פסוק ח
ונגשו הכהנים בני לוי –
וענו ואמרו כפר לעמך ישראל.
פסוק ט
תבער הדם –
אם נמצא הרוצח אחרי כן יהרג.
כי תעשה –
מה שישר בעיני ה'.
פסוק י
והסירה את שמלת שביה –
כדי לנוולה.
פסוק יד
לא תתעמר –
סחורת אדם המכור נופל בו לשון זה. וכן לפנינו והתעמר בו ומכרו.
אשר עניתה –
ביאת נשואין לפי הפשט.
פסוק יז
כי את הבכור –
אלא –
כי הוא ראשית אונו –
כי הוא ראוי ראשית לירש ממנו.
כמו: מצאתי און לי.
וידיו תשבנה אונו.
פסוק יח
מורה –
מקנטר. מלשון מרה מריתי.
זולל וסובא –
כדכתיב: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו.
פסוק כג
כי קללת אלהים תלוי –
כשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג או שאר בני אדם, לפי שפעמים על עבירה מועטת הוא נהרג כמו מקושש, והקב"ה אמר: לא תקלל – לפי שרגילין בני אדם לקללם ולכך: לא תלין נבלתו – אלא קבר תקברנו – וגם שלא תטמא את אדמתך –שאם לא היה נקבר, יטמאו בו נוגע או מאהיל.
הפרק הבא