ויקרא פרק טז
פסוק א
אחרי מות –
הזהיר את אהרן שלא ימות בבניו על ביאת מקדש שלא כדת.
פסוק ב
כי בענן אראה על הכפרת –
לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת, כדכתיב: ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים – ואם יראה הכהן ימות.
לפיכך כשנכנס ביום הכיפורים צוהו הקב"ה להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואח"כ יביא דם הפר ודם השעיר.
פסוק ו
והקריב אהרן –
בעזרה את פר החטאת.
אשר לו וכפר בעדו –
יתוודה עליו מיד.
ולפי הפשט יביאנו בעזרה, כדי להקריב אותו לכפרה, כמו שמפרש לפנינו: ושחט את פר החטאת אשר לו.
פסוק י
לשלח אותו לעזאזל המדברה –
לפי פשוטו:
לשלח אותו חי אל ההרים אשר במדבר, כמו שמצינו בצפורי מצורע: ושלח את הצפור החיה על פני השדה – לטהרו מטמאתו, אף כאן לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר והוא מקום מרעה הבהמות, כדכתיב: וינהג את הצאן אחר המדבר.
ובתלמוד: מדבריות ביתיות. במס' ביצה.
לעזאזל –
למ"ד יתירה בלמ"ד בית ארבאל שהוא מלשון וארב לו.
וכן מ"ם של ריקם וחנם יתירה לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון.
[ולפנינו קורא המקום שמשתלח שם השעיר ארץ] גזרה – ארץ חרבה שאין בה שום תבואה, שהיא גזורה ונכרתת מכל טוב.
פסוק כא
ביד איש עתי –
איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו.
פסוק לב
וכפר הכהן אשר ימשח אותו –
לפי שאמר: בזאת יבא אהרן – ואם אין אהרן תהיה עבודת יום הכיפורים בכהן המשיח תחתיו.
פסוק לד
ויעש אהרן – כשהגיע יום הכיפורים – כאשר צוה ה' את משה.