ירמיהו פרק יט

מאי 25, 2011 · מאת רד"ק · ירמיהו

רד"ק לירמיה פרק יט

[יט, א]
כה אמר ה', בקבוק יוצר חרש –
מיוצר חרש תקנה הבקבוק כי יש בקבוק מעץ או מזכוכית או משאר מתכות.

ויונתן תירגם:
הפך המלות, ותרגם:

זלוע דחסף פחר,

וחסרון המ"ם ימצא כמוהו אלחנן בן דודו בית לחם כמו מבית לחם.

ומזקני העם ומזקני הכהנים –
פירוש תוליך עמך הזקנים כדי להשמיעם הנבואה ולשבר לעיניהם הבקבוק להיות להם למופת, כמו שאומר ושברת את הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אתך.

וכן תירגם יונתן:

ותדבר עמך מסבי עמא,

והפרשה מבוארת זולתי מעט ממנה שצריכה באור.

[יט, ב]
אשר פתח שער החרסית –
משער החרסית יוצאים לגיא בן הנם.

ותירגם יונתן:

די קודם תרע קלקלתא,

וקלקלתא הוא בדברי רז"ל אשפה.

ולדעתי הוא השער הנזכר בספר עזרא: ואת שער האשפות.

ורז"ל פירשו:

שהוא שער משערי העזרה שהוא שער מזרחי,


ואמרו:

שבעה שמות נקראו לו:
שער סור – ששם היו טמאים פורשים, הדא הוא דכתיב: סורו טמא.
שער היסוד – ששם היו מיסדים ההלכה.
שער החרסית – שהוא מכוון כנגד זריחת החמה, היך מה דתימא האומר לחרס ולא יזרח.
שער האיתון – שהוא משמש כניסה ויציאה.
ושער התוך – שהוא ממוצע בין שני שערים.
שער חדש – ששם חדשו סופרים את ההלכה.
שער העליון – שהוא למעלה מעזרת ישראל.
החרסות בוי"ו כתיב וקרי ביו"ד החרסית ואחד הוא.

אשר אדבר אליך –
הדברים שאני מדבר עתה אליך והם מן ואמרת עד והסך נסכים לאלהים אחרים.

[יט, ג]
תצלנה אזניו –
ענין תנועת הרעשה והוא מבנין נפעל ונאמר זה הלשון באזנים ובשפתים, כמו: לקול צללו שפתי.

[יט, ד]
וינכרו –
כמו שכתוב אלהי נכר הארץ כי לא יסבול המקום ההוא עכו"ם.

[יט, ה]
אשר לא צויתי –
פרשתיו בפרשה גזי נזרך.

ויונתן תרגם:

דלא פקדית באוריתי ודלא שלחית ביד עבדי נבייא ולא רעוא קדמי:

[יט, ז]
ובקותי –
ענין ריקות, כמו: בוקק הארץ.

ויונתן תרגם:

ואקלקיל.

[יט, ח]
מכותה –
חסר יו"ד הרבים מהמכתב.

[יט, יא]
כאשר ישבור –
פירוש כאשר ישבור איש וכן אם יחרש בבקרים החורש.

להרפה –
בה"א כמו באל"ף ובא בדרך השאלה, כמו: וירפא את מזבח ה' ההרוס.

ובתפת יקברו –
אף על פי שהוא מקום עכו"ם שלהם, במקום התפת אשר טמאו יאשיהו.

[יט, יג]
הטמאים –
טעמו אל בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה.

לכל הבתים –
פירוש בעבור כל הבתים או על כל הבתים, כלומר מה שאני אומר שיהיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת על הבתים אשר קטרו על גגותיהם אני אומר.

[יט, טו]
כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל –
אדון צבאות מעלה ומטה ואצביא עליכם צבא מטה.

אלהי ישראל –
אף על פי שהם חוטאים לפני ועבדו אלהים אחרים, אלהיהם אני כי כלם לא פשעו בי ומקצת הפושעים יחזרו בהם.

הנני מבי –
חסר אל"ף למ"ד הפעל מהמכתב.

ועל כל עריה –
ערי יהודה, כי כלם היו נסמכות אל ירושלים כי היא האם.