אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ ב) אנכי ה' אלוהיך, וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי.
רבי אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה' אלוהיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין להיפרע ונאמן לשלם שכר:
(ג) כמעשה ארץ מצרים –
מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל:
אשר אני מביא אתכם שמה –
מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם:
ובחקתיהם לא תלכו –
מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות.
רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:
(ד) את משפטי תעשו –
אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן:
ואת חקתי תשמורו –
דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבין עליהם, כגון:
אכילת חזיר,
ולבישת שעטנז,
וטהרת מי חטאת.
לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להיפטר:
ללכת בהם –
אל תפטר מתוכם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות:
(ה) ושמרתם את חקתי וגו' –
לרבות שאר דקדוקי הפרשה, שלא פרט הכתוב בהם.
דבר אחר:
ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:
וחי בהם –
לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת:
אני ה' –
נאמן לשלם שכר:
(ו) לא תקרבו –
להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים:
אני ה' –
נאמן לשלם שכר:
(ז) ערות אביך –
זו אשת אביך.
או אינו אלא כמשמעו?
נאמר כאן ערות אביך, ונאמר להלן (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה.
מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו:
וערות אמך –
להביא אמו שאינה אשת אביו:
(ח) ערות אשת אביך –
לרבות לאחר מיתה:
(ט) בת אביך –
אף בת אנוסה במשמע:
מולדת בית או מולדת חוץ –
בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה ובין שאומרים לו לאביך הוצא את אמה, כגון ממזרת או נתינה:
(י) ערות בת בנך –
בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה, בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:
ערות בת בנך –
קל וחומר לבתך, אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזרה שווה במסכת יבמות (ג א):
(יא) ערות בת אשת אביך –
לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראויה לקידושין:
(יד) ערות אחי אביך לא תגלה –
ומה היא ערוותו, אל אשתו לא תקרב:
(טו) אשת בנך היא –
לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה, פרט לאנוסה ושפחה ונכרית:
(יז) ערות אשה ובתה –
לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה, לכך נאמר לא תיקח, לשון קיחה, וכן לעניין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ יד), לשון קיחה, אבל אנס אשה מותר לישא בתה:
שארה הנה –
קרובות (הן) זו לזו:
זמה –
עצה.
כתרגומו:
עצת חטאין.
שיצרך יועצך לחטוא:
(יח) אל אחתה –
שתיהן כאחת:
לצרר –
לשון צרה לעשות את זו צרה לזו:
בחייה –
למדך שאם גרשה לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים:
(כא) למלך –
עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש:
לא תתן –
זו היא מסירתו לכומרים:
להעביר למלך –
זו (היא) העברת האש:
(כג) תבל הוא –
לשון קדש וערווה וניאוף, וכן ואפי על תבליתם (ישעיה י כה).
דבר אחר:
תבל הוא.
לשון בלילה וערבוב, זרע אדם וזרע בהמה:
(כח) ולא תקיא הארץ אתכם –
משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה.
ותרגומו:
ולא תרוקין.
לשון ריקון, מריקה עצמה מהם:
(כט) הנפשות העשת –
הזכר והנקבה במשמע:
(ל) ושמרתם את משמרתי –
להזהיר בית דין על כך:
ולא תטמאו בהם אני ה' אלוהיכם –
הא אם תטמאו, איני אלוהיכם, ואתם נפסלים מאחרי.
ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כלייה, לכך נאמר אני ה' אלוהיכם.