תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה שלתרגוםאונקלוס
מאת ד.ב,רפל,
מבוא .מאמה חז"ל" :המתרגם פסוק כצורתו,הריזהבדאי,והמוסיףעליו -
הרי זה מחרף ומגדף" (קדדוש?דןמ,:ט);..מלמד וכקיימת סכנה תיאולוגית (לא רק
כשהתרגום,חופשרי:יתר על המידה :,אלא גם כשהו.'%נאמן למקור נאמנות מלאה.
העובדהל.שתהגום אונקלוס,ה?ה מקובל!בנוסח;כמעט.אחוד; 2להחכמים.ועלהציבור
הרחב.,מלמדת.שהסטיות הרבות,מהמולוליותן,:המצויות..בתרגום;'.נחשבו ככשרות
~ ..
מבחינה תיאולוגית.ן ( :.:" [' ,;::.ד.
'- ..ן. .
תפיסות תיאולוגיות אלה זכונלתשומת..לבו(:למל"ההמב"ם; :אשר שיבחו בכמה
הזדמנויות את תרגום אונקלוסא והצביע עלשלילת ההגשמה ,האנתרופומורפיזם
והן האנתרופופתיה::הרמב"ן,בפירושו לתורה תקף את הרמב"ם והראה ,שלא רק
בבראשית מ" ,4ד =נ פסוק שהתקשה בו,,הרמב"ש -משתמרת ההגשמה ,אלא גם
תרגומם של פסוקים אחרים אינו הפשלממנה .הרמב"ן לא התנגד לדעת הרמב"ם
שתרגוםאונקלוס מתרחקמהגשמכן אלאטעןשפעלואצלאונקלוסשיקוליםנוספים;
ההגשמה.
מיסטיים ,אשרחייבו לפעמים .השארת
בעל "עקידת יצחק" ,ר' יצחק עראחה ,הרחיב אתהיריעה בשערל"א"ועל ספרו,
עס
מי
משום כבוד ב
ו,
לה
%א להרחקת ההגשמה .גם המחברוהראה שישנן סטיות ,שהד
האלמוני של "פתשגן" (ספריא"ר) ,שקדם כנראה במקצתלר"י עראמה,הצביע על
סוגיםרבים של סטיות מהתרגוםהמילולי ,ומנהביניהם גם סטיותתיאולוגיות .אולם
גםשני המחברים האחהונים לאניסוכלללהציג אתהתיאולוגיה שלהתרגום,עלכל
היקפה.
נסיונותראשוניםלהציג בצורה שיטתית-אתהתיאולוגיה של התרגום ,נעשו במאה
הי"ט .הרבנתן אדלר ( )1890–11802הראה כהקדמה הכוללתלחיבורו"נתינהלגר",
שהסטיות מתרגוםמילולי כוללות את כל'י"ג העיקרים.של הרמב"ם .לא ברור ,אם
בדרך זאת רצה ר"ג אדלרלהעידעלהשורשיםהקדומים שלהתיאולוגיההמיימונית,
או שרצהלהכשירולהצדיק אתסטיותהתרגוםע"יהקבלתןלעיקריהרמב"ם .חולשת
שיטתו היתה בכך ,שניסה להלביש על תרגום אונקלוס אצטלה ,שלא היתהכמידתו.
הוא התעלם מסטיותשאינן כלולותבי"געיקרים,כגון "משום כבוד אבות" ,שעמד
.
ין
א "מורהנבוכים" ,חלק א' ,פרקכ"ז .הרמב"םמסתייעבתרגוםאונקלוסב"מורהנבוכים" למעלה
מעשרים פעם.
28
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]2
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
עליהן כבר ר"י עראמה ,וחיפש ,במלאכותיות לפעמים ,את ההקבלות לעיקרי
הרמב"ם.
בדרך אחרת הלך ר' שמואל דוד לוצאטו ( .)1865-1800הוא לא הישווה את
התרגום לתיאולוגיות אחרות ,אלא בדק את התרגום כשלעצמו ,ומצא בו ,נוסף על
הרחקת הגשמיות ,הרחקתריבוי אלהויות והרחקתביטויים שאינם לכבוד מעלה או
לכבוד אבות האומה ("אוהב גר" ,עמ' .)6-1אולם גם הואיצאמן השיטהוניסה
להוכיח ,שמספר סוגי הסטיות שבתרגום אונקלוס זהה עם מספר שבילי החכמה
שב"ספר יצירה".
גם אברהםגייגר ( ,)1874-1810אםכי עסק הרבה בהיבטיםהתיאולוגיים של
התורה ושל התרגומים ,לאהציגתיאולוגיהשיטתית שלתרגוםאונקלוס.עניינוהיה
לא בתרגומים עצמם,כי אם בשחזור הנוסח המקורי של המקרא ,ובעיקר -של
התורה ,בעזרת התרגומים .הסטיות אשר לאהעידו,שלפני המתרגםהיהנוסח שונה
מנוסח המסורה ,לא נדונו בספרו.
כל מחקרבתרגוםאונקלוסחייבלהניה שתיהנחות ,הנחתמקורו -מקוםחיבורו
ותקופתו ,והנחת נוסחו .הנחתנו הראשונה היא ,שביסודו של התרגוםשלפנינו מונח
תרגום ארץ-ישראלי מסוףימיביתשני .הנחתנוהשנייה היא; שנוסח התרגום הלך
והתגבש במשך תקופת המשנה ,אולםלאחידות מלאה לאהגיע.מימיהתלמודואילך
התקיימוזהלידזה נוסחאות ,השונים במעטזה מזה,וכל אחד נחשב ככשרומוסמך
בעיני הציבור ,שבו היה מקובלב .על ההבדלים שבין הנוסחאות עמדו כבר חז"ל,
ומביןמפרשיהתורה -רש"יורמב"זג.
,
ם
י
ק
י
ת
ע
מ
ח
ס
ו
נ
אף שגם הם
לידהבדלינוסחמכווניםמצוייםהבדלי שהםשיבושי
נראים לפעמיםכהבדלינוסחמכוונים.ביסודהחיבורדלקמןהונח הנוסח שפרסםא.
שפרבר בתוך כרך א' של "כתבי הקודש בארמית"(ליידן .)1959 ,אולם גם באותו
נוסח נמצאים שיבושים ,ובמקומות הנוגעים לחיבור דלקמן צוינושינויי הנוסח
ומקורותיהם.
הרוצהלהכיר אתהתיאולוגיה של תרגום אונקלוס מתוך התרגום עצמו,חייב לתת
את דעתו על קשיימ מתודולוגיים אחדים .ראשית ,אין בתרגום אונקלוס הצגה
שיטתית שלנושאתיאולוגיכלשהו.הענייניםהתיאולוגייםנתוניםפירורים-פירורים,
זעירפה,זעירשם.שנית,אין כמעטנושאתיאולוגי,הנזכרבתרגוםאונקלוסבפירוש.
כמעט הכל נאמר ברמזים ובהכללות .לפיכך כל המסקנותהן בגדר השערות ,וככל
שגדלה הבהירות וחד-המשמעות בניסוח המסקנות ,בה במידה פוחתת ודאותן.
ב סקירה היסטורית על אודות הדעות בדבר מולדתו של תרגום אונקלוס ,תקופתחיבורו והתהוות
נוסחו ,נמצאת אצל .Kuiper, The Pseudo Jonathan Targum and relationship 10נ Gerard
05,Roma 1972ש"ח"5 Targum or
ג לתרומתו של רמב"ןלסירופ תרגוםאונקלוס הוקדש ספרו שלר'ישעיהברלין"מיניתרגימא".
29
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
נ]3
שלישית,אין התמונה התיאולוגית המתקבלת מתרגום אונקלוס שיטה תיאולוגית
שלמה ,המתייחסתלכלהנושאיםהמרכזיים שלהתיאולוגיההיהודית .חסרה ,למשל,
כמעט כל התייחסות לנבואה .רביעית ,התכנים התיאולוגיים של תרגום אונקלוס
נלמדים מסטיותיו מהתרגום המילולי ,ודווקא בסטיות אלה יש הבדלי נוסה בין
כתבי-היד העתיקים .מפוקפקת ביותר היא ודאותן של מסקנות תיאולוגיות
פולמוסיות .אתמי רצה לנגח בעל תרגום אונקלוס? התרגום התגבש במשך כשלוש
מאותשנים,ונעוציםבויסודותארץ-ישראלייםויסודותבבליים .בתקופתהתגבשותו
שלהתרגוםעברהמזרחהתיכוןתסיסהתיאולוגית ממושכת,מגוונתועמוקה.לאהרי
התיאולוגיות של "המינים" בא"יבימיביתשני,כהריהתיאולוגיות של"המינים"
בבבל בראשית תקופת התלמוד.
מלבד זה קיימת סכנה של הסתמכות יתרה על התרגום הארץ-ישראליבנוסחיו
השונים " -תרגוםיונתןבןעוזיאל"" ,תרגוםירושלמי"" ,תרגוםניאופיטי" .אמנם
קיימת בלי ספק זיקהבין כל התרגומים ,והיא מתבטאת בתרגום זהה של מלים
וביטויים שאפשר לתרגמם בכמה פנים,קיים גםדמיון בהוספותהתיאולוגיות,כגון
בפרשתקין והבל ,אולם אין בתרגומים הארץ-ישראליים תיאולוגיה אחידה ולא
מינוח קפדני .קטעים קדומים ומאוחרים משמשים בערבוביה ומטשטשים את
התמונה.
,
ם
י
י
ג
ו
ל
ו
ד
ו
ת
מ
הנראים
לעזרתו שלהמעיין בתרגום אונקלוס עומדים שני כללים
ת
ו
ה
ז
ה
ועקרון
כנוגדים זה את זה ,ולמעשה הריהם משלימים זה את זה -עקרון
השונות .עקרון הזהות קובע ,שאםביטוי מקראי מסוים מתורגם תמידע"י אותה
סטיהמהמילוליות,סימן הואשהביטויהעבריאינו כשרמבחינהתיאולוגית,והרעית
התיאולוגיהנכון מבוטאע"יהתרגום.עקרוןהשונותקובע ,שאםביטוי,החוזרבתורה
פעמים רבות ,מתורגם במקום אחד או במקומות אחדים ,אחרת מאשר בכל התורה,
הרישיש לראות את חוסר הכשרותהתיאולוגית ,לא במלה עצמה,כי אםבקונטקסט
בוהיאמופיעה .דוגמאלכללהאחרון -תרגום "אלהים" בבראשיתג',ה;ו',ב; כ',
יג.
.1ת ארי ה'.
א .ה רחק ת ההג ש מה .הרחקת ההגשמההיאהסיבהלשינוייםהבולטיםביותר
בתרגום אונקלוס ( = ת"א) לעומת הכתוב ,והיא ללא ספק פרט מרכזי בתורת
התארים של ת"א ,אולם חשיבותו של פרט זה היתה כנראה קטנהבעיני אונקלוס
עצמו .מתוך התרגום נראה שאונקלוס לא חששלאי-הבנהבענייןזה .גםהתיאולוגיה
העממית בתקופת הבית השני והמשנה הכירה ,שה' אינו בעלגוף חומרי,ולכןיכול
היהאונקלוס להרשות לעצמוסטיותמעקרוןזהי .אולם ,אם נמצאופונדמנטליסטים,
1שד"ל ,אוהב גר ,עמ' ,4כותב ,שאונקלוס תרגם תרגום מילולי כאשר המליצות העבריות
בתיאוריהן הגשמיים "מרוממות ומגדילות כבוד הבורא ויכלתו והשגחתו" .אולם גם לשיטתו קשה
30
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]4
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
אשר הבינו דברים ככתבם ביחס לקב"ה.,יכול היה אונקלוס ,אם לא לדחות את
טענותיהם ,לפחותלהגןעלעמדתו .שהרי הכלהורושישבתורהניביםומליות ,אשר
בימי התרגום אבדעליהם כלח :היריעותאינן אחי1ת זולזו (שמות כ"ו,ג),ואין
הארץ מקיא ה (ויקרא י"ח ,כה) -כשם שאלה מליצות,כןגםיד ה' 1פי
ה' הםמליצותנ.יתרהמזו -היד והפהוגםחלקיגוףאחרים,גם כשהםמתיחסים
לבני אדם,ישלהבינםכניביםמליציים,3ומדועאיןלהבינםבדרךזאתביחסלה'? רק
בשלושה מקומות התקשהאונקלוסלתרגם אתלשון -ההגשמהכמליצה,ולא תרגם
בעל –בצלם אלהים עראיתי ,מ; נף 0 ,ובדמות אלהים
ומראשית ה /א 4לא רק שלא תרגם את בצלםה אלא גם אלהים השאיר
כלשונו ,ולא תרגם ע"י "ה"' ,כדרכו.
שלילת הגשמיות מעוררת את בעיית המובן התיאולוגי של השמים .מה נמצא
בשמים ומה מובנה של הימצאות זאת ,אםאינה גשמית?מכיוון שהמימרה והכבוד
אינם ?שים,אין לומר שהםקיימים במקום כלשהו ושממנו הם משתלחים .לאכן
השכינה .היא מהווה היפוסטזה של מצב רוחני ,בלתי נתפסע"י החושים ,המתקיים
בכל מקום הראוי לה'" .השמים" ראויים לה' תמידולכן הם מקום השכינה (ת"א
לדב' ל"ב ,מ) .גם כשהשכינה שורה בישראל ,אין השמים מתרוקנים ממנה .שהרי
אינה עצם ,כי אם מצב .ואם המצב המצדיק את השכינהקיים במקומות אחדים,
השכינה היא גם במקומות אחדים.
ניתן לשער ,אם כי הדבר לא נאמר בפירוש בת"א ,שגם כסא הכבוד (כורסא
דיקרא) נמצא ב"שמים".אין ת"א מפרש מה מובנוהתיאולוגי ותפקידו של כסא
הכבוד ,שהרי ת"א נזהר לא להזכיר בקשר לכסא הכבוד אתהרגלים (שמות כ"ד,י
והשווה התרגומים האיי"ם) ,לא רגלי ה' ולא רגלי הכסא.
לאורגישתוהתיאולוגית של ת"אמתמיה התרגום של מע1נה אלהי קדם
(דברים ל"ג ,כז) " -מדור אלהא דמלקדמין" .ת"י נמנע מלתרגם מע1נה ע"י
"מדור" ,ות"א המקפיד על שלילת ההגשמה -לא נמנע.
להבין מדוע ואין מידי מציל (דברים ל"ב ,לט) תרגם "וליתמידימשיזיב" ובפסוק שאחריו,
כי אשא אל שמים ידי תרגם "ארי אתקינת בשמיא בית שכינתי" .ומה ראה לחרגם
עם
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג,יא) "ומתמלל ה' עם משה
ממ~מזו.
ממלל" ובדברים ל"ד,י חרגם פני ם אל פנים " -אפיןבאפין",ואיןלך הגשמהגדולה
2בדרך א)נדוקטיביתזאת הלך גם הרמב"ם" :מהוזה שכתוב בתורה …יד ה' ,עיני ה',
אזני ה' ? …הכלכנוייןהן .א ם שנ1חי ברק חרבי וכי חרבישלו ,ובחרב הוא הורג?
אלא משל ,והכל משל" (יסודי התורה א ,ט).
3כי פי (בראשית מ"ה ,יב) "ארי בלישנכון" ,מידו (במדבר כ"א ,כו) " -מניה",
כרגליך (שמותי"א .ח) '!דעמך"'.
4באותה שיטה של הימנעות מתרגוםביטויהנוגד אתהתיאולוגיההלךאונקלוסגםבתרגום אל
קנ א (ראה להלן 11ד :מדות ה' .ה-תיאודיציאה).
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]5
ב .הפעיל 1ת ה פיזי1ל1גי ת .יותר משאונקלוס מקפיד על הרחקת
ההגשמה ביחס לגוף ואיבריו ,הוא מקפיד על הרחקת ההגשמה ביחס לפעולות
פיזיולוגיות .כי ההגשמה באברים מניחה רק מראה גוף ,אבל הגשמה פיזיולוגית
מניחה חומר שלגוף הפועל בדומהלגוף אדם ובהמה .עלכן מרחיק ת"א כלביטוי
הקעחר באכלה ובהרחה ,ובפרט –ריח ניחוח לה'.
לכאורה חורג ת"א מעקרת זה ע"י תרשם נישב ות (בראשית ,1בג וינח
~כמות מ,יאג 1ינפ'ט (שמות ל"א,י0ע"י "נח" .אולם סיבת התרשם המגשים
היא בכך שהלשין "נח" מתיחסת בארמית (ראה ת"א בראשית ח /א) ובעברית
משנאית ("נח הים מזעפו" -יומא ל"ת ):לכל הפסקת פעולה.
ג .היעדר תנועה .היעדר תנועה הוא מסקנה עקבית משלילת הגשמיות,
שהרי רקגופיםיכוליםלהחליף מקום הימצאם' ,אבלבתורה נאמרפעמים רבות שה'
ירד ,ושעלה ושהואהולךוקם ושבוכו'.פתרונותיו שלאונקלוס מתחלקיםכאןלשתי
קבוצות :לתרגום ע"י "ואתגלי" -ברוב המקראות ,ולתרגומים אחרים במקראות
שאין "ואתגלי" הולמם .א .כל "ירד" שבתורה מתורגם ע"י "אתגלי" פרט לאחד,
בראשית מ"ו,ד אנכי ארד עמך מצרימה,שאין לשון"אתגלי" הולמו,
והתימאהיא שאונקלוס לא תרגםע"י "מימרא" ,כשם שעשה ב -הו א ההולך
לפניך (דברים ל"א ,ו) ו-הנה אנכי עמך (בראשית כ"ח ,טו).6
תמיהה שנייה על אונקלוס היא בקשר לתרגום "עלה" .אם "ירד" מתורגם
"ואתגלי" ,הרי "עלה" צריך להתרגם "ואתכסי" .אבל אונקלוס מתרגם ע"י
"אסתלק" (במדברי"ב ,ט 1ילך) אוע"י "אסתלק יקרא" (בראשיתי"ו ,כב;י"ח,
לג) .אע"פ ש"אסתלק" מורה עלתנועה .ואם "נחת" אינו כשר כתרגום של"ירד",
מדוע "אסתלק" כשר כתרגום של "עלה" או "הלך"? ואולי נמנע מ"נחת" משום
כבוד מעלה.
בעקבותדרך תרגומו של אונקלוסבפעלים ראה,ידעוירד ,נוצרתבעיה תרגומית,
כשפעלים אחדים מהנ"ל נמצאים באותו פסוק ,כגון בראשית י"ח ,כא.
ארדה-נא ואראה ._.. –ואם לא אדעה –אתחלי כק
-ואידץ ואם לא –אתפרע .בהתאםלהנחיותיךהתיאולוגיות אץ אונקלוסיכוללתרגם אף אחד משלושת הפעלים כמשמעו .אולם אם יתרגם את כולםלפי שיטתו,
ע"י "אתגלי",יהיה הפסוק טאוטולוגיה אבסורדית .עלכל הוא מתרגם את הראשון
בדרכו ואת שני האחרים -לפיהעניין ,ומתוך שיקולים תיאולוגיים.
5בררך זאת שלקישורשלילת ההגשמה עם היעדר תנועה הלךגם הרמב"ם(יסודי התורה א ,ח),
אלא שהרמב"ם הסיק מהיעדר תנועה להיעררגוף.
,
'
א
)
ז
כ
שניסהלהסבירה
6סטיהזאת שלאונקלוסמדרךתרגומוהביכה את הרמב"ם (מורהנבוכים
בדרךפירושרציונלי .רמב"ן הראה (בראשית מ"ו ,א) את חולשתפירושו של הרמב"ם ,אולםגם הוא
לא מצא לה הסבררציונלי ונזקק לתורת הסוד.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
לב רפל
[]6
עקרון היעדר התנועהאינו מתיישביפה עם חג הפסח ,אשר שמונגזר מהעובדה
שה' פסח עלבתיבני ישראל במצרים .לא רק שתנועהישכאן ,אלאשזוהי תנועה
שאינה מכובדת .אונקלוס מתגבר על הקושיע"יכך שהוא מתרגם פסח -חים,
אולי מתוך התיחסות לישעיה ל"א ,ה; המובא ברש"י לפסוקיג.
ד .ניתוק הקשר בין ה' והאדם הפעילות ההכרתית של ה'.
תרגוםביטויי פעילותפיזיולוגית כמליצות ,הוא מצד אחדמיצוירעיון היעדרגוף,
ומצדשני -בהתייחסו אל הפעילותהפיזיולוגית הפרצפטיבית ,הוא מדגיםעקרון
תיאולוגי בעלתוקף רב -ניתוק הקשרכין ה' והאדם.ניתוק הקשרהפיזיוההכרתי
ממחיש אתרעיוןרוממותוהאין-סופית של ה',שאיןבכללכלצדשלדמיוןבינוובין
האדם .רעיון זה הציב בעיה תיאולוגית בשניכיוונים :כיצדיודע ה' על המתרחש
בעולםהחומריוכיצדהואמשפיעעלאותועולם? השאלההתיאולוגיתהיאגם שאלה
תרגומית :לפי פשוטם של מקראות ה' הולך עם אנשים ולפניהם ,רואם ושומעם,
וכיצדניתן לנתק את הקשריםהגלויים האלהבין ה' והאדם ועם זה להשאר נאמן
לכתוב?
הדיוןבבעייתנומחייבלחלק אתמעשיבני אדםלשניסוגים :אלההמכנוניםאלה',
ואלה שאינם מכוונים אליו ,אולםחייבים להיותידועיםלו .לסוג הראשוןשייכים
הקרבנות ,התפילות ושארפניות שלדיבור ,שהםחסריתכלית אםאינםידועיםלה'.
פתרונו התרגומיוהתיאולוגי של ת"א -ע"י המלית "קדם" .מבחינה תרגומית
המלה כשרה,בי בהרבה הקשריםןסי-משמע מופיע פעם אל ופעם לפני ,כגון
ויאמר משה אל ה' (שמות ד',י) וגם ויאמר משה לפני ה'
(שמותו' ,ל) ובשניהם התרגום הוא"ואמר משה קדם ה'" .מבחינהתיאולוגיתנותן
"קדם" את הניתוק הדרושז.
הניתוקאינו מוחלט ,אבל קשרישיר -אין .אולםגם "קדם"אינומניח אתהדעת
כאשר מדובר בתנועה .בבואו לפני ה' (שמות כ"ח ,ל) אי אפשר לתרגם
"במעליה קדם ה'" ,שהרי מובן המשפט יהיה ,שאדם הגיע אל ה' ,בדומה ל-
מ ,כה.
ובבואה לפני המלך
מסי
לכן ת"א "במעליה לקדם ה'" –בבואו אל לפט ה /כלומר ,בבואו אל מקום
לפני ה'8.
שהנהו ,או הנקרא -
7הואהדין בקונטקסט אנושי,כגון 1יעקב נ תן לע ש 1לח ם …ויאכל (בראשית
כ"ה ,לד) ,כלומר עשו אכל משקיבל את הלחם .אבל כאשר המקבלאינו אוכל נאמר לשתזיפני",
כגון ויישם לפניו לאכול ויאמר :לא אוכל שראשית ב"ה פרן יבצור
לפניו וימאן לאכול(שמ"בי"ג ,ט)תןבדרך כבךשמ"א כ"ח ,כה; כס והשטהנחמיה מ"א
עם בראשית מ' ,ק.
8מן ויבוא עד לפני שער המלך מסתרד,כ,כלשרלא הגע אלהשערממש,
אלא נעצר במרחק מה
השעה
לפי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]7
המעשים מהסוג השני הם ,כאמור ,המעשים שאינם מופנים אל ה' ,אולם הם
צריכיםלהיותידועיםלו ,אםמפני שה'יודע הכל ,ואםמפנישהוא שופטכלהארץ.
כיצד מתבצעתהפעילותההכרתית שלה' ,אםאינו בא במגעישיר עםהיקום? כבסוג
המעשים הראשון ,פתרונו התרגומי של ת"אאינונותן תשובהתיאולוגית מספקת.
במקום "ה' ידע",או שמע או ראה ,מתרגםאונקלוס "לה' נודע" או "לה'היהידוע"
או "נשמע" או "נראה".כיצד נעשה הידוע? האםישנם~שים המתווכים,ביןהיקום
וה' ומביאים לפניו את המעשים ,או שמא ה' יודע הכל והכלגלוי וידוע לפניו,
כנסתרות כנגלות ,כעתיד כהווה וכעבר?
לשון הכתוב ,במשמעה המילולי ,רחוקה מכלדיוקים תיאולוגיים .מצד אחד ה'
מודיע עתידות קרובות ורחוקותויודע מחשבותיהם שלבני-אדם .ומאידךגיסאיש
לה' ספקות,והואנזקקלנסיוןכדי לבררםאו שהואצריךלרדתמן השמים אלהארץ,
כדי להכיר את המציאות .הוא שומע באוזניו ורואה בעיניו ולפעמים הוא זקוק
לתזכורת ,אשר תכוון אותו לפעולה הדרושה.
במקראות מסוג זה חייב אונקלוס להוציא את הדברים הפסולים מבחינה
תיאולוגית ,להכניס תחתם דברים כשרים ,ואחרי השינוייםחייב התרגום להראות
כאילו הוא פשוטו של כתוב .הפתרון הוא שוב ע"י "קדם" בצירוף הפיכתהבניין
הפעיל של הפועל לסביל.
ש מ ע ה' (בראשית כ"ט,לג) -ת"א "שסיעקדם ה'" -לגמועלפניה' .אמנם
גם כאן הבעיה התיאולוגית לא נפתרה,כי אם הדברלגמוע ,הואצריךלהיות שמוע
על ידי מישהויא לפני מישהו".
הפרפקטק
אתקלוס מתרגם את הפעליםהקוגניטיביםע"י צורת ההתה
המתעלם
מתהליך ההכרה ומציין רק את עובדת הידיעה.9
8א מתוךטיפולם של חז"ל בשאלה,כיצדהגיע דבר ה ,אל משה ,אפשרליאות,כיצדיכלהלהיות
דרר חשיבתו של אונקלוסבעניין הדיבור האנושי אל ה' .בספרא לויקרא א' ,א וכספרי לבמדברז' ,פט
ישנם תיאורים משלימים" :מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באוהל מועד והקוליורד משמי שמים
לביןשגיהכרובים,והוא שומע אתהקול מדבראליומבפנים"(ספרי); "שהיההקולנפסקולאהיהיוצא
חוץ לאוהל" (ספרא) .ובלשונו של רש"י (שמות ל"ג ,ט) ד"ה ודבר עם משה" :כשהוא קורא 'סדכר'
פתרונו -מדברבינולבין עצמו וההדיוט שומע מאליו ,וכשהוא קורא'יוסר' ,משמע שהמלך מדבר
עם ההדיוט" .קשה לדעת מהביןפנייה ישירהוביןדיבובבגוףשני"בינולבין עצמו" .אולם הכוונה
ברורה :הדגשת הניתוק שבין ה' והאדם וייחודו של הקול ,שאינו כקולו של בשר ודם.
9ר אה ה' (בראשית כ"ט ,לב) ת"א "גלי קדם ה'" -גלוילפניה' .מלבדשינויבנייןוזמןיש
כאן החלפת שורש.לפי הדגם שלתרגום "שמע" ע"י "שסיע",צריךלהיות תרגום "ראה" ע"י"חזי".
אלא ש"חזי" מובנו "ראוי" ,וכבעברית,זוהי מלת הערכה" .גלוי" או "גלי" היא מלה המספקת את
דרישותיו של ת"א,כיהיא מלה משנאית הנושאת אתה,על-ידיהניב"גלויוידוע"קונוטציה שלידיעה,
ואינה מאבדת את קשרה עם תחושת הראייה.
34
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]8
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
דרך זאתאין כוחהיפהלגבי מקראות שבהם נאמר שה'עתיד לדעת ,10ובכל זאת
אונקלוס מתרגם ע"י "אתגלי" (שמות ל"ג ,ה) אולם ישנם שקראות ,אשר בהם
שיקוליםתיאולוגייםמחייבים סטיה מדרך זאת של תרגום( :א) בשלוש פרשיות של
נסיון (בראשית כ"ב,יב; דברים ח' ,ב;י"ג,דזמתרגם אונקלוס "ידע" ע"י "ידע".
בכך מצביע אונקלוס על העדיפות העליונה לעקרון של חופש הבחירה של האדם.
עקרוןזההובע כבר בת"א לבראשיתג' ,כאוכאןהובעשלושפעמיםנוספות.ללמדך,
שאם קיימת סתירהבין "הכל צפוי"ובין "הרשות נתונה",ידה של האחרונה על
העליונה.
(ב)בדברים ל"ד,י מתרגםאונקלוס א שר ידעו ה' כאילוכתוב" :אשרנודע
לוה'" .אונקלוסהלךבדרכו לתרגםבנייןפעילהמתייחס אלה'כבניןסבילשנושאו
האדם .אולםבביטוי הקשה מצד פשוטוידע תיך ב שם (שמות ל"ג,יב) תרגם
"ריביתיך" (גידלתיך).
(ג) כפישצוין כבר
ל
י
ע
ל
:
ג
ר
ד
ע
י
ה
"
)
"
ה
ע
ו
נ
ת
בהזדמן בפסוק אחד מספר
(סעיף
פעלים שאונקלוס נוהג לתרגם ע"י "גלי" ובתוספת "קדם" נוצרות טאוטולוגיות
המחייבות פתרון אחר .דוגמאות לפסוקים מסוג זה -שמות ב' ,כה; ג',ז; במדבר
י"א ,א ,שבכל אחד מהם מוסיף אונקלוס שלוש פעמים "קדם" נ:1
בקשר הדוק עםהידיעה עומדעניין הזכרון .ישנם מקראות שמשתמע מהם,
שה' נזכרבעניין מה .מידה ,שהיא פגמו של בשר ודם לא תיתכן בקב"ה .אונקלוס
הופך את ההזכרות לזכירה מתמדת ומתרגם את 1יזכר(בראשית ח' ,א) -
"ודכיר" .לפי זה הו"ו של ויזכר היא ו"והניגוד ופירושו של הכתוב ,שהמים
אמנםגברו מאהוחמישיםיום ואפשרהיה לחשוב שה' שכח אתנח.ואיןזהנכון .ה'
זכרו ,לא רק אחרי מאה וחמישים יום,כי אם במשך כלימי המבול ,ובדרך זאת
מתרגמים ומתפרשים מספר מקראות (בראשית י"ס ,כס; שמות ו' ,ה ועוד).
חשיבותמיוחדתלענייןהזכירה המתמדתביחס לעםישראלהנתוןבמצוקה .שמות
ב' ,כד ויזכר אלהים " -ודכיר ה'" ,ה' זכרתמיד אתבריתועם האבותורק
עתהניגשלגאלם.וכן בכל המקראותהמתייחסיםלגלותמצריםאולגלויותהאחרות
(שמות ג' ,טז; ויקרא כ"ו ,מב) ,הזכירה היא מתמדת אלא שהגאולה מתמהמהת.!2
!0ונדברים ל"ב ,כ; תרגם א ר א ה " -גלי קדמי" ,ויפה תרגם שהרי כל המשכה של השירה
מלמד שה' יודע כבר את העתיד להתרחש לדור תהפוכות.
!1שינויים והוספות אלה יצרו אתסגנונו המלאכותי של ת"א שכתבעליודלמן0 gelehrte :ת]2י'
und kfinstliche nachbildung des hebr~ischen originals", )[. Dalman, Grammatik des
~jUdiSCh-pal~stinischen aram~isch, Leipzig 1905עמ' .13
לטכא"
ה
נ
ו
ו
כ
ה
.
ת
ו
ר
כ
ז
ה
ל
ה
ת
ו
א
ב
12שכמדגרי' ,ט 1נזכר תם ת"א"וייעולדוכרנכון
אין
לשון
ם
ש
,
ר
מ
ו
ל
א
ל
שה'
ה
צ
ר
שכח
נאסר בפיוט "זכרונות" " -עלכן זכרונו בא לפניך" ,ו בודאי
הפיטן
ונזכר .יש כאן נוסח חגיגי ,הקשור אולי בתפילת ראש השנה ,כשם שהתרגום של בראשית ל' ,כב
ויזכר אלהים את רחל "-ועל דכרנה דרחל קדם ה'" הואחגיגי.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]9
ה .הפעל1י1ת 1רג ש 1ת .תיאור התיאולוגיה של אונקלוס שניתן עד כה,
עשויליצור אתהרושם,שהתיאולוגיה שלאונקלוסקרובהלתיאולוגיההרציונליתשל
הרמב"ם .אכןישנןנקודות מגע אחדותביןאונקלוס והרמב"ם,וייתכןשדברי השבה
שמרעיף הרמב"םעל אונקלוס13מעידיםעלכך ,שהרמב"םהכירבקירבהתיאולוגית
זו .אולםהןביחסלזיקהשבין השכל והאלהות,והןביחס לכתוביםהמתייחסיםלה'
רגשות והפעליות,ישנו הנדלקוטביבין אונקלוסוהפילוסופיםהרציונליים .הנחתם
שלהרציונליסטים האריסטוטליים היא ,שמקור ההפעליות הוא בגוף ,ושההפעליות
מכיוון שהן מנוגדות לשכל -הריהן מביאות למעשים שאינם רצויים .האל,מכיוון שאינוגוףאין בו הפעליות .ואףאילוהיה מסוגל להן ,לא היה נתפסלהן.
אונקלוס אינו מכיר כלל פילוסופיה זאת .אונקלוס ,שאינו נרתעמלוליינותלשונית
ותחבירים ,כדי להרחיק את הגשמיות ,מתרגם תרגוםמילולי את המלים המתארות
רגשות והפעליות.
,
ו
ב
ש
והוא מתרגם
בביטויהניבי "חרון-אף" מפריע אתאונקלוס רק צד ההגשמה
ת"א
ק
י
ח
ר
ו
"
בכל מקום "תקוף רגזא" .וכן ויקרא כ' ,כג 1אקוץ בם
מימרי
יתהון" .לא המלה המתארת את הרגשמפריעה אתאונקלוס,כי אםהבלחי-אמצעיות
ןה'
שלהתיאור.לפיכך הואמכניס את המימרהכמתווך .ההבדלבחווייתהרגשותבי
והאדם מובלט בדברם ל"ב ,כא .הם קנאוני …..כעסוני …..
ואני אקניא ם …..אכעיסם ת"א "אעק אקףאוקדמי ארמזוקדמי
…ואנא אקמנץ …ארגדנק".
לכאורה" ,ארמזו קדם" ו"הוא רממן קדם",כפי,האתקלש מתרגם 1ית אנף
לברים א' ,ל 0מכילם "קדם" מפת שה' הם מוראו של הראשתונחבאו על הטף.
אולם לא זאתהסבה .כאשר אתקלוס מתרגם מקראות'טנהטאםהוא רגש האהבהכגץ
ואהבת את ה' אלוהיך הוא מתרגם "ותרחם יתך אלהק" ען כי
מאהבת ה' א תכם (דברים ד ,ה) ת"א "מדרחים ה' יתכף" ,בעעיהםבלי
"קדם".וכן בתרמם חשק ה' בכם (דברים ז0/ת"א"צביה' בכל".הרישלפי
אתקלש ,הרגשות החיתיים הם במתן מה –לא ברור באמה –יותרקרעים לך
ויותר מהותיים לו מאשר השליליים .לדוגמה ,בבראשית ו' ,ז נח מ תי
כי ע שי תי ם ת"א "תבית במיסרי ארי עבדתון",כי החרטה היא לרעה .אבל
בחרטהלטובה שמות ל"ב,יד 1ינח ם ה' על הרעה " -ותבה'מן בישתא",
בלי "מימרא" .רקביחס ל"רעוא"איןאונקלוסנוהגכך,והוא מתרגם 1י שע ה' אל
הבל (בראשית ד',ד) " -והות רעואמן קדם ה"' ,אם ח פץ ה' בנ( 1במדבר
י"ד ,ח) "אם רעוא בגא (מן) קדם ה'" (וראה להלן "עשירות ועניות בתיאור
התיאולוגי").
13מורה נבוכים ,ח"א פרק כ"ז.
36
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
ן10ן
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
דברי הכתוב בפרשתעץ הדעתמכחישים אתרעיוןהניתוקהגמור והמרחקהבלתי
ניתן לגישורבין ה' והאדם .בראשיתה של הפרשה נאמר והיי תם כאלהים
(בראשיתג' ,ה),ובסופה :הן האדם היה כא חד ממנו (בראשיתג',כב).
הצורך התיאולוגי מביא את אונקלוס לתרגם את פסוק ה' בדרך רחוקה מהסבירות
("כרברביא") ,ואת פסוק כ"בבניגוד לטעמים ולפשוטו של כתוב .יש כאן שעבוד
ברור של התרגום לצרכים תיאולוגיים .והרמב"ם ,שראה בת"א סמכות פרשנית
והלכית חשובה ,נעזר במקומות מרכזיים בשיטתו בשני התרגומים של אונקלוס
לפרשת עץ הדעת.!4
,
ה
.2ה מי מרה -אינו בא במגע כלשהו עם העולם החומרי ,וכיצד ברא ה'
את העולם?על-ידידברו -המימרה (ת"א דברים ל"ג,כז) .לפעמים המימרה זהה
עםפעולה -בריאה,עזרה ,הענשה,!5ולפעמיםעםהדיבור -הןהדיבורכפישהוא
נשמע,לנביאיםולעםישראל במעמד הרסיני,והןהדיבורכתוכן,כפי שהוא משתמר
במצוות התורה.
המימרה כצו הגורר מעשה מצויה גם ביחסי בני אדם .על פי פ רעה
(בראשית ס"ה ,כא) על פי מ שה (שמות ל"ה ,כא) ת"אע"י "מימרא".בעיני
בני אדםיכולה המימרה להחשב לאלהות ,שהרי כל מה שבני-אדםיודעים עלה' הם
מעשיו ,ואלה כולם נעשים ע"י המימרה~! .אבל על צד האמת ,לאזו בלבדשאין
המימרה זהה עם ה' ,היא גם אינה חלק ממנו ולא אחד מהתארים (אטריבוטים)
הקבועים שלה'.היחסבין המימרהלה' הואכיחסביןדיבור האדםובין אדםהמדבר.
ההבדלבין המימרה האלהיתובין דבר האדם הוא בכך ,שהמימרההיא דברשישבו
כח.
,
ר
ע
ש
ל
א
י
ה
ה
ר
מ
י
מ
ה
ש
ל
ג
ו
ס
מ
ה
ם
י
ד
ח
א
ם
י
י
ו
ט
י
ב
מתוך
ניתן
להתהלך
עצם מוחשי
(בראשית ג' ,ח) והעשוי מאש (דברים ד' ,כד) ,אולם נראהיותר שאלההן מליצות
ושאין למימרה כל אופי סובסטנציאלי ,ובוודאי לא -אופי שלאישיות .כל עוד
שהמימרה לא יצאה מה' אינה ולא כלום .לאחר שיצאהיש בכוחה לברוא עולמות
ולהחריבם .כל פעם שה' גוזר -נוצרת מימרה.אין למימרהישותקיימת ועומדת
אלאהיא נוצרת עם הצו .הציותלמימרה הנדרשפעמים אחדותבתורה (במדברט"ו,
לא; כ',יב),אינוציותלאישיות,כי אםציותלתוכנה שלהמצווה.איןלמימרהרציה
משלה ואין לה תכונות.
14שם ,פרק ב' .ו"שמונה פרקים" ,פרק ח'.
!5
וקרוב לזה -המימרה בה נשבעים (בראשית כ"ד ,ג),כיהיא עתידהלהעניש את העובר על
השבועה.
16ויהיה ר לי לאלהים (בראשית כ"ח ,כא) " –מהא מימרא דה' ליאלהא" .רק
בת"א ,הבהוצאה הספרדית-מצרית ("קומפלוטנסיס") הושמטה המלה "מימרא" ,מטעמים תיאולתחם,
כנראה.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]11
י"ג המידות אע"פ שהן מתייחסות להנהגת העולם באמצעות המימרה אינן
מלמדותעלהמימרה ,אלאעלה'המנהיג אתהעולם .'7הזהותהמילוניתביןהמימרה
והלוגוס מעוררת את השאלה בדבר הזיקהביןשני מונחים אלה .נתרכז בהשוואה
שביןהמימרה של ת"אוביןהלוגוס שלפילון .ואםכיברור,שאיןזהותביןהמימרות
התיאולוגיותהארמיות,ואפילו לאביןהמימרה של ת"אוהמימרות שלת"י,ואיןגם
זהותבין תפיסות הלוגוס בדתות ההלניסטיות -האפלטוניות והניאו-אפלטוניות
השונות -ישנוערךפרדיגמטי להשוואהבין ת"אופילון,כיהמימרהמציינתתמיד
את האלהות הפועלת ,והלוגוס -את התושבת.כי בשעה שפרשיות בראשיתאינן
רומזות כלל ,שהבורא חשב לפני שברא ,מיתוס הבריאה האפלטוני עושה את
המחשבה האלוהית ואתפריה -האידיאה ,לאתחלתא של העולם החמרי (טימאוס
.)29
אריסטו ממלא אחרי אפלטון ומוסיף שלא רק בתהליך הבריאה ,אלא תמיד
פעילותו היחידה של האל היא החשיבה (מטפיזיקה ,ספר י"ב ,פרק ט).
פילון מקבל את דעתו של אפלטון על המחשבה שקדמה לבריאה (על בריאת
העולם,סי' 23- 19במה'יונוביץ)וגם אתדעתושלאריסטו שה' חושב מחשבות(על
החוקים המיוחדים ,חלק א',סי' )48-45ושמחשבות אלהמולידות מעשים בעולם
החמרי .אבל פילון אינו משתמש במונח "נוס" )~ – VODשכל) המצוי הן אצל
אפלטון והן אצל אריסטו "לוגוס" הוא התופס את מקומו של המונח "נוס".18
מה ראהפילון להחליף את ה"נוס" ב"לוגוס"?ישלהבחיןבין מה שהכ שיר
את השימוש ב"לוגוס" ובין מה ש הניע אתפילון לבחור במונח זה .השימוש
האפלטוני,האריסטוטליוהסטואי -הכשיר.אולםפילוןלאנתןל"לוגוס" אתמובנו
האריסטוטלי ,המייחס את ה"לוגוס" לאדם ,ולא את המובן הסטואי,המייחס אותו
לעולם .סביר לשערשפילון רצה לתרגםליוונית ,בעזרת מונחפילוסופי מקובל ,את
דבר ה' .על כן העדיף את המונח הפילוסופי "לוגוס" על פני המונח
הבלחי-פילוסופי רמה ) ~e'ivaעלכןאין לראות ב"מימרא" תרגום של"לוגוס",כי
אם בשניהם תרגום עצמאי של "דבר ה'" בעזרת מונח פילוסופי ,ארמי אויווני.
.3יקרא –הכבוד .בריאת העמם שתה ע"י המימרה .בדבר ך
,) .טוען בהקדמת ספרו 0 Targumsאז (( )1862עמ'
17התיאולוג המצרי Etheridge
22-20ג שהמימרה נתפסת בתרגומיםהארמיים כאלהות .הוא מביאראינתמפילת(עלבריאת העולם,
מיהויורש הדברים הנצחיים ,על החקלאות) לתפיסה הסובסטנטיבית של המימרה .כנגד דעה זאתיצא
בבקורת בלשנית מדויקת Jewish Theology (Memra. Shekinaחן . Moore, Intermendiariesע.נ)
. 41-85קק 01 15 )1922(,ע ,וי10י0ן .Metatron), Harvard Theol.בעיקר חשובדיונובעמ' 59-47
הן על המימרהוהן על ההבדלבין מימרה ופתגם .הבחנה זאתכלולהבדברינודלעיל ,סרט לטענתו של
מור ,שלפי אונקלוס לא ברא ה' את העולםע"י המימרה ,טענה המופרכתע"י ת"א לדברים ל"ג,כז.
18ראה צבי א .וולפסון ,פילון ,כרך א' ,עמ' .149
".י
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
לב רפל
[]12
ש ים נע שו (תהלים ל"ג,ו) ובמשך עשרים הדורות הראשונים לאהכירובני
אדם את כבוד ה' .אברהם היה הראשון שנתגלה אליו פן זה של האלהות .קשה
להכריע מה גרם למה ,האם השקפתוהתיאולוגיתעל מעלתם שלהאבותהביאה את
אונקלוס לפרש את 1יעל ה' הנזכר אצל האבות (בראשית י"ז ,כח; י"ח ,לג;
כ"ח,יג; ט"ז,יג)ע"י "יקרא" ,או האם 1יעל אלוהים ,הנזכר לראשונה אצל
אברהם,הצביעעלחידוש שנתחדשביחסה'והאדם.
אם התגלות הכבוד רק מימי אברהם אינה מקרית ,הרי שישנו הבדל מהותיבין
המימרהוהכבוד.איןצורךבכלשלמותשהיא,כדילהיות מושא שלפעולותהמימרה.
שהריהיא פועלתעלהעציםוהאבנים .אבלכדילחזותבכבודדרושהדרגהגבוהה של
"שלימות",בלשוןחכמייה"ב.כאן מתגלה מעלתווייחודו שלדור המדבר ,אשרזכה
כולו לראות את כבוד ה' .אין בת"א תשובה לשאלה ,בה חלוקים ר' יהודההלוי
והרמב"ם ,אם ההתגלות בהר סיני היתה בזכות הדרגה הנבואית של כל ישראל
(ריה"ל) או של משהרבינובלבד (רמב"ם) .הכבוד,בניגודלמימרה,אינופועל כלל,
וישבהתגלותושנימרכיבים :התחושהוהחוויה .אלמלא התחושה ,לאהיתהההתגלות
קרויה ראיה ,אלמלא החוויה ,לא היה נושא התחושה קרוי כבוד.
התואר "כבוד" אינו צמוד לצורה חזותיתכלשהי .פעמיםנגלה הכבודבענן ,אבל
גם ההתגלותבסנה (שמותג',ו)היא התגלותהכבוד,וגםההתגלותבמתןתורהבדמות
שעל כסא (שמות כ"ד,י).ניתן לומרשלפי ת"א "התגלות הכבוד"היאטאוטולוגיה,
שאיןמובן ל"כבוד" אלא ה"פן המתגלה של ה'"ואיןמובן אחר "להתגלות ה'" אלא
מ
התגלות כבודו.
.4שכינ ת א -ה שכינה" .שכינה" היא אחדהכינויים השכיחיםביותר
בספרות המדרשית והתנאית ובתרגומים הארץ-ישראלים .בספרות זאת השכינה
נראית ("גלוי שכינה") ,כלומר ממלאה את תפקיד הכבוד ,היא פעילה ומדברת,
כלומר ,ממלאה את תפקיד המימרה ,והיא שמחה או עצובה ,כלומר ,מזוהה עם
הקב"ה עצמו .בת"א המובן של שכינה הוא חד-משמעי :היא מהווה את הביטוי
התיאולוגי לבחירת ישראל ואולי גם למעמדוהייחודי של משה רבינו בנבואה.
השכינה אינה נראית או נתפסת בחוש .על כן אינה יכולה להיות מקור חוויה
אמוציונליתבלתי אמצעית בדומהלכבוד.היאיכולהלהיות רק בישראל.אין להזכר
בקשר למתרחש באומות העולם וכברניבא עליהנח (ת"א לבראשית ט',כז) -אף
שלא הכירה -שלא תהיה שורה אלא בזרעו של שם .גם האבות לא הכירוה.
למימרה ולכבודיש אחיזה בכתוב .אולם מה המקור של "שכינה"?מכיווןשהשכינה
אינה שוכנת בקביעות במקום אחד ,לא המובן הדריך את אונקלוס לבחירת המלה.
הוא סיגל לעצמו מלה שהיתה מקובלת בעם לציון המצאות הרוממות האלוהית
הנסתרת בקרב העם.ייתכן שהיתה כאן אחיזהישירה באחד הכתובים בתורה,כגון
ושכנתי בתוכם שמות כ"ה,ה),אומבשים כשן ושכנתי בתוכך
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]13
(זכריה ב',יד) ,או במדרש כגון".ה שוכ-ן',א ת'ם 'בת:וך טומ,א ת ם (ויקרא
ט"ז,טז) -אעעכשהםטמאים'שכינהביניהם(ספרא)1,א, .
השוואהבין שימושו של תבא,ב"ש~ינתא"ובגן השימוש באותו מונח בתרגומים
'
אחרים ובספרות המדרשית מלמדת .על גישתו השיטתיתישל ת"א לבעיות של
תיאולוגיה ושלמינוחתיאולוגי:כאיזור,איל.ת"א,מזכיר המצאות של השכינהלפני
יציאת מצרים .אולם בב"ר מ"חך,ט ,נאמר ביחס .לפס' .וזרא ,וה נה שלשה
א נשים נצבי.ם עליו -נ= "וירא בשכינהוירא במלאכים" .אבלבסוף פרק
מ"ו בב"ר נאמר 'על אותו פסוק; שה' נגלה אל אברהם לא בשכינה אלא בכבוד.
בת"א מודגשתרוממותה,.של.השנינה.וניתוקהמבניאדם.השכינהשוכנת.בתוךבני
ישראל,,אולם אינהנגלית .המדרש'6הר?ד ~ת,השכדנה לדרגה כמעט אנושית "ביקש
לעמוד; אמר לוגהקב"ה:.:שב .אתהסימן(_לבניך,:.מה אתה יושב ושכינה עומדת ,כך
בניךיושביןושכינה.עומדת-עלגבע (בה"ה:מ"ח.,ז).איןלהעלותעל הדעתיחסזהבין
השכינה'-והאדם בת"אד'ברוה-גםכן;:שקיימתןסתירהיב?ן.דרשה-אחת לחברתה.לפי
בר"ר,י"ט היתה'השכינהךעל'.הארץ בימי-האדם הראשון.והלכה והתרחקה עדימי
אברהם .מאז הלכה והתקרבה ולא-ירדה לארץ"עדימי משה:לא:יכלה אפואהשכינה
.
(
להגלות ,לאברהם.
גם בחלוםיעקב בראשית כץח',יב-יז מזכיר,ת"א רק "מימרא" ו"יקרא" אולם
לא "שכינתא" .לאכן הספרי (במדבר פס'(קוט) המזכיר.אתהשכינה .בנושאאחרון
זה גם ההשוואה עם תיב"ע מאלפת .ת"אמביא:רקשנימונאיםתיאולוגים :מימרא
ויקרא .תיב"א -ארבעה .שניים שבת"א ונוסף עליהם :כורסייקרא (פס'יב,יז)
ויקרשכינתא(פס,טז).
.5שמות ל".ג .ובמדבר יץד.בקשתו של משה הראני נא את
כבודך (שמות ל"ג,יח) מתמיהה(,שהרי כל,ישהאל האולאתנבודה'לפנירדתהמן
(שמות ט"ז,י) ,ולפי .ת"א גם במעמד הרסיני ראו את הכבוד (שמות כ"ד,י).
לא פחות מתמיהה תשובת ה' שהיא ברובה,לאממזן השאלה(,שהרי משה לאביקש
אתפניה'.העיון בהוספוא של ת"א לתרגוםמלולימסייעלהבין את הפרשה לשיטתו
של התרגום ,תוך הכרת כמה מושגי עזר תיאולוגיים .בשמות ל"ג,יג מבקש משה
להכיר אתדרךה'ולפי ת"א הכוונהלדרךטובו של ה'; עלידי תוספת זאת נעשהפס'
יט' תשובה לפס'יג .בפס' יט מזכיר ה' שתיים ממדותיו "רחום" ו"חנון" .העולם
מתנהג בחנינה וברחמים ,אולםאין ה' מגלה,לפיאיזהקריטריון הואחונן ומרחם.
18א ההבדלבין הכבודוהשכינהאינומקביל לתיאוריה של "הקדוש" שפיתחר .אוטו .הnumen~-
של אוטו הוא המצוי שאינו נתפס ע"י החושים והמעורר את "אימת הנעלם" )Tremendum
.(mysteriumבתיאולוגיה של ת"א השכינההיא numenאולםאינה .tremendumדווקאהכבודהנראה
מעורר את האימה אויראת הכבוד ,בשעה שהשכינה הנעלמת,מןהראוילכנותה maiestas abscondita
( ,.
-הרוממות הנסתרת.
40
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
רב רפל
[]14
חלק של שאלתו של משה בדבר ה"דרך" לא זכה לתשובה .פס' כ-כג הם תשובה
לפס'יח ,והקשרביניהם מתבררע"י פס' כב .הדבר שמשה מבקש נקרא בלשונו של
ת"א "ראייתפניהשכינה" (פס'כ).מילוי בקשה ואתאינואפשריכלל .הוא,כנביא,
יכוללראותלבדו אתהכבוד.וה' מבטיח למשהשיעבירעלפניו אתהכבוד(פס'כב).
מידאחריהכבודיעבורה',כמובן שלא ה' בעצמו,כי אםשכינתו(ל"ד,ו).ביןמעבר
הכבוד שאפשרלראותו ומעברהשכינה שאי-אפשר לראותה,יושם משה בנקרת
הצ1ר ושם הואיתקייםע"י המימרה (פס' כב)וכךיוכל לראות את "מה שאחרי
ה'".כדי להתגבר עלהקשיים הפרשנייםוהתיאולוגיים של הפרשה,מכניסאונקלוס
לתוכה לא רק אתהמימרה ,הכבודוהשכינה ,אלא אףמונחיםהדשים"פניהשכינה"
ו"הנהגת הכבוד" ,שאינםידועים ממקום אחר .הוא מתעלם מהעקרון של שלילת
התנועה מה' (שמותל"ג,כב) ,הוא מתרגם אתכל אחתמהמלים פני ו-כפי בשני
אופנים שונים ,והוא מזהה את הכבוד עם השכינה.
מאמץ תרגומי פרשני דומה נחוץכדיליישב את הפסוקים יד-סו בשמותל"ג.
לפיהכתוב,דברי משהבפס'טואינםמובנים,אחרי שה'הבטיחלושפניוילכו.לדעת
רש"י משה אומר בפס' טו ,שבבקשתו בפס'יב התכוון ,למה שה' הבטיח בפס'יד.
אולםלפי אונקלוס דברי משה בפס' טו הם בקשה נוספת ,מעבר למה שה' הבטיח
בפס' יד ,בפס'ידה'הבטיח ששכינתותלך עם ישראל .משה מבקששהשכינהתלך
בקרב ישראל .לתוספת"ביננא"איןכל אסמכתאבכתוב.ה'מבטיחרק את הנאמר
בת"א לשמותל"ג,ג ,ומשה מבקש שה'יקיים אתשהבטיח בשמות כ"ה,ח.
פרשה אחרת בהנזקק ת"א להרחבתהמינוח,היאתפילת משה במעשההמרגלים,
ובעיקר במדברי"ר,יד.הכתובמונה ארבעהדברים בהםה' מגלה אתיחסולישראל:
( )1אתה ה' בקרב העם הזה;( )2אשר עין בעין נראה אתה
ה'; ( )3ועננך עומד עליהם; ( )4ובעמוד ענן אתה הולך
לפניהם ובעמוד אש לילה.
ת"א אינו מתקשה ב .)1(-לשון זאת מורה על השכינה ולכן התרגום הוא
"(ד)שכינתך שריאבגו עמאהדין" )4( .גםכןאינו מעוררקושי .עמודענןזההנזכר
גם בראשפ' בשלחאינוהכבוד .ההופעהשלוהיאפונקציונליתואינה מעוררתהוויה.
מכיוון שכך ,אפשר להבין את ( )3כמתייחס לענן שהיה מצל על העםמפני החום,
כדברי המדרש (סוכה י"א וראה ת"א ויקרא כ"ג ,מג))2( .מכיוון שהוא עוסק בדבר
נראה ,המזוהה מצד מה עם ה' ,הריהויכוללהיותמכוון רק אל הכבוד .אבל בת"א
בכל הנוסחאות הנוסח הוא "שכינת יקרך" -שכינת כבודך9ן.
19אולםייתכן שהביטוי עבר לת"א מתיב"ע ,שלשונו כאן דומה לשל ת"א ,ושהמונח "איקר
שכינה" (או "יקרשכינה")שכיחבו.ריבוימונחיםהמצויים בת"א בפרשיות אלהבלבד -שמות ל"ג
ובמדבר י"ד -מעורר את החשד שהתרגוםשלפנינו בא ממקור אחר מאשר התרגוםכולו .ואף ע"פ
שהחשד לא אומת ,הוא גם לא נעלס.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]15
:6ה.הי,ירהכ.י.ה קול"-:מי:מ רפא ,כבוד ושכ?נהלשלושתהפנים של
מזה .בשלםהנמוך נמצאת המימרה .כל
התוודעות' .לעולם,:מדורגים.זה
מםע:לי"
ונקציה.האלוהישבה,שבהיותהדבר,היינו
הנאמרעליהמעידשאונתושות,כי.לא
דיבורבלבד:,היאןמסוגלח'לפעויןפעולות2,הןמחוץלחוקיותהטבעית,גם שמהלקוח
משפתיום-יום שלבנ? :לא:כן~,,י:הכבון; בעצםהופעתויענ,משהההמכריזעליו
מי
אד
ומריתמהוא מעורה:תחושהחזותיתי,אבל התחושההיארק
שאינו מעולם המצ?אות:הח
לוואי'לחוויההנפשית שהוא מעורר .על~וצמתהחוויה אפשר ללמוד'מחלוםיעקב.
ה.
לאחר שהתעורר מחלום הסולם הכרוזל,שכבוד;ה' נמצא'באותו מקום (בראשית כ"ח,
טז) ,ובזה הוסבר הכל ו=.היראה ,התפילה והבטחון;,גם אצל הכבוד ,שמומעיד על
מעלתו .תפקידואינו לפעול ,אלא לעורר אתחוויתהכבוד.בלי שהוסבר במהחוויה
זאת מתבטאת בחיי הנפש :ובהתנהגות .השכינה הוא .הפן העליון שבשלושה.
התיאולוגיה העממית מזהה את"השכ?נה עם(.ה'.,מהישאינה עושה ביחס למימרה
ולכבוד .רוממותה היא כזאת ,שבן תמותה ,ויהא אפילו משה ,לאיוכל לראות את
פניה.מבלימשיםנוגעכאןאונקלוסבבעיותהתאריםהנסתהים .אםישפניםלשכינה
ואין בן.תמותהיכול להכירם ,כמה תארים יש לה' ,שאפולו צד כלשהו שבהםאינו
ניתן,להכהה ע"י בשר ודם? ת"א.מקפוד על ההפרדה השיטתיתביןהפניםהשונים.
לדוגמהדברים כ"ג,סוכי .ה' אלהיך מתהלך …ושב מאחריך הוא
.ויתוב.מימריה מלאוטבאלך" ,בהתאם
מתרגם" :אריה' אלהךשכינתיה.מהלכא.י
להגדרת השכינה והמימרה
.7שתי=תיאולוג?ות פילוסופיות ושתי תיאולוגיות
עממיות.
התיאולוגיות הפילוסופיות .ו2ל התקופה ההלנסיטית מתחלקות snw5קבוצות,
לתיאולוגיות אימננטיות ,המדגישות את הקירבה שבין,האל והיקום ,ולתיאולוגיות
טרנסצנדנטיות ,המדגישות את המרחקביניהם .לראשונותשייךהניאופלטוניזם של
פלוטינוסוהתיאולוגיההסטואית ,את השנתה ,הזקוקהתמידלמתווךביןהאלוהיקום,
מדגים פילון .בדומה לכך .מתחלקות גם התיאולוגיות ,העממיות לשני טיפוסים,
ושניהם מיוצגים ביהדות הרבנית .האחד קורא לה' "מקום"" ,שהוא מקומו של
עולם" שכל העולם נמצא בו ,ושהתערבותו שלה"בעולםהיאישירה ,ללא מלאכים
ומתווכים .היצירה הספרותית הידועה בוותר ,הכתובה ברוה תיאולוגיה זאת היא
ההגדה של פסך .לפי התיאולוגיה השנייה ,ה' הוא האפותיאוזה של מלכות ,וכדרך
המלך הריהו מסתייע במשרתים המתווכים בינווביןנתיניו .זוהי התיאולוגיה של
ת"א .לא כל המקבליםתיאולוגיה זאת הם בדעה אחתביחסלזיהוי המשרתים ,טובם
ותפקידיהם.
ג עשירות ועניות בתיאהר התיאולוגי.
ן המלאכים.
דממה לעמדתו העצמאית'2ל אתקלשבעבועיםתיאויג"ם הואעניי
:
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]16
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
המימרה,הכבודוהשכינהאינםישיםעצמיים .המלאכים ,בפרטבתיאולוגיההעממית
היהודית ,הם ישים עצמיים (סובסטנטיביים)',בעלי מידות משלהם ,המרכיבים של
הפמליה של למעלה ,מעין מועצה עילאית .תפיסה זאת של מלאכים עלולה לפגוע
בטהרת הרעיון המונותיאיסטי .בניגוד לתרגומים האחרים נמנע ת"א מלהכניס
מלאכים במקומותשאין הםנזכריםבפירוש בכתוב ,ואף לא במקומות כמו בראשית
ו' ,ב; דברים ל"ג ,ב-ג 20.בראשית ו' ,ב ראוי לתשומת לב,כילפי פשט הכתוב
בני אלהי ם אינםבני אדם ,שהרי הכתוב מעמיד את בני אלהים לעומת
בנות האדם ,ופירוש בני אלהי ם כמלאכים,יכול להחשב לפשוטו של מקרא,
ובכל-זאת ת"א מתרחק ממנוד.
גם דברים ל"ג ,ב-ג ראוי לתשומת לב ,כי פסוקים אלה הם חלק של שירה,
ובשירות אונקלוס מרחיב את התרגום ע"י הוספות מדרשיות .בתרגום פסוקים אלה
הואאינו כולל את המדרש הנזכר בתיב"ע ובת"י על התגלות ה' בהרסיניבלווית
מלאכים .וכן בבראשית ל"ג,י מכוון אלהים ,לפי פשט הכתוב ,למלאך .וכך
תיב"ע ופירש רש"י וראב"ע.
גם בשמות כ"ג ,כא מפחית אונקלוס ממעמדו האלוהי של המלאך הנזכר בכתוב
ע"י התרגום של כי שמו בק רבו " -ארי בשמי מימרה" .לפי הכתוב יש
משהואלוהיבאישיותו שלהמלאך ,אולםלפי ת"אאיןהמלאךאלאשלוחוהנאמן של
ה' .ייתכן ,שגם תרגום בי תי (במדבר י"ב ,ז) " -עמי" בא להרחיק מרעיון
הפנתיאון השמימי .ת"א נמנע גם מהשימוש ב"רותא דה"' אע"פ ש רוח
א להים נזכרת בתורה פעמים אחדות .אונקלוס מתרגם בד"כ את רוח
א להים " -רוה נבואה" ,פרט לבראשית א' ,ב ושמות ט"ו,י שהתרגום ע"י
"רוח נבואה" אינו מתאים לעניין.22
אין גם אונקלוס נזקק ל"רצון ה'" .פעמים אהדות מתרגם אונקלוס "לרעוא קדם
ה'" ,ואת ריח ניח וח הוא מתרגםתמיד "דמתקבל ברעוא" ,אולםבכלהמקרים
הנ"ל "רעוא"היאריצויולארצון (55סמ8ת11ע)עולא1ט,י)
" .רעוא דה'"ישנו בת"א
רק פעם אחת ,בבראשית כ"ד ,מב,והואלשון כבוד(השווהבראשית כ"ג,ח).ואפילו
בדברים ל"ג,טז הוא עוקף את ה רצון .התרחקות זאת משימוש ב"רעוא" בולטת
20פרטלשנימקיאות בראשית ט"ז,יד(ומקבילותיו בראשית כ"ד ,סב; כ"ה,יא)ושמיתד' ,כ"ד.
בבראשית ט"ז התרגום מוצדק ע"פ הפסוקים ז ,ט-יא .בשמות ד' מרחיק אונקלוס ,ע"י המלאך,מן
הרעיון שה' מתאנה לבריות ,ושביקש להמית את משה ללאציון חטא וללא אזהרה .וראה להלן.
. 6", Journ. 21ת )38ח 6! the eafly exevs~ of:Sons of~Ood 1ת]ת]ט8]8זי' חט6ת%8ס)1ע . 5.ק
. 60-71קק (of Jew. Studies, Voh 24 )1973(,מראהע"י מובאות מבך"ך שהיתהקיימת בתקופת
המשנה מגמהתיאולוגית אנטי-מלאכית ,שר' שמעוןבןיוחאימייצגהכדבריו בב"רט"ו" :רשב"יקרי
להוןבנידייניא …רשב"ימקלללכלמאןדקרילהוןבניאלהיא".
22גם רמב"ן לבראשית א' ,ב שאה ברוח אלהים את שוד החח .רש"י מפרש את הכשב
ע"י .fw~ov
בורך הטטמה ,ראב"ע –ע"י מלאה ךע' ע"י ~"1"1
יא
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]17
במיוחד לאור' העובדה שהביטוח "רצון ה'":,הוא'מהביטויים.השכיחים ביותר של
התיאולוגיה'העממ4תיהיהודיתל והוא;חוזר'פעמים'רבות:בתפילות'בנוסח"יהירצון
מלפני ה'"::ניתד:לשער,ןשבבחירוו[:מונחיו':היה אונקלוס מונחה ע"י שלושהסוגי
שיקולים :שיקול-ם תיוביימך 444לבחור'במונחים התואמים(לפי משמעם אתכוונותיו
התיאולוגיות של'.ת"א ,שיקולים :שלוליום ננ :להתרחק-ממונחים שהיו מקובלים
בתיאולוגיות אנטי-יהודיות',והשיקולהכללי של צמצום באוצרהמלים,המאפיין את
ת"א בכללו .זיהויים של המונחים אשר אונקלוס :נמנע מלהשתמש בהם מתוך
שיקוליםשליל"מ :נתקלבקשיים .ראשית:,לא ברורמתינערך נוסח ת"אשבידינו,
ולכן קשה לדעת ,אם משתקפותבו מגמותאנטי-צדוקיות (בהדגשתחיי העוה"ב)או
אנטי-נוצריות (בהימנעות מ',רוחא דה')') או אנטי-שומרוניות (בהימנעות מ"רעוא
דה'":.בעניין,זה ראה Samlirit~nsש ,Mac Donald, The Theology of 16עמ'
,124-123אואחרות':שנית ,לא'ברורמתיאונקלוס פוסלמונחמשיקוליםשליליים
מסוימים ,ומתי -4מתוראקונומיה כללית.
על הקושי הכרוך בהכרעה בין השיקולים ניתן ללמוד ע"י עיון בשימוש
ב"גבורתא" בת"א :גבוהה נזכרת בתורה(רקשתיפעמים בדחס לה' (דבריםג',כד;י',
יז) ,בשני המקרים בתור תואר .בספרות התלמודית והמדרשים "גבורה" היא אחד
הכינויים של ה' ("מפי הגבורה") .ח"א מגלה.נטיה ברורה לשימוש במלה זאת; 37
פעמים הוא משתמש במלה זאת בתרגום מקראות שגבורה לא נזכרה בהם .ניתן
לחשוב שת"א 'קרוב בעניין זה לספרות תקופתו; ולא היא .אין ת"א משתמש
ב"גבורתא"ככינוי ,בדומה לתושבע"פ ,ואףלאבמובן שלפןמפניוהאלוהייםבדומה
למימרה 11 .פעמים הוא .מתרגם ע"י "נבריא" את'רפאים,נפיליםוימים 6 .פעמים
הוא משתמש ב"גבורתא" להרחקת ההגשמה("ידה'") ,ופעמים אחדות -לפירוש
מקראותסתומים:ומליצותפיוטיות,סוגאחרוןזהמחייבבדיקה שלכל מקרהבנפרד.
בבראשית מ-ט ,ה תרגם 'אךח,י ם נ".-גברין" כדי להתרחק מטענת "פשיטא"!
ובהתאם.להמשךהפסוק .באותופסוק תרגם ח מ ס '-נ "גבורא" ,משוםכבודאבות,
בשמות י"ד ,כה כי ה' נלח ם 'ינ" -ארי דא היא גבורתאידה'" לשם ניתוק ה'
מהיקום החמרי ,בדברים ל"ג ,ג בידך " -בגכורא (אפיק ממצרים)" בהתאם
לדרכו לתרגם אתיד ה' ע"י גבורה (שמות ג' ,כ; ו' ,ד ,ה; ט' ,סו; י"ר ,לא).
בסיכום " -גבורתא" אינה מונחתיאולוגי בת"א .אדרבה .השימוש ב"מימרא"לפי
המובן שנותןלה ת"א עושה את "גבורה" למיותרת.ואכןבדברים ל"ג,גבוודאיהיה
מתאים לומר "במימרך" אלמלא המלה בי דך .73
23
אופייני לגישתם של חוקרים ,אפילובניזמננו לתיאולוגיה של התרגומים הוא מאמרו שלא.
מרמורשטיין 0. 10, ox.Univ.א The olaRabbinic Doctrine 0] God (Jews 0011. Publications,
(ך .Press )192בפרק (The Rabbinic Synonyms 0] Godמונה מרמורשטיין 91שמות תארים
וכינויים שבהםציינו חז"ל את ה' .אין הוא מזכיר כלל את "מימרא" ואינו נזקק כלל לתרגומים,
44
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]18
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
.9העצמים האלהיים (הר ך ,בית ה'
מסח.שיטש של ת"א
"
ד
כ
ו
בתרגוםסמיכויות ,בהן הסומך הוא "ה'" והנסמך –עצם חומרק~מונחת כנראה
ההשקפה התיאולוגית של התרגום בדבר הניתוקשבין ה' והעולם החומרי .רשימת
הסמיכויות שאונקלוס מתרגמן ללא שינוי לעומת אלה ,המתורגמות תוך סטיה
מהתרגום המילולי רומזת לפתרון .ללא שינוי מתורגמים( :א) מושגים :ברכת ה',
ישועת ה' ,מעשה ה' ,דבר ה' ,חרון אף ה'; (ב) עניינים של קדושה ,מופשטים
וחומריים :תורת ה' ,משכן ה' ,מזבח ה' ,מצות ה' ,שבתות ה',מועדי ה'ןשמן משחת
ה'; (ג) עם ישראלבזיקתו אל ה' :עדת ה' ,קהל ה' ,צבאות ה',ידיד ה' ,עבד ה'; (ד)
עניינים תיאולוגיים :יקרא ,מימרא ,שכינתא ,שם ה' ,וגםגן ה' (בראשית י"ג,י),
שהרי הכוונהלגןהעדן .אונקלוס סוטה מהתרגוםהמילוליומוסיףדברים משלו( :א)
כדי להוסיף "יקרא" (במדברי' ,לד) או "מימרא" (ויקרא ח' ,לה) ,וע"י זה לגרום
לניתוקבין ה' והעולם החמרי; (ב) כדי לתרגם סמיכות של שתי מלים ע"י משפט
שלם ,וע"י זה להציג את הסמיכות כמקרא קצר ואת העצמ החומרי כחסר תכונות
אלהיות אי ש ה אלהים (דברים ל"ג ,א); בי ת אלהים (בראשית כ"ח,יז,
כב); בי ת ה' (דברים כ"ג,יט); ה ר ה אלהי ם (שמותג',א); ה ר ה' (במדבר
י' ,לג); מטה אלהים (שמות ד' ,כ).
0נ השמטות –בין תיאולוגיה ונוסח.במקושת רמם בת"א
עתן היה לצפות ל"מימרא"" ,יקרא"" ,שכינתא" או "קדם" –ואינם" .תכה
שהסיבה נעוצהברשלנית המעתיקים .מכיתן שמלים אלהאיל בתורה ,אםהובמטו
בהיסח הדעתע"יהמעתיקים ,לא עמדוהשומעיםעל ההשמטהוכתביהידלאתוקנו.
וייתכן גם ,שהעורכים הראשונים העדיפו שיקולים סגנוניים על דיוק תיאולוגי,
והשמיטו אתהמליםהחוזרותבאותופסוק .התרגומיםדלקמןמדגימים אתהתופעה.
א) השמטת "קדם" אחרי "קדם"
.1בשמות י"ס ,ה ת"א :והיתם לי סגולה
בעזרת "קדם" :ותהון קד מי חביבין
אבלבביטוי כמעט זהה
'
ה
דברים ז'1 ,כי עם קדוש אתה ל אלהיך ….להיות ל 1לעם סגולה
1
ארי עם קדיש את קד ם אלהך ….למהוי ליה לעם חביב ,תורגם ל ע"י
"ליה"
.2בדברים ט' ,כ ת"א :ובאהרן התאנף ה' מאד
ע"י "רגזמן קדם" -ועלאהרן הוה רגז מן קד ם ה' לחדא אבלבביטוידומה
בפסוק שלפני הנ"ל
כי יגורתי מ פני האף והחמה אשר קצף ה'
י רמ ה'
ת"א :ארי רחלית מן קדם רבא וחמתאד
ולא תרגם "רמא וחמתא די הותק מן קדם ה'"
45
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]19
ב) ביחס לשימוש חוזר ב"מימרא" מחליט אונקלוסלפיהעניין אם להשמיט את
השני או הראשון.
.1בדברים ל"א,ו ה' אלהיך הוא ההולך עמך
מתרגם אונק' :ה' אלהך מיס רה מדבר קדמך
אבל בדברים ט' ,לא :הו א העובר לפניך אש אוכלה
אונקלוס משמיט את "מימרא" הראשון :הו א עבר קדמך מי מרה אשא אכלא
.2בדברים ל"א ,ו ,ח ישנם שניניבים שת"א נוהג להוסיף להם "מימרא":
ל"א,ו:ה'אלהיך הו א ההולךעמך
ר אלהיך מי מרה מדבר קדמך
ה
י
ה
י
הוא
עמך
ל"א ,ח :וה' הוא ההולך לפתך
וה' הוא מדבר קדמך מימרה יהא בסעדך
כלומר ,אונקלוס מחליט איזה משףהביטויים זקוק יותר ל"מימרא".
ג)הבדלי נוסח בכתבי-יד ודפוסיםישנים מעידים עלשיבושי המעתיקים וגם/או
מבוכת העורכים.
'
ה
ה
ו
צ
י
מה
לכם
במדבר ט' ,ח ואשמעה
)1ואשמע מה דאתפקד מן קדם ה' עלדילכון
)2ואשמע מה דיפקד מימרא דה' עלדילנון
נוסח )2נמצא רק בדפוס בומברגי רע"ו-רע"ז ובתיקוני כ"י Solgerמס' 2בעל
ניקוד טברני.
.11מדו ת ה'
א .צדק .תארי ה' מנסים להתקרב להגדרת מהותו שלה' ולרמוזלדרכים אשר
בהם הואיוצר קשר עםהבריאה.המידות ,לעומתזאת,מגדירות אתדרכיהנהגתו של
ה' בעולם .סיפורי התורה ומצוותיה מדגימים מידות אלה למעשה .ת"א וסטיותיו
מהתרגום המילולי הם תרומה חשובה להבנת תורת המוסר העממית של היהדות
בתקופת חיבורו של התרגום .התרגום מגלה רגישות רבהיותר גדולה לצדק מאשר
לרחמים .בשלושה מקומות בתורה נצטוו ישראל להשמיד עם עמלק ,שבעת העמים
ומדין .בכל המקומותשעניינים אלהנזכרים (שמותי"ז; במדבר ל"א;דבריםכ' וכ"ה)
אין בת"א כל סטיה מהמלוליות בכוון מידת הרחמים .אבל בשאלות שלגמול ושל
צדק הוא סוטה מהתרגוםהמילולי ומדגיש את הצדק .מפשוטו של מקרא בבראשית
י"ח ,כה משתמע ,שאלמלא אברהםאבינו,היה נעשהעווללצדיקים שבסדום.לפיכך
מנסח אונקלוס את התרגום בדרךשהיאהיפךתכנו שלהכתוב.לפי ת"אמובןהפסוק
הוא:מכיוון שה' הוא שופט של צדק שלכל העולם,אין ספק שגםבאנשיסדוםינהג
כמשפט.לפי התרגום לא היה צריך אברהם להתחנן ולהתמקח עם דעת-עליונה -
דבריוהיומכוונים לדעתעליונה.לפי ת"אאיןה' שופט משפטקוקלטיביואינופוגע
בצדיקים בעוונות רשעים,בין שהרשעיםוהצדיקים הםבניעיר אחת,ובין שהםבני
46
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]20
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
משפחה אחת .ההוספה סמויף ת"א לכתש ,15ך עון …רבעונם (רמות
כ/ה) " –.כדשחלמים בתאלמחטי בתר אבהתהץ" ("כשמעסואבותיהםבידיהם"
-סנהדרץ כ"ג ק ,משנה את תוכךהמוסריוסלהכתוב .אותו'פיק%מוסרימביאאונקלוסלתרגוםדבריםז',יבניגוד לפשטהכתוב .הכתוב מדברעלעונשו של הרשע,
התרגוםעלשכרו.
דוגמה לתרגום בו הצטרפו ההקפדה על הצדק וחומרת הדין הוא התרגום של
והוקע א1תם (במדבר כ"ה ,ד) .הכתובאינו מוכיר משפט .לכן ת"א מוסיף
"ודון" .אבללגבי עצם העונש,גם אונקלוס כותב "וקטולדחייב קטול".24בכךרומז
ת"א למדרש המובא ברש"י והמצדיק את המקרה.
ב .עוכר ועונסז –חיי העולם הבא .הענשת הבמם על חטאי
אבותיהם היא תשובה לסאלת "רשע וטוב לו" .צמצומו.סל העומם לבתם חוטאים
בלבד ,מעוררת את השאלה מחדש .התשובה לשאלה -המשפט והגמול שלאחר
המוות.לרעיון זהאין רמז בתורה ,בת"א הוא מהווה השלמההגיונית.כדילהכניסו
לתרגום,אין אונקלוס נרתע מתרגום שהוא היפוכו של הכתוב .בדבריםז',י מדובר,
לפי פשוטו של כתוב ,בעונשהצפוי לרשע אל פני,25 1היינובעולםהזה.הסיפא
של הפסוק מדגישה אתהתכיפות .אולם ת"א כאן הואבחינת מגלהטפחיים ומכסה
טפח .ה' משלםלשונאיובחייהם ,על מעשיהםהטובים שהםעושים,כדילהאבידם.
להאבידם מתי? בחייהם לא ,שהריאז הםנהנים משכר מעשיהםהטובים.הוי אומר,
לאחר מותם,בעולםהבא .אלא שמלה אחרונהזאתאינהבתרגום .בדרךזאתשלרמז
הולךאונקלוסגםבויקרא י"ח ,ה וחי בהם,והוא מתרגם"יחיבהוןבחיי עלמא"
התוספת של"בחיי עלמא" רומזתכמובןלעולם הבא,שהריאיןחיינצח בעולםהזה,
ולא עוד אלא שאילו התכווןלחיים נצחיים בעוה"ז היהצריך לתרגם "לעלם" כמו
בראשית ג' ,כב .כך נוהג אונקלוס גם ברמז השלישילחיי העוה"ב .בדברים ל"ג,ו
מתרגם אונקלוס את הטאוטולוגיה יחי ר א ובן ואל ים ות "-יחיראובן
בחיי עלמא ומוחאחנינא לא ימות" .מתוך התוספת "מוחאחנינא"הננולמדיםשחיי
העוה"באין בהם מיתה.
דברי ת"אלויקראי"ח,הודבריםל"ג,ו משמעם ,שלאכל אחדזוכהלחייהעוה"ב
אלא ,כדברידניאל "אלהלמייעולם ואלה לחרפותולדראון עולם" (דניאלי"ב,ב).
המיון הוא תוצאה שלדין .הדין נזכר כת"א פעם אחת ונרמז פעם אחת ,וכנראה
הכוונהלשניענייניםשונים .בבראשיתד',ז מתרגםאונקלוס ו אם ל א תי טיב
לפ חח חטא ת רובץ " -ואם לא תוטיבעובדךליוםדינא חטאהנסיר".יום
24בשמות נ"א,יג ת"א אנה " -אתמסר" ,כלומר -הוסגר (ר' ת"א דברים כ"ג ,טז) בכך
רומז ח"א למדרש המובא ברש"י והמצדיק את המקרה.
25כוונת הביסף ,ע"ס איוב ב' ,ה -מיד.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
תשרי-כסלו תשמ"א
תרגום אונקלוס
התיאולוגיה
י
ש
דין זה הואאולייוםדינוהאישי שלנכלאןם6ן :בבמדבה כ"ד ,כג מתרגם אונקלוס
ן]21
הווי מ"י דח.י ה;'נמש,ו מו א ל,לה='"גילחייביא.דייחון כדיעביד אלהאית
אילין" .כאןבלי ספק הכוונה.למשפטקויקטיבי של ההשעים באחריתהימים.יהיה
זה משפטבעוה'.ז ואלה מהרשעים אשר;דמותו לפנ?:המשפט; לא יובאואליו.
ג .ת ש1בה .פרשת מדום ועמורה מגלה לא רק שאין ה' נפרע מהצדיקים על
עוונות הרשעדמן אלאי שגם;לרשעים הוא פותח..פתח'תשובה .רעיון התשובה נובר
בתורה בשני.הקשבים ;בלבד.יכתשובה,אישות -בקשר לקרבנות (במדבר ה'),
וכתשובה ציבורית ,7בקשר_לגלות(,דבריםל') .אונקלוס מכניס לתורה אתרעיון
התשובה האישית ודווקא בהקשר לרשעים,הגדולים'ביותר =קין (בראשית ג' ,ז),
דורהמבול(בראשיתו',ג),ואנשיסדום(בראשיתי"ח,כא).
יהיו'אשר ?הוו המרכובים-הפסיכולוגיים וההתנהגותיים של התשובה ,דבר אחד
ברור -להאפשהות לכפרעל החטא ולבטל את,העונש עלידי תשובה בלב ,בקרבן
ובמעשה.מתוקן ,היא חלה"שגומל ה'.עם,הבריות:
ד .ה' מ טיב לבר?1ת .,ואכן ,בשורהעול מקראות סוטה אונקלוס מהתרגום
המילוליכדי ללמך שה' מטיב.לבריות .כשאונקלוס מתרגם פרשה של פורענות הוא
לפעמים מהכך את,הביטוילהארמי לעומת'העברי .כגון במדבר ט"ז ,כו תספו -
ת"א "תלקון" והוציא אתל.איום המיתה;(וכן :בבמדבר ל"ב,יג 1יניעם -ת"א
"ואחרינון" -ך עכבם,ציון רק את.השהייה הממושכתולא את הטלטול הקשה ממנה
(וראה רש"י במדבר ל"ג; א);;
במקומות אחרים ,שבהם לא.הוזכרה בפירוש טובתם של ישראלמוסיף ת"א את
עניין הטובה,כגוןויקרא ב"ו ,ט הפניחי אליכם " -אתפניבמיסרילאוטבא
לכון" ,במדבה ?'לט 1נזכר תם = ת-א"ויעולדוכרנכוןלסובא" .ואםכלישראל
כך ,אבות.
האומה לא כל שכן..בשמותל"ג ,כב ושכנתי כפי מתרגם ת"י
כפשוטו "ואטיל.את ידי" ',אבל .ת"א ותיב"ע מוסיפים טובה ומתרגמים "ואגין
במימרי" .וכן(בבראשיתז'; טזהופך ת"א(,וכן תיב"עות"י) את העובדהויסגדר
ה' ב עדו למעשה חסד ומתרגם "ואגין ה' עלוהי".וכן באברהם בתרגום הכתוב
הסתום בראשית כ',יג ויהי כי התעו אותי א להי ם סותר אונקלוס את
הכתובבתרגומו,כדילהרחיק אתהרעיון שה'עלוללהתעות אתאברהם.שהריאפילו
עבד אברהם ידע,טהדרך ,סנחהך ה' היא דרך נכתה אנכי בדרך נחני ה'
(בראשית כ"ד,כז) –ת"א "אנא באורח תקנא דברת ן" .זיהף פעולתה' עם טובת
הבריותמגיעלידיכך ,שאונקלוס מתרגםבלשון של הטבהגםכתוביםשאינםרומזים
לכל פעולה כלפי הברשת כגק ושב מאה ריך (דברים כ"ד ,טה " –תתוב
26אםי19ה דקה למקש משותף של ת""ע ~ת"א כפסה,הרי מדברת של תיב"ע "ואם לאתיטיב
עובדך בעלמא הדץ*ום דעא רבה חטאך נסיר" ג"כ;ראה ,וטהכחנה*ום הדץ האישי'טל כל אדם
אחרימותה
48
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]22
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
מימרה מלאוטבא לך" ,ולא חלק להם (דברים כ"ט ,כה) –ת"א "ולא
אוטיבא להק" .אולםפעמים אחדות"רמות מ ,ה; ל"ד,יד;דברים ד'יכד; ה /ט; ר,
טה מוצג ה' כ אל קנ א .תוארזה מגד אתהתיאולוגיה'2לאונקלוסוהוא נהגבו
בדרך שנוהג בצלם אלהים ,המפריע מבחינהתיאולוגית -ואינו מתרגם ,לא
אל ולא קנ א.
נ תיאודיציא ה .תר הכתש כל ארחות ה' חסד ואמת
לנוצרי בריתו ועדותיו (תה ים כ"ה,י)הם סיטם מות להשקפתושל
אתקלש על
העה"ע"יה /הודיעני נא את דרכיך ואדעך
ה)נה
י -ת"א "היעף כאן את אורה טובך ואדע רחמך" .27גם כאשר
~רמות ל"ת ע -
סרעפת באהלעולם מאתה',היא מכתנתלטובתהברעת .בבראשית מ"א,לב נכון
אק אוהלוס מתרגם "זמק" כבשמות ל"ד ,ב ,ואף לא "תקיף" כתיב"ע,כי אם
"תקין" ,כמו שהוא מתרגם ועשית הישר והטוב (דברים ו' ,יח) -
"ותעבד דכשר ודתקן".בבמדבר י"ח,א תשאו את עון המקדש אין ת"א
סותרבפירוש אתהכתוב ,אולםהוא משנה אתהאווירה מחומרהלבשורהטובה.לפי
הספרי נדרשוהכוהניםלהזהיר את ישראללא לקרב לקודש,פןיענשוכדרךשנענשו
קרח ועדתו .אולם ת"א המתרגם ת ש או " -תסלחון" הופך את הפסוק לבשורה,
שישנה דרך בהיכולים ב"י להנצל מפרענות ,הכוהנים ידאגו שההדיוטות לאיבואו
לידי חטא (וראה רש"י לשמות כ"ח ,לח ד"ה ונשא אהרק).במידהגדולהיותרמשנה
אונקלוס האווירה מקדרות לשמחה בשמות כ"ד,יא .הכתוב רומז שאציליב"י לא
נענשו,הרי שחטאוונתחייבו,וכן תיב"עוכן דרשו חז"ל במדרש (תנחומא בראשית
רבה ,פרשה ס"ח) אולם אונקלוס הפך בתרגומו את כל התיאורלתיאור של שמחה.
אצילי בני-ישראל כלל לא נתחייבו; אונקלוס משתמש בלשון "נזקא" ,שאיןבוכל
רמז שלעונש,ממילא גם לא -של חטא .כלהתמונההיאתמונה של שמחהרוחנית
טהורה,ללארמזלאכילהולשתיה.
.12בין האדם וה'
א .אהבה ,יראה ,עבודה .מחסי בס אדם האהבה היא כימי מסכם
לרמאות החעב"ם בק תשא והמושא ,ה רא ה מבטאת את
הרתיק –
ינהגות ,ללא רמז לרגהשרות
ילווים אותה.
עמ
תיה
יחס רגשי ,לעומת עב1דה המציינת הת
אולם כשהתורה משתמשת במלים אלה בקונטקסט דתי" ,עבודה" היא המונח
התיאולוגי בעל המשמעות הכלליתביותר .הואהביטוי הבלעדי כמעט של היחסבין
עובדי אלילים לאליליהם .כשהתורה מזהירה מפני האלילות ,היא מזהירה מפני
עבודתאלילים ,רק לעתים רחוקות -מפני יראתם ,ואף פעם לא -מפניאהבתם.
לא כן לגבי היחס אל ה' .התורה מזרזת את האדם ,בפרשיות מרכזיות -עשרת
27א1נקל1ס לא תרגם 1אדעך כמשמעו ,כי אי אפשר להכיר אח ה' .אולם סיבה זאת אינה
מסבירה מדוע שסיף דווקא "רחמך" ,ולא למשל" ,חוכמתך".
49
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]23
הדברות ופרשיות "קריאת "9DWלאהוב אתה' .עבודת ה' נזכרת גםהיא ,כאהבה,
אולם הרבה פחות מאשריראתה' .יראתה'אינהמציינתרתיעהמפניגדולתו ,אלא
הן התנהגותוהןיחסנפשיחיובי.על-ידיהעקידה מתבררלכל,כי אברהםהואיירא
אלהים" ,אע"פ שבאותה פרשה לא נזכר כלל ,שאברהם פעל מתוך פחד.
מרכזיותו של מושג היראה הולכת וגוברת בימי בית שני ובספרות התנאית
והתלמודית.שני הנביאים האחרונים,חגי ומלאכי,מזכירים יראת ה' ועבודתו ,אבל
לא -אהבת ה' .בספרות התלמודית יראת-ה' או יראת-שמים ,זהה עם התנהגות
ן כלל רמז לצד האמוציונלי.28
בהתאם להלכה ,וברוב האזכוריםאי
העדפה זאת שליראת ה' לעומתעבודתו ,ושלשתיהן -לעומת אהבתו,ניכרתגם
בת"א.אין אונקלוס כותב בתרגום לשון של אהבה ,אםאין לשוןזו נזכרת בכתוב.
לעומתזאתהוא מרבהלהוסיףלשון שליראה (33פעמים)ופחותמזה שלעבודה (12
פעם) .על העדפה זאת אפשר ללמוד מפסוקים ,בהם התרגום בלשון יראהמתמיה.
בתרש"ח,כאתה אלהיך תירא אותו-תעבוד ובו תדבק.
הדעת היתה מתנת שיתרגם את מליצת תדבק בלשת של אהבה, ,טהרי יראה
ועבודה נזכרו בפסוק ,ואונקלוס משתדל לא להביע פעמים אותורעיון בפסוק אחד.
אבלאונקלוס תרגם "ית ה' אלהך תדחל,וקדמוהי תפלח ולדחלתיה תקרב".הוויתור
היחיד ,לשם המנעות מחזרה היא לשון "תקרב" .בדרך זאת מתרגם אונקלוס גם
דברים י" 4ה .וק דברים ב"ס ,ת לבבו פונה מעם ה' אלוהינו
ללכ ת לעבוד ….גםכאן הדעת נומת,שמכיל 'כהקפאוטל הפסהשנסקת
בעביה ,גם לבבו פונה מעבודת ך .אבל אתקלש תרגם "לבש פף שמא דץ
מדחלתא דך אלהנא למהך למפלח."…
על המשמעהתיאולוגי שליראתה' בת"א אפשרלעמודגםמתוך ת"א לשמות ט/
ל טרם תיראון אץ אתקלש מתרגם ע"י רחל מ אם ע"י "עד כען לא
היה אוקלוס מתרגם ע"י דחלהיה נראה
אתכנעתק" .הסיבה נראית ברורה:
שפרעה ועבדם הםיראי ר ,ודבר זה איט נכק .הם רקיראים מפורענותה פחדזה
איש "דחלתא דה'"".
איי
28דימה לעמדתבעלי מדרשמאוחיםליחס שבק אהבתה' מצד אחד ,מראתו ואהבתו מצדשי,
ניתן לראות בתרגום שיר השירים ה ,ח-ט :אמרה כנישתא דישראל :אשבעית לכון נביאיא בגזירת
מימרא דה' …חויאוקדמוהי דמרעיתאמן חבת רח מוהי אנא.ענונביאים ואמרולביתישראל:
אירן אלהה את בעיא למפלח ,כנשתא השראל …וא דץ את צמא למדחל " …בשעה
שכנסת ישראל מדברת בלשת של אהבה" ,מלמרם אותה שיאי ישראל לעבוד את ר ליראה אותה
29במקומות אחדים קשהלהבין אתסיבת ההכרעהבין דחלופלח ,כאשר אף אחדמשניהפעלים
אינו נזכר בכתוב .לא ברור )1( :מדוע תרגם בבמדבר י"ד ,כד נימלא אחרי " -ואשלם בתר
ויחלתי" ובאותו פרק פס' מג שב תם מ א ח רי ה' " -תבתון מבתרפולחנא דה'"; ()2מדועתרגם
בשמותי"ט,ד 1א בי א א תכ ם אלי " -וקרביתיתכוןלפולחני",וכיסויזהה כמעטדברים ד,כ
1א תכם לק ה ה' " -תתכוןקריבה' לדהלתיה".ואכן במספרמקומותקיימיםהבדליםביןכתבי
50
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]24
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
ב .תפילה.אין בתורה מצווה מפורשת שלתפילה,ולפי פשוטו שלכתוב,אין
התפילה תופסת מקום חשובבפעילותהדתית שלהאבותושלדורהמדבר.התפילהגם
אינה מונח הלכי אודתי ,אשרבומציינים תמיד פעולה שלפניה לה' ,שליחיד או
רבים ,בקשהאותהילה .פעולתתפילהנזכרתבתורה 7פעמיםבלבד,וכנגדזהעתירה
9פעמים ,צעקה ,6 -תחינה ,קריאהויחול פעם אחת ,ו"שמיעה בקול" במובןשלהיענותלתפילה 10 -פעמים .בת"א לעומתזאת משמשבקביעותפועל אחד -
צל"י,סימן להתמסדותה של התפילהבהיים ובמחשבההדתית .אולם אונקלוסאינו
מסתפק בתרגום ע"י צל"י של 35ענייני התפילה שבתורה .השורש צל"י מופיע
בת"א 58פעם .בחלק מ 23-המקראות הנוספים ,אף שלא נזכר בהם לשון תפילה,
עניינםענייןתפילהכגון א פ ר 1ש כפי אל ה' (שמות ט' ,כח)ואונקלוסיכול
לראות את לשון הכתוב כניב מקראיטיפוסי ,המבטא רעיון ע"י תמונה המתיחסת
לגופו של האדם .אולם בחלקמן המקראות,כגון הרימ1תיידי (בראשיתי"ד,
כב) ח"א "ארימיתידי בצלו" ,התרגום ללשון תפילה חייב להתמיה .אין ספק,
שלאונקלוסישענייןלהציג אתאישיהתורהכמתפלליםועל-ידיזהלהעלות אתערך
התפילהבעיני הציבור.
.
ה
ל
י
פ
ת
ה
ס
ו
ל
ק
נ
ו
ראשית ,משתדל א
ה
ת
ו
ל
י
ע
י
של
להדגיש את
אונקלוס נמנע
מלהשתמש בלשון תפילה ,כשאין התפילה מתקבלת .בתפילת משה בדבריםג' ,כג
הוא מתרגם 1א תחנן " -וצלית" .אולם בפס' כואינו מתרגם 1ל א ש מע
אלי -ולאקבילצלותי ,כדרך שהוא מתרגם במקומות אחרים(כגון בראשיתל',
יז ,כב) .וכן בשמות ב' ,כג-כד; ג' ,ז הוא מתרגם שוע תם ,נאק תם
וצעק תם ע"יקב"ל .אולם בבמדברכ',טזודבריםכ"ו,ז ,שבהם נאמרשה' שמע
את הצעקה וגאל ,מתרגם אונקלוס את אותוביטוי ע"יצל"י .רק בדברים א' ,מה
מציין אונקלוס שה' לא קיבל תפילה.
שנית ,התפילההיא מתנה שנתן הקב"ה לעם הנבחר ,זרע אברהם .עד אברהם לא
נמצא אדם בתורה שהתפלל .אכןבדורות הראשוניםהיתהקיימתתפילה ,אולםבימי
אנוש "חלובני אנשא מלצלאה בשמא דה'" (בראשית ד' ,כו)וכךהיההעולם שומם
עד שבא אברהם וחידש את התפילה.30
מאברהם ואילך התפללו שלושת האבות ,ולאחר מכן -בני ישראל במצרים,
ובעיקר -משה .אונקלוס מדגיש ,שגם נשים התפללו ולא רק אלה שנזכרו בתורה
בפירוש כמתפללות ,אלא גם הגר (בראשית ט"ז,יא) .'1לעומת זאת ,נמנעתתפילה
י
ד שונים .כבמדבר י"ד ,מג מתרגם כ"י ששון 282
דפוסים ספרדיים ) Ixarו" (Complutensis~-דחלתא" במקום "פלחנא" שבנוסחאות האחרות.
30על קיומה של מסורת בדבר ערכה של תפילת האבות אפשר ללמוד גם מתר' תהלים כ"ט.1,
31שמע ה' אל עניך (בראשית ט"זיא) ת"א"ארי קבלה' צלותך" אע"פשככל הפרשה
לא נזכר שהגר התפללה.
" -דחלתא" ,וכן בדברים י"ג ,ה נמצא בשני
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]25
מנכרים :כנגד הגר',שאונקלוטמיחס:לה'תפילה ,אע:פ שלא'הלשון ולא הסיטואציה
מחייבים זאוק'עומד'אליעזר'(בהאשיא;כ"ד;יב–יד):שהכתומטביא'אתתפילתו,ואין
אונקלוס משתמש נלפיו' בלשוןן:תפולהיכלל.ןופהעהן:כנראה,ידע שאפילת עכו"ם
חסרת.ערך',שהרי'הוא:אומר לאהרו7שולמשה
י"ב ,לב) ,אבל'לפי
.שיברכוהו(.שמו"
שלישנת.,אונקלוסינוטל.טן,התפללותיאחאופייןהתיעלתי'.אמנם.,רובהתפילות,גם
בת"א הן תפילות,בקשה ,אולמיבתפילות'האבותי'עניין,הבקשה לא נזכר בהן כלל
(בראשיתיגב;חןי"ג,ד)כ"א;.לג; 'כפד ,סג).כ)'ו,כה))וכןבתפילת משה(דבריםל"ב,
ג) .ואף-בתפילת'הנשים'(שמות ל"ת; .ח) לא'נזכר_עניין הבקשה כלל.
עניין התפילה .מקבל תוספת משמעות.ע"? השוואתו עםעניין הקרבנות .לדעת
אונקלוס גםלעניין.הקרבנותיש.היסטוריה,.מאזיימי.נח פסקו הקרבנות,ולא נתחדשו
ןאונקלוסמיחס להםחשיבות מעבר
עדלעקידה~ו .אולםבפרשיותהקרבנותעצמןאי
לנאמרבתורה.ייהכ7ישגםביחסהנויטילי:לקרבנות ,בהשוואהליחסהחיובילתפילה,
יש':סימן' שת"א.,כפי שהוא'בידנו ,נתחבר אחרי החורבן.
,
ה
נ
ש
מ
ה
ג .תלם ור תו רה .כפישניתן לצפות בחיבוריצוגי מתקופת
ת"א
מדגיש אתחשיבותלימודהתורהע"יהוספותתרגומיותהןבסיפוריהתורהוהןבחלק
תפקיד:מרכזיבעניין זה)ממלאת'דרועית,ה':.וזרגום "דרש" לארמית הוא "תבע".
מה תובעים? התרגומים השונים:חלוקים:בנקודה זאת.:
סתמיתביותר מתרגם
בצורה'
תיב"ע למל"ב כ"ב ,ח "פתגמא".אולם ברוב המקראותניתן'להכיר שלוש דעות
אחרות .המתרגם שלתהליםנוטהלשיטתו שלת"א:ומתרגםעלפירובע"י"אולפן"
(תהליםי"ד;בן ל"ד ,ה; ס"ט,ללג) .המתרגם שלנביאיםאחרוניםנוטה עפ"רלהוסיף
"דחלתא" (ישעיה נ"ה,ו; ס"ה,י; צפניה א',ו) .תיב"ע:לתורהמוסיף פעם"רחמין"
(בראשית כ"ה ,כב) ופעם תשובה (שמות ל"ג:ז).ל ת"א ,לעומת זאתמוסיף בשניהם
"אולפן"" .אולפן" זהשני מובנם לו(.:א) הוראה והדרכה התנהגותית; (ב) תורתה'.
בבראשית כ"ה ,כב הכוונה היא ל(א) ,נפס' 'כזגטם -נ בלי ספק'ל(ב) .גם הפועל
"יסר" מובנו "לדעת" ת"אע"ילימוד ,גם כאשרניתןלהבין אתהכתובבדרך אחרת.
בדברים ח' ,ה מתרגם אונקלוס את "יסר" ע"י "אלף" .אבל תיב"ע מתרגם ע"י
32ענייןזהאנולמדים מדרךתרגומו של אותוביטוי :בראשית "4ב ,ח ויק רא בשם ה' ת"א
"וצלי בשמא דה'" ,וגם בבראשיתי"ג ,ד ויקיא
שם אברהם (בשם ה' ת"א "וצלי תמן
אברהםבשמאדר",ובבראשיתכ"א,לג ויקרא שם בשם ר אל עולם ת"א"וציתמן
בשמא דה' אלהא דעלמא" .אבל בבראשית כ"כ 7,ויקרא אברהם שם המקום הנבוא
ה' יראה'ת"א "ופלחוצלי אברהם תמן באתרא ההוא" .החוספח"ופלח" אקלה כלאחטהבכתוב.
יתרעל כךהן בברית בץהבתריס.הן בברית עם אבימלך אץ אתקלוס שכתמור בלשק פלח אוקורכד
הטוב בנראשיתל"ג,כשתרגם ויקרא לו אל אלוהי ישראל "ופלחעלוהיקדםאלאלהה
דישראל" אע"פ וטלאת אעה שתה מהנאמר באברהם.
52
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
לב רפל
[]26
"מקד" ,כלומר לא בדיבור ,כי אם בכוח32א .גם בדברים כ"א,יח ת"א ויסרו
אותו " -ומלפיןיחיה" .אבלבסנהדרין ע"א ,ע"ב; אמרו,שהכוונהלמלקות.
.13אפיו הכללי של ת"א בהשוואה לעולמם של תנאים
ולתרגומים הארץ-ישראליים.
המעיין בספרות המתארת את עולמה הרוחני של היהדות בתקופת המשנה
והתלמודים,ואףבמשובחים שבהם,אינויכול להשתחרר מהרושם ,שהדעותהמוצגות
בהםאינן משקפות כלל את ייחודם הרעיוני של התרגומים בכלל ושל ת"א בפרט.
במאמרו על תורת האלהות של חז"ל אין א .מרמורשטיין מזכיר את "מימרא"
המופיעה בתרגומים בלבד .33שכסר המתאר את חוסר ההקפדה ואת הרשלנות של
חז"ל בשימוש בעקרונות תיאולוגיים ,34אינו מתייחס כלל להקפדתו של ת"א
בשימושבמונחיםתיאולוגייםבסיסיים -ה' ,אלהא,מימרא,יקרא,שכינתא.מור3',
דן בתיאולוגיה של התרגומים ,מתוך התעלמות גמורה כמעט מההבדלים במשמעם
התיאולוגישלמונחיהיסוד .קאדושין36טועןללאכלרעיה,שהמונחיםמימרא,יקרא
ושכינתא הםכינוייה' ,כמו "מקום" או "הקדושברוךהוא" .אורבך,37בדיונובמושג
השכינה בספרות חז"ל ,מדגים אתדבריו במובאות מאונקלוס ומהמשנה והתוספתא,
בלי כל הערה בדבר הבדלי המשמע העמוקים של "שכינה" בין ת"א והספרות
התנאית.
אףשאין כל הצדקהלזיהויוהרעיוני של ת"א עם הספרות התנאית,ישנה הצדקה
מלאהלשיוכו של ת"אלטיפוס שלמנטליות ,של דרך תפיסהוחשיבהיותר מאשר
של תוכן החשיבה ,המאפיינת את הזרם המרכזי של המחשבההתנאית.איפיוניה
שלמנטליות זאת הם( :א) תשומתלב רבהלבעיותההווה ללא התעלמות והתכחשות
לענייני העולם הבא והגאולה; (ב) "יראתה' "כביטויכוללהןליחסוהאמוציונלי -
להבדיל מהיחסהתיאולוגי -שלהיהודי לה',והןלקיוםקפדניונלבב של המצוות;
(ג) התרחקות מכלביטויקיצוני של אחריתהימים .לאגילויתאריכים אפוקליפטי
נוסח עזרא הרביעי ,ולא פאר ההתגלות נוסח "החזיון" הנוצרי ,ולא הפאר הצפוי
לצדיקים בעולם הבא נוסח "פרקי ההיכלות" ,ולא הפיכת כסא ממלכותנוסחמגילת
"מלחמתבני אורובני חושך".
32א הנוסח במקצת דפוסים הוא סקר ,אולם הנכון הוא סקד .וכן בפסיקתא דר"כ (דף קנ"ג)
"מסקיד לך כמא דהדין מסאסא דהוא מסקיד להדא פרתא" וראה הערת ר"ש כובר שם.
33ראה לעיל ,הערה .23
. 13 34ק .,צ.א 5. Schechter, Aspects 0] Rabbinic Theology, Schocken 800"5,
. 417-420 35קק . Moore, Judaism, Vol 1,ו )[.
ן
4
.
. 332 36ק Kadushim, The Rabbinic Mind, New York 1952,קשהלהביןאיך אפשר
לטעון טענה זאת לאור העובדה ש"מימרא" "יקרא" ו"שכינתא" נזכרים עשרות פעמיםכנסמכים אשר
הסומך שלהם הוא "ה'" .הייתכן לגמר "מקום ה"' כדרך שהתרגומים כותבים "יקרא דה'"?
37חז"ל ,אמונות ודעות ,עמ' .33-32
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]27
סימנים( אלה.של החשובה:מאפ-נים אתיהחיבורים הפרושיים,הנפוציםביותר:
התפילה.,מסכתאבותוהגדה2,לפסחי.והםמצריםלרובבחלקיםהאגדיים שלהספרא
והספרו.38
.,,
:
.
.
.
תכונות אלה מאפיינות גם את ת"אוהןניכרותביותרבתרגומי השירות השוואה
עם התרגומים הארץ-ישראליים' ,תיבצע ,ת"י וניאופיטי מלמדת על אופיים של
,
התרגומים בכלל.
(
בר' מ"ט,יא
בר' מ"ט,יב
ת"א
תיב"ע
במ' כ"ג,י
במ' כ"ג ,כא
במ' כ"ג,כג
במ' כ"ג,כד
ריאליסטי
ריאליסטי
ריאליסטי
שכינה
ריאליסטי
עולס הבא
עשירות
במ' כ"ד,ו
-
מלולי
במ' כ"ד,ז
במ' כ"ד,יז
ריאליסטי
במ' כ"ד,יט
במ' כ"ד,כ
במ' כ"ד,כג
במ' כ"ד ,כד
פארהמשיח
פארהמשיח
משיח
נסים
'
מלולי
אחריתהימים
אפוקליפסה
(לאברור)
עולם הבא
הפלגתהקטל
באויב
נצחון .
הפלגתהדר
תלמידיחכמים
ריאליסטי
גוג,אפוקליפסה
אחריתהימים
אחריתהימים,
ת"ק
פארהמשיח
פארהמשיח
עולם הבא
,
אפוקליטסה
משיח
אחריתהימים
אפוקליפסה
'
אחריתהימים
אחריתהימים
אחריתהימים
אחריתהימים
(אין) -
אחריתהימים
אפוקליפסה
נ
מארהמשיח
סארהמשיח
עולם הבא
(לאברור)
עולסהבא
הפלגתהקטל
באויב
הפלגתהדר
תלמידיחכמים
משיח
משיח
משיח
גוגומגוג
אחריתהימים
אפוקליפסה
.14מניעת טעות תיאולוגית:כתובים רביסישנם בתורה.
אשרלפי
בהם.
פשטעניינםאין בהם כל פגם תיאולוגי ,אולםלפי משמעםהמלילי יש לתא
פתחון פהלמינים .כשיתרו אומר כי גד.1ל ה' מכל .האלהים (שמות)"ח,
תהלים אומר נ1ר א
יא)אינומתכווןלומרשיש ממשבאלוהיםאחרום.גם
י
ר
ו
ש
מ
הו א על כל אלהי ם (תהלי 6צגה ד) ותוךכדידיבור"וא אומר כי כל
אלהי הע מים אלילים (שם,ה) .אולםכדילמנועתמימים מטעותאונקלוס
מתרגם "ולית אלה ברמיניה".כיוצא בדבר מתרגםאונקלוס אלהי ה אלהים
ואדני האדנים (דברים י',יז) "אלהדיינין ומרי מלכין" .39עם כמוש
_
-
38נוסף עלהזרם המרכזיישנםזרמים אחרים גם בספרותהפרושית,המיוצגים במס'חגיגהיד-סו,
במשנה בסוף מס' סוטהובסוגיות של פרק "חלק" .דעות אלה מהוותמיעוטכמותיואינןמתיישבותעם
הדברים המאופקים של חז"ל.
39לשון התרגום היא לשון הכתוב בדניאל ב' ,מז ,גם במקומות אחרים התרגום הוא ע"פ מטבע
לשון שלספרי מקרא מאוחרים,כגון א ש ת חיקך (דבריםי"ג,ז) "איתתקימך" ע"פמלאכיב',
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
לב רפל
[]28
(במדבר כ"א ,כס) עלולליצור את הרושם שכמושקיים ושישלועם .לפיכך תרגם
"עמאדפלחין לכמוש".מכיוון שלפיהתיאולוגיה של ת"א ה'יודע את הכל,אין כל
שבח בכך שהואיודע פרטזה או אחר.לפיכך תרגם אל רואי (בראשית ט"ז,יג)
"דחזי כולא" ,ידע לכתך (דברים ז) " -מפיקלךצרכךבמהכך" .ועבר
לכם כל חלוץ את הירדן ב"
לפני ר ימדברל"ב,כא)ע*ללעוראת
הרחפם'בה' נמצא בתשעה לפיכך תרגם "לפף עמא ד '" אף עלפי שמליצת "עם
ה"' אינה בתורה כלל.
מכיוון שהביטוי "בשמים" הוא דו-משמעי ,הוא יכול להתייחס אל מה שמעל
לרקיע ואל מה שמתחתיו ,ובקשר לע"ז יכולה הטעותבענין זה להיות משמעותית
ביותר ,הריהו מתרגם ב ש מים (דברים ד',יז
) " -באויר רקיע השמים".40
וכן בכל מקום שנשאלת שאלה ריתורית ,אף שהתשובה אינה מוטלת בספק,
מתרגםאונקלוסבדרךחיוויאושלילה,כגון מי אל אשר יעשה כמ עשיך
וכגב ור נתיך (דברים ג' ,כד) " -ליתדיעביד כעובדך וכגבורתך" .מגמה זאת
גורמת שהפסוק הפיוטי ,הכולל שני משפטי שאלה קצרים מי כ מוך ב אלים
ה' ,מי כמוך נאדר .בקודש (שמות ט"ו ,יא) נהפך למשפט מסורבל
ומעורפל ,אשר רבו נוסחאותיו,כי לא הובן.
פעמים אחדות מרחיק ת"א לכת בהרחקתו מטעותתיאולוגיתוהוא מתרגםבניגוד
לפשטולדקדוק .בשמותכ"ג,סו מתרגםאונקלוס ול א יר או פני ריק ם -
"ולא יתחזון קדמי ריקנין" .תרגם פני כאילו כתוב "לפני" כדי להרחיק את
ההגשמה.לפי ת"א היהצריךלהיות בכתוב "תראה" בגוףשנייחיד כשארהפעלים
באותופסוק .והתרגום לא שעהלדקדוק,בניגודלשיטתו .41בבראשיתי"א,ה וירד
ה' לר או ת אין אונקלוס מתרגם את לר או ת .בחלק מהנוסחאותאין למלה
זאת תרגום כלל ,ובחלק " -לאתפרעאה" .כיוצא בדבר -תרגום אונקלוס
לבראשית י"ח ,כה השופט כל הארץ לא יעטה משפט .לפי
התיאולוגיה 11ל אונקלוס לא היה כל ספק עמ' עושה תמיד משפט .אולם פרענותו
באנשיסדוםיכולה להראות כמעשהעוול .השומעהתמיםעלוללחשוב שאברהםמנע
את ה' מעוול .עלכן תרגם אונקלוס "דיין כל ארעא ברם יעבידדינא".
מתוך שיקולים של מניעת טעות תיאולוגית נוהג ת"א להפוך משפטי שאלה
למשפטיחיווי אושלילה,כגון בראשית י"ח ,כה; כ"א,ז; נ',יט; שמותה',ב; במדבר
כ"ג,יט; אםכיאיןהתרגוםעקביבכך .ראה בבראשיתי"ח,יד;כ',ד.
5ה
י
שיקולים חינוכיים "משום כברד מעלה"" .מששכב
מטעת מתרשםמילים אשר אלמלא התייחסו דברי הכתוב אל
מעלה"
הן
אוי
40אבל בשמים (דברים ד' ,לט) תרגם "בשמיא".
41וכן תרגם בדברים ט"ז,טז .אולי מתוך הסתמכות על שמות ל"ד ,כג ,ששם הפירוש של ת"א
יכול להיחשב לפשט.
55
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]29
הקב"ה (או אל אבות האומה ,או אל עם ישראל ,כפי שיודגם להלן)היה אונקלוס
מתרגמם תרגוםמילולי .מגמתהסטיהאינהתיאולוגית-פילוסופית,כי אםתיאולוגית
חינוכית;אין זה רצוי שהציבור ישמעדבריםביחס לה' ,שאינםלפי כבודו של מלך
בשר ודם ,אף שאינם למטה מכבודו של אדםמן השוק .סטיות אלההןמשניסוגים:
(א) מעשי ה'; (ב) התנהגות והתבטאות כלפי ה' .לסוג הראשוןשייך התרגום של
ה תעלל תי (שמותי',ב) -נסיןדעבדית .רש"י מפרש שםהתעללתי -שחקתי,
כמו ה תעלל ת בי (במדבר כ"ב ,כס) .ואכן בעניין בלעם מתרגם אונקלוס
התעללת " -חייכת" .אבל בשמותי' ,באיןזה ממידתו של אדםגדול לעסוק
במשחק,ובוודאי לא -שלה' .בשמותי"ב,יגתרגם ופסח תי " -ואיחוס" ולא
תרגם "ואדלג",כי גםזהאינו הולם אישיות נכבדה( .וראהלעילבסעיף 1ג "היעדר
תנועה") .אל הסוג השנישייךלשון קללה אשר מושאה ה' .המקרא (מל"א כ"א,י;
איובב' ,ט) משתמשבמקרים אלהבהיפוךלשוןקללהלברכה ,ות"א(ויקרא כ"ד,יא;
דברים כ"א ,כג) -בריכוך הביטוי.
.16בין ישראל לעמים.
א .עבודה זרה .מהכתובים בדברים ד' ,יט; כ"ט ,כהניתןלהבין שה' נתן
לעמים את צבא השמיםלהיות להםלאלוהים ,אםכי במעמדנחותלעומתה'.מדברי
משה בשמות ט"ו,יא ודברים ג' ,כד;י',יזניתןלהבין שיש בעולם אלים ואלוהים
מלבד ה' ,אלא שה' גדול מהם .אונקלוסאינו משאיר מקום לספק שלא זאת כוונת
הכתוב .בשעה שרש"י ,ראב"ע ,רשב"ם ורמב"ן רואים בדברים ד' ,יט וכ"ט ,כה
רמזים לעבודתכוכבים שהותרהלעמים או כוחותעל-טבעיים ,מתרגםאונקלוסבדרך
בעלת כוונה ברורה הרחוקה מהפשטאין כל מציאות בעלת אופי אלוהי מלבד ה'.
בשמות ט"ו ,יא ודברים ג' ,כד הופך אונקלוס את השאלה ,המניחה מציאות אלים
אחרים ,לשלילה מוחלטת ובדברים י',יז הוא מתרגם אלהים ע"י "דיינין".
"לענן" ,שהוא ביטוי קקופמיסטי לאלילים ולאלוהים אתרים ,רומז לא רק לכך
שפולחן עבודה זרה הוא טעות ,אלא גם לפריצות המינית הכרוכה בו (ראה ת"א
ויקרא י"ס ,כט).ייתכן ,שמסיבה זאת העדיף אונקלוס לתרגםע"י "טעון" ולאע"י
"פולחנא נוכראה" (השווה ת"אלדברים ל"ב,יב עם תיב"ע שם).
תשומת לב מיוחדתמחייבעניין מעמדה התיאולוגי של הארץ .ת"א המקפיד על
פירוש כל מקרא קצר וכל ביטוי סתום ועל תרגומו הפשטני של כל ניב ומליצה,
מתרגם כמשמעם שורה שלביטוייםהמיחסים לארץ מעמד שלאישיות .בראשיתד',
י קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה חתום אתקלש"קלדם
זרעץ דעתיק למיפק מן אחז קבלן קדמימן ארעא" .לכאורה ,זהה תרמם זה עם
הרעית המובע במשנה סנהדרץ פרק ד משנהה .אולם אתקלוס אית מזמר אתדמו
של הבל .קולדמי זרעו הוא קולם של אלהשהיועתידים להיברא ,ועדיום היבראם
בבטן אמם ,הם טמונים באדמה (ראה תהלים קל"ט,יגוטו)ואליה הם שבים במותם
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
]301
תשרי-כסלו תשמ"א
לב רפל
(איכה א' ,כא; קהלת ה' ,יד) .לפיכך תרגם כמשמעו את הבטוי ת ש תה מי ם
(דברים י"א ,יא),כי הארץ באמת שותה ,כבעלחי.ולכן גם לא ראה צורך להפוך
לסביל את הפעיל של 1תקי א (ויקרא י"ח ,כח) ,כאשר עשה ביחס לעצמים
דוממים אחרים (ראה במדבר ל"א,כגיבו א " -דמתעל") .מעמד שלאישיות
עלול להטעות ולהכשיל בתרגוםהביטוי "לעבוד את האדמה";בלשוןהעבריתהיחס
האקוזטיבימצייןהן אתהפולחן הדתי,הן את עבודת העבדלאדוניווהן,כניב שהוא
אולישריד שלאלילותכנענית -את עבודת האדמה .אונקלוס תרגםע"י "פלחית"
אתהפולחן ואת השעבוד ,אבל לא רצה לתרגםבדרך זאת את "לעבוד את האדמה",
עלכןתרגם ,רקביחסלעבודת האדמה ,את "לעבוד את האדמה"ע"י "פלח בארעא"
(בראשית ג' ,כג; ד' ,יב; ט' ,כ).42
.
ו
ע
ר
ז
ו
ל
ע
אלא
ה
ב .נבו א ה.אין הנבואה שור
אברהם
לשונות זהות כמעט של
דבר ה' אל האדם ,אםהן מכוונותלנכרים הם מתורגמים "ואתא מיסרמן קדם ה'"
(בראשית כ' ,ג) אפילו כשדבר ה' אינו מסוג הודעה; אלא מסוג השיחה (במדבר
כ"א ,ט) ,וכשהן מכוונות לישראל הן מתורגמות "ואמר ה'" .גם כשאין התורה
מציינת שדבר ה' היה מסוג הנבואה ,כגון היה דבר ה' אל אברהם
במ חזה (בראשית ט"ו ,א) ת"א "הוה פתגמא דה' עם אברםבנביאה" .ולא רק
אברהם שנאמרעליובפירוששהיהנביא ,גם רבקה (בראשית כ"ז,יגואוליגם כ"ה,
כב-כג) ,גםיוסף (בראשית מ"א ,לה; מ"ט ,כד)וגם יהושע (במדבר כ"ז,יח) ,כולם
צוינו כנביאים.43
ג .בחיר ת י שר אל .התורהמעידה שעםישראלנבחרמכלהעמיםלאבזכות
עצמו,כי אם בזכות אבותיו זכה למה שזכה (דברים ז' ,ז-ח) ,טעםזה מסביר מדוע
בחר ה' בישראל כשהיו במצרים ,נעוריםמן המצוות וללא זכות עצמם .עם ישראל
ממשיך להיות העם הנבחר כשהוא מקיים את מצוות ה' .אין הבהירה סגולה
ביולוגית-תורשתית המתמדת בעם .אבל,לפיאונקלוס,איןמצב שלעםנבחרזההעם
קיוםמצוותה'.קיום המצוות הואתנאיהכרחיומספיקלהתהוות מצבהבהירה,אולם
אין הוא יוצר באופן אוטומטי את מצב הבחירה ,ומכל שכן שאינו זהה עמו .עם
ישראל נעשה העם הנבחר ,כאשד ה' משכיןבו אתשכינתו .בהשכנהזושניצדדים.
הצד האחד הוא טרנסצנדנטי ,והוא עצם השכנת השכינה בעם ישראל.מכיווןשאין
השכינה נתפסתע"י החושיםוגםאינה פועלת פעולות הנתפסותע"יהחושים,איןכל
אפשרות לוודא אם כרגע היסטורי מסוים ,העם נמצא במצב שלבתירה .אולם ,אם
יה
42סיבת הסטיה אינה בדרכי הארמית ,שהרי בבראשית ב ,ה תרגם "למפלחית ארעא" לפי כל
הנוסחאות ,ורק לאחר מכן נזהר יותר.
ה
א
ו
ב
נ
ח
ו
ר
"
.
"
'
ה
ת"א
ה
א
ר
נ
43בבמדבר כ"ד ,ב רוח
אלהים
ם
י
ל
מ
ה
ש
מן קדם
"מןקדםה'"
באולהקטין את דרגתהנבואה.זוהיהלשוןבה מתרגםאונקלוס בבראשיתכ',גועוד ,כשמדוברבנכרים,
אבל לא בבמדבר י"א ,כה כשמדובר בישראל.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
התיאולוגיה של תרגום אונקלוס
[]31
העם'שומר תורה,,קיימת סבירותלשהשכינה בקרבו ושהוא במצב בחירה .לוודאות
בעניין זה אפשר רק להגיע'על-ידי התרחשות.פלאותי התרחשות פלאית זאתאינה
מסיג.שלנס,גלויומתמיד;ןבדומה:לירידתהמן;:עידדהבחירהשונהמעידןשאינועידן
הבהירה בכך',שהפלא מתרחש בעת הצוהך..ןלכן:,מהיעדרו;של..הפלא בעת הצורך
ניתן להס'ק.שעםישראל.איגולבמצב שלבחירה.זהו המשמע המתקבל מת"א לשמות
ל"ג; טז ולדברים ל"א;יז .השכינה יכולה.לשכון בעם ישראל אולעזבו .אבלאין
השכינה,עשויה לשרות בעם אחר ,על'כןקניםתמידהבדלביןישראללעמים -רק
ישראל יכולים"להיות העם הנבחר .ת"א לשמות ל"ג ,ג-ה מגלה טפח ביחס.שבין
ישראל והר את הכתוב לא 'אעלה בק:רבך מתרגם ת"א "לאאסליקשכינתי
מבינך" בניגוד גמור לפשט הכתובת.
וכן בפס'ה רגע אחד אע.לה בקרבך-וכליתדך -ת"א"שעא חרא
אסליק שכינתי מבינך ואשדצינך" ?D) :אונקלוס השנזנה השורה בישראל ,לא רק
יוצרתגו מצברוחנימיוחד;אלאיגם'מגונהעל?ו".על-יהיןכךנוצר מצבפרדוקסלי .עם
מתבטא.הןבכך ששורהבוהשכינה,
ישראל זכה,:לה
בכ~שנאסריות העם הנבחר'ומעמדוהבחירי
עליו-לעבוד אתאלוהיהעמימ::העמיםהאחריםאינםצפוייםלעונש,
והן
אםיעבדו אתאלוהיהם :עונש-זה ,צפו?'רק.לעשהאל; אולם הצדהשני של הבהירה,
השכינה :השורה
מגן.על-העם'.מפני:העונש.הצפוי לו מהצד-הראשון של
י
ל
א
ר
ש
י
ב
,
:
הבחירה -איסור ע,,ז.45
.
ד .הרעיון ה מ שיחי .הרעיון המשיחי היהודי הוא חלק מרעיון בחירת
ישראל ,בלבושוהעממי .הצורות השונותשל'רעיוןזהוניסוחיו.בתלמודים ,במדרשים
ובתרגומים:מעידים ,לא.רק על,הדרכים אשר-בהן אפשר.לגאול את עם ישראל
ממצוקתו,,לדעת המחבריםוהמ.נסחים ,אלא.גם עלמרכזיותואושוליותו שלהרעית
.
המשיחי:בתודעת המחברים.
המרכזיות'או השוליות מעידה מצידה.:על-מבנה נפשו של המחבר -אישיות
מאוזנתומציאותיתאונוירוטיתוהוזה'.השוואת ת"א עםהתרגומיםהארץ-ישראליים
ההשקפות.
מציגה את שתי
ואת שני הטיפוסים.האנושיים ,ומבליטה כל אחד ע"י
ניגודו .הפרשיות המאפשרות השוואההן הפהשיותהפיוטיות -ברכת יעקב ,משלי
בלעם ,שירת האזינו וברכת משה .בפרשיות אלו מתרחק ת"א ממסירת פשטם של
כתובים והוא רשאי ,לשיטתו בתרגום השירות ,להפוך תרגום למדרש .ראשית; בולט
מיעוטעיסוקו של ת"אבענייןהמשיחי .ת"א נראהנוהגכאןלפי עצתו של הרמב"ם
בנושא זה "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולאיאריך במדרשות האמורים
.
.:
.
~
:
44
אמנםמצינו תרגום כי"חע"י מ"מ,יאהתיגש קהלתח',יוראהגםרמכ"ןלויקראח',לב.אין
זה מצדיק את ת"א אלא רק מכשיר אותה ההצדקה חייבת להטת עמונית.
מה
ב
י
ט
ה
45מחוך,סאע מ"א מצע תיאולוגיה שיטתית" ,תני ועתיר" גם כאן ולא הסבי
השיעי
המתחולל בעם ע"י שריית השכינה ,המקנה לו החסינות מפני העונש.
מז
58
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )פד(
[]32
תשרי-כסלו תשמ"א
דב רפל
בענינים אלה" (הל' מלכים פי"ב ,הל' ב) .ת"א מזכיר את המשיח ,בכל ארבע
פרשיות הנ"ל,פעמייםבלבד(בראשית מ"ט ,א; במדברכ"ד,יו)בכל אחדמנוסחאות
התרגום הארץ-ישראליים (תיב"ע ,ת"י ,ת"נ) המשיח נזכריותר מעשר פעמים.
שנית ,ת"א מתאר את תקופת שלטונו הקוסמוקרטי של המשיח ,וגם התרגומים
הארץ-ישראליים מזכירים את שלטונו ,אולם הם מתעכבים באריכות על מלחמתו
ונצחונותיו שלהמשיח (בראשית מ"ט,יא; במדבר כ"ד,יז,מד).אופיינילהבדלשבין
התרגומים -תרגומי בראשית מ"ט ,יא .בדרך-כלל כוללים התרגומים
הארץ-ישראליים את הרעיונות שבת"א ומפתחים אותםבכיוון הנאות להם .אולם
ת"א לבראשית מ"ט ,יא מתאר תמונה אידילית של צדיקים יושבים ועטרותיהם
בראשיהם תהנים מזיוו של המשיה .לרעיון זה אין כל הד בתרגומים
הארץ-ישראליים .ההבדל שבין שני סוגי התרגומים הוא כהבדל שבין הספרות
האפוקליפטית והספרות האוטופית.
שלישית ,וגם בזה דומים התרגומים הארץ-ישראליים לספרות האפוקליפטית,
בניגוד לת"א -הריבוי שלאישיםועמים .בת"איש רק פסוק אחר ,שנזכרבו עם
שאינו נזכר בתורה -במדבר כ"ד ,כד .בתרגומים הארץ-ישראליים (במדבר כ"ד,
יט-כד) נזכרוקיסרין ,וקונסטנטינא ,איטליה ולומברדיה .בת"א נוכרה רק אישיות
אסכטולוגית אחת -המשיח .בתרגומיםהארץ-ישראלייםנזכרגוג(ויקרא כ"ו,מר)
וארמילוס (דברים ל"ר ,ג) ,וליד המלך המשיח גם אליהו הנביא (דברים ל' ,ד).
ה שיקולים חינוכיים –כבוד האומה ואבו תיה .כשם
"משום כבוד מעלה" (ראהלעיל ס" 15גכן %א
שת"א סוטהמן התרמם המלו*
סטה גם משום נבוד האומהואבותיה .בתרגום במדברי"א ,כה ויתנב א1 1ל א
יספ 1כותב ת"א "ומתנבאין ולא פסקין" ,אבל בבראשית ל"ח ,כו תרגם 1ל א
יםף עוד לרע תה " -ולאאוסיף עודלמניעה" .חוסרעקביותו שלהתרגום
מוסברתע"ירצונוהעקבי לתרגםתמידבדרךהמוסיפהכבודלנושא.בדבריםל"ב,ו
עם נבל ת"א "עמאדקבילואורייתא ולא חכימו" ,אבל בפס' כ"א שם מתרגם
גוי נבל " -עמא טפשא" .הראשון מכוון לישראל ,והשני -לעכו"ם.
לפעמים קשהלהכריע ,אםהסטייהמןהתרגוםהמילוליהיא משוםכבודישראלאו
משום כבודהאדם .בבראשית ל"ו ,טז תרגם רועי ם " -רען" ,אבל בבמדברי"ד,
לג תרגם ר 1עי ם -מאחרין,כי הראשון הוא פועליוצא למקנה.והשני -פועל
עומד לאדם .תן בבראשית מ"ג יח ולקחת אותנו לעבדים ואת
ח מ 1רינ 1ת"א "ולמקם יתנא לעבדץ ולמדבר ית חמרנא" תרגם את הפועל
לקח ת בשת דרכים ,כפשוש רש"י במקום.
תזביחסלפועל "תרץ" ,בכל מקום שהוא מתיחס לאדם ת"אע"י"ילד" ,ולשאר
בעליחיים -ע"י רח"ש.
הואהדיןלגביכיבודאבות.איןזה משום כבודם שלאבות האומהשייקראוגנבים
59
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
תשרי-כסלו תשמ"א
בית מקרא )פד(
מנחם נאור
]1
ולכן מתרגם אונקלוסללגבי"עקבורחל(לראשיתל"אןיטננ) את"גנב"ע"י"כסי".
במקוםלתרגטי"נר.',4לגב*(יעקבע"י"ערקניתרגם'(בראשיתכ"ז:,מג; ל"א,כא)ע"י
אזל.וכן הואמרכדיאת דבר.שרה:וומטי (בראשיתט"ז,ה) ומתרגם"דיןלי" .ואת
ירק ירק (במדברי"ב;יד) תרגם ע"י"מיזף.נזף":ואולי במקרה האחרון תרגם
לפי ההווה,ויריקת האב בבתוהיתה:מצויה .ואפילולהופעההחיצונית של האמהות
נתן דעתו ואת .עיני .לאה רכ ות"(.בראשית כ"ט,יז)-תרגם"יאין" ,ואשה
כו שד ת (במדור י"בוא) תרגם . –4:שפירתא"-'.
ל
:,
"ממהרת השבת"ש111ממההת,הפסח
.
.,
.
.מאח .מ ג ח ם
נאית
:… ..;:,:.א
בויקרא כ"ג..נמנים "מועדי ה' מקראי קודש";.ובתוכם; כמובן ,חג השבועות(כפי
שהוא נקרא בשמות ל"ד; בב ובדברים ט"ז,י) -נ -כל אחדביומו.ובתאריכו הקבוע
בשנה .אבל דא.עקא; שזמנו של חג השבועות אינול'מבואר כל צרכו:
ויק רא כ" ג,י נ-יא" :דבר אלבני ישראל.ואמרת אליהם" :כי תבאו אל
הארןיאשראני נתן.לכםוקצרתמיאת קצירה;יוהבאתם את עמר ראשיתקצירכם אל
הכהן 1והניף את' העמר לפני.ה':לרצנכםי,.מ מח רת ה שב ת יניפנו הכוהן".
ש.ם סו-טז" :וספרתם(לכם ממחרת:השבת;מיום הביאכם את עמר
התנופה ,שבע שבתות ,תמימת'תהיינה; עד 'מ מ חר ת ה ש ב ת השביעת תספרו
,.
חמשים יום".
ש ם כ א" :וקראתם בעצםהיוםהזה ,מקרא קדשיהיה לכם,כל מלאכתעבדהלא
תעשו".
את פירוש הכתובים הנ"ל קבעו חז"ל מן ה?רושימן ולפיו אנו נוהגים ביום:
מתחילים בקציר ממחרת יום א' של פסח ,דהיינו :ביום שני של פסח,
הוא ט"זבניסן; סופרים ,התלביום זה ,שבעה שבועות ,הכוללים 15יום שלניסן29 ,
ימים של אייר ועוד 5ימים של סיון -ויום ו' בסיון ,הוא יום החמשים ,הוא
חג-השבועות.
ל
י
א
ו
ה
ל
"
ז
ומניין לח
?
ה
ז
ש
ו
ר
י
פ
ה-:ח
ם
י
ק
ו
ס
פ
ב
ו
.
שלפני הכתובים הנ"ל מדובר
60
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il