פסוק ו
וכי יבא הלוי –
כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה.
פסוק ח
לבד ממכריו על האבות –
לפי הפשט:
כמו: איש מאת מכרו אם יש לו שום קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו, הוא יש לו רשות להקריבו, אף על פי שאינו ממשמרה זו.
פסוק יא
וחבר חבר –
הניגון בחי"ת כמו: מן הַחֶרֶב.
תאכל הֶחָרֶב וזה מוכיח וחובר חֲבָרִים מחוכם כמו מן מלך – מלכים. וכמו מן עבד – עבדים. כן יאמר מן חֶבֶר חֲבָרִים.
ואילו היה חבר טעמו בבי"ת כמו: חָבֵר אנכי לכל אשר יראוך. יָרֵךְ גָּדֵר כָּתֵף וְגָזֵל שטעמם למטה, היה לו לומר וחובר חֲבֵרִים מן יָרֵךְ יְרֵכוֹ גְּזֵלוֹ.
חֲבֵרִים מקשיבים לקולך – ובחי"ת מצאתי אחרי כן בספרי ספרד כדברי.
פסוק יב
מוריש אותם –
כי אינם חוששים לדרוש את הקב"ה ואת נביאי האמת, כי סומכין על תועבותיהם המגידים להם ברוח הטומאה.
פסוק יג
תמים תהיה וגו' –
וממנו תדרוש ולא מן המתים. ולפי כי מנסה הקב"ה בם את ישראל, נתן כח ברוח הטומאה להגיד על פי השעירים.
פסוק טו
נביא מקרבך מאחיך כמוני –
שיצוה לך מצות שבתורה ולא כנביא וחולם חלום שיאמר לך לעבוד עבודת גילולים.
ומה שכתוב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה – הרי פירושו כמו שמפרש: אשר ידעו ה' פנים אל פנים, אבל להאמין להקב"ה יהא כמותו ולדבר אמת מאתו ולא כנביא הנותן לישראל אות ומופת לעבוד עבודת גלולים.
פסוק כב
ולא יהיה הדבר ולא יבוא –
וכגון שאין תשובה ומעשים טובים שינחם הקב"ה בשבילם, הרי חזקיה תפלה הועילה לו. ולנינוה: כי שבו מדרכם הרעה.