קחי רחים וטחני קמח –
חטים לא נאמר אלא קמח.
אתה מוצא כששרף נבוכדנאצר את ההיכל ואדליק ביה נורא דרכיניה מן שמיא, שנאמר: גת דרך ה', הוה קא זיחא דעתיה, נפק בת קלא ואמר: עמא קטילת קטלת, היכלא קליא קלת, קימחא טחינא טחנת (כתוב במלכים ברמז רנ"א):
גלי שוק עברי נהרות –
א"ר יצחק:
שוק באשה ערוה, שנאמר: גלי שוק עברי נהרות.
וכתיב: תגל ערותך.
קצפתי על עמי חללתי נחלתי –
(יז) יכול מחוללין על הכל?
ת"ל: על זקן הכבדת עולך – לעתיד לבא הקב"ה יושב בדין על מלכות הרביעית ואומר לה:
למה היית משעבדת בבני?
והיא אומרת: לא אתה מסרתם בידינו!
והקב"ה אומר לה: בשביל שמסרתי אותם לך, לא שמת עליהם רחמים אלא על זקן הכבדת עולך – זה ר' עקיבא ששעבדה בו מלכות עד אין סוף.
דבר אחר:
על זקן הכבדת עולך –
שהיית מכביד עולו של זקן כבחור.
אמר הקב"ה: חייך, אני עומד עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר: רדי שבי על עפר בתולת בת בבל וגו' אין כסא – לפי שהיית יושבת בראשונה על כסא עכשיו שבי לארץ.
כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה –
לפי שהיית מתפנקת על בני, לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה.
ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה וכו' –
(כתוב במלכים ברמז קצ"ח):
הנה היו כקש –
זה עשו, שנאמר: בית עשו לקש.
אש שרפתם –
זה יעקב, שנאמר: והיה בית יעקב אש.
ולא יצילו את נפשם מיד להבה –
זה יוסף, שנאמר: ובית יוסף להבה וכו' (כתוב בשופטים ברמז נ"א):