להוראת פרשיות ההסתה לעבודה זרה
להים ֲא ֵחרִים" דברים י"ג ,ב-יט
"ֵנ ְלכָה וְַנ ַע ְבדָה ֱא ִ
ד"ר יהושע מנחם רוזנברג
מפרק י"ב פסוק כט ועד לסוף פרק י"ג ,בספר דברים ,ארבע פרשיות המזהירות מפני עבודה זרה .לפי
חלוקת המסורה שייך פסוק א של פרק י"ג לפרק הקודם .הוא מסיים את הפרשה שבפרק י"ב פסוקים כט-
לא .הפרשה מזהירה מהליכה בדרכי הגויים ,מחיקוי דרכי פולחן של הגויים ,שייראו יפים בעינינו לעבוד בהם
את ה' .הפסוק מסכם ואומר :מצוות ה' הם קבועות ומוכתבות משמים .אל לו לאדם לשנותן ,להוסיף או
לגרוע.
רבי אברהם אבן עזרא מפרש בפרק ד' פסוק ב :לא תספו -מדעתכם ותחשבו כי היא עבודה לשם ,ג"כ לא תגרעו.
אחרי פסוק א בפרק י"ג באה פרשה פתוחה .היא פותחת שלוש פרשות העוסקות בהדחה לעבודה זרה:
י"ג ב-ו -פרשת נביא השקר ; ז-יב -מסית ומדיח ; יג-יט – פרשת עיר הנידחת .עיקר מטרתן של שלוש
הפרשיות הללו הוא להורות על עונשיהם של המסיתים לעבוד עבודה זרה ושל המוסתים שנשמעו לכך.
כדי ליצור מוטיבציה ,ולהפוך את הדברים לרלוונטיים עבור התלמידים ,כדאי לפתוח את השיעור בדיון
בשאלה :כיצד בני אדם מושפעים ,לטובה ,או חלילה לרעה .מי יכול להשפיע עליהם? התלמידים יציעו,
וההצעות המוסכמות תרשמנה על גבי הלוח .עם תום הדיון אפשר לסכם :אדם ישנה את דעותיו או את
מעשיו כתוצאה מהשפעה של:
.1אישיות דגולה )דמות נערצת ,מפורסמת ,מנהיג ,רב ,מורה(
.2כתוצאה מהשפעה של אדם הקרוב לו :קרוב משפחה או קרוב בדעה )חבר קרוב(,
.3כתוצאה מלחץ חברתי ,מהשפעת הסביבה) .הקרובה – חברי הכיתה ,תנועת הנוער ,השכונה – 'כולם
עושים כך'' ,כולם חושבים כך' ,והרחוקה – תקשורת ,פרסומות(.
לאחר הסיכום יקראו התלמידים את שלש הפרשיות הראשונות של פרק י"ג בקריאה שתוקה .לפני הקריאה
יקבלו משימה לקבוע באיזו מן ההשפעות מדברת כל אחת מן הפרשות .אפשר לבקש מהם לתת כותרת
לכל פרשה ברוח הדברים שנאמרו בכיתה .יהיה עליהם לחזק את קביעתם בעזרת חלקי פסוקים .למשל:
יק ָך – קרבה של חיתון ואהבהֵ ,ר ֲע ָך
יך ֶבן ִא ֶמּ ָך אוֹ ִב ְנ ָך אוֹ ִב ְתּ ָך מסמלים קרובי משפחה בקרבת דםֵ ,א ֶשׁת ֵח ֶ
אָח ָ
ִ
ֲא ֶשׁר ְכּנ ְ
ַעל ִמ ִקּ ְר ֶבּ ָך – לחץ חברתי.
ָשׁים ְבּנֵי ְב ִליּ ַ
ָצאוּ ֲאנ ִ
ַפ ְשׁ ָך – קרוב בדעה ,י ְ
לקראת הדיון יוכלו התלמידים להכין ,בעזרת המחשב ,את הפרשיות בטבלה דוגמת זו שלהלן ,או שהמורה
ְקר( את הפסוקים המשותפים בפרשיות .אפשר
יכין עבורם טבלה כזאת .התלמידים יסמנו בעזרת ַמדגֵש ) ַמר ֶ
לדון הן בשווה והן בשונה.
למשל :בכל הפרשיות באה הקריאה:
1
להים ֲא ֵחרִים
אַחרֵי ֱא ִ
ֵנ ְלכָה ֲ
ָבדֵם.
שׁר לא יְ ַד ְע ָתּם וְָנע ְ
ֲא ֶ
להים ֲא ֵחרִים
ַבדָה ֱא ִ
חרִים ֵנ ְלכָה וְַנע ְ
להים ֲא ֵ
ַבדָה ֱא ִ
ֵנ ְלכָה וְַנע ְ
בתי ָך.
ַא ֶ
אַתּה ו ֲ
ְתּ ָ
שׁר לא יָ ַדע ָ
ֲא ֶ
ְתּם.
שׁר לא יְ ַדע ֶ
ֲא ֶ
התלמידים יבררו לעצמם את מי מדיח נביא השקר ,ואת מי מדיח המסית.
הלומדים יתנו לבם אל העונש החמור של נביא השקר ושל המסית .למרות שאין ערובה שיצליחו להסית את
שומעיהם מן הדרך ,דינם מוות .מעשה זה של הסתה לעבודה זרה עלול להביא ח"ו חורבן על עם ישראל
שהרי הוא סותר את היסוד של האמונה בא-ל אחד שעליו קיים עם ישראל .הוא עלול להרחיק אנשים מעם
ישראל מעל א-לוהיהם" .כל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה" .העושה זאת צריך להיות
מבוער מן העם .בספרי דברים פיסקא נד ד"ה וסרתם מן דרשו:
וסרתם מן הדרך ,מדרך חיים לדרך מות ,מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים ,מיכן
אמרו כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה
לצורך הדיון אפשר לעיין בדברי רמב"ם במשנה תורה ספר המדע הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ב
הלכות ז' וי':
ז .מצות עבודה זרה ,כנגד כל המצוות כולן היא :שנאמר "וכי תשגו–ולא תעשו ,את כל המצוות ) ". . .במדבר
ט"ו,כב(–ומפי השמועה למדו ,שבעבודה זרה הכתוב מדבר .הא למדת ,שכל המודה בעבודה זרה–כפר בכל
התורה כולה ,ובכל הנביאים ,ובכל מה שנצטוו הנביאים ,מאדם עד סוף העולם :שנאמר "מן היום אשר ציווה
ה' ,והלאה–לדורותיכם" )במדבר ט"ו,כג( .וכל הכופר בעבודה זרה ,מודה בכל התורה כולה; והיא עיקר כל
המצוות ,כולן.
י .כל המודה בעבודה זרה ,שהיא אמת–אף על פי שלא עבדה ,הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא;
ואחד העובד עבודה זרה ,ואחד המגדף את השם–שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה ,מן האזרח ומן הגר–
את ה' ,הוא מגדף" )במדבר ט"ו,ל( .לפיכך תולין עובד עבודה זרה ,כמו שתולין את המגדף; ושניהם ,נסקלין.
התלמידים יוכלו לציין שלושה עניינים שבהם עונשה של עיר הנידחת שונה מעונשם של יחידים העובדים
עבודה זרה ,תוך ביסוס דבריהם על הכתובים :הם יצביעו על כך שבעיר הנידחת -יש ציווי על הריגת כל
האנשים; ההריגה היא בסיף ,ויש צו לשרוף את כל הרכוש כמו כן קיים איסור של בניית העיר מחדש .אצל
יחיד לעומת זאת העונש הוא בסקילה )דברים י"ז ה( .עיר שכולה עובדת עבודה זרה מוציאה את עצמה
יך נ ֵֹתן
מכלל ישראל ,והרי היא כעיר של גויי הארץ עובדי האלילים שדינםַ :רק ֵמ ָע ֵרי ָה ַע ִמּים ָה ֵא ֶלּה ֲא ֶשׁר ה' ֱאל ֶֹה ָ
ַח ָלה לֹא ְת ַחיֶּה ָכּל ְנ ָשׁ ָמה )דברים כ' טז( ,יש לבערה מישראל ולמחות את זכרה.
ְל ָך נ ֲ
בצד ציון ההבדלים בין נביא השקר לבין המסית ובין עיר הנידחת ,אפשר להעלות את השאלה :מדוע מצווה
הכתוב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" רק בעיר נידחת ,ואינו מצווה כך במסית או בנביא שקר .מדוע בעיר
הנידחת אין מופיעה האזהרה שלא לשמוע בקול המדיחים כפי שהיא מופיעה אצל נביא השקר ואצל המסית
והמדיח .התלמידים ישימו לב לפתיחה של פרשת עיר הנידחת' :כִּי ִת ְ
שׁ ַמע' – מדובר בשמועה המחייבת
בירור .התלמידים יוכלו להיעזר בפירוש רמב"ן לפסוק טו:
2
ודרשת וחקרת ושאלת היטב -הדרישה והחקירה מפורשין בדברי רבותינו )בבלי סנהדרין מ א( .והזכיר הכתוב זה
בעיר הנדחת ובעובד ע"ז )דברים י"ז ד( ולא הזכיר כן בנביא השקר ובמסית ,כי הנביא מפרסם עצמו באותותיו
ובמופתיו ,ובמסית הכתוב ידבר עם המוסת "כי הרג תהרגנו" ,והוא היודע ועד כמו שאמר "ולא תחמול ולא
תכסה עליו" ,אבל בעיר הנדחת ובעובד ע"ז שהם מעשים מגיעים אלינו בשמועה הזכיר בהם דרישה וחקירה .ולא
הוצרך להזכיר כן בשאר חייבי מיתות ,כי מקל וחומר יודע הדבר .ואמר בעדים זוממים )להלן י"ט יח( ודרשו
השופטים היטב ,בעבור שלא יודע מי משתי הכתות יאמר האמת בלתי אחר חקירה רבה .ולענין הדין כלן למדין
זה מזה בגזירה שוה ,ומכלם יצאו לנו שבע חקירות ובדיקות.
יטב
הלשון "ודרשת …היטב" חוזרת בספר דברים עוד פעמיים בפרק י"ז פסוק ד :וְ ֻהגַּד ְל ָך וְ ָשׁ ָמ ְע ָתּ וְ ָד ַר ְשׁ ָתּ ֵה ֵ
יטב וְ ִהנֵּה ֵעד ֶשׁ ֶקר
תּוֹע ָבה ַהזֹּאת ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל ובפרק י"ט פסוק יח :וְ ָד ְרשׁוּ ַהשּׁ ְֹפ ִטים ֵה ֵ
ֶע ְשׂ ָתה ַה ֵ
וְ ִהנֵּה ֱא ֶמת נָכוֹן ַה ָדּ ָבר נ ֶ
אָחיו.
ָה ֵעד ֶשׁ ֶקר ָענָה ְב ִ
כמו כן יוכלו התלמידים לעיין בדברי רמב"ם עבודה זרה ה' ,ד'.
בהקדמה לספר דברים ערך רמב"ן הבחנה בין מצוות מבוארות ,שכבר נכללו בחומשים הקודמים לבין מצוות
מחודשות המופיעות בספר דברים לראשונה .רמב"ן נתן שתי סיבות לחזרה:
.1פעם להוסיף בהם ביאור ]לתוספת השלמת פרטים ,הבהרה ,חלקים נוספים במצווה וכיו"ב[
.2ופעם שלא יחזיר אות' רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות ]לצורך אזהרות חוזרות ונשנות[
הדוגמה שמביא רמב"ן היא מהאזהרות נגד עבודה זרה:
כמו שיבאו בס' הזה בעניני עבודת גלולי' אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל ענשי
העבירות …
התלמידים כבר למדו פרשיות העוסקות באיסור עבודה זרה וכמו כן ילמדו התלמידים פרשיות נוספות להלן.
למשל :פרק כ"ט כולו; ל' ,טו-כ; ל"א ,יד-ל; פרק ל"ב )שירת האזינו(.
מראה הטבלה לקראת הדיון:
השפעה של אישיות
השפעת קרוב :קרוב
לחץ חברתי ,השפעת
דגולה
משפחה או קרוב בדעה
הסביבה
שׁר ה’
אַחת ָערֶי ָך ֲא ֶ
שׁ ַמע ְבּ ַ
אָחי ָך בֶן ִא ֶמּ ָך אוֹ כִּי ִת ְ
ית ָך ִ
ְס ְ
כִּי יָקוּם ְבּ ִק ְר ְבּ ָך ָנבִיא אוֹ חלֵם כִּי י ִ
שׁם לֵאמר:
ָשׁבֶת ָ
נתן ְל ָך ל ֶ
להי ָך ֵ
יק ָך אוֹ ֱא ֶ
שׁת ֵח ֶ
מוֹפתִ .בְנ ָך אוֹ ִב ְתּ ָך אוֹ ֵא ֶ
ָתן ֵאלֶי ָך אוֹת אוֹ ֵ
ֲחלוֹם וְנ ַ
שׁ ָך ַבּ ֵסּ ֶתר
ַפ ְ
שׁר ְכּנ ְ
שׁר ִדּ ֶבּר ֵר ֲע ָך ֲא ֶ
מּוֹפת ֲא ֶ
ְה ֵ
וּ ָבא ָהאוֹת ו ַ
ָשׁים ְבּנֵי ְב ִליַּעַל ִמ ִקּ ְר ֶבּ ָך
יָצְאוּ ֲאנ ִ
ֵאלֶי ָך
ישׁבֵי עִירָם
וַיַּדִּיחוּ ֶאת ְ
לֵאמר
לֵאמר
להים ֲא ֵחרִים
אַחרֵי ֱא ִ
ֵנ ְלכָה ֲ
להים ֲא ֵחרִים
ַבדָה ֱא ִ
חרִים ֵנ ְלכָה וְַנע ְ
להים ֲא ֵ
ַבדָה ֱא ִ
ֵנ ְלכָה וְַנע ְ
ָבדֵם:
שׁר לא יְ ַד ְע ָתּם וְָנע ְ
ֲא ֶ
לֵאמר
בתי ָך:
ַא ֶ
אַתּה ו ֲ
ְתּ ָ
שׁר לא יָ ַדע ָ
ֲא ֶ
ִיבתיכֶם
שׁר ְסב ֵ
ַמּים ֲא ֶ
להי ָהע ִ
ֵמ ֱא ֵ
3
ְתּם:
שׁר לא יְ ַדע ֶ
ֲא ֶ
ַה ְקּרבִים ֵאלֶי ָך אוֹ ָהרְחקִים ִמ ֶמּ ָךּ
ִמ ְקצֵה ָהאָרֶץ וְעַד ְקצֵה ָהאָרֶץ:
שׁ ַמע ֵאלָיו
שׁ ַמע ֶאל ִדּ ְברֵי ַהָנּבִיא לא תאבֶה לוֹ וְלא ִת ְ
לא ִת ְ
ַההוּא
אוֹ ֶאל חוֹלֵם ַה ֲחלוֹם
ַשׁ ָתּ
וְ ָדר ְ
ְהנֵּה
וִ
ַההוּא
ְתּ
ְח ַקר ָ
וָ
ֱא ֶמת
ְתּ
ְשׁאַל ָ
וָ
יטב
ֵה ֵ
ֶש ָתה
ָבר ֶנע ְ
נָכוֹן ַהדּ ָ
ַהתּוֹ ֵעבָה ַהזּאת ְבּ ִק ְר ֶבּ ָך:
להיכֶם ֶא ְתכֶם
ַסּה ה’ ֱא ֵ
כִּי ְמנ ֶ
אהבִים ֶאת
ֲ
ִשׁכֶם
ָל ַדעַת ֲהי ְ
להיכֶם ְבּכָל ְל ַב ְבכֶם וּ ְבכָל
ה’ ֱא ֵ
להיכֶם
אַחרֵי ה’ ֱא ֵ
ֲ
שׁכֶם:
ַפ ְ
נְ
ֵתּלֵכוּ
וְאתוֹ
ִתירָאוּ
ְאת
וֶ
שׁ ָמעוּ
שׁמרוּ וּ ְבקלוֹ ִת ְ
ְותיו ִתּ ְ
ִמצ ָ
וְאתוֹ ַתעֲבדוּ וּבוֹ ִת ְד ָבּקוּן:
ישׁבֵי ָהעִיר ַה ִהוא
ְהָנּבִיא ַההוּא אוֹ חלֵם ַה ֲחלוֹם וְלא ָתחוֹס עֵיְנ ָך ָעלָיו וְלא ַת ְחמל ַהכֵּה ַתכֶּה ֶאת ְ
וַ
יוּמת
ַההוּא ָ
שׁר
ְאת כָּל ֲא ֶ
אתהּ ו ֶ
ְפי ָחרֶב ַה ֲחרֵם ָ
ַסּה ָעלָיו .כִּי ָהרג ַתּ ַה ְרגֶנּוּ ל ִ
וְלא ְתכ ֶ
ְאת כָּל
ְפי ָחרֶב .ו ֶ
ְה ְמ ָתּהּ ל ִ
ְאת בּ ֶ
ַה ִמיתוֹ בָּהּ ו ֶ
יָ ְד ָך ִתּ ְהיֶה בּוֹ ָברִאשׁוֹנָה ל ֲ
ַפ ָתּ
ְשר ְ
שׁ ָללָהּ ִתּ ְקבּץ ֶאל תּוֹ ְך רְחבָהּ ו ָ
אַחרנָהְ .
וְיַד כָּל ָהעָם ָבּ ֲ
וּס ַקלְתּוֹ ְ
שׁ ָללָהּ ָכּלִיל
ְאת כָּל ְ
ָב ֵאשׁ ֶאת ָהעִיר ו ֶ
ָמת
ָב ֲא ָבנִים ו ֵ
ְתה ֵתּל עוֹלָם לא
ְהי ָ
להי ָך ו ָ
לַה’ ֱא ֶ
ִת ָבּנֶה עוֹד:
כִּי ִד ֶבּר ָסרָה
ִיח ָך
ְהדּ ֲ
כִּי ִב ֵקּשׁ ל ַ
להיכֶם
עַל ה’ ֱא ֵ
ֵמעַל ה’ ֱאל ֶהי ָך
ִיא ָך ֵמ ֶארֶץ ִמ ְצ ַריִם
ַהמּוֹצִיא ֶא ְתכֶם ֵמ ֶארֶץ ִמ ְצ ַריִם ַהמּוֹצ ֲ
ְהפּ ְד ָך ִמבֵּית ֲע ָבדִים
וַ
ִמבֵּית ֲע ָבדִים:
שׁר ִצוְּ ָך
ִיח ָך ִמן ַה ֶדּ ֶר ְך ֲא ֶ
ְהדּ ֲ
לַ
להי ָך ָל ֶלכֶת בָּהּ
ה’ ֱא ֶ
אוּמה ִמן ַה ֵחרֶם
וְלא יִ ְד ַבּק ְבּיָ ְד ָך ְמ ָ
ָתן ְל ָך
ְמעַן יָשׁוּב ה’ ֵמ ֲחרוֹן אַפּוֹ וְנ ַ
לַ
ִשׁבַּע
שׁר נ ְ
ַא ֶ
ְה ְר ֶבּ ָך כּ ֲ
ִח ְמ ָך ו ִ
ַח ִמים וְר ַ
רֲ
בתי ָך:
ַא ֶ
לֲ
ְתּ ָהרָע ִמ ִקּ ְר ֶבּ ָך:
וּ ִב ַער ָ
ִשׁמר ֶאת
להי ָך ל ְ
שׁ ַמע ְבּקוֹל ה’ ֱא ֶ
ִשׁ ְמעוּ וְיִרָאוּן וְלא כִּי ִת ְ
ָאל י ְ
ִשר ֵ
וְכָל י ְ
שׁר אָנכִי ְמ ַצוְּ ָך ַהיּוֹם
ְותיו ֲא ֶ
יוֹספוּ ַלעֲשׁוֹת ַכּ ָדּ ָבר ָהרָע ַהזֶּה כָּל ִמצ ָ
ִ
להי ָך:
ָשׁר ְבּעֵינֵי ה’ ֱא ֶ
ַלעֲשׁוֹת ַהיּ ָ
ְבּ ִק ְר ֶבּ ָך:
4
דיון במקומו של פסוק א
רצוי לנהל דיון על מקומו של פסוק אֵ :את ָכּל ַה ָדּ ָבר ֲא ֶשׁר אָנ ִֹכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם אֹתוֹ ִת ְשׁ ְמרוּ ַל ֲעשׂוֹת לֹא ת ֵֹסף ָע ָליו
וְ לֹא ִת ְג ַרע ִמ ֶמּנּוּ ,ובשאלה האם הוא קשור לפרק הקודם או לפרקנו.
אפשר להיעזר בדברי רמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ט':
הלכה א
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולאתוספת
שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ,ונאמר
והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ,הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן
עד עולם ,וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם ,ונאמר לא בשמים היא ,הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר
מעתה ,לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או
לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה ,או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל
אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו ,הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ,ומיתתו
בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו ,שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם
ולא איש אל ויכזב.
הלכה ב
א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ,לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה
ולהזהיר העם שלא יעברו עליה ,כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי ,וכן אם צונו בדברי הרשות
כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו ,עשו מלחמה היום או אל תעשו ,בנו חומה זו או אל תבנוה ,מצוה לשמוע לו
והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי
אנכי אדרוש מעמו.
הלכה ג
וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו ,וכן
אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין
קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו ,וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא
עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים ,והוא שיהיה הדבר לפי שעה ,כגון אליהו
בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ,ומפני שהוא נביא מצוה
לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון ,ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה
עולותיך בכל מקום ,היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה ,אבל אני אקריב
היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ,ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה
לשמוע להם ,ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.
הלכה ד
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה
כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק ,אע"פ שעשה אות ,שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא,
אבל לפי שעה שומעין לו בכל.
הלכה ה
בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים
ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב
5
ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו
של משה ,ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.
הדברים יסייעו לתלמידים לתאר את דמותו של הנביא המופיע בפרשתנו.
תלמידים עשויים להעלות את שאלת הכפילות של פסוק א עם פסוק ב בפרק ד' :לֹא ת ִֹספוּ ַעל ַה ָדּ ָבר ֲא ֶשׁר
יכם ֲא ֶשׁר אָנֹ ִכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם.
אָנ ִֹכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם וְ לֹא ִת ְג ְרעוּ ִמ ֶמּנּוּ ִל ְשׁמֹר ֶאת ִמ ְצוֹת ה' ֱאל ֵֹה ֶ
השאלה מאפשרת לנו לדייק בלשון הכתובים ובדברי הפרשנים.
לצורך הדיון נעיין תחילה בדברי רש"י ובדברי רמב"ן .בפרק ד' פסוק ב מפרש רש"י:
לא תספו -כגון חמש פרשיות בתפילין חמשת מינין בלולב וחמש ציציות ,וכן ולא תגרעו.
ואילו בפסוקנו הוא מפרש:
לא תסף עליו -חמשה טוטפות בתפילין ,חמשה מינין בלולב ,ארבע ברכות בברכת כהנים.
מדברי רש"י עולה שהתוספת היא בגוף המצווה .במקום ארבע טוטפות וארבע פרשיות בתפילין – חמש ,וכן
חמישה מינין בלולב וחמש ציציות .בפסוקנו מוסיף רש"י :ארבע ברכות בברכת כוהנים .כלומר אפילו בדיבור
אין להוסיף.
לאחר שהוא מצטט את דברי רש"י מוסיף רמב"ן בפרק ד' פסוק ב:
…וכך אמרו בספרי )ראה( מנין שלא תוסיף על הלולב ועל הציצית ת"ל לא תוסיפו ,ומנין שאין פוחתים מהן ת"ל
לא תגרעו .מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם,
ת"ל הדבר ,אפילו דבר לא תוסף עליו .אבל לא באלה בלבד אמרו ,אלא אף הישן בסוכה בשמיני בכוונה לוקה,
כמו שמוזכר במסכת ראש השנה )כח ב( ,וכן אם יעשה החג ששה עובר בלאו הזה.
הספרי דורש את המילה' :דבר' שבפסוק כדיבור .ומכאן הדוגמה של ארבע ברכות בברכת כוהנים .הספרי
מוסיף גם איסור של תוספת או גריעה בזמן קיום המצווה.
ומוסיף רמב"ן:
ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם )מ"א י"ב לג( ,עובר
בלאו .וכך אמרו )מגילה יד א( לענין מקרא מגלה ,מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא
הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו' .ובירושלמי )מגילה פ"א ה"ז(
שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר ,אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה,
אלו המצות שנצטוו מפי משה ,כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם ,ומרדכי ואסתר רוצים
לחדש לנו דבר ,לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו' .הרי שהיתה המצוה הזו אסורה
להם ,א"כ היא בכלל לא תוסיף עליו ,אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר "אלה המצות"
אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה .ומה שתקנו חכמים משום גדר ,כגון שניות לעריות וכיוצא בהן ,זו היא מצוה
מן התורה ,ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה.
לפי דברי רמב"ן איסור לא תסף או לא תוסיפו אינו רק בגוף אחת מן המצוות :במעשה ,בזמן ובדיבור ,אלא
גם איסור הוספת מצווה על תרי"ג המצוות שבתורה .הרמב"ן מעלה את השאלה :אם אסור להוסיף כיצד
6
הוסיפו חכמים מצוות מדרבנן ,כיצד עשו סייג )גדר( לתורה ואסרו דברים שהתורה התירה? תשובת רמב"ן
היא שהאיסור הוא להוסיף ולומר שהדברים הם מן התורה .אך אם אתה יודע שאתה עושה את הדבר משום
גדר ,אין בכך איסור.
נפנה את תשומת לבם של התלמידים להבדלי הלשון בין הפסוקים:
תֹספוּ …וְלֹא ִת ְגרְעוּ .זוהי מצווה המוטלת על הציבור.
בפרק ד' הפסוק הוא בלשון רבים :לֹא ִ
רד"צ הופמן מעיר בפירושו ,בעקבות דברי הגאון ר"א מווילנא שלפני פסוק ב בפרק ד' באה התביעה :וְ ַע ָתּה
אָרץ
אתם וִ י ִר ְשׁ ֶתּם ֶאת ָה ֶ
וּב ֶ
יִשׂ ָר ֵאל ְשׁ ַמע ֶאל ַה ֻח ִקּים וְ ֶאל ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ִטים ֲא ֶשׁר אָנ ִֹכי ְמ ַל ֵמּד ֶא ְת ֶכם ַל ֲעשׂוֹת ְל ַמ ַען ִתּ ְחיוּ ָ
ְ
יכם נ ֵֹתן ָל ֶכם )ד' א( ,ורק אח"כ באה המצווה :לֹא ת ִֹספוּ ַעל ַה ָדּ ָבר ֲא ֶשׁר אָנ ִֹכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם
ֲא ֶשׁר ה' ֱא-ל ֵֹהי ֲאב ֵֹת ֶ
וְ לֹא ִת ְג ְרעוּ ִמ ֶמּנּוּ ִל ְשׁמֹר ֶאת ִמ ְצוֹת ה' ֱאל ֵֹה ֶ
יכם ֲא ֶשׁר אָנ ִֹכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם )ד' ב( .מכאן למדו שפרק ד' האיסור הוא
להוסיף מצווה חדשה על תרי"ג מצוות שבתורה ,ואילו פסוקנו מתחילֵ :את ָכּל ַה ָדּ ָבר ֲא ֶשׁר אָנֹ ִכי ְמ ַצוֶּה ֶא ְת ֶכם
אֹתוֹ ִת ְשׁ ְמרוּ ַל ֲעשׂוֹת ,כלומר שמרו לעשות כל מצווה בדיוק כפי שנצטוויתם ,דהיינו איסור לשנות בגופן של
המצוות.
לאחר הדיון האקסטנסיבי במבנה הפרשיות ,בדומה ובשונה שביניהן ,אפשר לדון בנושאים מרכזיים בכל
פרשה בפני עצמה.
י"ג ב-ו -פרשת נביא השקר
את הדיון הכולל ,הקורלטיבי ,בנושא "נביא השקר ונביא האמת" מציעה תכנית הלימודים לדחות לפרשת
נביא השקר שבפרק י"ח .לפיכך נדון בפרשה כאן במספר מוקדים המייחדים אותה.
על השאלה :מדוע מכנה התורה את נביא השקר בתואר נביא ,אפשר להשיב בצורות שונות:
ברוח דברי רמב"ן -משום שכך הוא טוען ,או כדברי ראב"ע – מפני שכך הוא נראה לאנשים.
התלמידים יקראו את דברי רמב"ן לפסוק ב וישיבו על השאלה:
.1כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום -יקראנו הכתוב ]נביא[ על פי עצמו ,שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו
שלוח לכם שתעשו כן.
.2ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות ,לא ידע האיש מאין יבא
בו ,אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני .ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן ,ולא ידעו סבת
הענין אך הדבר נתאמת לעיני רואים .אולי הנפש )בחדודה( ]בהתבודדה[ תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו .והאיש הזה
יקרא }נביא{ כי מתנבא הוא ,ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך:
לפי הספרי פיסקא פד מדובר כאן בנביא אמת שסרח.
…אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר
אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור.
7
אבן עזרא
נביא שיאמר כי בהקיץ דבר השם או שלוחו עמו ,או בחלום.
ויש אומרים ,כי יתכן להיות הנביא ממגנבי דבר השם .ופי' שאמר נביא האמת שיהיה אות כך להצדיקו ,ושמע
השומע ,והגידו להיות אות לנפשו.
ויש אומרים ,כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו ,כי הוא דבר הפך שקול הדעת.
מּוֹפת …נברר עם התלמידים את המשמעות של
וּבא ָהאוֹת וְ ַה ֵ
וֹפתָ .
יך אוֹת אוֹ מ ֵ
ָתן ֵא ֶל ָ
בעת לימוד הפסוק :וְ נ ַ
'אות' ושל 'מופת' נבדוק האם יש הבדל ביניהם.
בספרי במדבר פיסקא כג ד"ה מיין ושכר דרשו:
אות הוא מופת מופת הוא אות אלא שדברה תורה שתי לשונות
אבן עזרא
ולפי דעתי ,שיש אות גם מופת כמו סימן .והעד :דברי ישעיה ,שאמר :הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות
ולמופתים )ישעיה ח' יח( ,ואות הנביא ,כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף )שם כ' ג( ,ואותות בניו שמותם על
דבר המקרה שיהיה בימיהם והם :עמנואל )שם ז' יד( ,מהר שלל חש בז )שם ח' ג( ,ושאר ישוב )שם ז' ג( ,ובמכות
והיו בך לאות ולמופת )דברים כ"ח מו( ,וכן רבים.נעמוד על ההבחנה שביניהם לדעת המבחינים ביניהם .התלמידים יעיינו בפירושי רש"י ורמב"ן לפסוק ויקבעו
מהו "אות" ומהו "מופת" לפי כל אחד מן המפרשים.
נדון בשאלה :מתי אין אנו מאמינים לנביא שעשה אות .לצורך הדיון נוכל ,למשל ,להביא את דברי רבי יוחנן
במסכת סנהדרין צ ע"א:
בכול אם יאמר לך נביא 'עבור על דברי תורה' )רש"י :לפי תקנת השעה( ,שמע לו ,חוץ מעבודה זרה ,שאפילו
מעמיד לך חמה באמצע הרקיע -אל תשמע לו!
את דברי הספרי ,פיסקה ל"ב:
"ובא האות והמופת" -אמר רבי יוסי הגלילי :ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתם של עובדי עבודה זרה :ונתן
להם ממשלה להעמיד אפילו חמה ולבנה כוכבים ומזלות -אל תשמע להם .מפני מה? -כי מנסה ה' אלקיכם
אתכם לדעת הישכם אוהבים.
אמר רבי עקיבא :חס ושלום! שמא יעמיד הקב"ה חמה ולבנה ומזלות לעובדי עבודה זרה? הא אינו מדבר אלא
במי שהיו נביאי אמת בתחילה וחזרו להיות נביאי השקר כחנניה בן עזור.
את דברי רמב"ם מתוך הקדמה לפרוש המשנה:
…וכבר שגו כל המון האדם …שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתיחס אליה ,עד עשותו אות
מופלא ,כגון אות מאותות משה רבינו ז"ל ,וישנה מנהג כמו שעשה אליהו ז"ל בהחיותו בן האישה האלמנה .וזה
אינו עיקר אמת ,שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות לא עשאום כדי לקיים נבואתם,
שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן ,אבל עשו האותות ההם לצרכיהם ,ולרוב קרבתם אל הקב"ה השלים
חפצם ,כמו שהבטיח הצדיקים" :ותגזור אומר ויקם לך" )איוב כ"ב(.
8
הם ישיבו על השאלה :מדוע עושה הנביא אות ,ויבררו את הנימוקים שלא להאמין לנביא .תחילה יציינו במה
מנמקת התורה את הציווי שלא להאמין לנביא .אחרי העיון בפסוקים יעיינו בהקדמת רמב"ם לפרוש המשנה
ויישאלו מה מוסיף רמב"ם על נימוק התורה:
מי שיאמר היה אלי דבר ה' לעבוד הבעל פלוני …והעידו עליו עדים ]שאמר כן[ דינו שיהרג בחנק .כמו שאמר
הקב"ה "והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת" .ואין לנו להביט להתיחסו לנבואה ולא נבקש ממנו אות.
ואילו יעשה מן האותות והמופתים לקיים לו הנבואה ,מה שלא שמענו מופלאים מהם -יחנק! ואין להביט
לאותותיו ,שטעם קיום האותות ההם הוא שאמר הכתוב "כי מנסה ה' אלקינו אתכם" .ועוד :השכל המכחיש
עדותו יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו ,שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי
האחד הממציא כל הנמצאים והמאוחד בכלל השלמות.
ונתן אליך אות או מופת -ענין ]אות[ ,סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו ,כענין שנאמר איש על דגלו באותות
)במדבר ב' ב( ,כי כשיבא הנביא ויאמר דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה כך יקרא אות ,כענין שנאמר לכן
יתן אדני הוא לכם אות) ,ישעיה ז' יד( שהאל עמנו ,משם בן אשת הנביא .והמלה נגזרת מן אתה )להלן ל"ג ב(.
והמופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם ,כענין שנאמר לדרוש המופת אשר היה בארץ
)דהי"ב לב לא( ,ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש )יואל ג' ג( .והיא מלה מקוצרת מן מופלאת ,כמו שרית
ישראל )דהי"א יב לח( .וישאילהו הלשון לדבר שהוא חוץ מן המנהג ,כמו שנאמר והיה יחזקאל לכם למופת
)יחזקאל כ"ד כד( ,ואמר ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת )שם פסוק כז( ,כי מעשיו פלא בעיני הרואים,
כדרך ותרד פלאים )איכה א' ט( .וכן אתיא ותמהיא וגו' אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין )דניאל ג' לב-
לג( ,האותות והמופתים ,כי הפלא והתימה ענין אחד :והיו ביציאת מצרים אותות ,והם הדברים שיאמר להם
מתחלה למחר יהיה האות הזה )שמות ח' יט( ,והיו שם מופתים שיעשו בחדוש בלי שיקדימו להודיע בו ,וכן מה
אות כי אעלה בית ה' )ישעיה ל"ח כב( שיקדים להודיעו ,ואמר באות ההוא בעצמו לדרוש המופת אשר היה
בארץ ,לדעת החדוש ההוא איך נתחדש אצלם .וכן המטה אשר נהפך לנחש קראו אות כאשר הודיע בו לבני
ישראל )שמות ד ' יז( ,וקראו מופת כאשר עשאו לפני פרעה לחדוש )שם פסוק כא( .וכן כאשר הלך עבדי ישעיהו
ערום ויחף שלש אם כן }ונתן אליך אות או מופת{ ,פירושו שיאמר אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו ע"ז
פלונית וזה לכם האות כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם ,או יתן להם מופת שישליך לפניהם מטה ויהיה לתנין:
ובספרי אמר אות הוא חייב מיתה ,וגם זה הוא כפשוטו של מקרא.
לשם העמקת הדיון יוכלו התלמידים להשוות את הדברים לדברי רבי יוסף אלבו ,בספר עיקרים א' ,י"ח
ולהשיב על השאלה :מה מוסיף רבי יוסף אלבו על דברי רמב"ם בנימוקיו שלא להאמין לאות?
עשית האותות והמופתים יש בהם ספק שאפשר שיעשו כמותן באיזו חכמה או תחבולה טבעית .אבל כשיתאמת
שליחותו על דרך שנתאמת שליחות משה ,אי אפשר שיכנס בו הכזב בשום פנים ,לא מצד בחירת עצמו ולא מצד
אחר .לא מצד בחירת עצמו :כי לא יקיים אליו השם יתברך השליחות על זה הדרך אם היה עתיד לכזב ,ולא מצד
אחר ,כי אחר שנתאמת שליחותו אימות עצמי נסתלק ממנו כל מין מהספק … .האותות שיעשו הנביאים …אינן
ראיות עצמיות לנבואה ,כי כבר אפשר הגדת העתידות על ידי הוברי השמים או בעלת אוב ,וכן עשיית האותות
כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים ,כרבי פנחס בן יאיר וחברו ,או על
ידי איזו תחבולה טבעית …או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף ,כמו שהיו עושים חרטומי מצרים.
לעיון ולהרחבה ראו מאמרו של יעקב אנסבכר ידיעת העתידות שפורסם במעליות ,ביטאון ישיבת ברכת
משה חוברת ט' ,אדר תשמ"ח
9
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/yediat-2.htm
אפשר להשוות בין מעשי הנביא ודבריו ,לבין דרישות ה' בפרשתנו ובפרשות קודמות .רצוי לעמוד על
הפעלים שהתורה משתמשת בהם:
הסתת הנביא
בפרשיות קודמות
דרישות ה'
מוֹפת .לא ִת ְשׁ ַמע ִ …כּי ְמנ ֶ
יִשׂ ָר ֵאל ְשׁ ַמע ֶאל ַה ֻח ִקּים וְ ֶאל ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ִטים ֲא ֶשׁר
ַסּה ה’ וְ ַע ָתּה ְ
ֵ
יך אוֹת אוֹ
ָתן ֵא ֶל ָ
…וְ נ ַ
יכם ֶא ְת ֶכם) …ד(
לה ֶ
ֱא ֵ
אָנ ִֹכי ְמ ַל ֵמּד ֶא ְת ֶכם ַל ֲעשׂוֹת )ד' א(
מּוֹפת )ב-ג(
וּבא ָהאוֹת וְ ַה ֵ
ָ
יכם ֵתּ ֵלכוּ )ה(
לה ֶ
אַח ֵרי ה’ ֱא ֵ
ֲ
יִשׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱאל ֶֹהי ָך שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ ְך ִכּי ִאם ְליִ ְראָה
וְ ַע ָתּה ְ
להים ֲא ֵח ִרים )ג(
אַח ֵרי ֱא ִ
ֵל ָכה ֲ
נְ
יראוּ
וְ אתוֹ ִת ָ
אַה ָבה אֹתוֹ וְ ַל ֲעבֹד
וּל ֲ
יך ָל ֶל ֶכת ְבּ ָכל ְדּ ָר ָכיו ְ
ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
ותיו ִתּ ְשׁמרוּ
וְ ֶאת ִמ ְצ ָ
ַפ ֶשׁ ָךִ .ל ְשׁמֹר ֶאת ִמ ְצוֹת
וּב ָכל נ ְ
יך ְבּ ָכל ְל ָב ְב ָך ְ
ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
וּבקלוֹ ִת ְשׁ ָמעוּ
ְ
ה' וְ ֶאת ֻחקּ ָֹתיו ֲא ֶשׁר אָנ ִֹכי ְמ ַצוְּ ָך ַהיּוֹם ְלטוֹב ָל ְך )י' יב-יג(
ָע ְב ֵדם )ג(
וְ נ ָ
בדוּ
ע
ֲ
ת
ַ
וֹ
את
וְ
וּב ְשׁמוֹ
ירא אֹתוֹ ַת ֲעבֹד וּבוֹ ִת ְד ָבּק ִ
ֶאת ה' ֱאל ֶֹהי ָך ִתּ ָ
וּבוֹ ִת ְד ָבּקוּן) .ה(
ִתּ ָשּׁ ֵב ַע )י' כ(
וּליִ ְראָה
וְ ָשׁ ַמ ְר ָתּ ֶאת ִמ ְצוֹת ה' ֱאל ֶֹה ָ
יך ָל ֶל ֶכת ִבּ ְד ָר ָכיו ְ
אֹתו) .ח' ו(
בהמשך
יך ְמ ַצוְּ ָך ַל ֲעשׂוֹת ֶאת ַה ֻח ִקּים ָה ֵא ֶלּה
ַהיּוֹם ַהזֶּה ה' ֱאל ֶֹה ָ
וּב ָכל
ית אוֹ ָתם ְבּ ָכל ְל ָב ְב ָך ְ
וְ ֶאת ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ִטים וְ ָשׁ ַמ ְר ָתּ וְ ָע ִשׂ ָ
נְ
ַפ ֶשׁ ָךֶ :את ה' ֶה ֱא ַמ ְר ָתּ ַהיּוֹם ִל ְהיוֹת ְל ָך ֵלאל ִֹהים וְ ָל ֶל ֶכת
וּמ ְשׁ ָפּ ָטיו וְ ִל ְשׁמ ַֹע ְבּקֹלוֹ:
וֹתיו ִ
וּמ ְצ ָ
ִבּ ְד ָר ָכיו וְ ִל ְשׁמֹר ֻח ָקּיו ִ
ֻלּה ַכּ ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר ָל ְך
יר ָך ַהיּוֹם ִל ְהיוֹת לוֹ ְל ַעם ְסג ָ
ַוה' ֶה ֱא ִמ ְ
וֹתיו) :כ"ו טז-יח(
וְ ִל ְשׁמֹר ָכּל ִמ ְצ ָ
וּל ָד ְב ָקה בוֹ )ל' כ(
יך ִל ְשׁמ ַֹע ְבּקֹלוֹ ְ
אַה ָבה ֶאת ה' ֱאל ֶֹה ָ
ְל ֲ
תּוֹרה ֲא ֶשׁר
ַרק ִשׁ ְמרוּ ְמאֹד ַל ֲעשׂוֹת ֶאת ַה ִמּ ְצוָה וְ ֶאת ַה ָ
יכם
אַה ָבה ֶאת ה' ֱאל ֵֹה ֶ
ֹשׁה ֶע ֶבד ה' ְל ֲ
ִצוָּה ֶא ְת ֶכם מ ֶ
וּל ָע ְבדוֹ
וּל ָד ְב ָקה בוֹ ְ
וְ ָל ֶל ֶכת ְבּ ָכל ְדּ ָר ָכיו וְ ִל ְשׁמֹר ִמ ְצוֹ ָתיו ְ
ַפ ְשׁ ֶכם) .יהושע כ"ב ה(
וּב ָכל נ ְ
ְבּ ָכל ְל ַב ְב ֶכם ְ
דיון קורלטיבי בשאלת הניסיון בתורה
בכיתות שבהן טרם עסקו בהרחבה בשאלת ה'ניסיון' ,אפשר לנהל דיון קורלטיבי בעת לימוד הפסוקִ :כּי
ַפ ְשׁ ֶכם.
וּב ָכל נ ְ
יכם ְבּ ָכל ְל ַב ְב ֶכם ְ
לה ֶ
אה ִבים ֶאת ה’ ֱא ֵ
יִשׁ ֶכם ֲ
יכם ֶא ְת ֶכם ָל ַד ַעת ֲה ְ
לה ֶ
ַסּה ה’ ֱא ֵ
ְמנ ֶ
10
ההצעה שלהלן ,לדיון בשאלת ה'ניסיון' ,היא בעקבות הצעתה של נחמה ליבוביץ ללימוד פרשת העקידה.
בששה מקומות בתורה מוזכרים ניסיונות שה' מנסה בני אדם :בפרשת העקידה )בראשית כ"ב א( במן
)שמות ט"ז ד( ,אחרי מתן תורה )שמות כ' כ( ,בתלאות המדבר )דברים ח' ב( ,פעם נוספת במן )דברים ח'
טז( ובנביא שקר )דברים י"ג ד(.
ִסּיוֹן.
ִסּה ולמילה נ ָ
כעבודת הכנה נבקש מן התלמידים לרשום ,בעזרת מילון ,הסברים אחדים לפועל נ ָ
הם יעלו אפשרויות אחדות .כגון:
ִסּה:
לפועל נ ָ
.1עשה ניסיון ,השתדל לעשות משהו בהצלחה ,עשה מאמץ כדי להשיג משהו )גם אם לא הצליח( ,מדד
את יכולתו במעשה כלשהו או בפעולה כלשהי.
.2בחן או בדק דבר מה כדי לראות אם הוא טוב ,מתאים וכד'.
.3עשה ניסוי מדעי ,השתמש במשהו או בחן אותו במשך פרק זמן מוגבל על מנת לבדוק את תכונותיו,
יעילותו ,השפעותיו וכד'.
.4ניסה מישהו העמיד אותו בניסיון או במבחן על מנת לבדוק את אמונתו ,יושרו ,אמינותו וכד'.
.5העלה על נס -הילל ,פיאר ושיבח ,שם לאות ולמופת .עם ישראל מכונה :נס לגויים ,דוגמה ומופת
לגויים.
למילה נ ָ
ִסּיוֹן – ניסיון
.1יֶדע ,מיומנות ,הרגל או מומחיות שאדם רוכש במשך הזמן ,בדרך כלל במקצוע מסוים או בתחום מסוים,
מתוך התנסותו ועיסוקו בדבר.
.2כלל האירועים ,הידע והרגשות שמהם מורכבים חייו של אדם ,או כאלה היוצרים והמגבשים את האופי
המיוחד של אדם ,של מקום ,של חברה וכד'.
.3מבחן; אירוע ,מצב וכד' המבהירים את טיבו האמיתי של מישהו או של משהו והמאפשרים לעמוד על
עוצמתו ,על יעילותו ,על נכונותו וכד'.
התלמידים יבדקו אילו מן המשמעויות מתאימות למילים מן השורש נסה בפרשתנו.
בתחילת הדיון בכיתה נבקש מן התלמידים לנסח קושיה גדולה העולה מן הפסוק .השאלה תירשם על גבי
הלוח :לשם מה צריך ה' ,היודע כל ,לנסות את בני האדם?
ַצּ ַח ְל ָדוִ ד ִמזְ מוֹרה' ֲח ַק ְר ַתּ ִני ַו ֵתּ ָדע.
תלמידים שיתקשו להעלות את השאלה יופנו למשל לתהלים פרק קל"טַ :ל ְמנ ֵ
שׁוֹני ֵהן ה' ָי ַד ְע ָתּ
ית וְ ָכל ְדּ ָר ַכי ִה ְס ַכּ ְנ ָתּהִ .כּי ֵאין ִמ ָלּה ִבּ ְל ִ
ֵר ָ
אָר ִחי וְ ִר ְב ִעי ז ִ
קוּמי ַבּ ְנ ָתּה ְל ֵר ִעי ֵמ ָרחוֹקְ .
ָד ְע ָתּ ִשׁ ְב ִתּי וְ ִ
אַתּה י ַ
ָ
ַח ָקר זֹאת ִכּי הוּא י ֵֹד ַע ַתּ ֲעלֻמוֹת ֵלב.
ֻלּהּ .או לפסוק כב בפרק מ"ד בתהליםֲ :הלֹא ֱאל ִֹהים י ֲ
כָ
11
למתן פתרונות אפשר להפנות את התלמידים לדברי רמב"ן בבראשית כ"ב א והאלהים נסה את אברהם:
ענין הנסיון הוא לדעתי ,בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו ,אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה,
יקרא "נסיון" מצד המנוסה ,אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל ,להיות לו שכר מעשה
טוב לא שכר לב טוב בלבד .ודע כי השם צדיק יבחן )תהלים י"א ה( ,כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ
להצדיקו יצוה אותו בנסיון ,ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו .והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.
חשוב לברר שהתלמידים הבינו את המושגים המרכזיים בדבריו כמו' :מנסה'' ,מנוסה'' ,להוציא מן הכוח אל
הפועל'.
אפשר להשוות את הדברים לדבריו בשער הגמול:
הקב"ה מנסה ,ולא כל אדם ,אלא מנסה את חסידיו ,שנאמר 'ה' צדיק יבחן' .ומהו הנסיון הזה? שיבוא עליהם
בעבודתו של הקב"ה ובעשיית מצוותיו טורח ועמל ,לפי שיש בני אדם שעושים מצוות ומעשים טובים כשידם
משגת ,וכשהם בשלווה וברוח .אבל מתוך הדוחק ,או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול ,אינם עושים.
לפיכך הקב"ה מטריח על יראיו בקצת נסיון ,כדי שיקבלו מצוות ויעשו אותם מתוך הטורח ,כדי שיהא שכרם
באותן מצוות כפול ומכופל .ולמה מנסה אותו ,והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד עבודה וטורח
זה? אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלו כשכר בפועל ובמעשה .ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו
הטובים לפועל ולמעשה .ולמה נקרא נסיון ,והלא הכל צפוי לפניו יתברך? אעפ"כ רשות האדם בידו ,אם ירצה
יעשה ,ואם לא ירצה לא יעשה .לפיכך נקרא נסיון מצד העושה ולא מצד המצווה יתברך שמו.
עצם צמיחתו ,התחזקותו והתחשלותו של המנוסה על ידי הניסיון ,המביאו להוציא לפועל את הטמון בו בכוח,
הוא שכרו .לאחר העיון בפירוש רמב"ן נביא לפני התלמידים את דברי רמב"ם במורה נבוכים חלק שלישי
פרק כ"ד ונבקשם לנסח בלשונם את תפקיד הניסיון לפי רמב"ם:
דע כי כל נסיון שבא בתורה אין כונתו וענינו אלא כדי שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו ומה שראוי
להאמינו ,וכאלו ענין הנסיון שיעשה מעשה אחד ,אין הכונה גוף המעשה ההוא אבל הכונה שיהיה משל שילמדו
ממנו וילכו אחריו ,כאמרו 'לדעת הישכם אוהבים וגו'' ואין פירושו שידע הש"י ]ה' יתברך[ זה כי הוא כבר ידעו,
כאמרו 'לדעת כי אני ה' מקדשכם' ,אשר ענינו שידעו האומות ,כן אמר כי כשיקום מתפאר בנבואה ותראו אותותיו
המביאות לחשוב אמת בדבריו ,דעו שהוא ענין שרצהו השם להודיע באומות שיעור האמינכם באמתת תורתו
והשגתכם אמתתו ,ושאינכם נפתים להסתת מסית ולא תפסד אמונתכם בהשם…
]תרגום אחר :דע ,כי כל ניסיון בתורה אין כונתו וענינו אלא שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו ומה
שראוי להאמינו .ואמרו" :לדעת הישכם אוהבים" אין פרושו ,שידע האלוה זה ,כי הוא כבר ידעו .אלא הוא
כאמרו" :לדעת כי אני ה' מקדשכם" ,אשר ענינו -שידעו האומות כן ,אמר :כי כשיקום מתפאר בנבואה ותראו
אותותיו המביאות לחשוב אמת בדבריו -דעו שהוא עניין שרצהו האלוה להודיע באומות שעור האמינכם
באמיתת תורתו יתברך והשגתכם אמתתו ,ושאינכם נפתים להסתת מסית ולא תפסק אמונתכם באלוה ,למען יכוון
אליה כל מבקש אמת ויבקש מן האמונות מה שהוא קים זה הקיום ,אשר לא יביטו עמו לעשיית מופת[.
התלמידים ישוו בין דברי רמב"ם לרמב"ן .המשותף לשניהם היא שלילת התפיסה שהניסיון דרוש למנסה.
ההבדל הבולט הוא בתשובתם לשאלה :לשם מה הניסיון.
12
לדעת רמב"ם :הניסיון הוא לטובת האנושות )או לטובת הלומד או לטובת כל הדורות(
לדעת רמב"ן :הניסיון לטובת המנוסה עצמו.
אפשר להפנות את התלמידים לדברי רס"ג המצוטטים בדברי ר' אברהם אבן עזרא לבראשית פרק כ"ב:
והגאון אמר שמלת נסה ,הראות צדקתו לבני אדם ,גם מלת ידעתי )בראשית כ"ב יב( כטעם הודעתי.
לחיזוק ההבנה של המשמעות הזאת של הניסיון אפשר להביא את דברי אברבנאל בפרשת העקידה:
אבל 'והאלהים נסה' הוא מגזרת 'נס' ,כי הפועל הנפלא הזה שעשה אברהם בדבר ה' עומד לנס עמים ,כדגל רם
ונישא ,אליו גויים ידרושו ויביטו אחריו.
לצורך ביקורת ההבנה יקראו התלמידים את דברי רשב"ם:
כי מנסה י"י וגו' -נתן כח בכשפים לדעת נולדות לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש
ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם י"י אלהיך ,ואם לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז זו היא זכותן.
ואת דברי ר"א אבן עזרא
וטעם ]ופירוש[ כי מנסה -בעבור שעזבו ,ולא המיתו .ונסיון השם להראות צדקת המנוסה.
ויקבעו לאיזו מן הדעות מתאימה דעת כל אחד מן המפרשים.
לסיכום ייקראו דברי ר' יוסף אלבו בספר העיקרים מאמר רביעי פרק י"ג .הם ימצאו כיצד הוא מנסח את
השאלה ששאלו בתחילת הדיון .הם יקבעו על פי איזו מן המשמעויות של המילה הוא מבסס את פירושו.
ואם תשאל ותאמר …אחר שהשם יתברך יודע אם יעמוד בנסיונו אם לאו … ,מה צורך אל היסורין הללו?
התשובה בזה שאין ראוי שיהיה שכר הסובל הטורח והעמל בפעל לאהבתו של מקום שוה למי שאינו סובל אותו
בפעל ,ועל כיוצא בזה נאמר 'אל יתהלל חוגר כמפתח' )מלכים א' כ' יא( ,שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה
הגבורה בפעל ,אף על פי שהוא מוכן לעשותה והוא חגור כלי מלחמה ,כמי שכבר פעל ועשה הגבורה בפעל,
והוא המפתח מעליו ]מסיר[ כלי המלחמה .ועל כן פעמים הרבה מביא הקדוש ברוך הוא יסורין על הצדיק
להרגילו שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה ויהיה ראוי לשכר יותר גדול ,שמתוך המעשה יתחזק לבו
באהבת השם ,לפי שכל פעל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משהיא נקנית בזולת מעשה ,וזוכה בזה לשכר מעשה
הטוב עם הכונה הטובה לא לשכר כונה טובה בלבד .ויקרא ההרגל בעבודה נסיון כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ,כי
למען ענותך ולמען נסותך )דברים ח' ב( ,פירושו להרגילך לסבול הטורח והעמל בפעל לאהבתו של מקום …וכן
פירש הכתוב שאמר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וגו' )דברים י"ג ד( ,כלומר שהשם יתברך הוא מרגיל אתכם בדרכי
העבודה ,כדי שתתחזק בלבבכם תכונת האהבה את השם ,ויהיה לכם עם זה שכר מעשה טוב כשיודע בפעל
שאתם עובדים מאהבה ,ואינכם נפתים אחר דברי הנביא ההוא או חולם החלום ההוא בעבור התועלת המדומה
שאתם רואים בעבודת אלהים אחרים ,וההצלחה הבאה על ידם בעושר ונכסים וכבוד ,שזה הדבר הוא המפתה את
האדם לעבוד עבודה זרה…
כעבודת סיכום וחזרה אפשר להפנות את התלמידים לדברי רמב"ן בשמות פרק כ' פסוק טז .הם יתבקשו
למיין את המפרשים שלמדו ואת הפירושים המובאים ברמב"ן לפי התייחסותם לפירוש המילה ניסיון.
13
למשל :דברי אברבנאל הם בעקבות דברי רש"י שהרמב"ן מצטט בפירושו:
ִכּי ְל ַבעֲבוּר ַנסּוֹת ֶא ְת ֶכם ָבּא ָה ֱאל ִֹהים -לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם בגוים שהוא בכבודו נגלה עליכם.
נסות ,לשון הרמה וגדולה ,כמו הרימו נס )ישעיה ס"ב י( ,כנס על הגבעה )שם ל' יז( ,שהוא זקוף ,לשון רש"י.
ואיננו נכון .אבל יתכן שיאמר ,כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלהים ,שכיון שהראה לכם גלוי השכינה נכנסה
אמונתו בלבבכם לדבקה בו ,ולא תפרד נפשכם ממנה לעולם ,ולמען תהיה יראתו על פניכם בראותכם כי הוא
לבדו האלהים בשמים ובארץ ותיראון ממנו יראה גדולה .או יאמר ,שתהיה על פניכם יראת האש הגדולה הזאת
ולא תחטאו מיראתכם ממנה .ויהיה הלשון מן ויואל ללכת כי לא נסה ,ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת
באלה כי לא נסיתי )ש"א י"ז לט( ,כענין רגילות.
והרב אמר במורה הנבוכים )ג' כ"ד( כי אמר להם אל תיראו ,כי זה אשר ראיתם היה שכשינסה ה' אלהים אתכם
להודיע ערך אמונתכם ,וישלח לכם נביא שקר שירצה לסתור מה ששמעתם ,לא תמעד אשוריכם לעולם מדרך
האמת ,כי כבר ראיתם האמת בעיניכם .ואם כן יאמר ,בעבור שיוכל לנסות אתכם לעתיד בא האלהים עתה כדי
שתהיו עומדים לו בכל נסיון.
ועל דעתי הוא נסיון ממש .יאמר ,הנה רצה האלהים לנסותכם התשמרו מצותיו כי הוציא מלבכם כל ספק ,ומעתה
יראה הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצותיו .וכן כל לשון נסיון בחינה ,ללכת באלה כי לא נסיתי )ש"א
י"ז לט( ,לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם.
ויתכן שיהיה הנסיון הזה בטובה ,כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו ,ופעם ייטיב
עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד ,כענין שאמרו חכמים )שמות
רבה ל"א כ( אשרי אדם שעומד בנסיוניו ,שאין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותה ,העשיר מנסה אותו אם תהיה
ידו פתוחה לעניים ,העני מנסה אותו אם יוכל לקבל יסורין וכו' .ולכך אמר הכתוב ,הטיב לכם האלהים
להראותכם את כבודו ,אשר לא עשה כן לכל גוי ,לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו
לעם נחלה ,כענין שאמר הלה' תגמלו זאת )דברים לב ו( ,ואמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן
אפקוד עליכם את כל עונותיכם )עמוס ג ב( ,כי העמים אינם חייבים לי ככם אשר ידעתי אתכם פנים בפנים.
התלמידים ישימו לב שאפשר לפרש פסוקים שונים לפי משמעויות שונות של המילה .כך למשל רש"י
בפרשת העקידה לא פירש כאברבנאל למרות שבשמות כ' יז הוא עושה זאת .מדוע לא פירש הרמב"ן את
הניסיון בעקידה כשם שפירשו בשמות כ' יז?
בכיתות טובות אפשר לחלק את הכיתה לשש קבוצות .כל קבוצה תבדוק את דברי הפרשנים באחת מן
הפרשיות שבהם מופיע עניין הניסיון.
ַפ ְשׁ ָך
יק ָך אוֹ ֵר ֲע ָך ֲא ֶשׁר ְכּנ ְ
אָחי ָך ֶבן ִא ֶמּ ָך אוֹ ִבנְ ָך אוֹ ִב ְתּ ָך אוֹ ֵא ֶשׁת ֵח ֶ
ית ָך ִ
ז-יב -מסית ומדיח ִ /כּי י ְִס ְ
כפעילות מכינה ,אפשר לדון במשמעותה של התיבה :הסתה .הם ישוו בין משמעה של התיבה ֵה ִסית או
ִה ִסּית היום .1 :עודד ודרבן לגילוי התנגדות למישהו או למשהו ,לרוב התנגדות המלווה באלימות והתנגדות
לחוק; קרא למרד או להתמרדות .2 ,פיתה ,שידל למעשה רע או לדבר עבירה ,לבין הפירוש הנמצא בדברי
חז"ל ובמפרשים .למשל בדברי הספרי דברים פיסקא פז ד"ה )ז( כי:
14
כי יסיתך אחיך בן אמך ,אין הסתה אלא טעות כענין שנאמר )מ"א כ"א כה( אשר הסתה אותו איזבל אשתו אחרים
אומרים אין הסתה אלא גירוי שנאמר )ש"א כ"ו יט( ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי
ירח מנחה.
וכן פירוש רשב"ם על אתר:
יסיתך -כל עצה שסופה פורענות קורא הסתה ,ותסיתני ]בו[ לבלעו חנם ,אשר הסתה אותו איזבל אשתו ,ויסיתהו
לעלות אל רמות גלעד:
כפעילות מטרימה או כפעילות מסכמת ,אפשר לבקש מן התלמידים לסכם את דיני מסית ומדיח שבמשנה
תורה לרמב"ם ,ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ה' ולציין את מקורם של הדינים בתורה.
ְס ְ
שׁ ָך
ַפ ְ
שׁר ְכּנ ְ
ית ָך ֵ …ר ֲע ָך ֲא ֶ
התלמידים כבר עסקו בשאלה מיהו המסית .להבהרת ההגדרה של מסית :כִּי י ִ
הוֹליכוֹ ְבּ ֶד ֶר ְך לֹא טוֹב.
יְפ ֶתּה ֵר ֵעהוּ וְ ִ
ַבּ ֵסּ ֶתר ,אפשר להפנותם לפסוק במשלי ט"ז כטִ :אישׁ ָח ָמס ַ
ִתּ ָך אוֹ ֵא ֶ
אָחי ָך בֶן ִא ֶמּ ָך אוֹ ִבְנ ָך אוֹ ב ְ
ית ָך ִ
ְס ְ
אפשר לסכם את הפסוק כִּי י ִ
שׁ ָך ַבּ ֵסּ ֶתר
ַפ ְ
שׁר ְכּנ ְ
שׁת ֵחי ֶק ָך אוֹ ֵר ֲע ָך ֲא ֶ
בעזרת פירוש רש"י:
אחיך – מאב .או בן אמך – מאם .חיקך -השוכבת בחיקך ומחוקה בך אפיקייד"א בלע"ז ]דבוקה[,
וכן )יחזקאל מ"ג יד( ומחיק הארץ ,מיסוד התקוע בארץ .אשר כנפשך -זה אביך.
פירש לך הכתוב את החביבין לך ,קל וחומר לאחרים.
תלמידים עשויים לשאול מדוע נאסרה רק הסתה בסתר .ואם הסית אותי בגלוי ,מה יהא דינו?
לצורך התשובה יעיינו בדברי רש"י .חשוב לוודא שהמונח ' -דבר הכתוב בהווה' -מוכר להם:
בסתר -דבר הכתוב בהווה ,שאין דברי מסית אלא בסתר .וכן שלמה הוא אומר )משלי ז' ,ט( בנשף בערב יום
באישון לילה ואפלה.
באמצעות עיון בפסוקים ט-י ,דברי חז"ל ופירושי רש"י ורמב"ן עליהם ,נוכל לחדד את המיומנות של השוואה
בין פרשנים .אפשר לפתוח בשאלה כגון :פרשו את המילים" :לא תאבה" לפי רש"י ולפי ורמב"ן .במה שונים,
לפי רמב"ן ,הצוויים "לא תאבה …לא תשמע" משאר הציוויים שבפסוק?
יש להסב את תשומת לב התלמידים ,שלא יעמדו על כך מעצמם ,שרמב"ן )פסוק ט ד"ה לא תאבה לו( פירש
את האזהרה שבפסוק ט -על דרך סוגיית התלמוד סנהדרין סא ע"ב -על הניסת:
אבה לו" – בלב )אב"ה -לשון רצון(,
והנה "לא ת ֶ
"וְלא ִת ְשׁ ַמע ֵאלָיו" -שתודה לו לומר :כן אעשה ,אלך ואעבוד עבודה זרה שאמרת.
המוסת עלול להתפתות למסית זה ,לא מפני שהוא רוצה לעבוד עבודה זרה אלא בגלל הקושי הנפשי-חברתי
במצב שבו הוא עומד .המסית אינו אדם זר אלא בן משפחה הקרוב לו ביותר או 'רעו כנפשו' .אדם עלול
להישמע לדברי ההסתה הללו מחמת רצונו לשמור על יחסים תקינים עם קרובו או כדי לרצותו ,ולא מחמת
רצונו העצמי לעבוד עבודה זרה.
רש"י לעומת זאת פירש את הפסוק על דרך הספרי )פיסקה פט( במקומנו:
15
ספרי:
לא תאבה לו -מכלל שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך' )ויקרא י"ט יח( יכול אתה אוהב לזה? תלמוד לומר 'לא תאבה
לו ,ולא תשמע אליו' ,מכלל שנאמר 'עזוב תעזוב עמו' )שמות כ"ג ה( יכול אתה עוזב עם זה? תלמוד לומר 'ולא
תשמע אליו ,ולא תחוס עינך עליו' ,מכלל שנאמר לא תעמד על דם רעך )ויקרא י"ט טז( יכול אי אתה רשיי לעמוד
על דמו של זה? תלמוד לומר 'ולא תחוס עינך עליו ,ולא תחמול ,'…לא תלמד עליו זכות' .ולא תכסה עליו' -אם
אתה יודע לו חובה אי אתה רשיי לשתוק .מנין שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות? תלמוד לומר
'כי הרוג' ,יצא זכיי -מנין שמחזירים אותו לחובה? תלמוד לומר 'תהרגנו'.
רש"י
וך" )ויקרא י"ט ,יח( -את זה לא
ֲך כָּמ ָ
תאבה לוֹ– לא תהא תאב לו ,לא תאהבנו .לפי שנאמר "וְאָ ַה ְב ָתּ ְל ֵרע ָ
לא ֶ
תאהב .וְ לא ִת ְשׁ ַמע ֵאלָיו -בהתחננו על נפשו למחול לו.
באופן דומה פסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ה הלכה ד:
תאבה לו".
ואסור למוסת לאהוב את המסית ,שנאמר "לא ֶ
תאבה לו וְ לא ִת ְשׁ ַמע ֵא ָליו"
ֶ
אך בהמשך בהלכה ה שם מביא רמב"ם את דברי התלמוד הבבלי הלומד מ"לא
איסור על המוסת לקבל את דברי המסית:
הא אם שמע ואבה -חייב.
על פירושו של רש"י הקשה רמב"ן לשונית" :כי אב"ה -לשון רצון" ,והוא מביא פסוקים אחדים לחיזוק טענתו.
אמנם אפשר שהספרי פירש את התיבה 'תאבה' בסיכול אותיות ' -תאהב' ,ואפשר גם שיש קשר בין
השורשים אה"ב ואב"ה .אך לא מצאנו בשום מקום במקרא שימוש כזה בשורש אב"ה .אכן ,לולי דברי הספרי
ניתן היה לפרש מילים אלו בדומה לפירושו של רש"י למילים "וְ לא ִת ְשׁ ַמע ֵא ָליו"' :לא תאבה לו בבקשו ממך
יאבה ה' ְסל ַח לו" )דברים כ"ט ,יט(.
סליחה' ,בדומה לפסוק" :לא ֶ
לפירוש זה ולפירושו של רש"י על פי הספרי ניתן להביא חיזוק ממקומו של הציווי הזה בפסוק .פסוקים ט-י
ֶ
מכילים שרשרת דרישות שתוכנן דומה.1 :לא
תאבה לו .2וְ לא ִת ְשׁ ַמע ֵא ָליו .3וְ לא ָתחוס ֵע ְינ ָך ָע ָליו .4וְ לא
ַת ְחמל .5וְ לא ְת ַכ ֶסּה ָע ָליוִ .כּי ָהרג ַתּ ַה ְרגֶנּוּ …שרשרת זו מלמדת כי הדרישה "וְ לא ִת ְשׁ ַמע ֵא ָליו" שבפסוק זה
ָביא ַההוּא" .הדרישה ההיא כתובה בפסוק ד והיא
אינה דומה לדרישה בפרשת הנביא "לא ִת ְשׁ ַמע ֶאל ִדּ ְב ֵרי ַהנּ ִ
יוּמת" מופיע בפסוק ו והוא פונה לבית הדין,
ָביא ַההוּאָ …
פונה ליחיד השומע את דברי הנביא ,ואילו הצו "וְ ַהנּ ִ
שרק בידו להמית את הנביא .פסוק ט ,לעומת זאת ,פונה כולו אל המוסת )כמו גם פסוק י שלאחריו( ודורש
ממנו בסגנונות שונים דרישה אחת :שקרבתו למסית לא תביא אותו לחפות על מעשהו ולשחרר אותו מעונש,
אלא עליו למצות עמו את הדין ולדאוג שייהרג.
כך נתפרש פסוק זה על ידי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ה הלכה ד על פי הספרי ,וכך פירשו רמב"ן
על פי פשוטו.
תּוּך ַח ָטּ ִאים אַל תּ ֵֹבא.
נבקש מן התלמידים לפרש את הפסוק במשלי א' יְ :בּ ִני ִאם יְ ַפ ָ
16
לסיכום הדברים נעיין בדברי רש"י המדגישים את חובת המוסת לדאוג להרשעתו של המסית .כי הרג
תהרגנו – אין פירושו שעל המוסת להרוג את המסית .בית הדין הוא המבצע את גזר הדין.
ולא תשמע אליו -בהתחננו על נפשו למחול לו ,לפי שנאמר )שמות כ"ג ה( עזוב תעזוב עמו ,לזה לא תעזוב.
ולא תחוס עינך עליו -לפי שנאמר לא תעמוד על דם רעך )ויקרא י"ט טז( ,על זה לא תחוס.
ולא תחמול -לא תהפוך בזכותו .ולא תכסה עליו -אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק.
)י( כי הרג תהרגנו ] -אם יצא מבית דין זכאי ,החזירהו לחובה[ יצא מבית דין חייב ,אל תחזירהו לזכות.
על פי רמב"ן מתחלף תוכנו של הציווי באמצע פסוק ט .מציווי שלא להתפתות לדברי המסית ) (1-2הוא
הופך לציווי להסגירו ללא רחם ) .(3-5הדבר קשה הן מן ההיבט הסגנוני והן מן ההיבט התוכני :אם המוסת
עדיין מסופק ביחס לתוכנם של דברי המסית ,כיצד ניתן לצפות ממנו שיסגיר אותו ללא רחמים? רק כאשר
ברור מאליו שתוכן דבריו של המסית נפל על אוזניים אטומות ניתן לדרוש מן האדם דרישה גבוהה יותר:
להסגיר את המסית לבית הדין ולפעול להריגתו.
בהלכות הנוגעות לדיני נפשות מחפשים ,בדרך כלל ,דרך להימנע מלבצע את עונש המוות ,גם בתחומים
המחייבים מיתה על פי ההלכות שבתורה ,על ידי הכבדה בדיני הראיות ,על ידי בדיקת העדים וחקירתם .כדי
לדון אדם למיתה דרושים שני עדים והתראה .עד כדי כך שאמרו חז"ל ,שבית דין שהרגו אחד לשבעים שנה
נקראו בית דין קטלנית .ביחס למסית ומדיח התורה מקילה בפרטי הלכות שונות הנגועות למיצוי הדין אתו
ולחייבו מיתה .כאן מחפשים כל דרך כדי להרשיע את המסית .
המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה י מצביעה על הדרך שבה אפשר להרשיע את המסית:
המסית זה הדיוט המסית את ההדיוט .אמר לו יש יראה במקום פלוני ,כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה.
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו .אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו
אמר לאחד הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמינין לו עדים אחורי
הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והלה אומר לו והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים
ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו הרי זה מוטב ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו העומדין מאחורי הגדר
מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטיר
אלך ואקטיר נלך ונקטיר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה המדיח זה האומר
נלך ונעבוד ע"ז.
וכך מנסח את הדברים רמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ה הלכות ב-ג:
הסית לשניים -הרי הן עדיו .הן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן וסוקלין אותו .ואין המסית
צריך התראה.
אמר לאחד -הוא אומר' :יש לי חברים רוצים בכך' ,ומערים עליו עד שיסית בפני שניים -כדי להרגו.
אם לא רצה המסית להסית לשניים ,מצוה להכמין )=להחביא( לו .כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן -
חוץ מזה .כיצד מכמינין לו? המוסת מביא שניים ומעמידן במקום אפל ,כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא
יראה אותם .והוא אומר למסית :אמור מה שאמרת לי בייחוד ,והוא אומר לו…
17
התלמידים יבחינו כי עונשו של המסית המומת בסקילה )יא( חמור מעונשו של הנביא הקורא לעבודה זרה
המומת בחנק ,ומעונשם של אנשי העיר הנידחת המומתים בסייף.
התלמידים יעיינו בדברי רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף כ"ט עמוד א
בעניין הנחש וישוו אותם לדברי רש"י לבראשית:
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן :מניין שאין טוענין למסית -מנחש הקדמוני ,דאמר רבי שמלאי :הרבה
טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען ,ומפני מה לא טען לו הקדוש ברוך הוא -לפי שלא טען הוא .מאי הוה ליה
למימר -דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? דברי הרב שומעין.
רש"י בראשית פרק ג פסוק יד
כי עשית זאת -מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית ,שאילו שאלו למה עשית זאת ,היה לו להשיב דברי הרב
ודברי התלמיד דברי מי שומעין:
פרשת העיר הנידחת
פרשת עיר הנידחת שונה משתי הפרשיות שקדמו לה .היא היחידה שבה הצליחה פעולת ההדחה ,והעונש
בה מכוון אל אלו שהודחו ועבדו עבודה זרה בפועל; בשתי הפרשות הקודמות נענשו המסיתים והמדיחים,
אף שלא הם עצמם ,ולא המוסתים על ידם עבדו עבודה זרה.
בשלב הראשון חשוב לברר את פרטי המקרה שמתארת התורה .התלמידים יכינו את עצמם לדיון באמצעות
עיון בדברי רמב"ם ,ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ד' ותשובה על שאלות כגון:
א .מהם התנאים בהם נהיית עיר "עיר נידחת"? ב .איזה בית דין דן את העיר הנידחת? ג .כיצד מתרים
ביושבי העיר? ד .מה דין עיר שמיעוטה הודח? שרובה הודח? שהודחה כולה? ה .רכושם של יושבי העיר
שלא הודחו ,מה דינו? ו .כמי פסק רמב"ם במחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא שהביא רמב"ן פסוק טז?
את הדיון בפרשה אפשר לנצל לתרגול הבחנה בין דברי פרשנים .את מטרת החרם המוטל על עיר הנידחת
מבארים ר' יוסף בכור שור והספורנו בצורה שונה .התלמידים יקראו את דברי ספורנו ואת דברי ר' יוסף בכור
אוּמה ִמן ַה ֵח ֶרם )פסוק י"ח( ,ויציינו את מטרת האיסור ללקיחת שלל לפי כל
שור על הפסוק :וְ לא יִ ְד ַבּק ְבּי ְָד ָך ְמ ָ
אחד מן המפרשים.
ר' יוסף בכור שור:
שאם תשלול ]=תיקח שלל[ את העיר לא יהיה כבוד שמים בדבר ,שיהיה נראה שלהנאתך נתכוונת.
ספורנו:
פן יהיה למוקש כמו העניין בנויי ]קישוטי[ עבודה זרה שנאמר בהם' :לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך'
)דברים ,ז' ,כה(.
לפי פירוש ר' יוסף בכור שור נועד החרם להוכיח שהכוונה בענישה הקיצונית של העיר הייתה לשם שמים
ולא לשם לקיחת שלל .ואילו לדעת ספורנו המטרה היא למנוע התפתות לחטא נוסף של עבודה זרה.
ָתן ְל ָך ַר ֲח ִמים וְ ִר ַח ְמ ָך"
"וְ נ ַ
השכר הנאמר בפסוק זה נראה תמוה בהקשר שבו הוא מצוי :לאחר הריגת עיר שלמה.
18
וכך פירשו הנצי"ב בפירושו העמק דבר כאן:
מעשה עיר הנידחת גורם שלוש רעות בישראל:
אחת -שההורג נפש נעשה אכזר בטבע .והנה יחיד הנהרג בבית דין -כבר נבחר לזה שלוחי בית דין .אבל עיר
שלמה ,בעל כורחנו עלינו להרגיל כמה אנשים להרוג ולהיות אכזריים …על זה הבטיח הכתוב ,שבזה שתעסוק
ָתן ְל ָך ַרח ִ
בזה בלי שום הנאה מביזה ,ישוב ה' מחרון אפו " ְונ ַ
ֲמים" -מידת הרחמים) .באותה דרך פירש
שׁלום"" :בשביל כי טבע
ִיתי ָ
נתן לו ֶאת ְבּר ִ
הנצי"ב אף את שכרו של פינחס )במדבר כ"ה ,יב( " ִהְננִי ֵ
המעשה שעשה פינחס ,להרוג נפש בידו ,היה נותן להשאיר בלב ֶהרגש עז גם אחר כך ,אבל באשר
היה לשם שמים ,משום כך באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום ,ולא יהא זה העניין
לפוקת לב .ועיין כיוצא בזה בספר דברים ,ברוצחי עיר הנידחת"(.
שנית -שאין לך אדם מאותה עיר שאין לו קרובים בעיר אחרת ,ומתגברת השנאה בישראל ,על זה הבטיח הכתוב
"ו ְִר ַח ְמ ָך" -שיהיו אוהבים אותך ) …משמעו של השורש רח"מ בארמית הוא אה"ב .בפירוש זה מעביר
הנצי"ב משמעות זו לעברית(
ִשׂבַּע ַלאֲבתֶי ָך" -הרעה השלישית שעליה עמד הנצי"ב במעשה עיר הנידחת היא
ֲשׂר נ ְ
ג" .וְ ִה ְר ֶבּ ָך ַכּא ֶ
"שנעשה קרחה ומיעוט בישראל" ,ועל זה באה ההבטחה שישראל לא יתמעטו בשל כך ,אלא ה'
ירבה אותם כפי שנשבע לאבות.
בעל אור החיים הקדוש מבאר:
מעשה זה יוליד טבע האכזריות בלב האדם ,והבחינה )התכונה( עצמה תהא נשרשת ברוצחי עיר הנידחת ,לזה
אמר להם הבטחה שנתן להם רחמים ,הגם שהטבע יוליד בהם אכזריות .מקור הרחמים )הקב"ה( ישפיע בהם כוח
הרחמים מחדש לבטל בהם כוח האכזריות ,שנולד בהם מכוח המעשה.
לבירור הבנת הדברים נשאל את התלמידים:
א .מדוע נמצאת ההבטחה :וְ ָנ ַתן ְל ָך ַר ֲח ִמים וְ ִר ַח ְמ ָך רק בפרשה זו ,ולא בצווים על עונשים אחרים,
ָתן ְל ָך ַר ֲח ִמים וְ ִר ַח ְמ ָך" מפירושו של הנצי"ב.
ב .במה שונה פירושו של בעל אור החיים למילים "וְ נ ַ
ישׁ ֵבי ָה ִעיר ַה ִהוא ְל ִפי ָח ֶרב
ַה ֵכּה ַת ֶכּה ֶאת ְ
אחת הבעיות המוסריות שתלמידים מעלים בנושא עונשה של העיר הנידחת הוא המתתם של הילדים ושל
הבהמות .את הריגת האנשים שעבדו עבודה זרה הם מוכנים לקבל ,שהרי הם חטאו בחטא עבודה זרה
שעונשו מוות .מרכז הקושי הוא פסוק טז:
ַהכֵּה ַת ֶכּה ֶאת י ְשׁ ֵבי ָה ִעיר ַה ִהוא ְל ִפי ָחרֶב
אתהּ ו ְֶאת כָּל ֲא ֶשׂר ָבּהּ וְ ֶאת ְבּ ֶה ְמ ָתּהּ ְל ִפי ָחרֶב.
ַה ֲחרֵם ָ
בעבודת ההכנה קראו התלמידים את דברי הרמב"ם ספר המדע הלכות עבודה זרה פרק ד' והתרשמו
מדבריו על החובה להרוג את הנשים והטף .בעקבות דברים אלה הם מעלים את השאלה :אם הנשים לא
עבדו עבודה זרה – מדוע הן נהרגות? וביותר קשים להם דבריו' :מכין את כל הטף'.
לשם פתיחת דיון בשאלה ,וכדי להקהות את עוצמת השאלה ,רצוי להביא את הברייתא שבבלי סנהדרין עא
ע"א )ומקבילה לה בתוספתא סנהדרין פי"ד ה"א( שבה נאמר:
תניא :עיר הנדחת לא הייתה ולא עתידה להיות .ולמה נכתבה? דרוש וקבל שכר.
הגמרא שם מסבירה כי דעה זו מתאימה לרבי אליעזר:
19
תניא :רבי אליעזר אומר :כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנידחת.
הטעם לדברי רבי אליעזר הוא:
ַפ ָתּ ָב ֵאשׁ' .וכיוון שיש מזוזה -לא אפשר ,דכתיב 'לא ַ ֲעשׂוּן ֵכּן ַלה'
חבהּ וְ ָשׂר ְ
וך ְר ָ
וְאת כָּל ְשׁלָלָהּ ִתּ ְקבּץ ֶאל תּ ְ
אמר קראֶ ' :
ֱלהיכֶם' )י"ב ד(.
א ֵ
לדעת רבי אליעזר לא ייתכן שבציבור בעם ישראל ,אף שהוא מתמרד בה' ובישראל עמו כרגע ,לא נותר כל
זכר של נאמנות לה'" :אפילו מזוזה אחת" .אפילו סימן היכר אחד של נאמנות לה' ,מזוזה באחד מפתחיה של
העיר -מציל אותה מלהיחשב לאויב גמור .אולם אף שבפועל כמעט שלא ניתן להעלות על הדעת אפשרות
מעשית שתתקיים בישראל עיר הנידחת ,נכתבה המצווה בתורה כדי שנפיק ממנה לקחים חינוכיים.
אולם דעה זו אינה לדעת הכל ,ובהמשך סוגיית התלמוד מובא" :אמר רבי יונתן :אני ראיתיה וישבתי על ִתּ ָלהּ".
אפשר להציג לתלמידים דעות אחרות ,השונות מדברי רמב"ם .בספרי )צד( מובאת מחלוקת זו:
וּמתוּ
ישׁ ֵבי ָה ִעיר ַה ִהוא" -מיכן אמרו :אין מקיימים את הטפלים ) -טפליא= טף ,קטנים( .אבא חנן אומר" :לא י ְ
" ֶאת ְ
אָבות ַעל ָבּנִים" )דברים כ"ד ,טז( -בעיר הנידחת הכתוב מדבר.
בתוספתא סנהדרין פי"ד ה"ג )עמ' 436במהדורת צוקרמנדל( נחלקו בדבר זה תנאים אחרים:
קטני בני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמה אין נהרגין.
רבי אליעזר אומר :נהרגין.
ֲמים" …אלו קטנים שבתוכה.
ָתן ְל ָך ַרח ִ
אמר לו רבי עקיבא :ומה אני מקיים "וְ נ ַ
ֲמים" …כך אמר המקום :הריני נותן אותם )את הדיינין שדנו
ָתן ְל ָך ַרח ִ
רבי אליעזר אומר …מה אני מקיים "וְ נ ַ
את העיר( לרחמים ומטיל אהבתי בלבם )של קרובי הנהרגין( ,כלומר ,שאין בלבנו עליכם ,שדין אמת דנתם.
נראה שמוקד המחלוקת הוא דרך הקריאה של פסוק טז .האם יש לקרוא:
ישׁבֵי ָהעִיר ַה ִהוא
ַהכֵּה ַתכֶּה ֶאת ְ
ְפי ָחרֶב
לִ
ַה ֲחרֵם:
אתהּ ]את המבוגרים ,עובדי העבודה הזרה[
אָ .
שׁר בָּהּ ]את הנשים והקטנים ,גם אם לא עבדו ע"ז ,וגם אם אינם אחראיים למעשיהם[
ְאת כָּל ֲא ֶ
ב .ו ֶ
ְה ְמ ָתּהּ
ְאת בּ ֶ
ג.ו ֶ
ְפי ָחרֶב.
לִ
ְפי ָחרֶב" שבחלקו הראשון של הפסוק )שהן למעשה כלל( זהות במשמען
ואזי המילים " ַהכֵּה ַתכֶּה …ל ִ
למילים " ַה ֲח ֵרםְ …ל ִפי ָח ֶרב" שבחלקו השני המפרט את החלק הראשון.
אתהּ וְ ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר ָבּהּ" מתייחסות רק לשללה של העיר .לפי אפשרות זו,
או שאפשר לבאר שהמילים " ַה ֲח ֵרם ָ
פרטן של מילים אלו בא בפסוק הבא )יז(" :וְ ֶאת ָכּל ְשׁ ָל ָלהּ ִתּ ְקבּץ …וְ ָשׂ ַר ְפ ָתּ ָב ֵאשׁ".
לפי ביאור זה ,כך יש לקרוא את פסוק טז:
ישׁ ֵבי ָה ִעיר ַה ִהוא ְל ִפי ָח ֶרב
ַה ֵכּה ַת ֶכּה ֶאת ְ
אתהּ וְ ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר ָבּה )=את בתי העיר ואת הרכוש(
ַה ֲח ֵרם ָ
20
וְ ֶאת ְבּ ֶה ְמ ָתּהּ ]תכה[ ְל ִפי ָח ֶרב.
החזרה על המילים " ְל ִפי ָח ֶרב" ביחס לבהמות נובעת ,לפי פירוש זה ,ממה שהפסיק באמצע ,בין יושבי העיר
לבין הבהמות; והסיבה להפסק זה היא שהבהמות ,אף שהן נהרגות "לפי חרב" כמו בני האדם ,אינן מ"יושבי
העיר" אלא הן חלק מרכושם שאותו יש להחרים .לפי פירוש זה ,אין בפסוק טז מקור להריגת הקטנים.
הרב הופמן בפירושו לספר דברים )עמ' רג( מבאר בדרך שונה את דינה של עיר הנידחת ,תוך שהוא מסביר
בייחוד את הריגת הקטנים:
אין שום מקום לשאלה מפני מה נתחייבו הקטנים מיתה .כלל ישראל מייצג במקרה זה את הקדוש ברוך הוא.
העיר נתחייבה להיאבד מן העולם כמו סדום ועמורה .ישראל ,שהם עם ה' ,נצטוו להוציא לפועל את פסק הדין.
כדוגמת המבול והפיכת סדום ועמורה ,שנאבד שם הכול ,ואפילו הקטנים ,כן הוא הדבר גם בעיר הנידחת.
הדגש בדבריו הוא שעונשה של עיר הנידחת הוא מעין פורענות הבאה בידי שמיים ,ותפקידם של ישראל
בעשיית העונש אינו אלא לשמש כשלוחי ה' להבאת הפורענות .ממילא מובנת חריגתו של דין עיר הנידחת
מן המגבלות הרגילות בעונשי בית דין -שהרי המגבלות הללו אינן חלות על עונשי שמיים.
ֶפשׁ ֲא ֶשׁר ַתּ ֲע ֶשׂה
הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג פרק מא ביאר את מה שנאמר בספר במדבר ט"ו ל-לא "וְ ַהנּ ֶ
ֶפשׁ ַה ִהוא ֲעו ָנה ָבהּ":
ַדּףִ …כּי ְד ַבר ה' ָבּ ָזה וְ ֶאת ִמ ְצוָתו ֵה ַפר ִה ָכּ ֵרת ִתּ ָכּ ֵרת ַהנּ ֶ
וּמן ַהגֵּרֶ ,את ה' הוּא ְמג ֵ
ְבּיָד ָר ָמה ִמן ָה ֶאזְ ָרח ִ
העושה ביד רמה הוא המזיד המתחצף ומתפרץ ,ועובר בפרהסיה …מפני שהוא מתנגד לתורה ומתקומם נגדה,
ולפיכך אמר עליו " ֶאת ה' הוּא ְמגַדֵּף" ,והוא נהרג בלי ספק .ודבר זה לא יעשנו עושהו אלא מתוך השקפה
שנתגבשה לו להתקומם בה נגד התורה ,ומשום כך בא הפירוש המקובל )כריתות ז ע"ב(' :בעבודה זרה הכתוב
מדבר' -לפי שהיא ההשקפה הנוגדת את יסוד התורה …ונהרג ) -המתקומם כנגד מצוות התורה מתוך ביזויה
וזלזול בה( כהריגת כופר -לא הריגת עונש -כאנשי עיר הנידחת ,שנהרגים הריגת כפירה לא הריגת עונש ,ולפיכך
ממונם נשרף ,ואינו ליורשיהם כשאר הרוגי בית דין .וכך אני אומר גם על ציבור מישראל שהסכימו לעבור על איזו
מצווה שתהיה ועשו ביד רמה ,הרי אלו נהרגים כולם ,נלמד את זה מפרשת בני ראובן ובני גד ,אשר נאמר בהם
)על פי יהושע כ"ב ,יב( ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא.
הרואים בפעולת הענישה של העיר הנידחת פעולה משפטית רגילה ,סוברים שאין מקום להרוג את הקטנים
שלא חטאו ,שכן הדבר נוגד את כללי המשפט הרגילים בתורה .זוהי כנראה משמעות דברי אבא חנן ,המביא
את הפסוק "לא ְ
יוּמתוּ אָבות עַל ָבּנִים" ,הפונה אל שופטי ישראל ,ומחילו אף על דינה של עיר הנידחת .וכך
גם מפרשים בעלי עמדה זו את הפסוקים.
לדעתם של הסוברים כי קטני עיר הנידחת נהרגים .אין חלים על דינה של עיר הנידחת העקרונות
המשפטיים הרגילים והמגבלות הקיימות בכל עונשי בית דין ,שכן אין הוא בכלל עונשים אלו.
שׁר בָּהּ מלמד שעיר הנידחת היא בגדר של מלחמת חרם.
ְאת כָּל ֲא ֶ
אתהּ ו ֶ
הפסוקַ :ה ֲחרֵם ָ
ר"ע ספורנו מבאר:
21
ְֶאת ְבּ ֶה ְמ ָתּהּ ְל ִפי ָחרֶב" -למחות זכרם על צד נקמת האל יתברך ,כמו העניין בעמלק ,כאמרו )דברים כ"ה ,יט(
" ִתּ ְמ ֶחה ֶאת ֵז ֶכר ע ָ
ָמל
ֲמלֵק" .וכן ביאר הנביא באמרו " ְו ֵה ַמ ָתּה ֵמ ִאישׁ ַעד ִא ָשּׁהֵ ,מעלֵל ו ְַעד יוֵנקִ ,משּׁור וְ ַעד ֶשׂהִ ,מגּ ָ
ו ְַעד ֲחמור" )שמ"א ט"ו ,ג(.
הרישא של הפסוק שהביא ספורנו מספר שמואל היא:
ֲשׁר לו וְלא ַת ְחמל ָעלָיו…
ַמ ֶתּם ֶאת ָכּל א ֶ
ֲמלֵק ו ְַה ֲחר ְ
יתה ֶאת ע ָ
ֵך ו ְִה ִכּ ָ
לְ
ושוב באותו הפרק בפסוק יח:
ֲמלֵק ְונ ְִל ַח ְמ ָתּ בו ַעד כַּלּו ָתם א ָתם.
ַמ ָתּה ֶאת ַה ַח ָטּ ִאים ֶאת ע ָ
ֵך ו ְַה ֲחר ְ
לְ
התלמידים כבר למדו על מלחמות חרם כגון מלחמת יריחו ,מלחמת עמלק .בהמשך ילמדו על המלחמה
בשבעת עמי כנען -שבה נאמר …" :לא ְת ַחֶיּה ָכּל ְנ ָשׁ ָמהִ ,כּי ַה ֲח ֵרם ַתּ ֲח ִרי ֵמםְ …ל ַמ ַען ֲא ֶשׁר לא ַ
יְל ְמּדוּ ֶא ְת ֶכם ַל ֲעשׂות
ְכּכל תּו ֲעב ָתם ֲא ֶשׁר ָעשׂוּ ֵלאל ֵהי ֶהם") .כ' טז-יח(.
]סקירה מפורטת של מלחמות החרם במקרא נמצאת בעיונו של הרב אלחנן סמט לשבת-זכור )פורים( תש"ס
"המבוכה המוסרית של בן דורנו לנוכח מצות מחיית עמלק" סעיף ג .העיון נתפרסם באינטרנט באתר בית
המדרש הוירטואלי שעל יד ישיבת הר-עציון:
http://www.etzion.org.ilvbm
http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/24vayikzakh.php
ראו גם מאמרו של הרב יעקב מדן שם:
[ http://www.etzion.org.il/vbm/archive/9-parsha/27zachor.php
במלחמות כאלה היה האויב נהרג כולו ולא היה נלקח שלל .נטילת שלל במלחמה כזו נחשבה לעברה חמורה
ביותר ,כפי שמתברר במלחמת החרם על יריחו -ממעשה עכן ,ובמלחמת החרם כנגד עמלק -ממעשה
אוּמה ִמן ַה ֵח ֶרם ְל ַמ ַען ָישׁוּב ה' ֵמ ֲחרון אַפּו) …יח( .נראה
יִד ַבּק ְבּי ְָד ָך ְמ ָ
שאול; וכנאמר אף בעיר הנידחת :וְ לא ְ
שהנאה ,אפילו מעטה ,מן השלל ,יש בה כדי לבטל את הממד הדתי של מלחמת החרם ולהפוך אותה
למלחמה הנעשית מתוך מניעי רווח אנושיים.
עיר הנידחת נכללת בקבוצה המצומצמת של אלו שכנגדם מצווים אנו במלחמת חרם מפני שכדברי רמב"ם
עיר זו מתמרדת בה' וכופרת בו .אויבי ה' המובהקים -יהיו מי שיהיו ,מאומות העולם או מישראל -הם אלו
שכנגדם מצווים אנו במלחמת חרם ,משום שהם המורדים בו ובישראל עמו .במלחמה זו אין ישראל אלא
שליחיו של ה' לעשות נקמת ה' במורדים בו .כך הדבר בעמלק ,כפי שעולה מהשוואת הפסוקים )מספר
ֵכר ֲע ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם"; וכך
שמות ומספר דברים( " ָמחה ֶא ְמ ֶחה ֶאת ֵז ֶכר ֲע ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם" ִ " -תּ ְמ ֶחה ֶאת ז ֶ
הדבר בעיר הנידחת שבה נאמר " ְל ַמ ַען יָשׁוּב ה' ֵמ ֲחרון אַפּו) ."…וראו דברי רד"צ הופמן בפירושו לפרשה(.
22
לסיכום הדיון אפשר לתת לתלמידים לעיין בפרק י במסכת סנהדרין משניות ד-ו ולקשור אותן אל הפסוקים:
משנה ד'
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם ואינן
נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה ועד שידיחום אנשים הדיחוה נשים
וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה חוצה לה הרי אלו כיחידים וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד
ואחד זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד.
משנה ה'
הכה תכה את וגו' החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין אותה החרם אותה ואת כל אשר בה
וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי
אלו אובדין.
משנה ו'
שנאמר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו' אם אין לה רחוב עושין לה רחוב היתה רחבה חוצה לה כונסין
אותה לתוכה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות
שבה יפדו ותרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא
אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני והיתה תל עולם לא תבנה
עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמו שהיתה אינה
נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף
בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.
23