪4‬ן)הואשוה הערךהאבדישל‬
‫'נאמן'; השלרש 'אמן' אינו מצוי באכדית‪.‬‬
‫‪139‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[ק‬

‫א‪ .‬מרגלית‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫פיאור‪99‬ורשזתר הקשת‪alvnn‬הזה‪,‬‬

‫שי‬

‫פס' ו‪/‬ב‪ :‬אם יהיה נביאכם ה' במרקה אליו אתודע בחלום‬
‫אדבר בו‪:‬‬
‫הסיומת של "נביאכם"יכולהלהיותזוגיתאו שלרבים‪ .‬תשובתה'פונה בראשונה‬
‫לאהרן ומרים‪ ,‬אבל הכלל הנאמר בה חל על כלנביאי ה'בניגוד למשה‪.‬‬
‫תחבירן שלארבעהמליםהראשונותקשה; כברהתרגומיםהעתיקים התקשובהן‪,20‬‬
‫ואחריהם החדשימ‪1‬נ‪ .‬השאלה היא אם "ה'" קשור במשפט שלפניו ("אם יהיה‬
‫נביאכם ה'") או במשפט שלאחריו ("ה' במרטהאליו אתודע");שני הפתרונות הם‬
‫בעיתיים‪ .‬הפירושים המוצעים ‪ -‬ללאשינוי הנוסח ‪ -‬מצטמצמים לשלושה‪.‬‬
‫‪ )1‬אםיהיה בכם‪/‬מכם נביא ה'‪ .‬כך השבעים(בשינוי קל‪' :‬לה'')‪,‬נטוסלטינה‬
‫והוולגטה‪ ,‬ראב"ע‪ ,‬ואחריו רמב"ן ואברבנאל; וכן רוב החדשים‪ :‬דילמן‪ ,‬בנטש‪,‬‬
‫הולצינגר‪,‬גריי‪,‬נות‪.‬אחדים מהםמשמיטים "ה'"אומעביריםמלהזולתחילתהפסוק‪:‬‬
‫'ויאמר ה''‪ .‬בדומהניתן גם לפרש‪ :‬אםיהיה נביאכם (אשר הוא נביא) ה' (השוה‬
‫יחזקאלט"ז‪,‬כז;תהלים ע"א‪,‬ו;איובו'‪,‬כה)‪ .‬אבללמשמעויותאלהאין שחרבהקשר‬
‫הפסוקהזה‪,‬שהרילא מדוברבועלנבואתה'בניגודלנבואתאלאחר;לכןישלדחות‬
‫פירושים אלה‪.‬‬
‫‪ )2‬לוהיה משהנביאכפישחשבתם(ז"אכמוכם)‪,‬הייתימתודעאליובמראהוגו'‪.‬‬
‫זהוהפירוש שלספורנו; הואחוזרבתרגום של ‪,NEB‬תוךכדי השמטת שםההוי"ה‪.‬‬
‫אולם במקרהזה אפשרהיהלצפותל‪'-‬לו' במקום "אם" להבלטתהחיווי שמשהבשום‬
‫אופן אינ‪ 1‬נביאכמותם‪.‬אבלהטענההמכרעתהיאניסוחפס'ז‪" :‬לאכןעבדימשה"‪,‬‬
‫ותוכן פסוק ח ‪-‬אופיה שלנבואתמשה‪.‬דבריפסוק‪1‬נראיםמכווניםבמישריןלכל‬
‫שארהנביאים‪,‬בניגוד מודגש לנבואת משה‪.‬‬
‫‪ )3‬אםיהיה נביאכם ‪( -‬אני) ה' במראהאליו אתודעוגו'‪ .‬המלים "אםיהיה‬
‫נביאכם"הנן משפטבפני עצמו‪ ,‬ושם ההוי"ה נמשך אלהמליםשלאחריו‪ :‬אונקלוס‪,‬‬
‫פשיטתא‪,‬רס"ג‪,‬רש"י‪ .‬המשמעותהיא‪ :‬אםיהיהמישהובכם‪/‬מכםנביא; ההמשךדורש‬
‫'אניה'וגו''בגלל "אתודע‪ …‬אדבר"‪ .‬נראהלנו שהשמטת המלה'אני' מכוונתכאן‬

‫‪20‬‬

‫התרגומים העתיקים הבינו את המשפט כך‪ :‬השבעים‪:‬‬

‫‪xd*"? dVwv‬‬

‫‪ydil~rai‬‬

‫~‬
‫‪:a‬‬
‫‪v‬א‬
‫‪ r~f(D; Vatic.:]C~iou‬וטוסלטינה והוולגטה‪ 8] quis fuerit inter vos propheta domini :‬פשיטת‬
‫אן תהואנביותכון אנא מריא בחזוא מתגלא אנאעליכון; אונקלוס‪ :‬אםיהוןלכוןנביאין אנא ה'בחזין‬

‫אנאמתגלילהון‪ .‬השבעיםושניהתרגומיםהלטינייםצירפו אפוא "ה'" למשפטשלפניו‪,‬ושניהתרגומים‬
‫הארמיים לשמפט שלאחריו‪ – .‬שני הפירושים האלה מופיעים גם בתרגומים החדשים השונים‪.‬‬
‫‪ 21‬ר' במיוחד באפרט הקריטי של '‪ ,88‬והסיונות השונים‪ ,‬המענינים בחלקם‪ ,‬של התרגומים‬
‫החדשים; במסגרת מאמר זהאין אפשרות להתיחס אליהם‪.‬‬
‫‪140‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬
‫‪]101‬‬

‫כדילהמנעמהנוסח'אניה'‪ …‬אליו'‪,‬בניגודלנבואתמשה‪" :‬אדברבו‪ …‬ותמנתה'‬
‫יביט" (ז"א‪ :‬ותמונתייביט); 'אנ"ניתן להשלמההגיונית באמצעות "אתודע‪…‬‬
‫אדבר"‪ .‬השלמותכאלהשכיחותבמיוחדבטכסטיםשירייים‪,‬והריהפס' ו‪/‬ב‪-‬ח‪/‬אהנם‬

‫במקצבשירי‪ ,‬ועל כלפניםריתמי‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫א‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ס‬
‫ו‬
‫נ‬
‫מ‬
‫במשפט‬
‫ם‬
‫י‬
‫א‬
‫חשוב הוא שנבואת כל הנבי‬
‫א‬
‫ם הנבואה תבוא‬
‫עליכם‪/‬אליכם‪ ,‬ז"א אם ה' ירצה לדבר אליכם או באמצעותכם למישהו‪ .‬משפט‬
‫התנאימדגיש את התלות המוחלטת שלהנביא בקבלתנבואתו מאתה'‪:‬היאניתנתלו‬
‫אךורקלפירצון ה'‪,‬ועשויה אפוא גם להלקח ממנועלידו(ר'מיכהג'‪,‬ז)‪ .‬ההדגשה‬
‫היא עלכן על עראיותה‪,‬בניגודמכווןלקביעותה של נבואת משהלהלן בפס' ח‪/‬א‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬נראהלנו לפרש אתתחבירוהמיוחד שלחציפסוקזה כמקרא קצרמתוך‬
‫הסיטואציה המיוהדת שבה נאמר‪.‬‬
‫במריה אליו אתודע ‪ /‬בחלום אדבר בו‪ .‬אץ לשמת את הרקת‬
‫של "במרטה"‪2‬ק המקבלות *בואת משה ק "פה אל פה אדברבתומריה ‪%‬א‬
‫וחלומ‪,‬חידהנחשבים אפוא לדתותהתגיתנמוכותיותרמאלה‪.‬‬
‫בחילת"(חג‬
‫'מריה' בנבואההעתיקה רקעוד בשמואל אג‪,‬סו; 'התודע' רקעודבבראשיתמה‪,‬א‪.‬‬
‫המלה האחרונה משמעותית מאד בהקשר זה‪ :‬ה' מאפשר לנביא לדעת משהו‬
‫מאישיותו ‪ -‬אםרצונובכך‪ .‬מודגש שאדםיכוללהיותנביא רקבהבמדהשה'רוצה‬
‫בו ‪-‬חיווימשמעותי מאדבמזרחהעתיק‪.‬ה' מתגלהלכלהנביאים באמצעותהוויות‬
‫ביניים הממצעותבינו לבינם‪ ,‬הלקוחות מעולמו הנפשי של האדם‪ :‬מראה וחלום‪.‬‬
‫בחלום אדבר בו‪ .‬החלום מה' כברבספרבראשית‪:‬לאבימלך(כ'‪,‬ו)‪,‬ליעקב‬
‫(כ"ח‪,‬יב)‪,‬ללבן (ל"א‪,‬כד); בשמואל א כ"ח‪,‬ועלשאול‪,‬וכירמיה כ"ג‪ ,‬כהואילךעל‬
‫נביאי שקר‪.23‬כיון שה' משתמשבובדברוגם אלבני אדםשאינםנביאיםישלראותו‬

‫מריה‬

‫‪ 22‬בקטע זהמציין מרטה דרגת ראיה נמוכהיותרמן מרטה‪,‬ואין לבטל הבדלזה בטענה שהוא‬
‫מלאכותי‪ ,‬מאוחר או מיותר‪ ,‬כדעת רוב החדשים‪ ,‬כולל ב‪ .‬יעקב‪ ,‬פירוש לספר שמות (בגרמנית‪,‬‬
‫מיקרופילם‪,‬ללאתאדיך) ‪;1463‬אולברייט ‪ 37‬הערה ‪;85‬אופנהיימר ‪.117‬הריבעבריתמקראיתקיימים‬
‫שמות עצם מפעלי ל"ה גאותם משקלים‪,‬כגון מעלה ו‪-‬מעלה‪ ,‬מקקה ו‪-‬מקקה‪.‬ישלהניח שהתורה לא‬
‫תשתמש דוקא כאן במונח זההלציון דרגת נבואתכלהנביאיםוגםלזו של משה‪ ,‬כשכלכוונתהלהדגיש‬
‫את ההבדליםביניהן‪ .‬נראה שגם בשמואל א ג'‪ ,‬טו‪ ,‬בתיאור ההתגלות הנבואית הראשונה לשמואל‬
‫הצעיר‪ ,‬הכוונה לדרגה נמוכה יותר; וכן בדניאלי'‪,‬ז ואילך‪ ,‬שהוא התיאור הנבואי המאוחר ביותר‬
‫במקרא‪ .‬ראוילציין שמונח מרטה נדיר ביותר בתיאור ראיה אלהית בנבואה‪ .‬הוא מופיע רק אצל‬
‫יחזקאל(ודניאל)‪ ,‬ז"א רקבנבואה המאוחרת‪ .‬המונח מרטהמציין‪ ,‬כאמור‪ ,‬אתהראיההברורה‪,‬והואגם‬
‫מתאיםבלי ספק לנבואת משה בשמות ל"ג‪ ,‬יז‪-‬בג (אםכי שם העצם 'מרטה' אינו מופיע בה כלל)‪:‬‬
‫"בראנינא אתכבדך‪ …‬לא תוכל לראת אתפניכי לאיראני האדםוחי‪ …‬וראית אתאחריופנילא‬
‫יראו"‪ .‬יתר עלכן‪,‬ניכרשדברי ה' בפס' ח כאןמכוונים לדו‪-‬שיח ההוא בשמות ל"ג (ראהלהלן)‪.‬‬
‫‪ 23‬ברםיש לראות את ששת החלומותבסיפוריוסף ואחיו‪,‬וכן אתהחלום שלגדעון(שופטיםז')‪,‬‬
‫כהתגלויות המבשרות אתהעתיד‪ ,‬ולא כחלומותנבואיים ממש‪,‬שהריאיןה'מופיע בהםכלל‪,‬וגםאינו‬
‫‪141‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫חט‬
‫א‪ .‬מרגלית‬
‫כאמצעיהתגלות נמוך יותר‪'.‬דבר ב‪ '-‬כדיבורנבואי מופיע כמעטרק בטקסטים‬
‫שיריים‪ :‬שמואל ב כ"ג‪ ,‬ב; מלכים א כ"ב‪ ,‬כח; הושע א'‪ ,‬ב; י"ב‪,‬יא; חבקוק ב'‪ ,‬א‪.‬‬
‫גריי ‪ 123-122‬מפרש צירוף זה כדיבור אינטימי‪ .‬אולם נראה בכ"ז שמשמעו‬
‫העקרי לדבר באמצעות מישהו‪ :‬ה' שולח את האדם המתאים להיות שליחו כדי‬
‫להעביר אתדברו באמצעותולבני האדם‪ .‬המראהוהחלוםוכןהחידה(יחזקאלי"ז‪,‬ב‬
‫ועוד) אינם מובנים מתוך עצמם וטעונים עלכן פתרון וביאור‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפס' ז ‪ +‬ח‪/‬א‪ :‬ז‪ :‬לא כן עבדי משה‬
‫הוא‪:‬‬
‫ח‪ :‬פה אל פה אדבר בד ‪ /‬ומרקה ולא בחיד ת‬
‫‪/‬‬

‫יביט‪.‬‬

‫בכל ביתי נאמן‬
‫‪/‬‬

‫ותקנת ה'‬

‫תפקידו המיוחד של משה כשליח בלעדי של ה' בעמומצריך מעמדמיוחד‪ ,‬נעלה‬
‫יותר‪.‬הנימוקהואש"עבדי משה"(ראהדבריםל"ד‪,‬ה)הוא'נאמןהבית'‪ 24‬שלה'בעמו‬
‫המוציא לפעל אתרצונובתוךישראל‪.‬כפישלנאמןהביתיש בכל עתגישה חפשית‬
‫וישירה אלאדוניו‪,‬בניגודלכל שארהעבדיםהרשאיםלגשתאליורק באמצעותנאמן‬
‫הביתוברשותו‪,‬כךגם מעמדוהנבואי של משה‪:‬נבואתוהיא מתמדת‪,‬ביכולתולפנות‬
‫בכל עתבמישרין אלה'‪.‬עדיפותוזו מנוסחתע"יה'בגוף ראשון ‪" -‬אדברבו" ‪-‬‬
‫להדגשה שהוא עצמו רוצה במעמדוהמיוחדהזה‪ .‬מכאן גםהניסוחים "פה אל פה"‬
‫(שוה ערךל‪"-‬פנים אלפנים" בשמות ל"ג‪,‬י)‪,25‬וכן "ומראהולאבחילת" (ראהמיד‬
‫פונה בהם בדיבור לאדם‪ .‬כולם אינם ברוריםדי צרכם ועל כן טעונים פתרון להבנתם‪ .‬אופנהיימר‬
‫‪ 118-117‬מנסה לבטל אתקיום החלום בנבואה הקלאסית וכנבואההעתיקה‪ .‬אולםנסיוןזהאינו עומד‬
‫בפניהבקורת‪.‬ירמיה כ"ג‪ ,‬כחמעידעלקיוםחלוםנבואיאמתי‪,‬כאמצעילגיטימילנביא‪,‬וכןגםשמואל‬
‫א כ"ח‪1,‬ויואלג'‪,‬א‪ .‬כ"כאיןלבטל אתהעדויותבמלכים אג'‪ ,‬ה‪,‬סוובאיובד'‪,‬יבואילךבגללמקורם‬
‫מספרות החכמה‪ .‬הם משקפים עכ"פ את המצבשהיהקיים אזבנבואה‪ .‬החלוםהיה גםמצויבליספק‬
‫בנבואה העתיקה לפי בראשית כ"ח‪ ,‬יב ואילך ודברים י"ג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬עם כל לה היתה תמיד סכנת‬
‫האינטרפרטציה הסוביקטיבית ואפילו המטעה של החלום‪ :‬דברים שם‪ ,‬שם בנבואה העתיקה‪ .‬נראה‬
‫שמסכהזו נמנע המקרא להזכיר את החלום אצלנביאי האמת‪ .‬סכנתסילוף הנבואה באמצעות חלום‬
‫(נבואי) עלתה שוב בצורה חריפה בסוף תקופתהבית הראשה בהשפעתהמנסיקה הבבלית‪ ,‬כמוכחע"י‬
‫ירמיה כ"ז‪ ,‬ט וכן כ"ט‪ ,‬ח (ושמא יש לקרואסליותיכם מן יסלום = חולם חלומות)‪.‬‬
‫ההתיחסות לחלום בפסוק זה גם אינה יכולה להיות מכוונת לבלעם‪ ,‬כדעתאופנהיימר ‪ ,118‬מפני‬
‫שבפרשתו לא נזכר החלום כלל בדיבור האל אליו‪ ,‬ואפילו לא בהתגלותלילית (במדבר כ"ב‪ ,‬ט‪ ,‬כ)‪.‬‬
‫‪ 24‬להבהרת מונח זה ראה שמואל אג'‪ ,‬כ"כינאמן שמואללנביא לה' "‪ ,‬ושמואלבז'‪,‬טז"ונאמן‬
‫ביתך וממלכתך"‪ ,‬ועוד שמואל א ב'‪ ,‬לה "כהןנאמן כאשרבלבביובנפשי יעשה"; ובדומה מעמדעבד‬
‫אברהם לפי בראשית כ"ד‪ ,‬ב‪" :‬זקן ביתו המשל בכל אשר לו"‪.‬‬
‫‪ 25‬בניגוד לדעת שבר ‪ 169‬הטוען למעלהיתרה של "פה אלפה"‪ .‬אולםלפיירמיה ל"ד‪,‬ג"ועיניך‬
‫עתעינימלך בבלתראינהופיהו אתפיךידבר" נראהשביטויים אלה הנם שו‪4‬ערךל"פנים אלפנים"‪.‬‬
‫השוהעוד במדברי"ר‪,‬יד"עיןבעין" לדבריםה'‪,‬ד"פניםבפנים" ‪-‬שניהםעלהתגלותה' במעמדהר‬
‫‪142‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫[‪]12‬‬

‫להלן)‪ .‬למעלת משה מתוסףעוד"ותסנתה'יביט" (נ= ואתתמונתייביט) ‪-‬ראיה‬
‫שנביאים אחריםאינםזוכים לה כלל (ראהלהלן עמ' ‪.)12‬‬
‫ד‪.‬‬

‫‪1‬מרץה ולא בחי ת‪ .‬נוסח המסורה הוא "ומרטה"; אבל התרגומים‬
‫העתיקים‪,‬כוללאונקלוס‪,‬קראו'במרץה'(וכןספרי ‪,)101‬מלבדהוולגטה‪ ,‬ששמרהעל‬

‫הוא"והזאת‪ .‬נראהלנושמתוךפרשנות"ומרטה" =ט'ובמרטה' (ראהמידלהלן)נוצר‬
‫נוסח משני'במריה' שנתקיים ליד נוסה המסורה‪ .‬אפשר שלהתהוותוסייעו שתי‬
‫הצלעות האחרונות של פס'ו‪":‬במריהאליו אתודע‪/‬בחלום אדבר בו" ‪-‬בלי וא"ו‬
‫מחברת‪,‬וכן התקבולתבין "במרטה"לבין 'במרטה'‪.‬‬
‫לפי הכלל "מושך עצמו ואחר עמו" (ראב"ע)‪ ,26‬כלל השכיח במיוחד בשירה‪,‬‬
‫הפירוש"ומרטה" בםיובמרץה' שובאינובעייתי‪ ,‬ובפרטבפסוקזה‪ …" :‬אדברבו‪/‬‬
‫תב)מרץה ולא בחילת"‪.‬לכן תרגמו העתיקים‪ ,‬ואחריהם החדשים‪ ,‬בצדק'במרידי‪.‬‬
‫אולם מה בדבר הוא"ו של "ומרטה"? כאמור‪ ,‬הוולגטה שמרה עלואייוזו‪ .‬הבעיה‬
‫היאהיחסביןשניההגדים‪,‬בין "פהאל פה אדברבו"לבין "ומרקהולאבחילת"‪.‬אין‬
‫זהיחסביןשניהגדים נפרדים‪ ,‬כמולעילבין "במרקהאליו אתודע"לבין "בחלום‬
‫אדברבו"‪,‬המצייניםשניאמצעיהתגלותשוניםזהלידזה‪ ,‬המרקהוהחלום‪ ,‬אלאיחס‬
‫בו מפר ש ההגדהשני את הראשון‪" :‬תב)מרץהולאבחילת"אינואמצעיהתגלותי‬
‫ליד הדיבור פה אל פה‪ ,‬אלא מפרש אותו‪:‬דיבורזה הוא'במריה'‪ ,‬ז"א בבהירות‬
‫מירבית‪ ,‬ולא בחידות‪ ,‬ז"א אינובלתי ברור עדכדי צורךלפרשו‪ .‬אמנם משמעות‬
‫אדוורביאליתזושל'במרטה'היאנדירה‪,‬ואולייחידאיתבפסוקזה(דניאלי'‪,‬אי)‪,‬אבל‬
‫היאהנכונה‪:‬דיבורה' אלמשהבכלהתורההיהפהאלפה‪,‬ללאמראות(מלבדהמראה‬
‫היחידבשמותג'‪,‬ב‪-‬דשמטרתוהיתהלהכיןאת משהלדיבורה')‪.‬אולםהנבואהמכירה‬
‫גםדבורברור פחותבבחינתחידה ומשל(יחזקאלי"ז‪ ,‬בועוד)הטעוןביאורופתרון‪.‬‬
‫ההגדהשני מפרשאפוא אתהראשון‪,‬והוא"והיאאפואוא"ומפרשת‪.27‬נראהשהמלה‬
‫'מרץה' נבתרה כאן לתקבולתניגודיתלימריה' בפס'ו‪ .‬השמטת וא"וזובתרגומים‬
‫מוצדקת אם מתרגמים "ומרטה וגו'" כהגד מפרש אתהדיבור פה אל פה‪.‬‬
‫סיני‪ .‬טוביותרדילתן ‪" :66‬כאדם לאדם במגעאישי חפשי‪,‬בלי שוםתיווך‪" ,‬אדבר בו"‪,‬אנימודיעו‬
‫מחשבתי ורצוני באותה בהירות ושאוח המתלוה למלה המדוברת"‪.‬‬
‫‪ 26‬דהם בפירושו לספר תהלים ‪. Dahood, Psalms 1, AB, Garden city 1966, XXXIV‬ע‬
‫כינה תופעהזו כשם ‪5‬תסטו‪05‬ק‪0‬זק ‪ double-duty‬והצניע על שמיהותה כספרות האוגריתית וכשירה‬
‫המקראית‪ .‬אבלהיא מופיעהגםבסגנוןהריתמי הקרובלשירה‪ .‬נסתפקכאןבדוגמאותמעטות‪ :‬שמואל‬
‫א ב'‪ ,‬כס‪" :‬למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשרצויתי מעון" = (ב)מעונ(י); שמות ו'‪ ,‬ג‪" :‬וארא אל‬
‫אברהם‪ …‬באל שדי ו(ב)שמי ה' לא נודעתי להם"; תהלים ס"ט‪,‬יד‪" :‬ואני תפלתי‪/‬לך ה' (ב)עת‬
‫רצת‪/‬אלהים ברבחסדך‪/‬ענני באמת ישעך"; בראשית ב"ו‪ ,‬לה‪":‬ותהיין(ל)שרתרוחליצחק ולרבקה";‬
‫דברים ל"ג‪ ,‬ד‪" :‬תורה צוה לנו משה ‪ /‬מורשה (ל)קהלת יעקב"‪.‬‬
‫‪ 27‬על הוא"ו המפרשת ראה ‪.)1-1) 1548, note – explicative waw‬‬

‫"‬

‫‪143‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫תו]‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫א‪ .‬מרגלית‬

‫ב פס' ח‪/‬ב‪ :‬ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה‪:‬‬
‫הטתוהבדלים אלההיומודעים היטבלאהרןולמרים‪,‬איך לא נמנעומלהעלילעל‬
‫משה עבד ה'וכךגם עלה' עצמו ‪" -‬בעבדי" ‪-‬כאילומעדיף הוא את משה ללא‬
‫סבה מספקתעל שארהנביאים‪ ,‬ובפרטעליהם‪ ,‬כאשר "לאיראתם" משמעובהקשרו‬
‫כאן חוסריראתה'‪.‬‬
‫ישלציין שה'אינומזכיראפילו במלה אחת את טענתם נגד האשה הכושית של‬
‫משה‪ .‬כברבזהניכראופיה כעלילה‪ ,‬כהשוואת הטענה האמתית‪ ,‬ובתור כזאתאינה‬

‫ראויה לכל תשובה‪.28‬‬
‫‪,‬‬
‫"‬
‫ט‬
‫י‬
‫ב‬
‫י‬
‫מפני שבדו‪-‬שיח‬
‫ת ה'‬
‫הבעיה העקרית בפס' ו‪-‬ח היא בחיווי"ותינ‬
‫התיאולוגי החשובבון ה' למשה בשמות ל"ג‪ ,‬יב‪-‬כג נאמר למשה "לא תוכל לראת‬
‫אתפניכילאיראני האדםוחי"‪,‬ומידאחריורופנילאוקאו" (שםכ'‪,‬כג)‪ .‬לעומתזה‬
‫נמצאגםבתהליםי"ז‪,‬סו"אני בצדק אחזהפניך ‪ /‬אשבעהבהקיץתמונתך"‪.‬הקושי‬
‫גדולבמיוחדבגלל האזהרות החמורות בעשרת הלקרוא לא לעשות כל תמונה שלה'‬
‫(שמות כ'‪,‬ד;דברים ה'‪ ,‬ח)‪,‬ובדברי משה המפרשים והמנמקים(דבריםד'‪,‬יב‪-‬כה)‪.‬‬
‫קושי נוסף הוא שנושא זה מנוסח כאן במונחים שונים מאשר בשמות ל"ג‪.‬‬
‫נראהשהיוקיימותשתי מערכות שונות שלמונחים בתחוםהתיאולוגיהזה‪ :‬אחת‬
‫בפרוזההמופיעהבדו‪-‬שיח בשמותלג‪ ,‬ואחרת‪,‬שונה‪,‬בשירה‪,‬המופיעהבתהליםי"ז‪,‬‬
‫טו‪,‬באיוב ד'‪,‬טז‪,‬וגם בפרקהזה‪ .‬תשובתה'ניתנתבמונחיםהלקואים מהשירה‪,‬והם‬
‫מופיעיםכאן בתור פרוזהריתמיתהקרובהבסגנונה מאדלליטא ‪ -‬תופעהשכיחה‬
‫למדי בתוךסגנוןפרוזאי‪,‬רגיל ‪ -‬שמטרתה הבלטתהדיבור והדגשתוהיתרה; השוה‬
‫למשל את ברכות האבות בספר בראשית‪ ,‬ועוד שמותג'‪ ,‬טו‪/‬ב; ט"ו‪ ,‬כה‪/‬ב;י"ז‪,‬טז;‬
‫י"ס‪ ,‬ג‪-‬ו‪ .‬ניתן להציע כאן את פתרון הבעיה התיאולוגית בקוים כלליים בלבד‪.‬‬
‫המקראמבדילהיטבבהקשריםתיאולוגייםביןהפעל'ראה'המצייןדרגהקוגניטיבית‬
‫ברורה ביותרלבין הפעלים 'חזה' ו‪'-‬הפט' שדרגתם נחשבת לנמוכה יותר‪ ,‬ברורה‬
‫פחות‪ .‬כך מבדילים הפס' ו וגם ח בין 'מרטה' ל‪'-‬מרטה'; ובן מצוי עוד 'מחזה'‬
‫(בראשית ט"ו‪ ,‬א; במדבר כ"ד‪ ,‬ד‪ ,‬טז)‪ ,‬וכן צורות התגלות נמוכות עוד יותרכגון‬
‫‪ 28‬חוסר תשומת לב לנקודה פשוטה זו גרמה להרבה פירושים בלתינכונים‪ .‬הרי גם כאי‪-‬מתן‬
‫תשובהמילולית לטענה אועלילה יש משום מענה‪ .‬בבראשית י"ח‪ ,‬כג‪-‬כו 'לא שמע' ה' בפס' כו את‬
‫דברי אברהם בפס' כה ‪ -‬מפני שלא היתהלו רשות לומר אותם‪ .‬אברהםהבין זאת היטב‪ ,‬ובהמשך‬
‫הדו‪-‬שיח אינו מעלה יותר טענהזו כלל‪ – .‬אבל כאן תנתן תשובת ה' בצורה חריפה מאד‪.‬‬
‫‪ 29‬הצעתאולנרייט ‪ 37‬הערה ‪ 86‬לפהש 'תמונה' כזהוראלהי ‪ -‬באכדית ‪- melammu‬מחייבת‬
‫שינוי הקריאה מן"יאת" אל *מאת(= תבנית)‪ ,‬מלה שאינהמצויה כלל במקרא‪ .‬ברם‪melammu ,‬‬
‫משמעולפי )‪,AHw 643 Schreckensglanz(maske‬שבודאיאינומתאים להקשרכאן‪.‬תרגוםהשבעים‬
‫‪ddia‬ושל הפשיטחא 'שובטא' משקפיםכבל הנראה השקפותדחיות מאוחרותיותרעל האלהות‪,‬ואינם‬
‫יכולים לשמש הוכחה למשמע הקדום של תמונה‪ :‬הם תרגמו'תמונה' עלידי'כבוד' להרחקתהגשמיות‪.‬‬
‫‪144‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫במדבר י"ב‪ :‬אופיה של נבואת משה‬

‫[‪]14‬‬

‫'חידות'ו‪'-‬חלומי(כאן)‪ .‬עלהשבעים ושלושה שעלו עם משהלכריתתהבריתעלהר‬
‫סיני נאמר (שמות כ"ד‪ ,‬ט‪-‬יא)‪" :‬ויראו אתאלהי ישראל‪ …‬ויחזו את האלהים"‪:‬‬
‫שתיפעמים "אלהים" במקום שםההוי"ה‪.‬ולכן "אהזהפניך" (תהליםי"ז‪,‬סו)ולא‬
‫'אראהפניך'; "ותסנת ה' יביט" ולא 'ואת ה' יביט' או 'יראה'; בניסוחהתיאולוגי‬
‫נשמר המרחקבין האל לאדם בקפדנות רבה מאד‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪9‬‬
‫)‬
‫ע‬
‫)‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫‪%‬‬
‫‪6‬‬
‫;‬
‫גם באמצעות המלה הבעיתית 'תמונה' )‪image, likeness‬‬
‫נשמר‬
‫המרחקביןהסובייקטעצמולביןדמותושצריכהליצגאותו‪.‬גםבאיובד'‪,‬סו"יעמד‬
‫ולא אכיר מראהו ‪ /‬תמונהלנגדעיני" מודגשדוקא חוסרהבהירות שבהופעתהאל‪.‬‬
‫ועוד נראה להלן שהבטת תמונת ה' שניתנה למשה בלבד זהה עם הראיה המוגבלת‬
‫הנקראת'ראיתאחוריה'' בשמות ל"ג‪,‬כגבתורגבולעליון שלההשגההאנושיתשל‬
‫האלבכללני‪.‬‬
‫‪ .1‬הפס' ט‪-‬יג‪ :‬ההענשה‪ ,‬ותגובות מרים אהרן ומשה‬
‫אחרי דבריואל אהרן ומרימשהסתיימו בשאלהישירה אליהםמצפה ה'למענה‬
‫מצדם‪ ,‬להבעת חרטה‪ ,‬לפחות להתנצלותלפניוולפני משה‪ ,‬להכרה במעמדוהמיוחד‬
‫של משה‪ ,‬ולהבעת צערעלעלילתם‪ ,‬כוללזועל האשההכושית‪ .‬ה'הוכיח את עצמו‬
‫כאלהי המשפט והצדק גם בזה שלא הענישם מיד‪ ,‬אלא פנה אליהם בראשונה‬
‫בטענותיו‪ .‬שתיקתם וחוסר תגובתם בנסיבות אלה הנם משמעותיים‪ :‬בזה הםמודים‬
‫בנכונות הטענות כלפיהם‪ .‬למרות הכל הםעדיין מתעקשים ואינם מוכנים לחזור‬
‫מדבריהם; לפי ההמשך יוצא אמנם שאהרן עקש פחות ממרים (ראה להלן)‪ .‬לכן‬
‫חייבים כעת שניהם לבוא על ענשם‪ ,‬ורוגז ה' עליהם נראה מוצדק‪ .‬בגמר הבירור‬
‫המשפטי מסתלק עמודהענן מהאוהל("וילך")‪ ,‬והעונש מתגלהאחריעלייתו‪:‬מרים‬
‫מצורעתכשללי‪ .‬נראה שבגללאופי העונש‪ ,‬הצרעת‪ ,‬מדגישה התורה את הסתלקות‬
‫הענן מהאוהל‪.‬‬
‫צרעתמרים‪ :‬הפתאומיות וההפתעה מובעותע"י "והנהמרים מצרעת כשלג"‪,‬וכן‬
‫בדברי אהרן "והנה מצרעת"‪ .‬אופי העונש האלהי הוא לרוב מדה כנגד מדהמפני‬
‫‪30‬‬

‫מסגרת מאמר זה אינה מאפשרתדיוןמקיףיותר בנושאזה‪ .‬כגללחשיבותי הרבה אנומקים‬

‫לחזור אליו כהזדמנות אחרת‪.‬‬
‫‪ 31‬כמעט כל הפרשנים החרשים ‪ -‬הולצינגר ‪ ,46‬בנטש ‪ ,511-510‬גרסכן ‪ 264‬הערה ‪,271 ,1‬‬
‫אורבך ‪ – 107‬שואליםמפני מה לא נענש אהרן כמו מרים‪ ,‬שהרי נראה שלא קבלכלעונש‪.‬לכן הם‬
‫מניחים שבסיפור העתיק יותר (לפי הנחתם) נענש גם אהרן‪ .‬אולם אי‪-‬הענשתו מנומקת היטב מתוך‬
‫האירוע עצמו‪ :‬מרים שהתחילהבעלילה נשארת בעמדתה בעקשנות‪ ,‬אבלאהרןהיהמוכן לבקשסליחה‬
‫מיד‪,‬כפי שמתברר מההמשך‪ .‬בהתאםלכךהגיבה'באופןמדויק‪ .‬ענשו שלאהרן מתבטאגםבכךשהוא‬
‫נאלץ להכריז על מרים אחותו כעל מצורעת‪ ,‬ולהשפיל את עצמולפני משה‪.‬‬

‫‪145‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫מ~]‬
‫א‪ .‬מרגלית‬
‫שמטרתולחנך את האדם‪,‬ללמדו את מהות חטאה ולהחמרולמוטב‪.‬כאן מתנתצרעת‬
‫מרים להסבר מדויק בהתאם לשני חטאיה‪.‬‬
‫היא ניסתה לשוות לעצמה דרגת נבואה שלא הגיעהלה‪ .‬אותו עונש לחטא דומה‬
‫מאדניתןלגיחזינעראלישע =מלכיםב ה'‪,‬כז‪":‬ויצאמלפניומצרע‪.‬כשלג"‪ .‬חטאו‬
‫היה בהעמדתפנים לפעול בשםאדוניוהנביא‪,‬ויחד עםזה לעשות מעשהשאלישע‬
‫סרב לעשותוכנביא‪ .‬האדם הנכנס לתחום של קדושהבלי רשות מוצא ממנוע"י ה'‬
‫בצורה חמורה מאד‪ ,‬באמצעות הצרעת המוציאה אותו לא רק מן התחום האלהי‬
‫(מקדש‪ ,‬נבואה)‪ ,‬אלא גםמן התחום האנושי(בנוגע לצרעתר' ויקראי"ג‪ ,‬מה‪-‬מו)‪.‬‬
‫וכן הצרעת שפגעהבעוזיהומלךיהודה שנכנס למקדשלהקטיר(דבריהימיםבכ"ו‪,‬‬
‫טז‪-‬כא)‪ :‬הוא ניסה לקחת לעצמו סמכות של כהן שלא ניתנה לו ע"י ה'‪.‬‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ה‬
‫מרים חטאה כאן בחטא נוסף‪ :‬היא דיברה נגד האשה הכושית כהת‬
‫‬‫ונעשתה מצורעת כשלג; היא דיברה בסתר‪ ,‬כדרך המעלילים ‪ -‬וחטאה נתגלה‬
‫בפומבקהיא שרצתהלבודדולנדות את משה באמצעותהעלילהנגד האשההבושיה‪,‬‬
‫מבודדת ומנודה ע"י צרעתה‪ .32‬ענשה מותאם אפוא באופן מדויק לחטאיה‪,‬‬
‫פניית אהרן אל מרים וקביעתו שהיא מצורעת באותלציין אתענשו‪ :‬הוא‪,‬הכהן‬
‫הגדול‪ ,‬הנמשך אחרי מרים‪,‬חייב כעת לראות את אחותו(ויקראי"ג‪ ,‬א‪-‬ב) ולקבוע‬
‫שהיא מצורעת‪ .‬בזה יש גם משום תוכחה כלפיו‪ :‬הוא כהן‪ ,‬אבל אינו נביא‪.33‬‬
‫במצב שנוצר כעתישאירוניה רבה‪ .‬על אהרן לבקש בעדמרים שה' ירפא אותה‬
‫ אבל הוא נאלץ לבקש זאת ממשה‪ .‬הוא עצמואינויכול לפנות אל ה'‪ ,‬הוכחה‬‫חותכתלנכונותדברי ה' על ההבדלבין נבואת משה לזווטל כלנביא אחר‪ .‬שתיקת‬
‫מרים מעידה על עקשנות והודאה בחטאה‪ ,‬אבל גם הודאה בעליונות נבואת משה‪.‬‬
‫הפנייההמידיתחיוניתביותר למרים‪ ,‬ובעצם לשלשתם‪ .‬אהרן פונה אל משהבלשון‬
‫רבים‪,‬גם בעדמרים‪ .‬לאהיה לפחות האומץלהודותבחטאם ולבקש אתסליחתמשה‪.‬‬
‫פנייתואליו משמעותית מאד‪" :‬בי אדני" ‪ -‬הכרהברורהבעליונותו‪ .‬במצבזה‪ ,‬רק‬
‫בכוחו שלנביא (ר' בראשית כ'‪ ,‬ז) לפנות אל ה' ולהתפלל לטובת הנפגע‪ .‬האירוע‬
‫בתבערה צריך היה לשמש לקח לשניהם‪ .‬אמנם אין כאן שאלתחיים ומות‪ ,‬אבל‬
‫הצרעת היתה מן הפגיעות הקשות ביותר שהאליכול היה לפגוע באדם‪.34‬‬
‫אהרן פונה אל משהבשני משפטיםהפותחיםב"של נא" (להדגשת קשרםההדדי)‪.‬‬
‫הואמודעלכךשמהדין שמשהיכעס מאדעליוועלמרים‪ ,‬ושענשםמגיע להםבצדק‪.‬‬
‫'סיאת' משמעוכאן העונשהניתן בעקבות החטא (במדבר ל"ב‪ ,‬כג; ישעיה ה'‪,‬יח;‬
‫‪ 32‬ספרי זוטא ‪" :274‬קשה היא לשון הרע שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע"‪.‬‬
‫‪ 33‬התורה ‪ -‬ובעקבותיה ספריהנביאים והכתובים ‪ -‬נמנעת מלכנות את אהרןכנביא‪" .‬ואהרן‬
‫אחיךיהיהנביאך" (שמותז'‪ ,‬א‪-‬ב)מגביל אתדיבורולתרגוםדברי משהבלבד‪'.‬נביא'כאןאינו אלא‬
‫מדבר‪ ,‬דובר של דברי האל‪ ,‬אבל ‪ -‬וזוהיקודה המכריעה ‪ -‬רק מפי נביא אחר‪ ,‬ולא מפי ה'‪.‬‬
‫‪ 34‬בדברי חז"ל‪ :‬מצורע חשוב כמת (בבלי סנהדרין מ"ז‪ ,‬ע"א ועוד)‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫במדבר י"ב‪ :‬אגפיה של נבואת משה‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫חח‬

‫זכיהי"ר‪,‬יסג'טהרי העתעו כברניתח אהרןגם חושבעל המעך מצבהוטלמרש‪.‬‬
‫"אשרנואלנוואשרחטאנו" (כנ"ל) משמעו‪:‬מתוךאוילותנו(בלבד)‪/‬חטאנו‪.‬אהרןגם‬
‫מדבר בעדמרים השותקת משךהשיחה הזאת‪ ,‬אם מבושה אם מעקשנות אםמיאוש‪.‬‬
‫אחריהווידוי באה הבקשה‪' :‬מת'אינורקגופתהאדם המת(בראשיתכ"ג‪,‬ג)‪,‬אלאגם‬
‫אדםחיהעומדלמות(דבריםי"ז‪,‬ו)‪'.‬מצורעחשוב כמת'מפנישחייואינםעודחיים‪.‬‬
‫לסיכוםדברי אהרן‪ :‬אל נא תשאירעלינו עונש כה כבד שהרי רק מאוילות חטאנו;‬
‫היים עם מחלה כזאת איומים יותר ממות‪.35‬‬
‫למשהנתגלתהבינתייםהעלילההכפולהשהעלילועליואחיוואחותו‪.‬כמוכתבערה‪,‬‬
‫מעידהתפילתוהמידיתעלגדולתוהאישית‪.‬כיוןשאהרןבקשסליחהגםבשםמרים ‪-‬‬
‫אםכיזו נשארהבשתיקתההעקשנית ‪ -‬משהאינוזועםעליהם אלא מקבלמידאת‬
‫בקשת סליחתם‪ ,‬ופונה מיד בתפילה‪-‬זעקה אל ה'‪ ,‬מזועזע עד עומק נפשו מדמותה‬
‫המצורעתשלמריםאחותוהעומדתלפניו‪.‬תפילתותואמת אתמצבו‪:‬היאקצרהמאד‪,‬‬
‫מורכבת מחמשמליםחד‪-‬הברתיותבלבד‪,‬ותכנה בקשתריפוימידילמרים‪.‬אהרןהיה‬
‫עדייןמסוגללסדר אתדבריולפנימשה‪,‬אבלמשהיכולרקלזעוקאלה'‪" .‬לאמר"כדי‬
‫שה'ישיבלומיד כבקשתו (שמות ט"ו‪ ,‬כד; י"ז‪ ,‬ד; במדברי"ז‪,‬כז; ספרי ‪.)104‬‬
‫"אל נא רפא נא לה"‪ :‬לשון התפילה היא לרובזו של השירה‪" 36‬אליי הוא שם‬
‫עתיק של ה'‪ ,‬גםבפנייה ישירה בתפילה (במדבר ט"ז‪ ,‬כב; תהליםי'‪,‬יב;י"ז‪,‬ו)‪.‬‬
‫ה"נא" הראשוןמצביעעל המצבהנוכחי של המתפללאו המדבר(בראשיתי"ב‪,‬יא;‬
‫ט"ז‪,‬ב;י"א‪,‬כז; אונקלוס‪:‬כען ב‪ 2‬כעת)‪.‬ע"יהחזרה מקבל ה"נא"השניתוקףנוסף‪.‬‬
‫משהכאילוממשיךבתפילתואתדבריאהרן‪":‬שלנא‪ …‬שלנא‪ …‬אלנא‪.37" …‬‬

‫ז‪ .‬העונש השני למרים‬
‫משה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫ש‬
‫ע‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ו‬
‫אהרן הוכיח בדבריו שהתחרט‬
‫אולם‬
‫ולכן‬
‫מריםעדיין עומדת במריה‪ :‬על אףדברי אהרן שכללו גם אותההיאאינה מראהכל‬
‫סימניחרטה‪ .‬בתוריוזמתהעלילה אשמתהגדולהמזו שלאהרן‪.‬לכןה'אינוסולחלה‬
‫סליחה גמודה‪ .‬אמנם הוא נענה לתפילת משה ומרפא אותהמיד מצרעתה‪ ,‬אבליחד‬
‫עםזהגםמענישאותה‪ .‬ענשה אףכאן מדהכנגדמדה‪ ,‬והוא נקבעלהלפי מצבדומה‬
‫‪ 35‬ישלשיםלב שאהרןאינומזכיר את שמה שלמרים‪,‬ואפילואינואומר'אחותנו';וכךגם משה‬
‫בתפילתו; וכך ה' בדבריו אל משה‪.‬‬
‫‪ 36‬ראה למשל תפילת חנה (שמואל א ב')‪ ,‬תפילת חזקיה (ישעיה ל"ת)‪ ,‬ותפלות רכותבמזמורי‬

‫תהלים‪.‬‬

‫‪ 37‬לתיקון הנוסחל‪"'-‬ל נא' בפס'יג ‪ -‬כך ככרדילמן ‪-‬אין הצדקה‪ .‬ל‪"-‬רפא‪ …‬לה" השוה‬
‫מלכים ב כ'‪ ,‬ה‪" :‬הנני רפא לך"‪ ,‬וכן שם ב'‪ ,‬כא‪.‬‬

‫‪147‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )פא(‬
‫[‪]18‬‬

‫א‪ .‬מרגלית‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫ביחסיםבין‪-‬אנושיים בחברה העתיקה‪ :‬דואביהירקירקבפניהוגו'"‪ .‬אותו העונש‬
‫גוזר ה' עליה כעת‪ :‬על‪-‬ה להמצא שבעה דקיק‪:‬מחוץ למחנה‪,‬כדין המצורע שנרפא‬
‫מצרעתו(ויקראי"ג‪,‬ד;י"ד‪,‬ב; במדברה‪,,‬א‪-‬ו)‪.‬לפיתפיסת המקראוהמזרחהעתיק‬
‫נענש המצורעבאופןבולטע"יהאל‪.‬לכן ענשהזהשלמריםמרשים ומשמעותי‪.‬מי‬
‫שהורס אתסדרי החברהע"יעלילות "לאתלךיכי‬
‫לבעמיך"(ויקראי"ס‪,‬טז) ‪-‬‬
‫אינוראוילחיותבתוכה‪.‬עלילתמרים נרקמהובוצעה בסתר‪ ,‬אבלענשהבגלוי‪:‬עליה‬
‫לשבת סגורה כאשה שנרפאה מצרעתה מחוץ למחנה‪ .‬חטאה שלמרים‪ ,‬שלא רצתה‬
‫להודותבו‪ ,‬מוכרח כעת להתפרסם בתוך כל העם משך אותם שבעת‪..‬הימים שהעם‬
‫חייב להתעכב בגללה‪" :‬ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת*מים והעם לא נסע עד‬
‫האסףמרים; ואחרנסעו העם"‪:‬דבריה ‪-‬ודבריאהרן ‪-‬על משההוכחועלילה‪.38‬‬

‫ח‪ .‬סיכום‬
‫פרקזהדןבעלילה הכפולה שלמהיםואהרןעל משה‪ ,‬ובהפרכתהע"יה'‪.‬העלילה‬
‫על האשה הכושית שימשה כהסואה‪ ,‬כשהעקרית היתה מכוונת נגד מעמדו הנבואי‬
‫העדיף של משה‪,‬וכךנגד ה' עצמו‪.‬בטיעון ה' להגנת משה ולהצדקת מעמדו נתברר‬
‫אופיה של נבואת משה ביחס לזו של נביאים אחרים‪ .‬התפתחות האירוע הביאה‬
‫להצדקת מעמדו של משה בנביא וכמנהיג‪ ,‬שבה נאלצו גם אהרן ומרים להודות‪.‬‬
‫גדולתו של משה כאדם ונביא בולטת ע"י סליחתו המידית לאהרן ותפילתו למען‬
‫מרים‪ .‬בזה הוא פעלכנביא אמתי ובתור'פרקליט' ‪SapeiKJ~tOff‬לפני ה'‪ .39‬לעומת‬
‫זה לא מנע מעמדםהנבואיממריםואהרןלהעלילעל משה‪,‬ואפילועלה'עצמו‪.‬בזה‬
‫הוכיחושאינםראוייםלהיותנביאים‪ .‬בדומהלסיום פרקי"א מתעלה עלכן מעמדו‬
‫הנבואי של משה‪.‬‬

‫‪ 38‬לכן נזכר באזהרה מהצרעת בדברים כ"ד‪ ,‬ט רק מה שה' גמל ("עשה") למרים ‪ -‬הנקודא‬

‫העקרית‪.‬‬
‫בין הנבואה לצרעתקייםניגודקיצוני‪ :‬באמצעות הנבואה מקרב ה' אדם או עם שבחר בוקירבה‬
‫מירבית אליה ומעלה אותו למעמד נעלהביותר בחברה אוביןהעמים‪ .‬לעומת זה מרחיק ה'בן אדם‬
‫באמצעות הצרעת הרחקהקיצונית מהחברה האנושית‪ ,‬ועאכו"ב מעצמו‪ ,‬מהבחירה והקירבההאלהית‪.‬‬
‫בנבואה ובצרעתיש אפוא משום התיחסות אישית קטבית של ה' כלפי האדם‪.‬‬
‫‪ 39‬משהמופיעכ'פרקליט' )‪(xapdKA~toft‬למעןהעםלפניה'פעמיםמספרבפרומתהעגל(ובמיוחד‬
‫בשמות ל"ב‪,‬יא‪-‬יג)‪,‬וכן בפרשת תבערה (במדברי"א‪,‬ב) עדכה;וכןלהלן בפרשתהמרגלים (שםי"ד‪,‬‬
‫יג‪-‬יט)‪,‬ופעמיים עםאהרן בפרשתקרח (שם ט"ז‪,‬כב;י"ז‪,‬י‪-‬יג)‪,‬ושובפעם(לבדו) בפרשתנחש הנחשת‬
‫(שם כ"א‪ ,‬ז)‪ .‬כמו כן התפלל משה בעדחיי אהרן בגלל העגל שעשה (דברים ט'‪ ,‬כ)‪ ,‬ובעד מרים‬
‫במרשתנו‪ .‬משה הרבה אפוא לפעול כיפרקליט' מתוך קירבתו לה'‪ ,‬מש לראות בתכונתו זו אחד‬
‫המאפיינים של מעמדוהנבואי‪ ,‬ושלנבואתובכלל (ראהגראשיתכ'‪,‬ז;מלכיםאי"ג‪,‬הירמיהמ"ב‪,‬ב;‬
‫איוב מ"ב‪,‬ח)‪.‬‬
‫‪148‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תש"ם‬

‫בית מקרא )פא(‬

‫טענותמריםואהרןוהפרכתןהמדויקתע"יה'מנוסחותבאמצעותהביטוי'דברב‪'-‬‬
‫בשתי משמעויות שונות‪ :‬א‪ .‬לדבר על מישהודברים רעים אונגדו;ב‪ .‬האל מדבר‬
‫'בנביא' אלבניאדם‪ .‬הפרכתהטענותסדורהבסדרהפוך(כיאסטי)כדלקמן(השוהעמ'‬

‫‪0‬לעיל)‪:‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ע‬
‫א‪ .‬בט‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫מ‬
‫)‬
‫א‬
‫(‬
‫‪:‬‬
‫ן‬
‫ר‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ו‬
‫"‬
‫מרים ואהרן במשה וגו'"‬
‫(ב) "הרק אך במשה דבר ה' "‬
‫(ג) "הלא גם בנו דבר"‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ב‪ .‬בתשובת ה' אליהם‪( :‬ג') "אםיהיה נביאכם‬
‫אדבר‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ב‬
‫בו"‬
‫(ב') "לא כן עבדי משה‪ …‬פה אל פה אדבר בו"‬
‫(א') "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"‬
‫יוצא אפואשבדבריה' "ומדוע‪ …‬במשה"ישבעקיפין משום תוכחהלגביהעלילה‬
‫על האשה הכושית‪.‬‬
‫ר‬
‫משה‬
‫מה‬
‫פרקזהגםמבהי מפני נבחר למנהיגנבואישלישראל‪,‬ולאאהרןאחיו‬
‫הבכור או מרים אחותו (בדומה לדבורההנביאה)‪.‬היות והרסו את מוסר החברה הם‬
‫הוכיחו את אי‪-‬התאמתם לתפקידזה‪ .‬בעלילתם על משה‪ ,‬המנהיגהנבואי עלפי ה'‪,‬‬
‫הם פסלו את עצמםגם מהנבואה; שהרי נאמנותהנביאלאלהיוהיא תביעתיסוד של‬
‫הנבואה בכלל‪ .‬כמו כן עומדת התרברבותם כנביאים‪ ,‬בתבעם לעצמם מעמד שוה‬
‫למשה‪ ,‬בניגוד הריף לענוותו של משה כנביא‪.‬‬
‫הרושם שלהקריאה הראשונההיה שהפרק אחדותיובלחימורכב‪.‬ניתוחנוהבהיר‬
‫שבפרק הזה מסופר עלאירוע אחדבלבד‪ .‬רק באמצעות ההנחה של הרכבתמקורות‬
‫שונים או מסורות שונות אפשר בדוחק רב לשחזרשניסיפוריםשוניםשאין קשר‬
‫עניניביניהם‪ .‬אולם הפרדהזומלאכותיתואינה משכנעת‪ :‬ראה למשל אתהנסיון של‬
‫אייספלדט ולעומתו מסקנת נות‪ .‬הוכח שנושא אחד בלבד שולט בכל האירוע; גם‬
‫התוספות המשוערות (היגלוסות') הוכחו כאינטגרליות וכהכרחיות לנושא הסיפור‪.‬‬
‫דמויותיוהראשיותהן ה' ומשה‪ ,‬והמוקד הוא היחסהחד‪-‬פעמיוהמיוחדביןה'לבין‬
‫משהשליחו‪-‬נביאו‪,‬יחס המותנהע"י תפקידוההיסטורי של משה שכמוהו לא עמד‬
‫לפני שום אדם או נביא לפניו ואחריו‪ .‬בפרק הזה בולטת דמותו של ה' כאלהי‬
‫הנביאים וכאל שופט צדק‪ ,‬וגדולתו של משה כאדם‪ ,‬נביא ומנהיג‪.‬‬

‫‪149‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)