פסוק א
ואלה שמות –
מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.
ויקם מלך חדש –
ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו.
פסוק ו
וכל הדור ההוא –
שבעים נפש.
פסוק ז
פרו –
בהריון.
וישרצו –
לידה. שלא שִׁכָּלָה הרחם. שבכל מקום קטנים, קרוין שרץ על הארץ.
וירבו.
גדלו ונעשו הקטנים גדולים ולא מתו בקטנותם.
ויעצמו –
שלא מתו אנשים, אלא היו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם.
וכן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כמו מילאה.
וכן: ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל.
פסוק י
נתחכמה לו –
שלא ירבה, שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו.
כמו: ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים.
כי תקראנה –
כי תארענה, כמו: מקראי קודש מארע קודשא לשון מאורע.
ונלחם בנו ועלה מן הארץ –
לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקראו לי מלכותא קטיעא.
פסוק יא
מסים –
מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת.
מסכנות –
אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשכנא אשר על הבית.
פסוק יב
כן ירבה –
כמו כן הרבה כמלפנים.
ויקוצו –
בחייהם, כמו: קצתי בחיי.
וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.
פסוק יג
בפרך –
לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים.
פסוק יד
ובכל עבודה בשדה –
חריש וקציר.
את כל עבודתם –
עם כל עבודתם.
אשר עבדו בהם –
בתוך העיר.
בפרך.
פסוק טו
למילדות העבריות –
למיילדות שהם העבריות.
פסוק טז
על האבנים –
על המשבר. כדאמרינן: באו בנים עד משבר.
גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים.
וחיה –
טעמו למעלה. כמו מן ישב ישבה. מן ארפרכשד חי יאמר לנקבה חיה, אבל אלו חי אלף שנים פעמים, טעמו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה.
פסוק יז
ותיראן –
לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] .
ותחיין –
אין חילוק בין פעלו. לפעלתם.
פסוק יט
כי חיות הנה –
בריאות ופקחות וממהרות לילד.
פסוק כא
ויעש להם בתים –
לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות.
פסוק כב
ויצו פרעה לכל עמו לאמר –
וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.