רשב"ם לויקרא פרק ב
פסוק א
מנחה –
כבר פירשתי לשון דורון בבראשית. מגזרת נחה את העם.
פסוק ב
מלא קמצו –
חכמים פירשו במסכת יומא:
שקומץ בשלוש אצבעותיו האמצעים.
אזכרתה –
לשון זכר רגיל, לומר בלבונה מפני הריח העולה.
וכן כתיב: מזכיר לבונה.
וכן: והיתה ללחם לאזכרה.
מיני מנחות הכתובות כאן מפורשים במנחות, מנין חלותיהם וכמה לבונה וכמה שמן בכל אחת ומהו מחבת ומה היא מרחשת.
מרחשת –
כלי עמוק ומעשיה רוחשין, אבל מחבת אינו עמוק וכולן באות מצה, כמ"ש: בצו את אהרן.
פסוק יא
וכל דבש –
פירות האילן תמרים קרויין דבש.
פסוק יב
קרבן ראשית –
שתי הלחם בעצרת הקרוין מנחה חדשה. ובכורי פירות המפורשים בכי תבא.
תקריבו אותם לה' –
בעזרה תביאו אותם לתנופה ולא לקרבן המזבח.
פסוק יד
ואם תקריב –
לכשתקריב מנחת העומר.
גרש –
כמו: ויגרס בחצץ שיני – טחון ברחים של גרוסות.