ואכרה לי בחמשה עשר כסף –
א"ר יוחנן משום דבי רבי שמעון בן יהוצדק:
אין כירה אלא לשון מכירה.
וכן הוא אומר: בקברי אשר כריתי לי.
בחמשה עשר –
זה ט"ו בניסן, שבו נגאלו ישראל ממצרים.
כסף –
אלו הצדיקים.
וכן הוא אומר: צרור הכסף לקח בידו.
וחומר שעורים ולתך שעורים –
אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם, ואיני יודע אם שלשים כאן וחמשה עשר בארץ ישראל או אם שלשים בארץ ישראל וחמשה עשר כאן.
כשהוא אומר: ואקחה שלשים הכסף וגו', הוי אומר: שלשים בארץ ישראל וחמשה עשר כאן. רובי רובייהו משתכחו בכנישתא דתותי אפתי.
דבר אחר:
ואכרה לי בחמשה עשר כסף –
הרי חמשה עשר בניסן.
וחומר שעורים –
הרי שלשים.
ולתך שעורים –
הרי ששים.
אלו שלש פרשיות שכתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה ששים מצות, ואלו הם:
פרשת פסחים,
פרשת נזיקין,
פרשת קדושים.
דבר אחר:
ואכרה לי בחמשה עשר כסף –
זה ט"ו בניסן.
וחומר שעורים –
הרי שלשים.
ולתך שעורים –
הרי ארבעים וחמשה.
הא אינון חמשא אוחרנייא, ואמר עליה ימים רבים תשבי לי.
תני, רבי חייא אמר:
ימים, שנים
רבים, שלשה.
לא תזני –
לא תעשה לך פסל.
ולא תהיי לאיש –
לא יהיה לך אלהים אחרים.
אם עשיתם כן, וגם אני אליך.
אימתי?
בחדש השלישי:
כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר –
וכי ימים רבים היו (כתוב ברמז ה'):
אחר ישובו בני ישראל וגו' ופחדו אל ה' ואל טובו –
מלמד, שכיון שבאים לירושלים בא דוד, לכך קבעו: ולירושלים, את צמח דוד.
וכיון שבא דוד באת תפלה, שנאמר: והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי (כתוב ברמז ק"ו):