יאבד יום אולד בו –
אמר רבי יוחנן:
אסור לאדם לשמש מטתו ביום.
אמר רב הונא:
מאי קראה?
יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר –
לילה נתן להריון ולא יום.
וריש לקיש אמר מהכא:
בוזה דרכיו ימות.
וריש לקיש האי קרא, דרב יוחנן מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדר' חנינא בר פפא.
דדרש ר' חנינא בר פפא:
אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, נוטל את הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה,גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני?
ואידך א"כ ליכתוב קרא: גבר הורה.
מאי הורה גבר?
לילה נתן להריון ולא יום.
ור' יוחנן האי קרא דריש לקיש, מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרבי שמעון.
דא"ר שמעון:
ארבעה דברי הקב"ה שונאם ואני איני אוהבם:
הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לביתו של חברו,
והאוחז באמה ומשתין,
והמשתין מים בפני מטתו ערום,
והמשמש מטתו בפני כל חי.
א"ר יהודה לשמואל:
אפילו בפני עכברים.
יאבד יום אולד בו –
איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו.
א"ר מרינוס בר אושעיא:
אמר איוב: הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבי להזקק לה, שתאמר לו: הורה גבר – אין עכשו עת הריון מגבר.
ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו וכו' (בירמיה ברמז ש"א).
ישנתי אז ינוח לי –
ששה דברים סימן יפה לחולה (בישעיה ברמז תמ"ב).
סימן תתצה
או כנפל טמון לא אהיה וגו' –
ר' יוסי הגלילי אומר:
עוללים – אלו שבמעי אמן, שנאמר: או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור.
ויונקים – אלו שיונקים שדי אמן, שנאמר: אספו עוללים ויונקי שדים.
דבר אחר:
עוללים –
אלו שבחוץ, שנאמר: להכרית עולל מחוץ.
ואומר: עוללים שאלו לחם.
ויונקים – אלו שעל שדי אמן, שנאמר: ויונקי שדים.
אלו ואלו פתחו ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: אשירה לה' כי גאה גאה.
שם רשעים חדלו רוגז –
ר' יוחנן וריש לקיש,
ר' יוחנן אמר:
מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים?
אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסין להקב"ה, הה"ד: הוגעתם ה' בדבריכם, וכיון שהם מתים הם פוסקים מלהכעיס להקב"ה, הה"ד: שם רשעים חדלו רוגז – שם חדלו מלהכעיס להקב"ה.
ומפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים?
אלא כל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרם, וכיון שהם מתים הם נינוחין, שנאמר: ושם ינוחו יגיעי כח.
אמר ריש לקיש:
ליתן שכר טוב לאלו כפלים וליפרע מאלו כפלים.
ליתן שכר טוב לצדיקים – שלא היו ראויים לטעום טעם מיתה וקבלו טעם מיתה, שנאמר: לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מאלו בכפלים, שלא היו הצדיקים ראוים לטעום טעם מיתה וגרמו להם למות, לכך כתיב: ומשנה שברון שברם.
ויגזור מיתה על הרשעים ולא על הצדיקים?
אלא כדי שלא יאמרו הרשעים: כלום הצדיקים חיים, אלא בשביל שהם מסגלים מצות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים ונמצאת עשיה שלא לשמה.
קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו –
אמר ליה ר' זירא לר' ירמיה:
אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא?
אלא כל המקטין עצמו בדברי תורה בעולם הזה – נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד בעולם הזה – נעשה חפשי לעולם הבא.
ועבד חפשי מאדוניו –
האדם בחייו הוא עבד ליצרו וליוצרו ובשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס יצרו וכן להפך, מת יצא לחירות.
דבר אחר:
ועבד חפשי מאדוניו –
ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי:
נשתקע בחליו שלשה ימים, כשנתיישבה דעתו עליו.
א"ל: בני, היכן היית?
א"ל וכו' (כתוב ברמז תקפ"ד):
כי פחד פחדתי וגו' –
ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי, חזייה דקא מפחד.
אמר ליה: חטאת את, דכתיב: פחדו בציון חטאים.
א"ל: הא כתיב: אשרי אדם מפחד תמיד?!
א"ל: ההוא בדברי תורה כתיב.
יהודה בר' נתן הוה קאזיל בתריה דרב המנונא, חזייה דהוה קא מבעית.
א"ל: יסורי קא בעית למייתי אנפשך, דכתיב: כי פחד פחדתי ויאתיני.
א"ל: והא כתיב: אשרי אדם מפחד תמיד.
אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב.
תנו רבנן:
מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, עליו הכתוב אומר: משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'.
אמר רבא:
האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, ומסיפיה לרישיה מדריש.
מאי טעמא בטוח בה'?
משמועה רעה לא יירא.
לא שלותי ולא שקטתי –
אמר יעקב: לא שלותי – מלבן,
ולא שקטתי – מעשו,
ולא נחתי – מדינה,
ויבא רוגז – בא עלי רוגזו של יוסף.