דברי הימים ב' פרק לו

[לו, ג]
ויסירהו מלך מצרים בירושלים –
פירש ממלוך בירושלים וכן כתיב במלכים: וברבלה בארץ חמת הוא שאסרוהו והסירוהו מהמלוכה.

[לו, ו]
להוליכו בבלה –
ולא הוליכו כי בדרך מת ועליו נאמר: קבורת חמור יקבר סחוב והשלך וגו', והנה כתוב בדניאל ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער, א"כ הוליכו לבבל עם הכלים ואח"כ הושיבו לירושלים, כי אחד עשר שנה מלך ואחר כן חזר ומרד בסוף ימיו ותפשוהו הגדודים ומת בדרך בידם, כמו שאמר: סחוב והשלך.
פירש להוליכו כמו להרגו בערמה.

[לו, ח]
על ספר מלכי ישראל ויהודה –
זהו ספר ירמיהו ושם כתובים תועבותיו הוי בונה ביתו וגו' כי בספר מלכים אין כתיב מתועבותיו דבר אלא בסתם ויעש הרע בעיני ה'.

[לו, ט]
בן שמונה שנים יהויכין –
ובספר מלכים כתיב בן י"ח שנה אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה ראשונה שמלך הוא שימלוך תחתיו אחריו, והיה אז בן שמנה שנים ועתה כשמלך אחר אביו היה בן י"ח.

[לו, י]
את צדקיהו אחיו –
דודו היה כמו שכתוב בתחלת הספר הזה ביחסים ובספר מלכים, אלא שהקרובים יקראו אחים, כמו: כי אנשים אחים אנחנו, את לוט בן אחיו.

[לו, טז]
מלעיבים –
כמו מלעיגים.

ומתעתעים –
תרגום:

והייתי בעיניו כמתעתע – כמתלעב.

במלאכי האלהים –
הם הנביאים שהם שלוחי השם יתברך, ומתעתעים משפטו עם תי"ו ומתעתעים.

עד לאין מרפא –
כל כך הרבו לפשוע עד שנמנעה מהם התשובה, שהיא המרפא.

[לו, יז]
זקן וישש –
בצר"י כמו ישיש בחיר"ק.

[לו, כ]
לו ולבניו –
לבנו ולבן בנו.

עד מלוך מלכות פרס –
והם נ"ב שנה מיום שגלו עד רצתה הארץ את שבתותיה, כי לא היתה הפקידה שלמה עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש, שמלאו לחרבות ירושלים שבעים שנה.

[לו, כב]
וגם במכתב –
העביר כרוז בכל מלכותו עד שלוח להם כתבים.

[לו, כג]
והוא פקד עלי –
הוא צוה עלי, והיכן צוה עליו?!
אלא שהעיר את רוחו ונתן אל לבו לשלוח הגלות לבנות בית בירושלים.
או צוה על ידי נביאו.
וכן נתנבא ישעיהו: כה אמר ה' למשיחו אנכי העירותיהו בצדק וגו'.

מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל.