פסוק ב
צאן ובקר –
חכמים פירשוהו:
כתרגומו.
כי לפי הפשט גם נדריהם ונדבותיהם ברגלים היו מביאין כמו שכתוב בפ' שור או כשב ובפינחס.
פסוק ז
ובשלת –
צלי.
ופנית בבקר –
אינך צריך להתעכב כל שבעת ימי הפסח.
פסוק ט
מהחל חרמש –
כתרגומו, כי העומר נקרא: ראשית קצירכם.
פסוק י
מסת –
די לפי כח – נדבת ידך.
וכן פתר דונ"ש.
ופשר מסת די. בברכת אל שדי. כדי כח ידי במתן ונדרים. והמדמה מסת אל מס, הוא חמס.
פסוק יג
באספך מגרנך –
כמו שפירשתי הטעם על: כי בסכות הושבתי את בני ישראל.
פסוק יח
שופטים ושוטרים –
השופטים מְצַוִּים לשוטרים (לרדות) המסרבים בדבר השופטים.
פסוק כא
אצל מזבח –
כי שם היו רגילים לעשות, כדכתיב בגדעון: ואת האשרה אשר עליו תכרת.
כזכר בניהם מזבחותם ואשירהם כל עץ רענן.
לא תטע לך אשרה –
שום אילן שלא יבואו לעובדו, כמנהג עובדי גלולים.
פסוק כב
ולא תקים לך מצבה –
לשמים להקטיר בשעת איסור הבמות, מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה, כדכתיב: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים: אך הבמות לא סרו ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לה'.