דברים פרק כו
פסוק ה
ארמי אובד אבי –
אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך.
וכדכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי – לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: תעיתי כשה אובד בקש עבדך.
צאן אובדות היו עמי. רועיהם התעום, כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.
פסוק י
ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי –
כי לא על ידי נעשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה וכסדר הזה הוכיח יהושע לישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח.
עד שהבאתים משם ונתתי להם ארץ כנען.
פסוק יא
נותן לך (פס' ב) ושמת בטנא –
לפי שהוא סוף דבור, הלמ"ד קמץ, אבל לְךָ לא מחובר לשלפניו.
.
פסוק יב
שנת המעשר –
מעשר עני.
פסוק יג
ואמרת לפני ה' אלהיך –
כך צוה הקב"ה, כדי שלא יאמר אדם לעכב מעשרותיו לשקר לפני הקב"ה.
פסוק יד
לא אכלתי באני –
כמו: ידיו תשבנה אונו ממון שגזל.
מצאתי און לי לפי פשוטו.
פסוק יז
את ה' האמרת היום –
אתה הזקקת, שאמר הקב"ה ונתרצה.
להיות לך לאלהים –
כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך, מתוך שקבלת מצותיו.
פסוק יח
וגם הוא האמירך –
הפעילך, שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם, לפי שעשה נסים וגבורות שנתרצית – להיות לו לעם. האמרת פאישדי"רא בלע"ז.
הפרק הבא