פסוק א
בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' –
בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו – שכך כתיב למעלה: ויכבד לבו.
שתי –
שומי.
פסוק ב
התעללתי –
פעולת עלילות.
פסוק ג
לענת –
מן ראה לראות. והוא לשון עוני ועינוי להיכנע ולהיות עני מלפני.
פסוק ה
ולא יוכל –
הרואה –
לראות הארץ.
העץ הצמח –
כי הברד שיבר את כל עץ השדה. ומה שיצמח אחרי כן יאכל הארבה.
פסוק ז
הטרם תדע –
וכי עדיין לא ידעת כי אבדה מצרים, בדבר ובברד ובשאר מכות?!
פסוק י
כי רעה נגד פניכם –
אתם חושבים רעה בלבבכם וזה מוכיח: הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נכונים.
פסוק יא
ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים –
לעבוד את ה' אתם מבקשים פני.
וא"כ טף ונשים למה?
(ולכם שאמר) [נ"א לכם. אמר] להם יהי כן ה' עמכם.
ויגרש אותם –
המגרש.
פסוק יט
ויהפך ה' רוח ים –
כי רוח הקדים הביאו מן הים ורוח מערבי החזירו לים.
פסוק כא
וימש חשך –
כמו: ולא יהל שם ערבי כמו: לא יאהל. כלומר החשך של לילה יאמיש ויאפיל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד ג' ימים.
פסוק כב
חשך אפלה –
חשך גדול.
פסוק כג
מתחתיו –
מביתו לפי פשוטו, שלא ידעו היכן ילכו.
היה אור במושבותם –
אפילו שהוא יושב אצל בית המצרי.