ועתה שחקו עלי צעירים –
היה איוב אומר לאליפז: לא בנו של עשו אתה?!
אלולי היה אביך עומד ומבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו.
אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני –
וחבריו אומרים לו: אתה הוא הישיש לעצמך, אף אנו יש לנו ישישים, גם שב גם ישיש בנו.
בחסר ובכפן גלמוד –
אמר רבא:
אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם, הוי, רואה את אשתך כאלו היא גלמודה.
א"ר יודן:
כתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב.
בנח כתיב: אתה ובניך ואשתך ונשי בניך.
מלמד, שנאסר להם פריה ורביה.
הקוטפים מלוח עלי שיח –
כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר: ושרש רתמים לחמם.
בני נבל גם בני בלי שם –
ואת אמרת: המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם.
אמר ר' אחאי:
שהשימו את העולם והושמו מן העולם וגרמו לעולם שישום.
ר' לוי בשם רבי שמואל בר נחמני:
אנשים (שנתפסו) [שנתפרשו] שמותם למעלה.
דא"ר יוסי בן לוי:
כל השמות הללו לשון מרדות הם:
עירד – עורדן אני מן העולם.
מחויאל – מוחן אני מן העולם.
מתושאל – מתישן אני מן העולם.
למך – מה לי ללמך ולתולדותיו?
ר' יוחנן אמר:
אנשי השם – מי פרש מעשיהם?
אנשי השם –
אליפז התימני,
ובלדד השוחי,
וצופר הנעמתי.
רבי אומר:
אלולי לא בא איוב אלא לפרש לנו מעשה דור המבול – דיו.
ואמר רבי חנין:
ואילו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים – דיו.
דאמר רבי יוחנן:
כל אורה שנאמר באליהוא, אינו אלא בירידת גשמים.
רבי אושעיא רבה אמר:
אינה אלא במתן תורה.
אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע –
אמר רבה, ואיתימא רבא:
אמר הקב"ה: כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כאומות העולם, דכתיב בהו: עוה עוה עוה אשימנה, אלא אני נפרע מהם כפיד של תרנגולים.
דבר אחר:
אפילו ישראל אין עושין מצות אלא מעט, כפיד של תרנגולים שמנקרין באשפה אני מצרפן לחשבון גדול.
להן שוע –
כשמשועין לפני אני מושיע אותם.
רבי אבהו אמר:
אין הקב"ה מכה אומה ומשיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה לזו.
הביא פיד לאשור ושעשעה במצרים: התיטיבי מנא אמון,
הביא פיד למצרים ושעשעה באשור: הנה אשור ארז בלבנון.
א"ר יוסא:
מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך שבט יהודה ובנימין?
כדי שיהיו מתנחמין אלו באלו.