פסוק א
ותכהין עיניו –
מן הזקנה, כמו שמצינו בספר שמואל: ועיניו החלו כהות.
פסוק ב
הנה נא –
אני מבקש ממך בשביל שזקנתי, ואני רוצה לתת לך הברכות אשר בידי לחלוק לך בחיי, כמו דכתיב אצל אברהם בירושת הארץ.
פסוק ג
שא נא כליך –
כופל נא שני בכאן, כמו שפירשתי אצל: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.
תליך –
אשפתו שתלויים בה החצים.
תֶּלְיְךָ –
מגזרת ושר האופים תלה.
וכן שביך בן אבינועם, מגזרת שבה ענה.
פסוק ז
לפני ה' –
בשם ה', אבל נמרוד גבור ציד לפני ה'. פירושו בכל העולם.
וכן: נינוה היתה עיר גדולה לאלהים. בכל עולמו של הקב"ה, לא היתה עיר גדולה כנינוה.
פסוק ט
לך נא אל הצאן –
ממקום אומנותו שהיה יושב אהלים.
גדיי עזים –
בשביל העורות ששערן קשה כשער אדם, לקח עזים ולא כבשים.
פסוק יב
ימשני אבי –
מן: ממשש בצהרים.
כמו: יסבוהו ערבי נחל, מן סבב, דגש תחת אות החסרה.
פסוק יג
עלי קללתך –
עלי ועל צווארי כלומר: כי הייתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה: ורב יעבד צעיר.
פסוק טו
החמודות –
שהיה עובד בהן אביו בשעת אכילה.
פסוק יט
וְאֳכְלָה מצידי –
חטף קמץ, לפי שהוא לשון צווי כמו: אכול בשמחה לחמך, אבל וְאֹכְלָה מציד בני הוא מלאפום שהוא לשון אפעל, כמו: זכור ה' לדוד יאמר זכרה לחסדי דוד ל' ציווי.
פסוק כב
הקול קול יעקב –
לפי שתאומים היו היה קולן דומות קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו, מאחר שמצאו איש שער על צוארו.
פסוק כד
אתה זה בני עשו –
נראה שאתה בני עשו.
פסוק כז
ריח בגדיו –
החמודות ובגדיהם היו מבושמים במוגמר.
אשר ברכו ה' –
השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון.
וכן פייט רבי אליעזר הקליר: שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל.
פסוק כח
ויתן לך –
מוסב על ברכו ה' והוא הקב"ה: יתן לך מעל מטל השמים כעין ברכת השדה.
פסוק כט
בני אמך –
אבל ביעקב שהיו לו נשים הרבה, כתוב בו: וישתחוו לך בני אביך.
פסוק ל
ויהי אך יצא יצא –
להגיד נסים שנעשו ליעקב בא הכתוב, שאלו הקדים עשו לבא רגע אחד קודם, לא נתברך יעקב.
פסוק לג
ויחרד יצחק –
על שמצא שער בחלקת צוואריו של יעקב.
מי איפוא –
תיקון לשון הוא, כמו איזו שבתלמוד אימא לי איזי, אַתְאוֹרֶש ב"ל.
גם ברוך יהיה –
שמיהר לעובדני וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא הייתה מכרת בו שראוי לברכות.
פסוק לו
הכי קרא שמו יעקב –
בתמיה, הלמען אשר קרא שמו יעקב בשעת לידה בשביל שידו אוחזת בעקבי ונמצאתי אני בכור והוא פשוט והיה לו ליטול פחות ממני, יטול פי שנים ממני.
וכן: הכי אחי אתה ודייך ליטול שכר הרבה, ועבדתני חנם?! בתמיה.
וכן בבבא בתרא שנינו בפרק:
מי שמת בזמן שהנכסים מרובין, הבנים יירשו והבנות יזונו. נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.
אדמון אומר:
וכי בשביל שאני זכר ויפה כחי בנכסים מרובים הורע כחי בנכסים מועטים?! בתמיה.
פסוק לז
נתתי לו לעבדים –
מה שקנה עבד קנה רבו.
פסוק מ
ועל חרבך תחיה –
אומנתך שהיית צד חיות בכלי זיינך.
כאשר תריד –
כמו: אריד בשיחי כשיעבוד בך בפרך ולא תוכל לסבול ופרקת עולו.
פסוק מה
גם שניכם –
אם יהרוג אותך גם הוא יהרג על ידי גואלי הדם.
פסוק מו
אם לקח יעקב –
דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק, להרחיק יעקב מעשו ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן.