242
- øåôéñä ìù äééðù äàéø÷ .å
úåäéîúä áåùééì ïåéñéð
¯ÂÙÈÒ· ˙ÂÏÂÚ‰ ˙‰ÈÓ˙‰ ÌÂÎÈÒ .1
קראנו את סיפורנו עד לפסקתו האחרונה )ולא עד בכלל -הִפּסקה האחרונה תידון
להלן בסעיף ,(13ומצאנוהו מעורר תמיהות רבות ,חלקן חמורות .הבה נפרט את
התמיהות העיקריות שהעלינו בעיונים הקודמים ,ונפרטן כאן על פי סדר הופעתן
בסיפור )בסוף כל תמיהה מצוין בסוגריים העיון שבו היא הועלתה(:
‡ .מדוע אין הסיפור מציג את השונמית כבר בראשיתו כאישה שאין לה בן? זו הרי
העובדה המכרעת בגורלה כאישה ,והיא גם ידיעה הנחוצה להמשך עלילת הסיפור!
במקום זאת היא מוצגת כ"ִאָשּׁה ְגדוָֹלה" ,ועל העובדה המכרעת שאין לה בן אנו שומעים
לראשונה )בפסוק יד( ביחד עם אלישע עצמו ,מפיו של גיחזי )עיון ג!(3
· .תגובתה של השונמית למשמע דבריו של אלישעַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ
ִׂני ִאישׁ ָהֱאִהיםַ ,אל
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,מביעה חוסר אמון גמור בהתקיימות דברוַ" :אל ֲאד
ח
ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך" .ובכן ,מדוע השונמית אינה מאמינה בדבריו ,הלוא היא מכירה בו
כ"ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" ,ובהמשך הסיפור היא תגלה אמונה ביכולתו לחולל נס גדול יותר
להחיות את בנה? ומדוע אין אלישע מוכיחה על דבריה הפוגעים ,אלא מתעלם מהם)עיון ג?(5
‚ .מדוע מת הילד? אין כוונתנו לשאול על הסיבות הטבעיות שגרמו למותו; הללו
גלויות בסיפורנו .הכוונה לסיבה האלוהית הנסתרת שהביאה לרעה גדולה זו .משמעות
מותו של הילד היא ביטול גֵזרת אלישע הקודמת וכניסתה של השונמית למצוקה גדולה
וקשה יותר מזו שהייתה נתונה בה בטרם גזר אלישע את גֵזרתו )עיון א!(3
„ .מדוע 'העלים' ה' מאלישע 'ולא הגיד לו' את דבר מותו של הילד? והרי ילד זה בא
לעולם בגֵזרתו ,והוא אף עתיד להחיותו )עיון ד!(4
.‰מדוע נכשל ניסיונו הראשון של אלישע להחיות את הילד באמצעות משענתו
בפעולתו של גיחזי )עיון ה?(4
תמיהות א-ב קשורות בעיקרן בדמותה של השונמית )אף שהן נוגעות גם לאלישע(,
ואילו תמיהות ג-ה קשורות בדמותו של אלישע )אף שהן נוגעות ,כמובן ,גם לשונמית(.
שלוש התמיהות האחרונות מציגות ברצף אחד )הנמשך מפסוק יח ועד פסוק לא(
שלושה כישלונות של אלישע כנביא :הבן שעל הולדתו גזר אלישע מת בהיותו ילד קטן,
ובכך בטלה גֵזרתו ואף נגרמה רעה גדולה לשונמית; ה' העלים מאלישע את דבר מותו
של הילד הזה; אלישע נכשל בניסיונו הראשון להחיותו.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
243
אמנם שלושת הכישלונות הללו של אלישע מוקפים בשתי הצלחות של פעולותיו
הנבואיות :גֵזרתו על לידת הילד "ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה" מתקיימת בדייקנות ,וניסיונו
השני להחיות את הילד עולה יפהַ" :וִיְּפַקח ַהַנַּער ֶאת ֵעיָניו" .ניתן לנסח אפוא תמיהה
ביחס לסיפור בכללותו .יחסו המשתמע של ה' אל נביאו אלישע בסיפורנו נראה
אמביוולנטי :במסגרתו של הסיפור ה' עושה כרצון הנביא במתן חיים ובהשבתם ,ואילו
בעיקרו של הסיפור ה' מכשיל את הנביא פעם אחר פעם .מהו פשר היחס הכפול הזה
והסתירה הפנימית שבו?
מכל מקום ,מדברים אלו ברור ,כי סיפורנו אינו עוד סיפור הבא לתאר את מופתיו
של אלישע; אין הוא מלמד רק כיצד משתמש אלישע בכוחו הנבואי לחולל מופתים כדי
לפתור בעיות שונות .במקום שבו מתוארת סדרת כישלונות של הנביא ,מסתבר שישנה
ביקורת עליו .אולם על מה נמתחת ביקורת רמוזה זו?
נדמה שעלינו לשוב ולקרוא את סיפורנו קריאה חדשה ,ועל פיה נמצא פתרון לכל
הבעיות שעלו בקריאתנו הראשונה.
‰ÈÈÁ· ¯ÎÈ Âȇ ÔË· ȯ٠Ô¯ÒÁ˘ "‰»ÏB„¿‚ ‰M
‡»
ƒ " .2
נקודת המוצא לקריאתנו המחודשת בסיפור היא הבעיה הראשונה שהעלינו )א(:
מדוע מסתיר הסיפור את ערירותה של השונמית ,ומציגהּ בפנינו כ"ִאָשּׁה ְגדוָֹלה" .במקום
שבו דנו בבעיה זו לראשונה )עיון ג (3ציינו ,כי בכך נבדל סיפורנו מכל סיפורי פקידת
העקרות שקדמו לו במקרא .נראה שהבדל זה מלמד על השוני בין האישה השונמית לבין
כל שאר הנשים שקדמו לה ושפקידתן מתוארת במקרא ,שוני הנוגע לדרכי ההתמודדות
של כל הנשים הללו עם ערירותן.
נראה ,כי השונמית בסיפורנו מוצגת לפנינו כאישה שאף על פי שהיא חשוכת בן אין
היא סובלת כל כך מדבר זה .הכתוב איננו מציגהּ לפנינו כעקרה ,כיוון שעובדה זו לא
הייתה מרכזית בחייה ובהופעתה כלפי חוץ .אדרבה :הוא מציגהּ לפנינו כ"ִאָשּׁה ְגדוָֹלה" -
תיאור שהוא הפוך למצבה של אישה עקרה רגילה ,שעקרותה גורמת לה שתהא עלובה
1
בעיני עצמה ,בעיני בעלה ובעיני הבריות.
אישה זו -מתברר מן הסיפור -מנהלת יחד עם בעלה בית אחוזה עשיר ,שיש בו
שדות תבואה ובהם קוצרים פועלים .ישנם 'נערים' משרתים וישנן אתונות .בית אחוזה
2
זה הוא חלק ממערך משפחתי רחב יותר.
במסגרת עשירה ומגוננת זו ,התובעת ממילא פעלתנות רבה ,משכילה האישה השונמית
למלא את חייה גם בפעילות של גמילות חסד והכנסת אורחים ,כפי שמתברר מן הפתיחה
של סיפורנו )פסוקים ח-יא( .ביזמתה לבנות לאלישע עליית קיר קטנה היא גם הופכת את
.1ראה דברינו בעיון ג 3ובהערה 5שם.
.2זוהי משמעות דברי השונמיתְ" :בּתוְֹך ַעִמּי ) -משפחתי( ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת" ,כפי שפירשו זאת
המפרשים הראשונים והאחרונים )רש"י ,רד"ק ,רלב"ג ,בעל המצודות ועוד(.
244
השונמית
ביתה ל'בית ועד לחכמים' .אישה זו ממלאת את חייה גם בתוכן רוחני-לימודי ,והולכת
אל הדרשן או אל איש האלוהים מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו )פסוק כג(.
כל אלו שימשו כתחליף לחיסרון הגדול בחייה של השונמית ,חסרון פרי בטן ,חיסרון
שאם אינו מתמלא ,לא יתממש ייעודה האנושי הבסיסי ביותר ,הקודם לכל שאר
הייעודים -האימהוּת.
הנשים העקרות שעליהן מספר המקרא ,נשות מופת הן ,גם )ולעתים בעיקר( בשל
מאבקן על מימוש אימהותן .האישה השונמית ,בשלב זה של הסיפור ,אינה אחת מהן.
היא אינה פועלת לשינוי גורלה כָשׂרה )בתתה את הגר לאברהם מתוך תקווה להיבנות
מכך(; היא אינה מביאה את בעלה להתפלל נוכח היותה עקרה כרבקה ,ואינה מתמרמרת
על עקרותה כרחל .ודאי שאינה מתנהגת כחנה ,שמאבקה חסר הפשרות על האימהוּת
3
הוא ההירואי ביותר במקרא.
עד כדי כך הרחיקה השונמית את עצמה מתודעת החיסרון והצורך לֵהאבק למילויו,
עד שכאשר שואל אותה הנביא )שיודעת היא בו כי "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ הוּא"(ֶ" :מה
ַלֲעשׂוֹת ָלְך?" )פסוק יג( ,היא אינה מעלה על דעתה לפרוש לפניו את מצוקתה :שאין לה
בן .מצוקה זו כנראה לא הייתה קיימת בצורה משמעותית בחייה ,שכן היא השלימה זה
4
מכבר עם מצבה.
לפיכך נתעלם הדבר גם מעיניו של הנביא ,אף שהיה מתארח בבית זה לעתים.
אלישע ,כפי הנראה ,לא היה מעורה בהווייתו של בית זה לעומק .וכיוון שאורח החיים
היומיומי בבית לא הופרע מחסרון הבן ,לא ניכר הדבר לעיני אלישע )כמו גם לעינינו,
הקוראים( ,עד שנתגלה הדבר לראשונה מפי גיחזי ,הבקי בפרטי המציאות.
˙Ú˘Èχ ȯ·„Ó ˙ÈÓ¢‰ Ï˘ ‰˙ÚÈ˙¯ – "»Í
∆Á
» Ù¿L
ƒ ¿a ·≈f«Îz
‡¿ Ï
« " .3
על רקע המתואר כאן ,זוכה השונמית במפתיע ,ללא שביקשה זאת וללא שציפתה
ֶׂבֶקת
לכך ,בהבטחה נבואית הנוחתת עליה ללא כל הכנהַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ַאְתּ ח
‡Ï
ֵבּן" .תגובתה מעידה עד כמה היא חוששת מאכזבה ואינה רוצה לתלות תקוות בכך« " :
‡ְ Ïתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך" .תגובה זו דומה לתגובתה של שרה ושונה
ִׂני ִאישׁ ָהֱאִהים «
ֲאד
.3וכך כתבה רחל המשוררת בשירהּ "ֲעָקָרה"ֵ" :בּן לוּ ָהָיה ִלי! ֶיֶלד ָקָטן …עוֹד ֶאְתַמְרֵמר ְכָּרֵחל
ָהֵאם /עוֹד ֶאְתַפֵּלּל ְכַּחָנּה ְבִּשׁיה /עוֹד ֲאַחֶכּה לוֹ".
.4מובן שישנם מצבים קיצוניים שבהם אישה עקרה איבדה כל סיכוי ללדת .במקרה כזה
התביעה שאנו מעלים ביחס לשונמית אינה תֵקפה ,ואדרבה ,נשים כאלו יש לעודד למצוא
טעם ומשמעות בחייהן אף בלא שילדו .אולם נראה שהשונמית אינה במצב זה .לא נאמר
עליה כלל שהיא עקרה ,והעובדה ש"ִאיָשׁהּ ָזֵקן" אינה מונעת את האפשרות שלה לפרי בטן.
נוכחותו של הנביא ברקע אף היא גורם שיש לקחתו בחשבון .בדרך אגב יש להעיר :אף
באותם מצבים בימינו הנראים חסרי תקווה ,יש שהתפתחות הרפואה פותרת את הבעיה
כעבור מספר שנים ,וההכרעה אם לעודד את האישה להשלים עם גורלה או שמא להמשיך
לֵהאבק על אימהותה עשויה להיות הכרעה קריטית במקרה כזה.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
245
ממנה :שרה צוחקת בקרבה ותמהה בִלבה על אפשרות הדבר ,אך מכחישה זאת בגלוי,
ואילו השונמית מביעה את ספקנותה בהתגשמות ההבטחה בקול רם ,ובחזרה כפולה על
מילת השלילה "ַאל" .תמיהתה של שרה נובעת מן העובדות הביולוגיות )"ַאֲחֵרי ְבִתי
ִׂני ָזֵקן" -בראשית י"ח ,יב( ,ואילו חששה של השונמית נובע מסיבות
ָהְיָתה ִלּי ֶעְדָנה ַואד
פסיכולוגיות ,הקשורות לאופי חייה ,כמתואר למעלה.
דברי השונמית כפשוטם אכן מבטאים חוסר אמון באפשרות התגשמותם של דברי
הנביא; אולם לא מחמת זלזול בנביא או חוסר אמון · Âאמרה מה שאמרה .השונמית
סיגלה לעצמה אורח חיים שבו ויתרה על אפשרות האימהות ,והעלאתה הפתאומית של
אפשרות זו יצרה בה פחד ורתיעה .יותר משלא האמינה בנביא ,לא האמינה בעצמה.
את תגובתה המפקפקת של השונמית יש להשוות על דרך הניגוד לתגובתה של חנה
על דבריו הסתומים של עלי )שמ"א א' ,יז(ֵ" :ואֵהי ִיְשָׂרֵאל ִיֵתּן ֶאת ֵשָׁלֵתְך ֲאֶשׁר ָשַׁאְלְתּ
ׂאֶמרִ :תְּמָצא ִשְׁפָחְתָך ֵחן ְבֵּעיֶניָךַ ,וֵתֶּלְך ָהִאָשּׁה ְלַדְרָכּהּ
ֵמִעמּוֹ" .על כך הגיבה חנהַ" :ותּ
ׂאַכל) "„BÚ d»Ï eȉ» ‡G ‰»È∆Ù»e ,שם ,יח( .לעומת זאת ,השונמית אינה שמחה ואינה מודה
ַותּ
על דבריו הברורים של אלישע ,משום שנרתעה מהם כל כך.
ÂÈ·ËÂÓ Ï˘ ˙È˘Ù ‰Î‰ ‡ÏÏ ¯Ê‚ Ò‰ .4
מהי משמעותם של דברים אלו המתייחסים לשונמית ,מבחינתו של אלישע? כיצד
הם היו צריכים להשפיע על התנהלותו של הנביא בשלב הזה של הסיפור?
הבטחת הלידה ניתנה לשונמית על ידי אלישע בפתאומיות ,ללא כל הכנה של האישה
וללא בירור מצבה ונכונותה לקבל את הבשורה ולהגיב עליה כראוי .דבר זה נובע מכך
שאלישע ,אף שהוא רוצה להיטיב עם השונמית ,אינו עושה זאת מתוך היכרות ַמספקת
ִעמה ועם משפחתה .אין הוא שואל את עצמו ,כיצד נעלם מעיניו שמשפחה זו ,שאצלה
הוא מתארח לעתים ,חשוכת ילדים היא; או כיצד זה בשעה שפנה אליה ושאלֶ" :מה
ַלֲעשׂוֹת ָלְך?" ,לא פירשה השונמית את מצוקתה -שאין לה ילד.
אפשר שלוּ היה נותן לבו לכך ,לא היה ממהר לגזור את גֵזרתוַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,או שהיה גוזר זאת רק לאחר שהיה בטוח בנכונותה של האישה לקבל
ַאְתּ ח
דבר זה.
אף לאחר שגזר אלישע את גֵזרתו ונתקל בתגובתה המפקפקת של השונמיתַ" :אל
ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך" ,לא עמד על משמעותם של דבריה .ואף אם עמד על משמעותם ,לא
5
הגיב כלל על דבריה ,כדרכו לאורך כל סיפורנו ,שלא להיכנס בדו-שיח עם השונמית.
.5כל זאת ,שלא כמו בפרשת הבשורה לאברהם ושרה על הולדת יצחק :פעמיים הוכנו אברהם
ושרה ,ובאריכות ,לבואו של הנס )בפעם הראשונה אברהם לבדו -בראשית י"ז ,טו-כא; בפעם
השנייה כשהם מצויים יחדיו -י"ח ,ט-טו( .בשני המקומות הללו ,זכו ביטויי הספקנות למענה
מתאים )ספקנותו של אברהם -י"ז ,יז-יח -נענית שם בפסוקים יט-כא; ספקנותה של שרה -
י"ח ,יב -נענית שם בפסוקים יג-טו(.
246
השונמית
מהי הסיבה להתנהגותו זו של אלישע? הסיבה לכך היא ,שאלישע אינו גוזר את
גֵזרתו כאן כדי לפתור מצוקת אמת של האישה ,אלא כדי לשחרר את עצמו מתחושת
החובה כלפיה .אולם כוחו של אלישע לחולל ִנסים ,לא נועד אלא לטובתם של ישראל
ולטובתם של יחידים נזקקים בישראל ,שאלישע פועל למענם במסגרת תפקידו הנבואי.
אלישע סבור היה בוודאי ,שאף שגזר את גֵזרתו מסיבותיו שלו -כדי לשלם חוב
שהוא חש עצמו חייב לשונמית -הרי שבכך הוא פותר מצוקה של אישה צדקת זו .הרי
בלתי סביר שאישה חשוכת בן אינה משתוקקת בכל ִלבה להולדת בן .שמירת המרחק
בינו לבין השונמית ,שעליה הקפיד כל כך ,הביאה אותו לאי הכרת מציאות חייה של
השונמית כהווייתם ,ולחוסר הבנה עד כמה מצבה מסובך.
בין כך ובין כך מתקיימת גֵזרתו של הנביא כעבור שנה ,והבן נולד לאמו ולאביו
כמתנת שמים שלא ציפו לה בכיליון עיניים; כמתנת חינם כמעט מקרית ,ולא כמשאת
נפש.
כאן עלינו לשאול :מדוע אפוא קיים ה' את גֵזרת הנביא אם אכן אין בה צורך אמיתי?
התשובה על כך כפולה :ראשית ,אי-קיום גֵזרת הנביא היה בו כדי לחתור תחת מעמדו
כנביא בישראל ,שהרי גֵזרה זו נאמרה לשונמית בנוכחות גיחזי -וכיצד היה נושא הנביא
6
את פניו לוּ היו דבריו שבים ריקם?
שנית ,אין זה מדויק שבהולדת הבן לשונמית אין כל צורך .צורך אמיתי -יש ויש,
אלא שהשונמית אינה חשה בצורך זה בשעה זו ,ועל כן אינה בֵשׁלה לקבלת הנס .אפשר
שדווקא הולדתו של הבן לאחר הייאוש ולאחר ההשלמה שהשלימה האישה עם חסרונו,
תעורר בֵאם כוחות רדומים ,והיא תיכנס לתפקידה האימהי בשמחה וברגש הודיה,
ותשקיע בו את כל כוחותיה .לוּ כך היה קורה ,היה מתברר שקיומו של הנס שעליו גזר
הנביא ,יש בו כדי לתקן את המעוות בחיי אישה זו.
ואם כך ,אפשר אולי שאלישע אכן שם לב לחוסר נכונותה של השונמית לקבל את
גֵזרתו ,ולא כשם שאמרנו קודם ,אך היה סבור שלאחר הולדת הילד יתיישרו הדברים,
והאישה תשמח למפרע על הנס הגדול שהתרחש בחייה .אולי לכך רומזים דבריו של
“·∆∆˜˙ ≈ ,"Ôaלא כמו שאמר המלאך לאברהם )בראשית
Áz
‡¿
אלישעַ" :למּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה «
."Ô·≈ ‰»¯Lלידת בנה של השונמית ,כך מקווה
י"ח ,יד(ַ" :למּוֵֹעד ָאשׁוּב ֵאֶליָך ָכֵּעת ַחָיּה » ¿Ïe
אלישע ,תעורר בה אולי את רגש האימהוּת שדעך ,וחיקה יהפוך לחיק ֵאם החובקת את
7
בנה בחום.
.6ראה במבוא לפרקי אליהו ,סעיף ז ,עמ' .18-17לכאורה ניתן לטעון את הטענה האמורה
למעלה אף ביחס לכישלון ניסיונו של אלישע להחיות את הילד בראשונה ,אולם שם לא גזר
אלישע על תחייתו של הילד במילים מפורשות כשם שגזר כאן על הולדתו.
.7אישה אחרת ,ששכלה את שני בניה ואת תקוותה לשקם את אימהותה ,הייתה נעמי-מרה.
אולם עם הולדת בנה של רות ,אשר היא טובה לה משבעה בנים ,נאמר בה )רות ד' ,טז(:
ֶׂמֶנת" ,והשכנות אמרו )שם יז(" :יַֻלּד ֵבּן
"ַוִתַּקּח ָנֳעִמי ֶאת ַהֶיֶּלדַ ,וְתִּשֵׁתהוּ ְבֵחיָקהּ ַוְתִּהי לוֹ ְלא
ְלָנֳעִמי".
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
247
Âȯ‰ È„È· Ô·‰ Ï˘ ÂÎÂÈÁ ÂÏ„Ȃ .5
ַ Ô≈a „∆Ïzלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה ֲאֶשׁר ִדֶּבּר ֵאֶליָה ֱאִליָשׁע",
השונמית הרתה והבן נולד≈«Â" :
“·∆∆˜˙ – "Ô≈aלא תיאר לנו הכתוב )ראה לעיל,
אולם את ˜Â·ÈÁ‰שהופיע בבשורה ַ" -אְתּ Á
עיון ג .(6האם נרמז לנו כבר בכך כי לידת הבן לא חוללה את השינוי המקווה? הבה נבחן
את המשך הסיפור.
מה ניתן לומר על בנה של השונמית ועל דרכי חינוכו וגידולו? הסיפור קצר מאוד
וקשה להסיק ממנו מסקנות ישירות ,אולם ננסה לעשות זאת הן על ידי השוואת מה
˘ ‡Ïנאמר בו למה שנאמר על בנים אחרים שנולדו לעקרות שנפקדו ,והן על ידי קליטת
המשמעות של המעט שבכל זאת נאמר אצלנו.
לידתו של ילד זה מתוארת בלשון עובדתית יבשה )פסוק יז( .שום התרגשות ושמחה
ושום תכונה מיוחדת אינן מלוות את לידתו ואת גידולו )פסוק יח( .לא כך הוא בפרשה
הדומה ,פרשת הולדת יצחק ,שבה מֻלוה הלידה ב'שירת' שרהִ" :מי ִמֵלּל ְלַאְבָרָהם /
ֵהיִניָקה ָבִנים ָשָׂרה ִ /כּי ָיַלְדִתּי ֵבן ִל ְזֻקָניו" )בראשית כ"א ,ז( .וכשנגמל יצחק ,עושה
אברהם משתה גדול )שם ,ח(.
לידתו של יוסף לרחל אמו לאחר תקופת עקרות ממושכת ,מלווה בקריאת הודיה:
"ָאַסף ֱאִהים ֶאת ֶחְרָפִּתי" ,ובתפילה" :יֵׂסף ה' ִלי ֵבּן ַאֵחר" )בראשית ל' ,כג-כד(.
לידתו של שמשון אף היא מיוחדת במינה; היא מלווה בהדרכה קודמת לאמו
ובדרישה לחינוכו של הבן משעת לידתו להיות נזיר אלוהים בעל ייעוד להושיע את
ישראל ,ונאמר בוַ" :וִיְּגַדּל ַהַנַּער ַוְיָבְרֵכהוּ ה'ַ .וָתֶּחל רוַּח ה' ְלַפֲעמוֹ ְבַּמֲחֵנה ָדן ֵבּין ָצְרָעה
ׂל" )שופטים י"ג ,כד-כה(.
וֵּבין ֶאְשָׁתּא
לידתו של שמואל ֻלותה בשירתה של אמו ,בקיום נדר של פֵרדה ממנו ,במסירתו
לחינוכו של עלי הכהן במשכן שילה ובקרבן תודה מיוחד .גידולו מתואר לסירוגין
ֵׂלְך ְוָגֵדל ָוטוֹב ַגּם ִעם ה' ְוַגם ִעם ֲאָנִשׁים" )שמ"א
בתחילת ספר שמואלְ " :וַהַנַּער ְשׁמוֵּאל ה
ב' ,כו ופסוקים דומים לו( .גידולו זה מֻלוה בהמיית לבבה של אמו :היא עושה לו מעיל
קטן ,ומעלה לו את מעשה ידיה בעלותה לשילה מימים ימימה )שם ,יט(.
ואכן ,לא רק שלידתם של כל אלו הייתה מאורע מעורר שמחה וביטוי של תודה ,ולא
רק שהֵאם )והאב( טרחו במיוחד בגידולם ובחינוכם ,אלא שכולם צמחו להיות אישים
מיוחדים בתולדות האומה :האבות יצחק ויעקב ,יוסף ,השופט שמשון והנביא ומנהיג
8
דורו -שמואל.
כל זה חסר אצל בן השונמית .מה בכל זאת מגלה לנו הכתוב על גידולו? "ַוִיְּגַדּל ַהָיֶּלד,
ְׂצִרים" )פסוק יח( .אחרי המלים " – "„∆Ï»i‰« Ï«c¿‚ƒi«Âהיינו
ַוְיִהי ַהיּוֹם ַוֵיֵּצא ֶאל ָאִביו ֶאל ַהקּ
.8סיפורנו אמנם אינו סיפור על לידתה של אישיות מרכזית במקרא ,ואף על פי כן ,לוּ הייתה
לידתו מֻלוה במעשים כגון אלו שתוארו למעלה ,היה על הסיפור לתארם כדי להשלים את
תיאור דמותה של השונמית.
248
השונמית
מצפים לתיאור קו אופי המתבלט בו ,שהרי "ַגּם ְבַּמֲעָלָליו ִיְתַנֶכּר ָנַער ִאם ַזְך ְוִאם ָיָשׁר
ָפֳּעלוֹ" )משלי כ' ,יא(.
כך הרי נאמר על עשו ויעקבַ Ìȃ̄Ú»¿p‰« eÏ¿c¿‚ƒi«Â" :וְיִהי ֵעָשׂו ִאישׁ יֵׂדַע ַצִיד ִאישׁ ָשֶׂדה,
ָׂהִלים" )בראשית כ"ה ,כז( .וכן נאמר בשמשון¯Ú««p‰« Ï«c¿‚ƒi«Â" :
ׂב ִאישׁ ָתּם יֵׂשׁב א
ְוַיֲעק
ַוְיָבְרֵכהוּ ה'ַ ,וָתֶּחל רוַּח ה' ְלַפֲעמוֹ" )שופטים י"ג ,כד-כה( .וכך גם בשמואל¯Ú««p‰« Ï«c¿‚ƒi«Â" :
ְשׁמוֵּאל ִעם ה' " )שמ"א ב' ,כא(.
אולם אצל בן השונמית בא במקום זאתַ" :וִיְּגַדּל ַהָיֶּלדַ ,וְיִהי ַהיּוֹם ַוֵיֵּצא ֶאל ָאִביו ֶאל
ְׂצִרים" .אין זה קו אופי ,אלא תיאור מה שאירע באחד הימים .אולם בתיאור זה יש
ַהקּ
לראות המחשה סיפורית של חוסר תשומת לב ואפילו של הזנחה .לשם מה יצא אל
הקוצרים? הרי בהיותו ילד רך לא יצא לעבוד בשדה ,אלא אך לראות במלאכתם של
9
הקוצרים .חיים ללא עול וללא השגחה זומנו אפוא לילד זה.
לוּ זכתה אמו ,היה נס לידת הבן מחולל 'נס' נוסף ,ואישיותה הייתה עוברת תהליך
של שינוי ערכים .או אז הייתה מעמידה את האימהוּת לבנה היחיד הזה במרכז חייה,
והייתה שוקדת על טיפוחו וחינוכו עד שהיה הבן הזה גדל והופך להיות איש בשורה
10
בישראל.
שינוי כזה מסתמן באישיותה של שרה לאחר הולדת יצחק .שרה היא הדמות הקרובה
ביותר לאישה השונמית מכל שאר הנשים העקרות במקרא .אף שרה הינה אישיות
דומיננטית בביתה ,והיא עומדת ·ˆ„ Âשל אברהם ולא בצלו .אף שרה מפקפקת
באפשרות התרחשות הנס שיהפוך אותה לֵאם )אם כי בהבדל מן השונמית ,כדלעיל(.
אולם בבוא נס הלידה ,שרה הופכת להיות ֵאם במלוא מובן המילה .ב'שירתה' היא
מבטאת את הפליאה לא רק על כך שילדה בן לזקוניו של אברהם ,אלא על כך שהיא אף
מיניקה בן זהִ" :מי ִמֵלּל ְלַאְבָרָהם ֵ /היִניָקה ָבִנים ָשָׂרה" .עם סיום תקופת ההנקה נערך
משתה גדול .בהמשך ,מגלה שרה קנאות אימהית לחינוכו ולעתידו של בנה ,ודורשת את
גירוש האמה ובנה המַצחק.
אולם דבר זה לא קרה לשונמית ולאישהּ .הם לא הכירו בִנסם ולא ידעו כיצד להגיב
עליו .מי שאינו מצפה למתנת שמים אלא זוכה בה בהיסח הדעת ,אפשר שלא ֵידע
להכיר בגודל ערכה ולא יתעלה למדרגה הנדרשת ממנו מצד החסד האלוהי שהורק אליו.
לפיכך ,אין שמחה ואין הודיה כרוכים בלידת הבן ,ולפיכך אין טיפוח ואין דאגה לחינוכו.
כביכול ,ילד ככל הילדים הוא ,ולא נס הוא שהביאו לעולם.
.9התבוננות במשפחות שבהן נולד להורים מבוגרים בן יחיד לאחר מאמצים רבים ,מלמדת על
חרדה מתמדת לגידולו ולחינוכו של הילד .ילד כזה גדל כשהוא 'עטוף בצמר גפן' ,ובוודאי
אינו יוצא אל הקוצרים ביום חמסין.
.10אף שמואל לא נבחר להיות מנהיג בישראל מכוח ייחוסו או מחמת בחירה אלוהית שקדמה
ללידתו .נדרהּ של אמו וקיומו על ידיה הם שהפכוהו למנהיגם של ישראל.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
249
„Ï¢ Ô·Ï Ú˘Èχ Ï˘ Â˙ÂȯÁ‡ .6
אחריותו העקיפה של אלישע למצב זה כבר נידונה בסעיף 4לעיל .אלישע גזר את
גֵזרתו בלא לבחון את נכונותה של השונמית לקבל את הטובה הגדולה בלידת הבן .האם
ניתן לראות בו אחראי במידת מה גם למצב שנתהווה לאחר לידת הבן?
נראה שאלישע הסתפק בגֵזרה שגזר ,ולאחר מכן לא גילה עניין בשונמית
ובמשפחתה .מסתבר שנהג כך מחמת אותו מרחק שהקפיד שיהא בינו לבין השונמית.
אולם באמת על אלישע מוטלת אחריות לא רק לכך שהילד ִיָוֵּלד "ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת
ַחָיּה" ,אלא גם לגידולו ולחינוכו לאחר מכן ,שהרי ילד זה בא לעולם בגֵזרתו .אחריות זו
כבדה במיוחד במקרה שלנו ,שבו האישה לא הייתה מוכנה נפשית לגֵזרת הלידה .דווקא
משום כך היה על אלישע להתעניין בגידולו ובחינוכו של הילד ,ואם היה בכך צורך ,אף
להדריך את הוריו ולפקוח עין על התפתחותו של הילד .אולם אלישע לא חש בחובה זו
המוטלת עליו ,חובה של קשר מתמשך עם הילד ,ואם כן אף הוא אחראי במידת מה
11
לתוצאות החמורות שנגרמו מכך.
ÍÎÓ ‰‡ˆÂ˙‰Â ÌÒƒ· ÌȯÈÎÓ Ìȇ Ò‰ ÈÏÚ· .7
על התוצאות הבאות על האדם שאינו מכיר בחסדי ה' המוענקים לו ,בייחוד כשאלו
12
באו בדרך נס ,אומר הרב סולובייצ'יק ז"ל במאמרו "קול דודי דופק":
חסדי ה' ,אומרת היהדות ,אינם ניתנים לאדם מתנת חינם; הם מחייבים
משהו :הם אוצרים בקרבם תביעה מוסרית-הלכתית לאדם המתענג
עליהם .אמנם השפעת החסד באה מידו הפתוחה ,הגדושה והרחבה של
הקב"ה ,אבל אין היא מתנה ללא שיור או ללא תנאי; אין היא דורון
מוחלט .השפעת טובה היא תמיד בבחינת מתנה על תנאי -על מנת
להחזיר -או לזמן .כשהקב"ה נותן לאדם עושר ונכסים השפעה וכבוד -
על המקבל לדעת איך להשתמש בהם …איך לגמול חסד עם חסדי ה'
הנובעים ובאים אליו ממקור אין סוף .אם אין רוב טובה מביא את האדם
לידי השתעבדות מוחלטת לקב"ה ,הוא חוטא חטא יסודי ,ובעטיו באה
המצוקה הקשה המזכירה לו לאדם את חובתו לבורא עולם בעד מתנת
החסדים.
.11בניגוד לאלישע ,עלי שבירך את חנהֵ" :ואֵהי ִיְשָׂרֵאל ִיֵתּן ֶאת ֵשָׁלֵתְך ֲאֶשׁר ָשַׁאְלְתּ ֵמִעמּוֹ" ,הוא
גם זה שפרס את חסותו על הילד שמואל ,ודאג לגידולו במשכן שילה .אמנם נכון הוא שחנה
היא שעמדה מאחורי מעשה זה של עלי.
.12בתוך :איש האמונה ,ירושלים תשל"ה ,עמ' .70
השונמית
250
ובהמשך דבריו הוא מוסיף ואומר:
13
אם חסדי ה' שהוּרקו ליחיד או לכלל ,מחייבים את הנהנה מהם בפעולות
מסוימות גם אם החסדים הוענקו לאדם בדרך הטבע ,קל וחומר לחסדי
אלוהים המתגלים למעלה מדרך זו ,בצורת נס החורג ממסגרת החוקיות
האלמנטרית של ההשתלשלות ההיסטורית ,שמשעבדים את בעל הנס
לאלוהים .החסד הנסי מטיל על האדם חובה מוחלטת לקיים את הציווי
הגדול המשווע מתוך הפלא …אוי לו לבעל הנס אם אינו מכיר בנסו…
חבל על הנהנה מנפלאותיו של הקב"ה שלא הוּצת בו גץ האמונה ,ושלא
חרד מצפונו למראה ההתרחשות הנדירה.
כשנס אינו מוצא את ֵהדו הרצוי במעשים ממשיים ,חזון נעלה מתנוון
ומתמזמז ,ומידת הדין מתחילה לקטרג על בעל הנס כפוי התודה …אז
באה המצוקה ,שעת הייסורים.
מותו של הבן היא המצוקה הקשה לאם שלא הכירה בִנסה ולא השכילה לתרגמו
למעשים הנדרשים .יש קשר בין הסיבה הטבעית למותו לבין הסיבה הדתית-מוסרית
למוות ,כפי שהדבר מתבטא פעמים רבות במקרא :חוסר הטעם שהיה במותו )מחמת
היציאה לשדה ביום חם ללא אמצעי זהירות( נובע מחוסר הייחוד שהיה בחייו
ובאורחותיהם.
יותר מכך :ההזנחה שהוזנח הילד על ידי הוריו ,שאפשרו לו לצאת אל הקוצרים ביום
חם ,ללא אמצעי הגנה ,היא שגרמה את מותו במישור הריאלי ,אולם היא גם מסמלת
את הסיבה הדתית למותו של הילד .לא כך יש להתייחס לילד רך ,ובוודאי לא לילד יחיד
שנולד בנס בגֵזרת הנביא.
וכאשר אין בעלי הנס מכירים בִנסם ,לא הוריו של הילד ואף לא הנביא שגזר על בואו
לעולם" ,אז באה המצוקה ,שעת הייסורים."…
‰˙ÂÈ˘È‡· ÈÂÈ˘ ÏÏÂÁÓ ˙ÈÓ¢‰ Ï˘ ‰· ˙ÂÓ .8
ייסורים אלו -תפקיד להם .באותו מאמר שצוטט לעיל ,אומר הרב סולובייצ'יק:
לימדונו רבותינו הגדולים" :חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על
הטובה" .כשם שהטובה מחייבת את האדם למעשים נעלים ותובעת מן
היחיד או הכלל פעולת יצירה וחידוש -כך דורשים הייסורים תיקון הנפש
וטיהור החיים -אם בשעת הארת פנים והשפעת החסד לא נתעורר
האדם לפעולה .כי יש והאדם נתבע לתקן על ידי ייסוריו ,מה שפגם
ביצירה בשעה שהקב"ה נטה אליו כנהר שלום.
.13שם ,עמ' .75
.14עמ' 71ועמ' .75
14
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
251
…אז באה המצוקה ,שעת הייסורים .הסבל הוא ההתראה האחרונה
שההשגחה העליונה מתרה באדם ,סרוס הרגשת הטובה .לכרוז האחרון,
העולה מתוך הייסורים ,מוכרחים להגיב בתכיפה ולהיענות לקולו של
האלוהים הקורא לאדם "ַאֶיָּכּה!" .היהדות הקפידה מאד על איסור חימוץ
השעה .בת תודעת זמן רגישה היא .שהייה כלשהי נחשבת על ידה לפשע.
האדם מפסיד לפעמים את עולמו בשל חטא אחד ַ" -וִיְּתַמְהָמהּ".
מותו הפתאומי של הילד העיר באמו את תחושת החיסרון הגדול ,ופקח את עיניה
להכיר בִנסה שלשעבר .בכך השיגו הייסורים את מטרתם ,ושינו באחת את התנהגותה
של השונמית ואת יחסה אל אימהותה ,והשינוי -שינוי דרמטי הוא .אין היא משלימה
עם גורלה ומברכת כאיוב" :ה' ָנַתן ַוה' ָלָקח ."…לוּ הייתה עושה כן ,הייתה תגובתה זו
המשך לחיי ההשלמה עם חוסר האימהות שעברו עליה בטרם נולד הבן )בחלק הראשון
של הסיפור( .יש שהשלמה עם גזר דין שמים אינה ביטוי לאמונה גדולה כאמונתו של
איוב ,אלא לחולשת הדעת ולרפיון הרצון .יש שעל האדם להתאזר בגבורה עילאית כדי
להיאבק לשינוי גזר הדין ,ואז מהווה המאבק הזה עצמו זכות גדולה לנאבק ,ובזכות זאת
מתבטל גזר דינו ,בחינת "ניצחוני בני".
בסיפורנו ,נוכחותו של הנביא אלישע ברקע האירועים שאירעו בביתה של השונמית
מהווה איתות מוקדם לאפשרות לשנות את גזר הדין ,שכן הוא ידוע כבעל כוחות לחולל
נסים מופלאים .על כן מוצדקת התביעה להתאזר בגבורה כדי לשנות גזר דין זה .אמנם
לא בכל דור ולא בכל מצב ישנו נביא כאלישע ,אולם בכל מקום ובכל זמן שומה על
האדם לבחון אם גזר הדין שעמו הוא מתמודד הוא כזה הניתן לשינוי ,ואם כך הדבר,
עליו לבחון מה הם הגורמים העשויים לסייע בידו במאבקו לשינוי גזר הדין.
עם מות הבן ,חשה הֵאם לפתע עד כמה חסר לה בנה זה; היא מרגישה עצמה כמי
שנעשה לה עוול )פסוק כח( ,וכלה ונחרצה עמה להשיבו לחיים באמצעות נס חדש ,גדול
מן הראשון .מי שפקפקה באפשרות הנס שיהפוך אותה לאם מתוך שלא חשה בחיסרון
זה מתחילה ,יוצאת עתה להיאבק על נס החייאה שישיב לה את בנה ואת אימהותה.
חוסר השלמתה עם מות בנה נובע מן ההנחה שאם ה' נתן לה בן זה ,לא עשה נס זה
לבטלה או חס וחלילה כדי לשחק בה ,ולפיכך אין דינו של בן זה ככל ילד אחר .אמנם
אין היא מבינה את סיבות מותו )פסוק כח( ,אולם עצם התמרמרותה על הדבר
והחלטתה להתאמץ לשנות את הגֵזרה -הם-הם תחילת התיקון שיצדיק את שינוי
הגֵזרה .נוכחותו הסמלית של הנביא אלישע בעליית הקיר שבביתה ,ונוכחותו הממשית
בהר הכרמל ,היא הערובה להצלחת מאבקה.
‰· ÏÁ˘ ÈÂÈ˘‰ ˙‡ ˙Â‡Ë·Ó ˙ÈÓ¢‰ Ï˘ ‰È˙ÂÏÂÚÙ .9
מעתה פועלת השונמית ,אף ש"ַנְפָשׁהּ ָמָרה ָלהּ" )פסוק כז( ,בקור-רוח ,בנחרצות
ובמהירות רבה ,תוך כיוון כל מרצה ופעילותה להשגת נס ההחייאה .כל תיאור פעולותיה
מכאן ואילך מעיד על השינוי הגדול שחל בה ביחס לאימהותה .ואלו הן פעולותיה:
252
השונמית
‡ .היא משכיבה את הילד המת על מיטת איש האלוהים ,בלא לשתף איש בידיעה
הנוראה .בעשותה כן היא מביעה במעשה סמלי הן את התקווה להחיותו הן את הדרך
לכך.
· .היא מבקשת מאישהּ שישלח לה נער-משרת ואתון כדי ˘˙¯ ıÂאל איש האלוהים
ותשוב .אפילו מבעלה היא מסתירה את הידיעה על מות הבן ואת תכלית הליכתה אל
15
הנביא ,ועל שאלתו אינה עונה אלאָ" :שׁלוֹם" ,תשובה שיש בה אירוניה מרה.
‚ .היא עצמה חובשת את האתון )הזריזות והדחיפות 'מקלקלות את השורה'( ,והיא
מורה לנער לנהוג ללא הפסקה.
„ .אף לגיחזי היא עונהָ" :שׁלוֹם" ,תשובה שאינה אמיתית לשאלותיו .היא מסרבת
16
לפתח שיחה עמו עד הגיעה אל הנביא עצמו.
.‰בבואה אל איש האלוהים ,היא מחזיקה ברגליו -מעשה בלתי מקובל שגיחזי
מתכוון להפסיקו.
.Âהיא מדברת קשות אל הנביא בתלונתה המרה.
.Êהיא נשבעת שלא תעזוב את הנביא עד שיבוא הוא עצמו להחיות את בנה ,ולא
יסתפק בשליחת גיחזי.
הצד השווה ברוב המעשים הוא הבהילות והרגשת הדחיפות לצד ההחלטיות ועצמת
הרצון .אכן ,לא התמהמהה האישה לֵהענות לצו האלוהי הבוקע מן הייסורים.
מה רב המרחק שעברה האישה בעשותה את כל הפעולות הללו ,ובמיוחד בתביעתה
הנחרצת מן הנביא לבוא ִעמה ולפעול להחייאת הבן ,מן המצב של שביעות הרצון שבו
הייתה שרויה בתחילת הסיפור באומרה לנביאְ" :בּתוְֹך ַעִמּי ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת".
הייסורים ,שהביאו עמם את תחושת החיסרון הנורא ,הם שתיקנו פגם זה באישיותה.
עתה ,כשהיא חשה את הכאב והעלבון על מות בנה ,וכשהיא תובעת את החזרתו אליה
ופועלת לשם כך בעצמה רבה ובאמונה שאכן ישוב אליה -היא זכאית לנס חדש ,גדול
מקודמו ,שישיב אליה את בנה חי .שיבתו לחיים תהא בעבורה מעין לידתו מחדש .ואז,
ודאי שישתנה יחסה אל הבן הזה שהוא מתנת שמים כפולה .אז ,תהא מכירה בִנסה
17
ומודה עליו .אז תדע גם לרומם בן זה למה שצריך הוא להיות ,באשר נולד בנס כפול.
ואכן ,אף שתמונת הסיום של הסיפור מתרחשת ללא אומר ודברים מצד הֵאם )שכן
מרוממת היא השעה בעבורה מכדי שתוכל לתת לה מבע מילולי ,(18השינוי בין לידתו
הראשונה לבין 'לידתו' השנייה עתה ,מסומל במעשים.
.15על הסיבות להסתרת הדבר מבעלה ,ראה עיון ד 2ובהערה 5שם.
.16דיון רחב יותר בשאלה מדוע הסתירה את האמת מגיחזי ,ראה בעיון ד.2
.17על "הנולדים מחדש" במקרא ,ובהם אף בן השונמית ,ראה בעיוננו לפרשת שמות בסדרה
השנייה" :לידתו הכפולה של משה" ,סעיף ד )עמ' .(242-240
.18וַהְשׁווה לתמונת הסיום במגילת רות ,עם לידת בנה של רות .בתמונה זו אין הגה בפי רות
ולא בפי נעמי מטעם זה עצמו ,ורק מעשיה של נעמי מדברים בעד עצמם יותר מכל ניב.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
253
ראשית ,ההודיה שלא מצאנוה כלל בלידה הטבעית ,לא לה' ולא לנביא ,נמצאת כאן:
ׂל ַעל ַרְגָליו ַוִתְּשַׁתּחוּ ָאְרָצה" )פסוק לז( ,וברור שהודיה דמומה זו לאיש האלוהים
"ַוִתּפּ
היא הודיה למי שבשמו הוא פועל.
‡O
»z
‡ְ Èבֵנְך" )לו(ƒ«Â" :
ƒN
שנית ,המילים האחרונות של הסיפור הן הגשמת ציווי הנביא " ¿
ֶאת ְבָּנהּ ַוֵתֵּצא" )פסוק לז( .פעולה זו של 'נשיאה' מסמלת את יחסה לבנה ,יחס שיש בו
הרמה-הגבהה ,ודאי לא רק במובן הפיזי 19.רק עתה נתקיים · ‡ÂÏÓדבר הנביאַ" :אְתּ
“·∆∆˜˙ ֵבּן".
Á
ועולה על הדעת פסוק דומה בסיטואציה דומה .המלאך מַצוה על הגר אודות בנה
‡˙ «ְ ¯Ú««p‰וַהֲח ִזיִקי ֶאת ָיֵדְך בּוִֹ ,כּי ְלגוֹי ָגּדוֹל
‡∆ È
ƒN
שעמד למות )בראשית כ"א ,יח(" :קוִּמי ¿
20
ֲאִשׂיֶמנּוּ".
Ú˘ÈÏ‡Ó „Ïȉ Ï˘ Â˙ÂÓ ¯·„ ˙ÓÏÚ‰ ˙·ÈÒ .10
מותו של הילד ,המתואר בסיום המחצית הראשונה של הסיפור ,שינה באחת את
אישיותה של אמו ,ומעשיה המתוארים בהמשך הסיפור )בציר המרכזי שלו ,בפסוקים
כב-כד ,ובמהלך המחצית השנייה עד לסיומה( מהווים תיקון למחדליה הקודמים ,כמו
שראינו בסעיפים הקודמים של עיון זה ).(9-8
האם מותו של הילד הביא לשינוי מקביל גם בהתייחסותו של אלישע אל הילד הזה
ואל אמו? דבר זה לא אירע ,שהרי אלישע לא ידע כלל על מות בנה של השונמית! ובכן,
מדוע 'העלים' ממנו ה' דבר זה 'ולא הודיעו'?
לאור הדברים שכתבנו )בסעיף (6על אחריותו של אלישע לבן שנולד בגֵזרתו ועל
התנתקותו מגורל ילד זה וממשפחתו ,מובנת ההעלמה שהעלים ה' מאלישע ,מידה כנגד
מידה :נביא שניתק קשר מאדם שהיה בתחום אחריותוַ ,אל לוֹ לצפות לידיעה נבואית
שתקשרוֹ לגורלו של אותו אדם .הנבואה היא תוצאת הידבקות הנביא בה'ÈÓ· Ì‚ ͇ ,
.19הפועל "נשא" ביחס לילד נמצא במקום נוסף ,בפסוקים יט-כ ,ושוב בשימוש כפולַ …" :ויּׂאֶמר
≈O
‡ֶ e‰אל ִאמּוֹ»ƒi«Â .
≈N
ֶאל ַהַנַּער »
‡ַ e‰וְיִביֵאהוּ ֶאל ִאמּוֹ" .בין שני המקומות הללו קיימת הקבלה
ברורה:
ציווי:
קיום:
(Î-ËÈ) ‰Â˘‡¯‰ ˙ȈÁÓ‰ ÌÂÈÒ
(ÊÏ-ÂÏ) ‰È˘‰ ˙ȈÁÓ‰ ÌÂÈÒ
≈N
»
‡ֶ e‰אל ִאמּוֹ
≈O
»ƒi«Â
‡ַ e‰וְיִביֵאהוּ ֶאל ִאמּוֹ.
ƒN
¿
‡ְ Èבֵנְך
»z
ƒ«Â
ֶ ‡Oאת ְבָּנהּ ַוֵתֵּצא.
השימוש הכפול בפועל "נשא" ביחס לילד העומד למות הוא הד מוקדם למה שעתיד
להתרחש בסוף הסיפור ,כלומר לנשיאת הילד החי על ידי אמו המאושרת .בכך נרמז כבר
בשלב זה של הסיפור כי יש תקווה לאחריתו של הבן ,ואף דרך התיקון נרמזת כבר שם.
.20על "לידתו מחדש" של ישמעאל ראה בעיוננו לפרשת וירא ,סדרה ראשונה ,סעיף ז.
254
השונמית
˘ 21.ÂÏ ˙„ÚÂÈÓ ‰‡Â·‰כיוון שאלישע ניתק עצמו מגורל המשפחה ,נעלם ממנו דבר
אסונה.
אלישע מנסה להתוודע למצוקתה של השונמית באמצעות גיחזי שלוחו ,אך לשווא.
ניסיונו לעמוד על קיומן של בעיות אנושיות ,וכל שכן לפתור אותן ,ללא מגע ישיר עם
האנשים שאת טובתם הוא דורש -נידון לכישלון .רק מגע אנושי בלתי אמצעי עם
הזקוקים לסיועו של הנביא יניב ֵפּרות.
Ô¢‡¯‰ ‰‡ÈÈÁ‰‰ ÔÂÈÒÈ ÔÂÏ˘ÈÎ ˙·ÈÒ .11
אף כשדבר מותו של הילד נודע לו מפי הֵאם )בצורה עקיפה( ,אין אלישע מסיק את
המסקנה הנכונה ,לא מעצם מות הילד ולא מהעלמת ידיעה זו ממנו .מתוך חוסר הבנת
הסיבה למות הילד ,הקשורה לאחריותו של הנביא כלפיו ,הוא מנסה להחיותו בנס
'טכני' ,שאין בו תיקון של אותה נקודה שבה חל הקלקול .לפיכך נכשל ניסיון זה .אין
בניסיון זה יצירת קשר אישי בין הנביא לילד או ביטוי לנטילת אחריות עליו .אלישע
מנסה להחיותו ללא כל קשר אליו ,ואף ללא נוכחותו ,אלא באמצעות גיחזי שלוחו
ובאמצעות משענתו ,אך לשווא .רק מאמץ מצד הנביא שיש בו תיקון התעלמותו מן
הילד עד עתה ,יצליח בהחייאתו.
נמצא אפוא ,כי שלושת כישלונותיו של אלישע בסיפורנו -מות הילד שנולד בגֵזרתו,
העלמת הדבר מידיעתו ,וחוסר ההצלחה במעשה ההחייאה שנעשה באמצעות גיחזי
ומשענת הנביא -קשורים בטעם אחד :התנתקותו של אלישע מגורל הילד ואי-קבלת
אחריות על מי שנולד בגֵזרתו הנבואית.
אלא שיש הבדל בין שני הכישלונות הראשונים לבין הכישלון השלישי :שני
הראשונים אירעו שלא בידיעתו של אלישע; לעומת זאת ,הכישלון השלישי התרחש
לאחר שנודע לאלישע דבר מותו של בן השונמית ,ואף על פי כן לא הסיק אלישע את
המסקנה הראויה ,והמשיך לנהוג כפי שנהג עד עתה ביחס לילד זה ולאמו -בריחוק
22
נפשי ומעשי מהם.
מהו ההסבר להתנהגותו זאת של אלישע? מהו השורש הנפשי להסתייגות זו של
אלישע ממילוי חובתו בנוגע למשפחה זו ,הסתייגות שהביאה עליו שרשרת של
.21רלב"ג בפירושו לשמ"א ט' ,ח מסביר את המתן שהתכוונו שאול ונערו לתת לשמואל כדי
שיגיד להם את דרכם ,שהיה כדי "להעיר הנביא שיתבודד בענייני בעל זה המתן .ובזה האופן
הייתה מחשבתו מתבודדת בענייניו והייתה מגעת לו הנבואה בהם …וכן מצאנו ביצחק
שאמר לעשו שיביא לו מטעמים ויאכל כדי שתתבודד מחשבתו בענייניו זמן רחב ויגיע לו
בדרך הנבואה מה שעתיד לבוא עליו".
.22אמנם בעין ה 2לעיל לימדנו סנגוריה על אלישע שהטיל את השליחות על גיחזי ,ואמרנו
שעשה כן מחמת הרגשת הדחיפות בפעולת ההחייאה :גיחזי יוכל להגיע במהירות גדולה
יותר לבית השונמית .אולם בסעיף 3באותו עיון שיערנו שאלישע התכוון להישאר בהר
הכרמל ולהסתפק בשליחת גיחזי.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
255
כישלונות במסגרת תפקידו הנבואי? 23בסיפורים אחרים על אלישע שבהם מתואר
הנביא כפועל בזיקה לנצרכים לִנסיו ,אין אנו מוצאים דבר דומה ,אלא אדרבה :אלישע
נענה לאלו במאור פנים ומתוך ִקרבה אנושית 24.מדוע אפוא נבדל סיפורנו מן הסיפורים
האחרים?
̉ÈÏÚ ˙¯Â˜È·‰Â ÍÈ˘Ï‡ Ó"¯ ȯ·„ – ˙ÈÓÂ˘Ï Ú˘Èχ Ï˘ ‚ÈÈ˙ÒÓ‰ ÂÒÁÈ .12
בסיום פירושו לסיפורנו כתב ר' משה אלשיך בפירושו 'מראות הצובאות':
הנה השם לבו אל עניין הנביא הלזה ,הלוא יסכים ויאמר :אוי לנו מיום
הדין! 25אם "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" כזה נשמר מלדבר אל אישה גדולה
בחסידות כזו לנוכחת 'ַאת' ,כי אם על ידי שליח ,עם היותה אכסניה שלו
כמה שנים.
.1כי הנה כאשר באה לפניו תחילה ,לא דיבר לה מאומהÈÊÁÈ‚ χ ̇ ÈÎ ,
‡ֱ" :¯Óאָמר ָנא ֵאֶליָה ִהֵנּה ָחַרְדְתּ ֵאֵלינוּ" וכו' )יב-יג(.
.2כי אם ) -דיבר אליה באופן ישיר( בפעם השנית ,בעמדה בפתח ¯‰˜ÂÁ
ֶׂבֶקת ֵבּן" וכו' )טו-טז(.
zח
‡¿
,ÂÓÓאמר להָ" :כֵּעת ַחָיּה «
ִׂני ִאישׁ ָהֱאִהים" וכו' ˘˙˜ ·È˘‰ ‡ÏÂ
.3וכאשר השיבה ותאמרַ" :אל ֲאד
) ‰ÓÂ‡Ó ‰Ïטז(.
.4וגם עתה ,בבואה מרת נפש לפניו:‰Ï ¯Ó‡Ï ÈÊÁÈ‚ ˙‡ ‰Ï ÁÏ˘ ˜ÂÁ¯Ó ,
"ֲהָשׁלוֹם ָלְך" וכו' )כה-כו(.
.23על השורש הנפשי לכישלונה של השונמית בגידול בנה ובדאגה לו עמדנו בסעיפים 3-2ו5-
לעיל .כישלונה של השונמית היה בתחום האימהוּת -שהוא תפקידה הראשוני של כל אישה;
כישלונו של אלישע הוא בתחום מילוי תפקידו כנביא.
.24דוגמה ניגודית לזו שלנו מצויה בסיפור הסמוך לו מלפניו -בתיאור דאגתו של אלישע
לאלמנת בן הנביאים והזדהותו עם מצוקתה .דוגמה נוספת היא דאגתו של אלישע לתלמידיו
בני הנביאים ולכל צורכיהם )ד' ,לח-מד; ו' ,א-ז( ,ודוגמה נוספת היא דאגתו של אלישע
לשונמית עצמה ולבנה בבוא הרעב על הארץ )ח' ,א-ב( .מסתבר שבדוגמה אחרונה זו הפיק
אלישע את הלקח מסיפורנו ושינה את יחסו לשונמית ולבנה ,וראה על כך בסוף סעיף 13
להלן.
ׂתוֹ ִכּי ִנְבֲהלוּ
.25על הפסוק הנאמר על אֵחי יוסף )בראשית מ"ה ,ג(ְ " :וא ָיְכלוּ ֶאָחיו ַלֲענוֹת א
ִמָפָּניו" ,אומר אבא הכהן ברדלא )בראשית רבה צג ,יא(" :אוי לנו מיום הדין ,אוי לנו מיום
תוכחה …יוסף קטנן של שבטים היה ,ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו …לכשיבוא הקב"ה
ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא …על אחת כמה וכמה" .על משקל זה אומר ר' משה
אלשיך :אם אלישע ,שהיה "ִאישׁ ֱאִהים ָקדוֹשׁ" ,נשמר מלדבר אל אישה גדולה בחסידות
כשונמית ,מה יענו ביום הדין אנשים פחותים ממנו ,על כך שלא נזהרו בדיבורם עם נשים?
256
השונמית
ִׂני" ,לא אמר לה' :מה לך',
.5ובהגישה אליו ותאמרֲ" :הָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת ֲאד
,‰ÓÂ‡Ó ‰Ï ¯·È„ ‡ÏÂכי אם מיידַ" :ויּׂאֶמר ְלֵגיֲח ִזי" וכו' )כח-כט(.
.6וכן באמרה אליוַ" :חי ה' ְוֵחי ַנְפְשָׁך ִאם ֶאֶע ְזֶבָךּ" ַ" -וָיָּקם ַוֵיֶּלְך ַאֲחֶריָה"
עד ביתה ) ¯·„ ‰Ï ¯·Â„ Ôȇ -ל(.
.7עד שהחיה את בנה ' ,„·Ï· ˙·È˙ È˙˘ '‰Ï ¯Ó‡ÈÂשהן "ְשִׂאי ְבֵנְך"
בלבד )לו(.
וכל זה ללמדנו דעת לבלתי הרבות שיחה עם האישה.
26
אכן ,לא ניתן שלא לשים לב לתופעה חוזרת זו :אלישע שומר לכל אורך הסיפור עד
לסופו ,על ריחוק מודגש בינו לבין השונמית ,ובדרך כלל הוא יוצר ִאתה קשר רק
באמצעות גיחזי .אין הוא נכנס עמה לשיחה כלל לכל אורך הסיפור 27,ואין הוא מגיב על
דבריה ,גם כאשר מתבקש שיעשה כן )כגון על דבריהַ" :אל ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך"(ל 28על הסיבה
לכך כבר עמדנו בעיון ג 1ובהערות 3-2שם .ואולם ,נראה כי אין להסתפק בדברי ר"מ
אלשיך ,שאלישע נהג כן מן הטעם הכללי "לבלתי הרבות שיחה עם האשה" ,שהרי לא
כך נהג אלישע באלמנת בן הנביאים בסיפור הקודם .טעם מיוחד יש להתנהגותו של
אלישע בסיפורנו ,ועמדנו עליו במקום הנזכר :דווקא מפני הערכתה הגדולה של
השונמית כלפי אלישע ,ומפני ֶחפצהּ שיהיה אורח בביתה בכל עת שיעבור בשונם ,עד
כדי כך שיזמה את בניית עליית הקיר למענו ,נזהר אלישע שלא לשבור את המחיצות
בינו לבינה .אדרבה ,הוא בונה מחיצות מיוחדות לשם שמירת המרחק ביניהם ,לבל
29
תהפוך הכנסת האורחים הנדיבה לבסיס לקשר חברתי או נפשי כלשהו.
מצבה המשפחתי של השונמית -אישה חשוכת פרי בטן ואישהּ זקן -המתגלה
לאלישע במחצית הראשונה של סיפורנו ,ומביאו לגזור את גֵזרת "ַלמּוֵֹעד ַהֶזּהַ …אְתּ
ֶׂבֶקת ֵבּן" ,יש בו גם כדי לחזק עוד יותר את מדיניותו של אלישע להקפיד על שמירת
ח
מרחק רשמי וברור בינו לבין השונמית .אלישע אינו חפץ בכל קשר שיש בו חדירה
.26כהוראת יוסי בן יוחנן איש ירושלים )אבות פ"א מ"ה(" :ואל תרבה שיחה עם האישה ,באשתו
אמרו ,קל וחומר באשת חברו".
.27בפעם היחידה שהוא שואל אותה שאלה ומצפה לתשובתה ,הוא עושה זאת שלא בפנייה
ישירה אליה ,אלא בהוראה לגיחזי שישאל אותה )פסוק יג(.
.28יוצא הדופן היחיד בסיפורנו הוא כשהשונמית הנסערת מחזיקה ברגליו של הנביא ,ואלישע
מונע את גיחזי מלהדפה ,באמרו לוַ" :הְרֵפּה ָלהּ ִכּי ַנְפָשׁהּ ָמָרה ָלהּ" )פסוק כז( .אולם אף אז
לא דיבר אלישע אליה דבר ,ולא שאל' :מה לך?'.
.29ואם כך הדבר ,מאבדים את עוקצם דבריו של ר"מ אלשיך כי "השם לבו אל עניין הנביא
הלזה …יאמר :אוי לנו מיום הדין" ,שכן אפשר שבנסיבות שאינן דומות לאלו שבסיפורנו אין
צורך להפליג בהרחקות מן האישה כמו שעשה כאן אלישע.
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
257
לפרטיותה של המשפחה הזאת 30.זאת הסיבה שאינו מתעניין בילד שנולד לשונמית
ואינו מתערב בדרכי חינוכו וטיפוחו .זאת גם הסיבה לכך שאף לאחר בוא השונמית
אליו להר הכרמל ליידעו על מות בנה ,אין הוא מתכוון לשוב עמה לביתה ,אלא שולח
לשם את גיחזי ,ורק עקב שבועתה אותו הוא הולך אחריה.
נמצא ש'כישלונו' של אלישע בסיפורנו ,בכך שהתנתק מן השונמית ומבנה לאחר שזה
נולד ,מעוגן בכוונה מיוחדת של הנביא .אין הדבר נעשה מבלי משים או מתוך הזנחה
סתם ,אלא מתוך הקפדתו של הנביא על דרכי הצניעות ומתוך הבנתו הפסיכולוגית שכך
עליו לנהוג במקרה מסובך זה .בתודעה מלאה ובכוונה תחילה נהג אלישע בסיפורנו כפי
שנהג 31,ועל כך שיבחוֹ ר"מ אלשיך ואף למד מהתנהגותו לקח לכל איש "לבלתי הרבות
שיחה עם האישה".
אולם ,אם כך הדבר ,מדוע נכשל הנביא פעם אחר פעם בסיפורנו במסגרת מילוי
תפקידו הנבואי?
על אף האמור בדברי ר"מ אלשיך ,הביקורת על אלישע הנרמזת בסיפורנו 32במקומה
עומדת ,ומחמתה זומנה לאלישע שרשרת של כישלונות.
הדברים שנאמרו על ידי ר"מ אלשיך הם אמנם בבחינת סנגוריה על אלישע:
התנהגותו כלפי השונמית ובנה לא נבעה חס ושלום מחמת אטימות אנושית או מחמת
אי-רגישות לסבל הזולת ,אלא מחמת זהירות מופלגת של הנביא במקום שזהירות זו
מתבקשת .ואף על פי כן ,נדרשת מאת הנביא היכולת לשמור על חיץ מסוים בינו לבין
השונמית בלא לאבד את יכולתו להבין ללבה ולסייע לה במצוקתה )בין שהיא מודעת
למצוקה זו ובין שאינה מודעת לה( בשלבים השונים של חייה המתוארים בסיפורנו;
נדרשת מן הנביא היכולת ליצור דו-שיח ישיר עם אישה זו ,בלא שדו-שיח זה ישמש
בסיס לקשר שאינו רצוי.
מבחן קשה זומן לאלישע בסיפורנו :כל הכרעה בין שתי ההתנהגויות הסותרות ביחס
לשונמית ולבנהּ צופנת בחובה סכנה מסוג שונה .אלישע בחר במודע בהתנהגות שיש
בה חסידות יתרה וזהירות מופלגת ,אולם אלו גרמו שלא בידיעתו לפגיעה קשה
.30באמת ,חובה לומר ,כי אלישע הכניס עצמו לסתירה פנימית :אין לך חדירה גדולה יותר
לפרטיותה של המשפחה ממה שגזר הנביא" :למּוֹעד הזּה כּעת חיּה אתּ חבקת בּן" .מרגע שגזר
הנביא גזרה זו ,אין הוא יכול לומר עוד שמידת נכונותה של השונמית לקבל דבר זה וטיפולה
בבן שנולד לאחר מכן הם מחוץ לתחום עניינו ואחריותו.
.31ראיה לדבר זה ניתן להביא מן העובדה שאף לאחר שנודע לאלישע מדברי השונמית כי מת
הילד ,והוא ביטא את צערו על כך שה' העלים ממנו דבר זה ,עדיין הוא מנסה לפתור את
הבעיה באמצעות גיחזי וללא נוכחותו שלו בבית השונמית .נראה שאלישע ראה בהתנהגותו
זו הכרח אובייקטיבי שאין לבטלו אף בנסיבות קשות אלו .למעשה ,הוא ממשיך בכך אף
בסיומו של הסיפור ,לאחר שהחיה את הילד.
.32זו שעמדנו עליה בסעיפים 10 ,6 ,4ו.11-
השונמית
258
במשפחה שבטובתה רצה .נראה שהיה עליו למצוא את שביל הזהב בין שתי
ההתנהגויות הסותרות הללו ,בדרך ששום סכנה לא תתממש .על כל פנים ,חסידות
וחומרה יֵתרה אל מול נפש נבוכה שאינה מוצאת דרכה אל חוף מבטחים -כפי שהייתה
השונמית לאורך רובו של סיפורנו -אינן במקומן .והרי אף אלישע סבר כך במקום אחד
בסיפור ,במקום שבו הסתירה בין שתי ההתנהגויות הייתה קיצונית ,ועל כן אמר לגיחזי
בשעה שהשונמית החזיקה ברגליוַ" :הְרֵפּה ָלהִּ ,כּי ַנְפָשׁהּ ָמָרה ָלהּ" .כדרך התנהגותו של
אלישע במקום זה היה עליו לנהוג גם במקומות שבהם נפש השונמית לא הייתה מרה,
אך הייתה מבולבלת ונסערת )כגון באמרה לנביאַ" :אל ְתַּכֵזּב ְבִּשְׁפָחֶתָך"(.
מחמת האמור בסעיף זה ,קשה לנו להצטרף לשבחיו של ר' משה אלשיך לאלישע על
התנהגותו ביחס לשונמית .אדרבה :דבריו מגלים לנו את השורש הנפשי לטעותו של
אלישע בהתייחסותו לשונמית ולבנה ,טעות שהביקורת עליה נרמזת בסדרת כישלונותיו
33
של אלישע המתוארים במהלך הסיפור.
Ú˘Èχ Ï˘ Âί„ Ô˜È˙ – (ÊÏ-·Ï) ¯ÂÙÈÒ· ‰Â¯Á‡‰ ‰˜Òtƒ‰ .13
לג
ׂא ַוִיְּסגּׂר ַהֶדֶּלת ְבַּעד ְשֵׁניֶהם
ַוָיּב
ַוִיְּתַפֵּלּל ֶאל ה'.
לד
ַוַיַּעל ַוִיְּשַׁכּב ַעל ַהֶיֶּלד
ַוָיֶּשׂם ִפּיו ַעל ִפּיו ְוֵעיָניו ַעל ֵעיָניו ְוַכָפּיו ַעל ַכָּפּו
ַוִיְּגַהר ָעָליו ַוָיָּחם ְבַּשׂר ַהָיֶּלד.
מה טעמם של מעשים אלו של הנביא? האם מדובר בפעולת הנשמה ,כפי שמקובל
34
היום לעשות לאדם שאיננו נושם?
.33מחנכים מצויים לעתים במצב דומה לזה שנמצא בו אלישע בסיפורנו .מובן שאין שני מקרים
דומים ,ובכל סיטואציה יש לדון לגופה .ואף על פי כן ,סיפורנו מהווה מורה דרך לאותם
מחנכים .ראוי להם ללמוד סיפור זה ולהתעמק בו ,ולהפנים בקרבם הן את חסידותו
וזהירותו של אלישע ,והן את הביקורת הנרמזת בסיפורנו על אלו כאשר אינן במקומן.
.34רד"ק )בפסוק לא( העלה את האפשרות לפרש שבן השונמית לא מת ממש ,אלא רק חלה
מאוד ,איבד את הכרתו והיה קרוב למיתה .ובאמת ,לפי פירוש זה ייתכן שמעשהו של אלישע
היה בגדר פעולה רפואית .דרך פירוש זו למה שאירע לבן הובאה על ידי רד"ק גם במל"א י"ז ,יז
בסיפור על מה שאירע לבנה של האלמנה הצרפית שאירחה את אליהו בביתה' " :עד אשר לא
ׂד' עד שנעצרה
נותרה בו נשמה' -יש מי שאומר שלא מת מכל וכל אלא היה 'ָחְליוֹ ָחָזק ְמא
נשימתו )' -א נוְֹתָרה בּוֹ ְנָשָׁמה' = נשימה( ,ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיוּת לא בנשימה
ƒ‰
ולא בדופק הגידים עד שחשבה אמו כי מת הוא" )ָ" -בּאָת ֵאַלי»¿Ïe …
ֶ ˙ÈÓאת ְבִּני" ,ויש להעיר
שאף אליהו משתמש בלשון זו שם בפסוק כ(.
הֵדּעה שלפיה בנה של הצרפית לא מת ממש ,מופיעה כבר במורה נבוכים לרמב"ם )אף שאין
זו דעת הרמב"ם עצמו( בח"א פרק מב )תרגום מיכאל שוורץ(" :אחד האנדלוסיים אמר ,כי
ו .קריאה שנייה של הסיפור -ניסיון ליישוב התמיהות
259
נראה כי במעשיו של אלישע יש הרבה מעבר לכך .מעשי אלישע הבאים בעקבות
תפילה אל ה' ,אולי תפילה שיורהו ה' את דרך התיקון – 35הם בעלי משמעות סמלית.
נשימתו פסקה עד אשר לא נשארה לו נשימה כלל ,כפי שקורה לחלק מן החולים במחלת
הַרֶדֶּמת …עד שאין יודעים אם הוא מת או חי וספק זה נמשך יום או יומיים".
רד"ק לא התעלם מהפירוש הרגיל שלפיו שני הבנים הללו מתו ממש ,אלא הביא את שני
הפירושים בשני הסיפורים .והנה בסיפור על אליהו הוא מסיים" :והנכון כי מת מיתה גמורה,
כמו שסוברין בני העולם" ,ולעומת זאת ,בפירושו לסיפורנו נראה שרד"ק מעדיף דווקא את
הדעה שלפיה בן השונמית )וכמותו בן הצרפית( לא מת ממש .הוא מביא לכך ראיה מדברי
רבותינו במסכת נדה )ע ע"ב( ,שם נאמר שאנשי אלכסנדריה שאלו את רבי יהושע שלושה
דברי בּוּרוּת )רש"י :שטות( .השאלה השנייה ששאלו היא" :בן השונמית -מהו שיטמא )רש"י:
בן השונמית שהחיה אלישע ,מהו שיטמא לאחר שהחיהו ,האם חשוב כמת?(" .תשובת רבי
יהושע הייתה" :אמר להן :מת מטמא ואין חי מטמא" .רד"ק מבין מכאן ,שלדעת ר' יהושע,
לא מת בן השונמית כלל .אמנם ניתן לדון על הבנה זו של רד"ק את דברי ר' יהושע ,אולם
בכל זאת ניתן לדייק כדברי רד"ק מן השאלה והתשובה הבאות שם בהמשך.
השאלה הנידונה כאן ,אם בן השונמית מת ממש ,אינה שאלה פרשנית "רגילה" ,אלא היא
נוגעת בשאלה יסודית בדבר תפיסת החיים והמוות במקרא .אנו נעיר כאן שתי הערות לדיון:
‡ .המעבר בין חיים למוות ,כמו כל תהליך בטבע ,הוא הדרגתי ,וקשה לקבוע את הנקודה
המדויקת שבה ניתן לקבוע שיצור חי הפסיק לחיות וראוי להגדירו מכאן ואילך כמת .לספק
זה ישנן השלכות רבות ,כידוע.
· .במקרא ישנם שלושה סיפורים על נביאים שהחיו מתים :אליהו -את בנה של הצרפית;
אלישע -את בן השונמית; ואלישע לאחר מותו -את המת שהובא לקבורה והושלך אל קברו
)מל"ב י"ג ,כא( .המכנה המשותף של שלושת הסיפורים הללו הוא שמדובר בבני אדם שמתו
זה עתה ,ואפשר אפוא שהם מצויים עדיין באותו תחום ַמֲעָבר שבין חיים למוות .לא מצאנו
במקרא שנביא מחיה מת הטמון זה מכבר בקברו )וחזון העצמות היבשות ביחזקאל אינו
עניין לכך( ,וספק אם מפתח כזה של תחיית המתים ניתן לשליח אפילו לפי שעה.
.35תפילה זו אינה תופסת מקום מרכזי בסיפור ,והקורא שאינו ְמעיין בפרטי הסיפור עלול שלא
לשים לב אליה כלל .הסיבות לכך הן ,שאין כאן ציטוט דברי אלישע בתפילתו )כשם שהדבר
קיים בתפילתו של אליהו לפני שהחיה את בן הצרפית -י"ז ,כ-כא( ,ואף לא קביעת הכתוב
שה' שמע לתפילת הנביא )כפי שנאמר ביחס לתפילת אליהו -שם פסוק כב ַ" -ו ִיְּשַׁמע ה'
ְבּקוֹל ֵאִלָיּהוּ"( .הצנעתה של התפילה בסיפורנו מלמדת אותנו כי אין היא גורם מרכזי בסיפור,
ולכן אין לראות בחסרונה של התפילה עד עתה את המפתח לכישלון אלישע בניסיון
ההחייאה הראשון ,ובקיומה עתה את ההסבר להצלחתו בניסיון השני .את ההסבר לכישלון
ולהצלחה יש לראות במה שנאמר למעלה ,בגוף העיון .דברים אלו נאמרים כנגד ניסיונו של
מ' סבתו )מגדים טו ,עמ' 47ובעוד מקומות במאמרו "סיפור השונמית"( לטעון ,כי תפילתו
של אלישע היא נקודת המפנה בפרק ,זאת במסגרת תפיסתו הכללית כי הנושא הנידון
בסיפורנו הוא מעמדו של הנביא לפני ה' ומגבלות כוחו לחולל ִנסים .אנו ,כאמור בעיון ג
)הערה ,(10איננו שותפים כלל לתפיסתו .לדעתנו ,הביקורת על אלישע בסיפורנו אינה
בתחום התיאולוגי אלא בתחום היחסים הבין-אישיים :לא בחריגה מגבולו האנושי של הנביא
אל התחום האלוהי דן סיפורנו ,אלא ביחס מרוחק של הנביא מנפש אומללה הזקוקה
להדרכתו .לפיכך שיערנו למעלה ,כי תפילתו של אלישע היא תולדת כישלונו הקודם להחיות
את הילד ,ובה הוא ביקש הנחיה לעשיית המעשים הנכונים כדי שיפקח הנער את עיניו.
260
השונמית
אלישע ,השם את "ִפּיו ַעל ִפּיו ְוֵעיָניו ַעל ֵעיָניו ְוַכָפּיו ַעל ַכָּפּו" ,מסמל בשפת המעשים
התקשרות אמיצה בינו לבין ילד זה ,קבלת אחריות עליו והעברת כוח חיים ממנו ִ" -אישׁ
ֱאִהים ָקדוֹשׁ" -אל הילד שנולד בגֵזרתו .לידתו הראשונה של הילד הייתה נס מתחומה
של הביולוגיה ,והיא באה בעקבות גֵזרת נביא 'רגילה' .אך כיוון שגם הורי הילד וגם
הנביא שגזר על בואו לעולם לא יצקו תוכן רוחני מתאים לנס זה ,הוצרך הילד להיוולד
פעם שנייה לידה 'רוחנית' באמצעות נס שני ,שכל-כולו אינו אלא הכנסת נשמת חיים
בגוף המת .נשמת חיים זו באה הפעם מנשמת אפו של הנביא ,ו"מאן דנפח ,מדיליה
36
נפח".
ואכן ,אחריות זו אינה מסתיימת בסיומו של סיפורנו .בסיפור הממשיך את סיפורנו
)ח' ,א( מסופר כיצד דואג אלישע לאחר זמן לקיומם הפיזי של השונמית )שכנראה
ׂר ,קוִּמי
נתאלמנה בינתיים( ושל בנהֶ" :וֱאִליָשׁע ִדֶּבּר ֶאל ָהִאָשּׁה ֲאֶשׁר ֶהֱחָיה ֶאת ְבָּנהּ ֵלאמ
37
˙ְ ¿Íוגוִּרי ַבֲּאֶשׁר ָתּגוִּריִ ,כּי ָקָרא ה' ָלָרָעב."…
≈ È≈·e z
‡¿
וְּלִכי «
* * *
סיפור מופלא זה שלפנינו הוא סיפור על כישלונם של שני אישים גדולים ,כל אחד
בתחומו :האישה הגדולה משונם בתחום המשפחתי -במימוש אימהותה ,והנביא אלישע
בתחום פעילותו -עשיית מופתים למען אלה הנזקקים להם .בעקבות הכישלון באו
הייסורים ,ובעקבות הייסורים בא התיקון הממתק את הייסורים .תחילת התיקון היא
באישיותה ובמעשיה של השונמית ,והמשכו בדרכי פעילותו של אלישע ,כנביא
המתקשר אל בני חסותו בקשר אנושי בלתי-אמצעי .או-אז שבים החיים והשמחה
לסיפור ,ותיקונה של האם ,שהיה עד עתה תיקון שבכוח ,הופך עתה להיות תיקון
בפועל ,ביחסה החדש אל בנה ואל תפקידה האימהי.
נמצא ,שלפנינו וריאציה נוספת ,מיוחדת במינה בעדינותה האנושית וברמיזותיה,
לנושא שהוא מן המרכזיים במקרא כולו :חטא-עונש-תשובה-גאולה.
.36מקור המאמר בספר הקנה ,ביחס לנאמר בבריאת האדם )בראשית ב' ,ז(ַ" :ו ִיַּפּח ְבַּאָפּיו ִנְשַׁמת
ַח ִיּים" .מעין זה ברמב"ן על פסוק זה" :ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש …כי הנופח באפי
אחר ,מנשמתו יתן בו" )ההפניה לספר הקנה נמצאת בהערת הרב שעוועל במהדורתו לפירוש
רמב"ן לתורה(.
.37בהמשך הסיפור ההוא )פסוק ה( אומר גיחזי למלך" :זׂאת ָהִאָשּׁה ְוֶזה ְבָּנהּ" ,ומסתבר אפוא
שבמילים של אלישעַ" :אְתּ ≈ È≈·e
˙ "¿Íהוא מתכוון לאישה ולבנה .וַהְשׁווה למל"א י"ז ,טו:
ׂאַכל ִהיא ָוהוּא » È≈·e
˙ ,"dשאף שם הכוונה לבנה היחיד של האלמנה הצרפית.
"ַותּ