בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה –
אמר עולא:
עמון ומואב תרי שבבי בישי דירושלים הוו, כיון דשמעינהו לנביאי דקא מנבאי לחרבנא דירושלים, שלחו ליה לנבוכדנאצר: תא איתא!
שלח להו: מסתפינא דיעבדו ביי כדעבדו בקמאי.
שלחו ליה: אין האיש בביתו – ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר: ה' איש מלחמה.
שלח להו: בקרבא הוא ואתי.
שלחו ליה: הלך בדרך מרחוק.
שלח להו: איכא צדיקי דיבעון, רחמי ומייתו ליה?
שלחו ליה: צרור הכסף לקח בידו.
שלח להו: מטא זמנא דייתי.
שלחו ליה: כבר קבע להו זמן: ליום הכסא יבא ביתו – ואין כסא אלא זמן, שנאמר: בכסא ליום חגנו.
שלח להו: סתוא הוא ולא מצינא דאתי מתגלא וממטרא.
שלחו ליה: תא איתא אשינא דטורי, שנאמר: שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון.
שלח להו: אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה.
שלחו ליה: קברות שלהם מעולות מפלטין שלך, שנאמר: בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה.
א"ר נתן:
סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, מת ולא נספד ולא נקבר אכלו חיה או שירדו גשמים עליו, סימן טוב הוא לו, שנאמר: בעת ההיא וגו' יוציאו וגו':
ונבחר מות מחיים –
א"ל רבא לרבה בר מרי:
כתיב: לא יספדו ולא יקברו.
וכתיב: ונבחר מות מחיים.
א"ל: נבחר להם מות לרשעים, שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהינום לעתיד לבא.
מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת –
אמר רב:
תשובה ניצחת השיבוהו כנסת ישראל לנביא, אמר להם נביא לישראל: חזרו בתשובה!
אבותיכם שחטאו היכן הם?
א"ל: ונביאים שלא חטאו היכן הם?!
שנאמר: אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו – ואעפ"כ חזרו והודו לו, שנאמר: אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו' וישובו וגו'.
ושמואל אמר:
באו עשרה בני אדם וישבו לפניו.
א"ל: חזרו בתשובה!
א"ל: עבד שמכרו רבו והאשה שגרשה בעלה, יש להם זה על זה כלום?!
אמר לו הקב"ה לנביא: לך אמור להם: כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה.
היינו דאמר ריש לקיש:
מאי דכתיב: דוד עבדי, נבוכדנאצר עבדי?
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתידים לומר כן, לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדי – עבד שקנה נכסים, עבד למי?! נכסים למי?!
מדן נשמע נחרת סוסיו –
ע"א מכה לפניה ומכה לאחריה:
מכה מלפניה – וירדוף עד דן.
ומאחריה – מדן נשמע נחרת סוסיו.
כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים –
אמר הקב"ה לישראל: בני, אם אין אתם עושים רצוני, כשם שנתגרה הנחש באדם וחוה ואבדן מן העולם, כך אני מגרה בכם את אוה"ע שנמשלו כנחשים, שנאמר: קולה כנחש ילך.
אם ישוך הנחש בלא לחש – אשר אין להם לחש – שלא אשמע תפלה שיתפללו עליהם, כשם שאמר לירמיה: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה.
אבל אם עשיתם רצוני, חייכם כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו, שנאמר: ארור אתה מכל הבהמה, כך אני עתיד לאררן ולביישן, שנאמר: יראו גוים ויבושו מכל גבורתם ישמיו יד על פה ואזניהם תחרשנה ילחכו עפר כנחש כזוחלי ארץ.
מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי –
עלי הוא דוינו של ביתי.
הנה קול שועת בת עמי –
א"ר יוחנן:
הלשון הזה משמש שלש לשונות:
שועה,
זעקה,
נאקה.
שועה – הנה קול שועת בת עמי.
זעקה – ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.
נאקה – וישמע אלהים את נאקתם.
ר' הונא בשם רבי יוסי:
לשון פרפור הוא זה.
ונפש חללים תשוע, ונאק נאקת חלל.
מה היו אומרים?
הה' אין בציון אם מלכה אין בה –
אילו היה בה לא היו גולין.
על שבר בת עמי השברתי –
משל לבן מלך שבקש להגביה אבן, כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו, ושמע המלך שנשבר בנו, התחיל אומר: נשברתי.
אמרו בני פלטין שלו: בנך נשבר ואתה אומר נשברתי כו'?!
ומהו קדרתי ושמה החזיקתני?
משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, והיה לו בן אחד ומת. קרא לתלמידיו א"ל: בבקשה מכם הראו לי היאך בני אדם מתאבלים!
א"ל: אבל קורע בגדיו וכו' (כתוב ברמז תכ"ב):
מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה וגו' –
א"ר אחא:
כיון שחרבה ציון וירושלים ובית המקדש, ונשרף ההיכל ויצאו ישראל בקולרין, היו מבקשים לבכות ולא הניחום השונאים, אלא היו רודפים אותם ומכין אותם על צואריהם, שנאמר: על צוארינו נרדפנו, וכיוון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ושתיה ונפנו אלו לבכיה, ועליהן ירמיה מקונן: בכה תבכה בלילה.
אמרו ישראל לירמיה: נעשה תנאי בינינו, אנו ואתה שאתה נתון ברווחה, דכתיב: קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, הוי בוכה ביום ואנו בוכים בלילה, וכן עשו, ירמיה היה בוכה ביום ואומר: ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך.
אמר הקב"ה: ישראל בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום, ואני אבכה ביום ובלילה, שנאמר: ואבכה יומם ולילה (על) [את] חלללי בת עמי.
דבר אחר:
אמר הקב"ה: נתתי תורה לישראל שהם עוסקים בה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה – לכך נאמר: ואבכה יומם ולילה.
דבר אחר:
מי יתן ראשי מים –
מהו מים?
הנחתי עולם תהו ובהו, כשם שנאמר: ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואין ראשי שנאמר כאן, אלא ברייתו של עולם, שנאמר: בראשית ברא אלהים.
דבר אחר:
מי יתן ראשי מים –
אמר הקב"ה: הלואי לא ירדתי להר סיני ולא נתתי להם תורה שיעברו עליה ויענשו בה, ואין ראשי אלא תורה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכי.
בא וראה משה מקלסן: מי יתן והיה לבבםזה להם.
וירמיה אמר: מי יתן ראשי מים.
אמר דניאל: והוא מהשנא עדניא וזמניא.
כשיצאו ישראל ממצרים, אמר משה: ויושע ה' ביום ההוא.
כשיצאו ישראל מירושלים, אמר ירמיה: נתנני ה' בידי לא אוכל קום.
וכשיצאו ממצרים – היתה יהודה לקדשו.
וכשיצאו מירושלים – סורו טמא קראו למו.
כשיצאו ממצרים – הים ראה וינס.
וכשיצאו מירושלים – על נהרות בבל וגו'.
כשיצאו ממצרים – ההרים רקדו כאילים.
וכשיצאו מירושלים – ראיתי את ההרים והנם רועשים.
כשיצאו ממצרים – ואתם הדבקים בה' אלהיכם.
וכשיצאו מירושלים – דבק לשון יונק אל חכו בצמא.
כשיצאו ממצרים – וענן ה' עליהם יומם.
וכשיצאו מירושלים – סכותה בענן לך.
כשיצאו ממצרים – בשירה יצאו – אז ישיר משה.
וכשיצאו מירושלים – בבכיה.
מנלן?
בכה תבכה בלילה.