פסוק יב
וכסף משנה –
לקנות.
אולי משגה הוא –
לסימן נתנוהו על פי האמתחות להכיר כל אחד איזה אמתחת שלו, לפי חשבון הכסף ושכחוהו לחזור ולקחתו.
פסוק יד
כאשר שכלתי שכלתי –
כמו: וכאשר אבדתי אבדתי. כלומר, על הספק אני שולחו מה שיארע יארע.
פסוק יט
וידברו אליו פתח הבית –
קודם שנכנסו.
פסוק כג
ואלהי אביכם –
הכל היו יודעים שמלומדים בניסים היו.
פסוק כה
ויכינו את המנחה –
כי בדרך בשקים הוכחש יופי הפירות.
פסוק לב
כי תועבה –
וכיחוי ובזוי היאלמצרים לאכול עם אנשי עבר הנהר כי נבזים היו בעיניהם ואנשי מצרים גסי רוח היו, כדכתיב: קראתי לזאת [רהב] הם שבת.
וכן: כי תועבת מצרים כל רועה צאן. מבזים היו בעיניהם הרועים. כי הצאן היה מאוס בעיניהם. כדכתיב: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. דבר המשוקץ למצרים ומאוס נזבח לעיניהם לצורינו ולא יבזו אותנו לסוקלנו באבנים, דרך בזיון כמו שמצינו בשמעי בן גרה יצא יצוא [ומקלל] ויסקל. קילל דוד וסיקל בעפר דרך בזיון.
פסוק לג
וישבו לפניו –
צוה יוסף להושיבם כך.
ויתמהו –
שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה.
פסוק לד
ותרב –
כמו: ותרבה נתרבתה מתנתו.
וכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. נשתלמה.