פסוק י
וחרבה –
מנחת חוטא ומנחת סוטה.
פסוק יב
אם על תודה –
שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים. וסתם תודה מביא קרבן על שניצל מצרותיו, כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכין להודות.
ורבותינו פירשו:
כל החלות ארבעים הם ופירשו שמנן כמה, וכמה עשרונים
פסוק טז
ואם נדר או נדבה –
שאמר הרי עלי שלמים, שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה. כלומר, שאינו תודה אלא נדר.
ביום הקריבו –
ביום שהקריב הוא כבר את זבחו, יאכל לאחר הקרבה.
פסוק יח
ואם האכל יאכל –
חכמים עקרוהו מפשוטו.
ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחד מד' עבודות:
שחישב בשחיטה,
או בהולכת הדם,
או בקבלה,
או בזריקה.
פסוק יט
כל טהור יאכל בשר –
טהור.
פסוק כה
מן הבהמה אשר יקריב –
ממין אותה הבהמה.
אשה לה' –
ואפילו חולין.
פסוק כו
בכל מושבותיכם –
אף על פי שודאי הן חולין בגבולין.
פסוק לה
זאת משחת אהרן [ומשחת] בניו –
שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן:
עור העולה,
בשר חטאת ואשם,
לחמי תודה,
וחזה ושוק של שלמים,
והנותרת מן המנחה.