מלכים ב פרק כא

[כא, יב]
אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו –
רצה לומר, שמרוב התנועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה, ידמה לו שיהיה קול הברה באזניו.

[כא, יג]
ונטיתי על ירושלם וגו' –
רצה לומר, שתנתן ביד אויב, כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור.

ואת משקולת בית אחאב –
הוא אבן העופרת שבונין בו. ואמר זה על צד המשל לענין חורבן בית אחאב והכלותו, וכן אמר שיכלו מירושלים יושביו.

ומחיתי –
והכיתי.

כאשר ימחה את הצלחת –
רצה לומר, כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל, שבהכותו אותה תתהפך על פניה, ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה.

[כא, יד]
ונטשתי את שארית נחלתי –
הנה קרא מלכות יהודה שארית נחלתו, כי הוא לבדו נשאר מנחלת ה' יתברך – שהוא עם ישראל, כי השאר הגלה מלך אשור.

[כא, טז]
וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד –
ידמה שהוא היה הורג כל מי שלא הסכים לעבוד עבודת גילולים, והנביאים המוכיחים אותם, כמו שעשתה איזבל שהרגה את נביאי ה'.

[כא, כב]
ויעזוב את ה' אלהי אבותיו ולא הלך בדרך ה' –
רצה לומר, שכבר נפרד מכל וכל מדרך ה'.