אמור לחכמה אחותי את –
א"ר יוחנן:
אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו (כתוב ברמז שט"ו).
אמר רב חסדא:
אין התורה נקנית אלא בסימנין, דכתיב: הציבי לך ציונים – עשה ציונים לתורה.
רבי אלעזר אומר מהכא:
אמור לחכמה אחותי את ומודע – עשה מודיעין לחכמה.
הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנאמר: אמור לחכמה אחותי את.
וארא בפתאים –
אלו השבטים.
דאמר ר' לוי:
בערביא קורין לינוקא פתיא.
אבינה בבנים נער חסר לב –
זה יוסף, הוא היה אומר על אחיו לשון הרע יש חסר לב גדול מזה?!
והנה אשה לקראתו –
זו אשתו של פוטיפר.
שית זונה –
ליוסף.
ונצורת לב –
לבעלה.
הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא.
בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב –
שאלה ואמרה: חמיתון ליוסף?
והחזיקה בו ונשקה לו, שנאמר: ותתפשהו בבגדו.
העזה פניה ותאמר לו –
שכבה עמי.
כי אין האיש בביתו הלך –
אמר עולא:
עמון ומאב שיבבי בישי דירושלים (כתוב בישעיה ברמז רע"ז):
כי רבים חללים הפילה –
א"ר הונא אמר רב:
זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה.
ועצומים כל הרוגיה –
זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה.
ועד כמה?
עד ארבעין שנין.
איני והא רבה גופיה אורי?
בשוין.
דבר אחר:
כי רבים חללים הפילה –
זה העוסק בתורה שלא לשמה.
וכן הוא אומר: יערוף כמטר לקחי – ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה.