רשב"ם לויקרא פרק ג
פסוק א
שלמים –
מאחר שאינו לשון עולה אינו כליל אלא לשון שלמים. שמשמע לשון נדר וצריך לשלם את נדריו שהוא לשון תשלומים, אז יהא דינו כמו שמפרש והולך.
ורבותינו פירשו:
לשון שלום, שהכל זוכין בו:
אימוריו לגבוה,
חזה ושוק לכהנים,
בשרו נאכל לבעלים.
פסוק ד
היתרת –
שמייתר וגדל על הכבד.
פסוק ט
לעומת העצה –
הכליות –
חכמים פירשו בשחיטת חולין היאך מסירין אותה.
פסוק יז
בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו –
אפילו בכל מושבותיכם שנאכלין חולין ואיך שם קרבן וחלב ודם למזבח.