פסוק ב
[וישלחו מן המחנה]
לאחר שנסדרו ונקבעו סדר המחנות וחנייתן, הוצרך לומר שילוח טמאים מן המחנות.
פסוק ו
חטאת האדם –
הכתובים בפרשת אשם גזילות בסוף פרשת ויקרא: וכחש וגו' בעמיתו בפקדון וגו' – ובשביל גזל הגר שאין לו גואל נשנית כאן.
פסוק ז
והשיב את אשמו –
הקרן.
פסוק ח
מלבד איל –
האשם האמור בויקרא.
האשם המושב –
הקרן ישוב לכהנים.
פסוק ט
וכל תרומה –
תרומת ראשית, שישראל מפריש ותרומת מעשר שהלוים מפרישים, המפורשין בפרשת שלח לך.
פסוק י
איש אשר יתן לכהן –
שיתנדב דבר הראוי לכהנים, כגון: חרמים וכיצא בהם.
לו יהיה –
כלומר: לכהן יתננו.
ומדרש אגדה:
איש אשר יתן לכהן –
מה שחייב ליתן לו. יהיה – לו ממון הרבה ולפי שמיותר הוא דרשו כן.
פסוק יב
כי תשטה –
כי תסור, כדכתיב: שטה מעליה ושחטה שטים העמיקו.
פסוק יג
ועד אין בה –
שזינתה.
והיא לא נתפשה –
לא נאנסה, שאם הסתירוה באונס פטורה.
פסוק יז
מים קדשים –
מי כיור.
פסוק כא
לאלה ולשבועה –
כשמשביע אדם את חבירו יאמר: הנני משביעך בשם על זה הדבר, שאם תכזב בי תהיה מקולל, כאשה פלונית שצבתה בטנה ונפלה ירכה.
פסוק כח
ונזרעה זרע –
תתעבר.
פסוק לא
ונקה האיש מעון –
אף על פי שגרם לה פורענות זו ע"י קנוי שקינא לה.
ולי נראה:
ונקה האיש מעון – שלא סבל אשתו להיות מזנה תחתיו ואילו שתק לא היה מנוקה מעון שהיא אסורה לו, אלא היא תשא את עונה שהרי זינתה, ולפיכך קבלה פורענותה.