ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי וגו' –
א"ר חייא בר אבא אמר יוחנן:
כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש, שנאמר: צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא.
וכתיב התם: עם חמת זוחלי עפר.
דרש ר' עקיבא:
אליהוא –
זה בלעם.
בן ברכאל –
שבא לקלל את ישראל וברכם האל.
הבוזי –
שהיתה נבואתו בזויה, שנאמר: נופל וגלוי עינים.
ממשפחת רם –
מן ארם ינחני.
א"ר אליעזר:
אי הוא כבר כסה עליו ואי לית הוא עתיד להתוכח עמך. אלא אליהוא – זה יצחק.
בן ברכאל –
שברכו אל, שנאמר: (ויברכהו ה') [ויברך אלהים את יצחק].
הבוזי –
שבזה ע"א בשעה שנעקד.
ממשפחת רם –
מאברהם.
לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט –
אמר אליהוא לחבריו של איוב: לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח היא באנוש – אלא אם כן נתן בו הקב"ה רוח כדי שיהא רגיל בלמודו.
שאלה מטרונא את ר' יוסי בן חלפתא:
הרי הוא כל שבחו של מקום נותן את החכמה לחכמים, דכתיב: יהב חכמתא לחכימין לא צריך קרא למימר, אלא יהב חכמתא לטפשין!
אמר ליה: יש ליך קוזמין?
א"ל: הן.
א"ל: אם בא אדם לשאול קוזמין שלך את משאלת לו?
א"ל: אם יהיה אדם חכם אני משאלת לו קוזמין.
א"ל: קוזמין שלך אי את משאלת אלא לאדם אקנוס חכם, והקב"ה יתן החכמה לטפשים?!
דבר אחר:
לא רבים יחכמו –
מדבר ביעקב.
אמר יעקב: לא בשביל שאתם רבים תחכמו שאתם עשרה ואני אחד, רואה אני ברוח הקודש שיש שבר במצרים!
אכן רוח היא באנוש –
זה יוסף, שנאמר: שמעתי כי יש שבר – זה שברו של יוסף.