כן מטה בני יוסף דוברים –
(כתוב ברמז תשע"ד).
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ.
בשלמא יוה"כ יום מחילה וסליחה [יום שניתנו בו לוחות אחרונות], אלא בט"ו באב למה?
אמר רב [יהודה]:
יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש?
זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה.
רב נחמן אמר רב –
שכלו בו מתי מדבר.
דאמר מר:
עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, דכתיב: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה. וכתיב: ויאמר ה' אלי לאמר אלי – אלי היה הדבור:
א"ר יהודה אמר שמואל:
בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו, שנאמר: לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת אביהם?
עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להם.
ולא תסוב נחלה –
(כתוב ברמז תשע"ה).
א"ר יוחנן משום רבי יהודה ברבי שמעון:
דבר תורה אשה יורשת את בנה.
אמר קרא: וכל בת יורשת נחלה ממטות – מקיש מטה האם למטה האב:
מה מטה האב – האב יורש את בנו, אף מטה האם – האם יורשת את בנה.
איתיביה רבי יוחנן:
האשה את בנה והאשה את בעלה מנחילין ולא נוחלים?
א"ל: משנתנו איני יודע מי שנאה.
ותנא דידן [ממה נפשך], אי דריש מטות אשה תירש את בנה, ואי לא דריש מטות, בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה?
לעולם דריש מטות ושאני הכא, דכתיב: וכל בת יורשת – ואינה מורשת.
תנא דבי רבי ישמעאל:
בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ותהיינה בנות צלפחד – הויה אחת לכלן (כתוב בפנחס).
אלה המצות –
שאין נביא רשאי לחדש (כתוב בסוף תורת כהנים).
תם ונשלם ספר במדבר