מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.
כשיצאו ממצרים מנאן.
וכשנפלו בעגל מנאן לידע מניין הנותרים.
כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן.
באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:
(ב) למשפחתם –
דע מניין כל שבט ושבט:
לבית אבתם –
מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו:
לגלגלתם –
על ידי שקלים בקע לגולגולת:
(ג) כל יצא צבא –
מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים:
(ד) ואתכם יהיו –
כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט:
(טז) אלה קרואי העדה –
הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:
(יז) האנשים האלה –
את שנים עשר נשיאים הללו:
אשר נקבו –
לו כאן בשמות:
(יח) ויתילדו על משפחתם –
הביאו ספרי ייחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:
(מט) אך את מטה לוי לא תפקד –
כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו.
דבר אחר:
צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל:
(נ) ואתה הפקד את הלווים –
כתרגומו:
מני.
לשון מנוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו, כמו (אסתר ב, ג) ויפקד המלך פקידים:
(נא) יורידו אתו –
כתרגומו:
יפרקון.
כשבאין ליסע במדבר ממסע למסע היו מפרקין אותו מהקמתו, ונושאין אותו עד מקום אשר ישכון שם הענן ויחנו שם ומקימין אותו:
והזר הקרב –
לעבודתם זו:
יומת –
בידי שמים:
(נב) ואיש על דגלו –
כמו שהדגלים סדורים בספר זה, שלושה שבטים לכל דגל:
(נג) ולא יהיה קצף –
אם תעשה כמצוותי לא יהיה קצף, ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהיה קצף, כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף וגו'.