פסוק ב
כי יפליא –
יבדיל, כמו לשון מפרש שהנודר צריך לפרש באיזה ענין הוא נודר וכמה הוא נודר.
פסוק ג
ערכך –
שני הכפין כפל הוא, כמו שתאמר מאודם אדמימות מן לבן לבנונית.
פסוק ט
כל אשר יתן ממנו לה' –
אם הקדישו סתם.
יהיה קודש –
לקרבן ולא בדק הבית.
פסוק יא
ואם כל בהמה טמאה –
של קדש שהוקדשה לקרבן ונעשה טמאה בעלת מום.
והעמיד את הבהמה לפני הכהן –
ויביא בדמיה קרבן.
פסוק כ
ואם מכר –
הגזבר
לאיש אחר –
לא יוכלו בעליה לפדותה עוד, אלא מתחלקת לכהנים ביובל לכהנים של אותו משמר.
פסוק כא
תהיה אחזתו –
של מקדיש.
פסוק כד
לאשר קנהו מאתו –
שהקונה אותו לא היה יכול להקדישו, אלא הפירות שיש לו בו עד היובל.
פסוק כו
לא יקדיש איש אותו –
לקרבן אחר, כי הוא עצמו קדוש כבר לקרבן בכור.
פסוק כז
ואם בבהמה הטמאה –
ממש יקדיש אדם. באותה יש פדיון ובבהמה טמאה ממש [דלעיל] פירשו חכמים שלמים כבעלי מומים, כמו שפירשתי.
פסוק כט
יחרם מן האדם
אדם שיתחייב מיתת בית דין, אין לו פדיון.
פסוק ל
מעשר הארץ –
מעשר שני.