128
- ìàøùé ìò óö÷äå òùéî ìù åäùòî .è
äéúåàöåúå úéàáö-úéðéãî äìåòô :éðù ùåøéô
˙È˙¯ÂÒÓ‰ ˙ ˘¯Ù‰ Ï˘ ‰ ¯˙Ù .1
עדיין אנו זקוקים לפרשנות הפשט העברית שמימי הביניים ואילך .מזה כאלף שנה
שולט בפרשנות הפשט העברית ביחס לפסוקנו פירוש אחד שלטון כמעט בלעדי .גרסה
ראשונה של פירוש זה מופיעה ,למיטב ידיעתנו ,בתשובה של רב האי גאון לשואל מן
העיר קאבס )בתוניס של היום( 1.אחר כך אנו מוצאים גרסאות שונות של הפירוש הזה
בפירושיהם של ר"י קרא ,רד"ק )המביא גרסה אחת של הפירוש בשם אביו ,ר' יוסף,
2
וגרסה אחרת בשם אחיו ,ר' משה( ,רלב"ג ,ר"י אברבנאל ,בעל המצודות ומלבי"ם.
3
נביא תחילה את דברי רב האי גאון בתשובתו:
)ושאלת :בן מי היה הילד אשר בגללו היה הקצף על ישראל מהמעשה
אשר עשה מלך מואב(…
תשובת ]השאלה[…
מלך יהודה ומלך ישראל כאשר )נקהלו על מלך מואב ,לא יכלו לו ,עד
אשר נתחבר אליהם מלך אדום(] .קצף מלך[ מואב על מלך אדום וייסר
אותו ,מפני שעזר לישראל ויהודה …ויקשה בעיניו ,כי נלוה מלך אדום
אליהם והוא זר להם והיה] …מלך[ אדום חזק יותר ,וכאשר לא יכול לו -
ויש אומרים כי בן מלך אדום שהיה עומד למלוך תחת אביו היה ערבון
.1בתוך :ש' אסף ,מספרות הגאונים ,ירושלים תרצ"ג" ,תשובות רב האי גאון לבני קאבס" ,עמ'
.154-153
.2כולם מביאים פירוש זה כפירוש יחיד על פי הפשט .רש"י ,שלא הביא פירוש זה ,כנראה לא
הכירו .הרשימה המובאת למעלה היא חלקית .פרשנים ראשונים נוספים פירשו בדרך זו את
פסוקנו ,אך הזכירו זאת בפירושם לעמוס ב' ,א .כך פירש שם ראב"ע כפירוש יחיד ב'שיטה
אחרת' לתרי עשר ,מהדורת א' סימון )בפירוש הנדפס בא פירוש זה כפירוש שני( .סימון ציין
בהערותיו שכפירוש זה בעמוס פירשו כבר יפת בן עלי ור"י אבן-בלעם.
.3ראה הערה .1התשובה במקורה כתובה בערבית ,ותרגומה לעברית נעשה בידי י' חוטר
)כנאמר בהקדמתו של ש' אסף לספר(; הן המקור הן התרגום מופיעים בעמ' .154-153כתב
היד שבו מופיעה תשובה זו חסר בתחילתו ,ועל כן ראשיתה של התשובה מקוטעת .נוסח
עברי מקוצר של תשובה זו ,המובא מכתב יד אחר ,נמצא בספרו של ר' שלמה אהרן ורטהימר
'קהלת שלמה' עמ' יא-יג .שני הנוסחים מצויים זה בצד זה באוצר הגאונים למסכת סנהדרין,
עמ' שמד-שמה .השלמנו את ראשיתה של התשובה ,החסרה בנוסח אסף ,על פי הנוסח
שב'קהלת שלמה' ,אך הבאנו השלמות אלו בסוגריים עגולים .שלוש נקודות בנוסח אסף
מציינות חיסרון בכתב היד ,והשלמות משוערות שלו מובאות בסוגריים מרובעים.
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
129
אצל מלך מואב ,כי כן יהיו בני המלכים לערבון בידי המלכים אשר
כערכם -וישרוף אותו מלך מואב לעין השמש לסיד ,להעציב את מלך
אדום ולהעציב גם את ישראל כי קרה כדבר הזה למי שהלך אתם ועזר
להם ,וזה הוא מה שאמר הכתוב "ַוַיְּרא ֶמֶלְך מוָֹאב ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה,
ׂלו,
ֵׂלף ֶחֶרב ְלַהְבִקיַע ֶאל ֶמֶלְך ֱאדוֹם ְוא ָיכ
ַוִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ שׁ
ַוִיַּקּח ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו" וגו'.
ומה שנאמר "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" אין זה מאת האלהים ,ואל
יפרשוהו המפרשים 'כעס' ,אלא יפרשוהו 'רעה גדולה' ,כי רע הדבר הזה
4
בעיני ישראל מאד…
ודע ,כי האומות אשר מנה אותם עמוס ,באמרו )עמוס א'( "ַעל ְשָׁשׁה
ִפְּשֵׁעי ַדֶמֶּשׂק"ַ" ,על ְשָׁשׁה ִפְּשֵׁעי ַעָזּה" ,צוֹר ושאר האומות ,לא מנה להם
אלא הרעות שהרעו לישראל .ומה שנאמר באדום ) -שעשו להם מואב(,
אין הכוונה אלא למה שהדאיב את ישראל.
נציין כאן את החידושים העיקריים שיש בפירושו של רב האי גאון:
‡ .לא את בנו שלו העלה מלך מואב לעולה על החומה ,אלא את בנו הבכור של מלך
אדום! מבחינה תחבירית אין כל קושי בקישור המושא הישיר "ֶאת ְבּנוֹ" למלך אדום
הנזכר בסוף הפסוק הקודם.
· .מעשהו של מלך מואב אינו בעל תוכן דתי :אין זה קרבן אדם כלל .טעמו של
מעשה זה היה פוליטי-צבאי -לגרום לדמורליזציה במחנה אויביו" :להעציב את מלך
אדום ולהעציב גם את ישראל."…
ָׂמה" ,וכדברי רב האי" :לעין
‚ .זו הסיבה ששרפת בנו של מלך אדום נעשתה "ַעל ַהח
השמש".
ָׂלה" ממיר רב האי במילים "וישרוף אותו …לסיד" ,ובכך הוא
„ .את המילים "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
רומז ללשון בעמוס ב' ,אַ" :על ְשָׁשׁה ִפְּשֵׁעי מוָֹאב ְוַעל ַאְרָבָּעה א ֲאִשׁיֶבנּוַּ ,על ָשְׂרפוֹ
ַעְצמוֹת ֶמֶלְך ֱאדוֹם ַלִשּׂיד" .וראה להלן אות ו.
.‰ה'קצף על ישראל' אינו יכול להתפרש עתה כתגובה אלוהית על קרבן ,שכן לא היה
כאן כל קרבן" .אין זה מאת האלהים ,ואל יפרשוהו ) -אפוא( המפרשים כעס" .פירוש
5
הפסוק "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" הוא אפוא 'ויהי הדבר הזה רע מאד בעיני ישראל'.
.4כאן באה פסקה בתשובה הדנה בשני מקומות במקרא שבהם באה התיבה "קצף" שלא
במשמעות 'כעס'" :אבל מה שנאמר )הושע י' ,ז( 'ְכֶּקֶצף ַעל ְפֵּני ָמִים' הוא כמו השמנת או קצף
ׂמוּ וגו' ְוַעל
]החלב[ .וכן יש לפרש מה שנאמר )ויקרא י' ,ו( 'ָראֵשׁיֶכם ַאל ִתְּפָרעוּ וִּבְגֵדיֶכם א ִתְפר
ׂף' -ועל העדה ֵיַרע מה שיארע לכם ,כלומר למשה ולאהרן" .רב האי מפרש אפוא
ָכּל ָהֵעָדה ִיְקצ
ׂף" על פי המשך הפסוק ַ" -וֲאֵחיֶכם ָכּל ֵבּית ִיְשָׂרֵאל ִיְבכּוּ ֶאת
את המילים " ְוַעל ָכּל ָהֵעָדה ִיְקצ
ַהְשֵּׂרָפה ֲאֶשׁר ָשַׂרף ה' " .אולם פירושו רחוק מן הפשט ,כפי שפירשוהו ראב"ע ופשטנים נוספים.
.5פירושו זה קרוב לפירושם של כמה מן המפרשים החדשים שהוזכרו בתחילת סעיף 4של
העיון הקודם ,ומה שהקשינו עליהם שם יש להקשות כמובן גם על רב האי .וראה המשך
הדיון בסעיף זה.
המלחמה במואב
130
.Âהאשמת עמוס את מואב )ב' ,א( "ַעל ָשְׂרפוֹ ַעְצמוֹת ֶמֶלְך ֱאדוֹם ַלִשּׂיד" מתייחסת
למעשה שעליו מסופר בפסוקנו .מואב נאשם במעשה אכזרי שנועד "להדאיב את
ישראל" ,וכוונת ההאשמה היא שמלך מואב השתמש באמצעי אכזרי ופסול במלחמתו
נגד ישראל .פירוש זה פותר בעיה ביחס לפסוק הנידון בעמוס :כל העמים שהואשמו
קודם למואב בנבואה זו )והם :דמשק ,עזה ,צור ,אדום ,בני עמון( הואשמו על מעשים
רעים שעשו לישראל ,ורק מואב ,האחרון שבהם ,הואשם על מעשה שעשה למלך אדום.
אולם לפי פירושו של רב האי ,משתלבת האשמת מואב היטב בהאשמותיהם של שאר
6
העמים שם.
היתרונות בפירושו של רב האי גאון גלויים לעין ,אך לא פחות מכך בולטים
חסרונותיו ,ונעיר עליהם:
.1כיצד הגיע בנו של מלך אדום לידי מלך מואב? לשונה של התשובה במקום זה
נראית קטועה )אף שאין חיסרון במקום זה בכתב היד( .נראה שבדברי רב האי עלו שתי
אפשרויות ,אולם לפנינו מפורשת רק אחת ,היא דעת 'יש אומרים' :בן מלך אדום היה בן
ערובה אצל מלך מואב עוד מלפני המלחמה .זוהי ַהְשׁערה דחוקה.
ָׂלה" ,ועולה היא קרבן .כיצד 'שֵרפתו לסיד' מהווה ביאור
.2בפסוק נאמר "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
לנאמר בפסוקנו?
.3פירושו ל"ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" כאילו נאמר 'וירע לישראל רעה גדולה' דחוק
ביותר .בכל המקרא "קצף" הוא 'כעס' ,ו"קצף "ÏÚהוא אפוא כעס שכעס צד אחר על
ישראל.
.4רב האי גאון לא הסביר כלל מדוע נסעו צבאות ישראל מעל מלך מואב ושבו
לארצם .העצב שנעצבו כולם על מעשהו האכזרי של מלך מואב לבנו של מלך אדום היה
צריך להביא לתגובה הפוכה :לחיזוק המלחמה על מואב עד רדתה.
ֱ ¿Í∆ÏÓאדוֹם" ,ואילו במקומנו מדובר ·· Âשל מלך
.5בעמוס נאמרַ" :על ָשְׂרפוֹ ַעְצמוֹת ∆
אדום .אמנם אפשר שתיאורו של בן זה בפסוקנו ְ" -בּנוֹ ַהְבּכוֹר ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו" -עונה
על קושי זה :בן זה הוא יורש העצר ,ועל כן הוא נקרא בעמוס "מלך" ,על שם ייעודו.
כפי שאמרנו בראש עיוננו ,פירוש זה או כעין זה מופיע בפירושיהם של פרשנים
רבים ,ראשונים ואחרונים .אלא שבמהלך הדורות הבאים משכללים הפרשנים את
הפירוש ,ועונים על כל נקודות הביקורת שציינו ביחס לפירושו של רב האי .הבה נעיין
בפירושו של רד"ק:
"ויקח את בנו הבכור" -פירש אדוני אבי ז"ל ,כי בן מלך אדום ,הראוי
למלוך תחתיו ,היה ברשות מלך מואב ,ומפני זה בא ) -מלך אדום( עם שני
המלכים ,כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב .וכשחשב
מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול ,לקח בקצפו את בן מלך אדום
.6וראה עוד להלן סעיף .4
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
131
ָׂלה" -ששרפו כמו
והעלהו אל החומה ,ושרפו לעיני אביו .וזהו "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
ששורפין העולהַ" 7.וְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" -ממלך אדום 8,כי חשב כי
בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב .וזהו שאמר הכתוב )עמוס ב' ,א(
"ַעל ָשְׂרפוֹ ַעְצמוֹת ֶמֶלְך ֱאדוֹם ַלִשּׂיד".
ורבי אחי רבי משה פירש ,כי כאשר חשב מלך מואב להבקיע אל מלך
אדום ,אז לקח בנו באותה מלחמה ) -באותו ניסיון הבקעה( ,חטפו מהם
והעלהו לחומה ,ושרפו לעיני אביוַ" 9.וְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" -ממלך
10
אדום ,שלא עזרוהו להצילו מידם.
הנקודה היחידה שלא נענתה בדבריו במפורש היא מדוע נסעו צבאות ישראל מעל
מואב .אולם פירושו למילים "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" פותח פתח לענות על כך ,ואת
זאת עשה מלבי"ם בפירושו:
ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל ,שחרה להם שישראל לא
עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו -שהניחוהו ללחום לבדו
) -כלומר :בעת שמלך מואב הבקיע מן החומה עם שבע מאות איש אל
מלך אדום ,לא באו ישראל לסייע למלך אדום ,ובשל כך הצליח מלך מואב
לחטוף את בנו של מלך אדום(ÔÈ· Ûˆ˜ ‰˘Ú ÈÎ ÂÈÏÚÓ ÂÚÒ ÔÎ È„È ÏÚ ,
˘ .ÌÈÎÏÓ‰ ˙˘ÂÏזה לפי הפשט ,ודברי חז"ל ידועים.
נמצא אפוא ,כי קצפם של האדומים על ישראל גרם להתפוררות האחדות ששררה
בין שלושת המלכים ועל ידי כן לנסיגת הצבאות מעל העיר הנצורה.
.7כאן עונה רד"ק על השאלה השנייה ששאלנו על פירוש רב האי .העולה נשרפת כליל ,ושֵרפה
מוחלטת זו היא הבאה לידי ביטוי בפסוק בעמוסַ" :על ָשְׂרפוֹ ַעְצמוֹת ֶמֶלְך ֱאדוֹם ַלִשּׂיד" -
שֵרפה שאפילו העצמות נשרפות בה והופכות להיות סיד.
.8כאן עונה רד"ק על הקושי העיקרי בפירושו של רב האי -השאלה השלישית ששאלנו .לפי
פירושו של רד"ק "קצף" הוא אכן 'כעס' ,ו"קצף ÏÚישראל" הוא כעס שכעס צד אחר על
ישראל ,וצד זה הוא אדום הנפגעת.
.9פירושו של ר' משה קמחי שונה מזה של רב האי גאון ושל אבי רד"ק ,ר' יוסף קמחי :בנו של
מלך אדום היה עם אביו במלחמה נגד מואב ,ונחטף באותו ניסיון הבקעה נועז של מלך מואב
ׂלוּ"
אל מלך אדום ,ניסיון שמטרתו הייתה כנראה לחטוף את מלך אדום עצמו .אך מש"א ָיכ
לחטוף את מלך אדום' ,הסתפקו' חיילי מואב ב"ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו" .בפירוש זה
ישנה תשובה מניחה את הדעת לשאלה הראשונה ששאלנו ביחס לפירושו של רב האי,
וכאמור אפשר שתשובה זו הייתה כתובה בדברי רב האי במקורם.
.10ורלב"ג פירש" :שכעסו מאד ) -האדומים( על שקרה זה המקרה הרע למלך אדום שבא לעזור
להם …כי בסבתם ) -של ישראל( קרה לו זה".
132
המלחמה במואב
הפרשנות הביקורתית לא התייחסה בדרך כלל לפירוש המסורתי הזה על כל גווניו,
שעל פיו שרף מלך מואב את בנו של מלך אדום על החומה 11.אך תמוה הדבר שפרופ'
אליצור ז"ל ,שהקדיש מאמר מפורט לביאורו של פסוקנו )ראה הערה 1בעיון הקודם(,
והזכיר את כל הפירושים שניתנו לו מאז חז"ל ועד אחרון המבקרים ,תוך שהוא נושא
ונותן בדבריהם ,לא הזכיר אפילו ברמז ,אף לא בהערת שוליים ,את הפירוש העברי
12
העתיק ,שכמעט כל מפרשי הפשט העבריים אחזו בו.
ÌÈ Â˘‡¯‰  È˙·¯ ˘Â¯ÈÙ ÈÙ ÏÚ ÂÓˆÚ ÊÎ ˜ÂÒÙ ˙ ÈÁ· .2
בחינת פירושם של רב האי גאון ורבותינו הראשונים והאחרונים ,כמו בחינתו של כל
פירוש ,צריכה שתהא בחינה כפולה :ראשית ,האם פירושם לפסוק כז הולם את המילים
ואת התחביר של הפסוק; שנית ,האם פירושם לפסוק מתאים להקשר שבו הוא נתון.
ֶהקשר זה אינו רק המיידי -זיקתו של הפסוק אל הפסוק שלפניו או אל הִפּסקה שבה
הוא משובץ; הקשרו של פסוק מצוי בכמה מעגלים ההולכים ומתרחבים :ההקשר הרחב
יותר שבו מצוי פסוק הוא הסיפור השלם שאליו הוא שייך; הקשר רחב עוד יותר הוא
התאמת הפסוק המתפרש למקומות אחרים במקרא המצויים בזיקה אל סיפורנו ואל
הפסוק המתפרש; הרחב מכולם הוא ההקשר המקראי הכולל :התאמתו של הפסוק כפי
13
שפירשוהו ,לעולם האמונות והדעות המקובל במקרא כולו.
סעיף זה יוקדש לבחינת התאמתו של פירוש רבותינו לפסוק כז עצמו ,ואילו את
ארבעת הסעיפים שאחריו נקדיש לארבעת מעגלי ההקשר שהזכרנו.
הבחינה הראשונה של פירוש רבותינו הראשונים נעשתה במידה רבה בסעיף הקודם
של עיון זה .הבה נסכם בקיצור את היתרונות ואת החסרונות של פירוש רבותינו
הראשונים ביחס לפסוק כז עצמו:
‡ .קריאת פסוק כז כהמשכו של פסוק כו מאפשרת בהחלט לפרש כי "ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר
ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו" ,שאותו לקח מלך מואב ,הוא בנו של מלך אדום שנזכר בסוף הפסוק
הקודם .מן ההיבט התחבירי הפירוש הנידון אינו קשה.
ָׂלה" ' -וישרפהו כליל' הוא פירוש דחוק .אך מאידך,
· .הפירוש למילים "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
פירוש זה -שמדובר בשריפת בנו של מלך אדום ,ולא בהקרבת בנו של מלך מואב -
ָׂמה" -מילים המהוות קושי למפרשים
מקבל חיזוק מן המילים הבאות בסמוך ַ" -על ַהח
ָׂלה" כמשמען.
את המילים "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
.11מסתבר שחלק מן המבקרים כלל לא היו מודעים לקיומו .קויפמן הזכיר פירוש זה במאמרו
בהערה ,4ופטר אותו כ"המצאה דחוקה" ,בלא לטרוח לנמק את קביעתו הנחרצת.
.12אפשר שנמנע מלעשות זאת משום שלא רצה לבקר ולדחות פירוש זה ,אלא שאין זה טעם מספיק.
.13מובן שהתביעה להתאמת הפסוק להקשרו גדולה יותר ככל שמדובר בהקשר הקרוב יותר .אף
על פי כן ,כאשר פירוש מסוים הופך את הפסוק המתפרש על ידו לחורג חריגה בוטה מן
ההקשר המקראי הרחב ,יש בכך כדי לדחות פירוש זה.
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
133
‚ .הפירוש למילים "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" ' -ויהי רוגז גדול -של האדומים -על
ישראל' הוא אפשרי מבחינה לשונית ,אולם יש בו שני חסרונות .1 :בחינה של השם
"קצף" ,החוזר במקרא כשלושים פעם ,מלמדת כי כמעט בכל הופעותיו הקצף הוא של
ה' ,ועל כל פנים אין אף לא פעם אחת שמדובר בקצף במשמעות של 'רוגז' שרוגז אדם
על חברו .2 14.מדוע לא נזכר בפסוקנו מי הם שקצפו על ישראל? הכתוב יכול היה לומר
15
'ויקצפו האדומים על ישראל קצף גדול'.
באמת ,אין כל מניעה לבאר גם על פי פירושם של רבותינו הראשונים ,שהקצף הגדול
על ישראל הוא קצף מאת ה' .ולפי זה ,עלינו לפרש שמשמעותו המעשית של ה"קצף"
מאת ה' היא התסיסה והפירוד שחלו במחנה שלושת המלכים מייד באותה שעה ששרף
מלך מואב את בנו של מלך אדום על החומה ,ואלו באו כתוצאה מתגובת האדומים
ומלכם על מעשהו של מלך מואב 16.התסיסה הפנימית במחנה ,שהביאה עד לידי סכנת
מלחמה בין בעלי הברית ,גרמה לנסיגת הצבאות ולהפסקת המלחמה רגע אחד לפני
17
הניצחון.
.14
.15
.16
.17
‡ .בשלושת הפסוקים היחידים במקרא שבהם השם "קצף" אינו מתייחס אל ה' ,גם אין
משמעו 'רוגז וכעס על מישהו' :קהלת )ה' ,טז( מתאר את האדם העמל לשוואַ" :גּם ָכּל ָיָמיו
ֶׂשְׁך יׂאֵכלְ ,וָכַעס ַהְרֵבּה ְוָחְליוֹ ָוָקֶצף"; באסתר )א' ,יח( נאמר" :וְּכַדי ִבָּזּיוֹן ָוָקֶצף"; והושע )י' ,ז(
ַבּח
מדמה את מלך שומרון "ְכֶּקֶצף ַעל ְפֵּני ָמִים".
· .לעומת הממצא הנוגע " ̈ډ Ì˘Ïקצף" ÌÈÏÚÙ ,מן השורש קצ"ף מופיעים במקרא
שלושים וחמש פעמים ,והם אינם מופיעים בהקשר כה אחיד .אף שגם כאן ,ברוב
הופעותיהם ה' הוא הקוצף ,בכל זאת בשתים עשרה הופעות קוצפים בני אדם על חבריהם,
ׂה ָקַצף ַעל ֲעָבָדיו" )בראשית מ"א ,י(.
לדוגמהַ" :פְּרע
שאלה זו אינה קשה על המפרשים שפירשו שהקצף בפסוקנו היה מאת ה' :הסתרת שמו של
ה' במעשים המיוחסים לו במשתמע היא תופעה נפוצה במקרא ,ובייחוד במה שנוגע לקצף
אלוהי :בכשליש מן ההופעות של השם "קצף" במקרא ,אף שברור מן ההקשר שהקצף הוא
מאת ה' ,אין שמו נזכר .לדוגמה " ְוַהְל ִו ִיּם ַיֲחנוּ ָסִביב ְלִמְשַׁכּן ָהֵעֻדתְ ,וא ִיְהֶיה ֶקֶצף ַעל ֲעַדת ְבֵּני
ִיְשָׂרֵאל" )במדבר א' ,נג(.
אמנם קצף ה' במקרא מתבטא לעתים במגפות ,אך אף פורענויות אחרות -טבעיות או מידי
אדם -עשויות לבטא את קצפו :גלות וחורבן )דברים כ"ט ,כז(; הפסד במלחמה )יהושע כ"ב ,כ(;
רעש אדמה )ירמיהו י' ,י( ועוד.
אפשר שסכנה זו של מלחמה פנימית בין אדום לישראל אף החלה להתממש ,והאדומים
החלו להתמרד בפועל כנגד שעבודם ליהודה .כך אכן פירש מלבי"ם בביאורו לעמוס ב' ,א:
"ושם כתיב 'ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל' שפירושו שאז קצף אדום על ישראל על שלא הצילוהו
מיד מלך מואב ,χ¯˘È ÌÚ ÌÂÁÏÏ Ì„‡ ÏÈÁ˙‰ ʇÓ ,וכמו שכתוב )במל"ב ח'( שבימי יהורם
בן יהושפט ) -שמלך בשנה החמישית ליורם בן אחאב( פשע אדום מתחת יד יהודה" .פירושו
של מלבי"ם רמוז כבר בדברי רד"ק שם" :והקצף היה ממלך אדום על ישראל ‡Â‰‰ ÌÂȉÓ
."‰‡Ï‰Âתיאור זה של המאורעות מתאים מאוד למה שהצענו למעלה ,שה"קצף" המתואר
בפסוק היה דווקא מאת ה' :קצף מאת ה' הוא פורענות המתרחשת במציאות ,ומרידת
האדומים שהחלה באותה שעה הייתה בבחינת פורענות ליהודה ולישראל.
134
המלחמה במואב
הכתוב בחר לרמוז להתרחשות במחנה הצרים על מואב בדרך שתבליט את הממד
ההשגחתי של האירועים :הפירוד בין בני הברית שיצאו למלחמה משותפת וביטול
המצור על מואב נבעו מקצף אלוהי .בהסבר טעמו של קצף זה מאת ה' אנו מקבלים את
דברי אליצור )שהובאו בסעיף הקודם( במלואם :ליורם מלך ישראל לא הייתה כל זכות
לנצח ניצחון גמור במלחמה זו ולהשיב את שלטון ישראל על מואב .כוונתו להשיג הישג
זה הביאה לקצף ה' עליו ,וזאת לאחר שמסע ÔÈ˘ ÂÚ‰נגד מישע מלך מואב עלה יפה.
היתרון בפירוש שאנו מציעים כאן )שהוא על פי פירוש רבותינו הראשונים( ,יתרון
הפותר את הבעיה המרכזית שהעלינו ביחס לפירושו של אליצור ,הוא שעל פי פירוש זה
אין מקום לקשור )אף לא בטעות( בין מעשהו של מישע לבין הקצף מאת ה' .מעשהו של
מישע ,על פי פירוש רבותינו הראשונים ,הרי היה בתחום הפוליטי; הוא שרף את בנו של
Ì„‡ ÍÏÓכדי להשפיע על האדומים להסתלק משותפותם עם ישראל .אין זה אפוא
קרבן ואין בו כל משמעות דתית .ממילא ברור שלא מעשה זה הוא שעורר את קצפו של
ה' על ישראל ,אלא מעשה זה שימש ‡ ÈÚˆÓבלבד ביד ההשגחה להביא עליהם קצף
ולסיים בדרך זו את המצור על מואב.
לפי פירוש רבותינו גם רצף האירועים המתוארים בפסוק ברור .מעשהו של מישע
הוא שגרם את התסיסה המתוארת בכתוב במילה "קצף"; ולשון הפסוק מורה על זיקה
ישירה ומיידית בין מעשהו של מישע לבין הקצף על ישראל .ואכן שום פרשן ,מלבד
אליצור ,לא העלה על דעתו אפשרות של ניתוק ביניהם ,כך שלא יהיו בבחינת סיבה
18
ומסובב.
·Á¯‰ ȇ¯˜Ó‰ ¯˘˜‰‰ ˙ ÈÁ· .3
את בחינת הפירושים שניתנו לפסוקנו לאור ההקשר המקראי הרחב נפתח בשאלה
מקדימה :מדרשי חז"ל רבים נאמרו ביחס לפסוקנו )ואנו הבאנו מעט מהם( ,וכולם תפסו
את מעשהו של מישע ,בדומה למפרשים החדשים ,כקרבן אדם -שהקריב הלה את בנו
בכורו .והנה ,סוטה פרשנות הפשט העברית כגוש אחד מתפיסת חז"ל 19.סטייה חריפה
ומודעת זו מדרכם של חז"ל אומרת דרשני :מדוע דווקא כאן עשו כן?
נראה ,שמה שהפריע לפרשני הפשט לדורותיהם )וגם לפרופ' אליצור ז"ל( הוא הרעיון
שקרבן אדם אלילי )וזהו אופיו היסודי אף אם "לשם שמים" נתכוון( יש בו איזו תועלת
.18ראה ביתר פירוט את מה שכתבנו בסעיף 5בעיון הקודם.
.‡ .19כבר הזכרנו בהערה 2כי רש"י הוא הפרשן היחיד שאיננו מביא את הפירוש הנידון ,כנראה
מפני שלא הכירוֹ.
· .אף כשפרשני הפשט מביאים את דברי חז"ל או מזכירים אותם ,הם אינם עושים זאת אלא
כתוספת נופך מדרשי ,אולם ברור להם שהפשט הוא שמישע שרף את בנו של מלך אדום,
ולא עשה זאת כקרבן .ראה לדוגמה דברי רד"ק ומלבי"ם.
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
135
למקריב .הרעיון שלפיו קרבן אדם יביא לתגובה האלוהית שאליה התכוון המקריב ,הוא
20
רעיון זר ומוזר על רקע כל האמור במקרא ביחס לעבודת אלילים ולקרבנות אדם.
פירוש שהוא על פי פשוטו של מקרא חייב להתחשב בהקשרו של הפסוק המתפרש,
והקשר זה רחב לעתים כרוחב המקרא כולו.
מחמת קושי זה ,שהוא הקושי החמור ביותר בפסוקנו ,ניתק אליצור בין הקרבן
האלילי לבין תוצאתו -קצף ה' על ישראל .לדעתו ,הקרבן והקצף הם אמנם שני מונחים
הקשורים בעולם הדתי ,אך במקרה שלנו אין ביניהם כל זיקה ,שכן הקרבן קשור לעולם
האלילי ,ואילו הקצף קשור להשגחת ה' על עולמו .הקשר בין השניים הוא דווקא
במישור הריאלי :התארכות המצור ,שנגרמה עקב השפעתו המורלית של קרבן מישע על
המואבים ,הביאה לבסוף למגפה בצבאות הצרים עליהם .כינויה של המגפה "קצף" הוא
מעבר שעושה הכתוב למישור המטפיזי ,והוא מהווה הסבר דתי לכל שרשרת הסיבות
והמסובבים ,כולל הקרבן האלילי עצמו.
בכך פתר אליצור את בעיית ההקשר המקראי הכולל שבו נתון פסוקנו ,אך לדעתנו
אין פירושו מניח את הדעת מבחינת לשון הפסוק עצמו ,המורה על זיקה ישירה ומיידית
בין מעשהו של מישע לבין הקצף על ישראל.
פרשני הפשט העבריים הראשונים והאחרונים באו לפתור את הבעיה המרכזית
בפרשנות פסוקנו בדרך כמעט הפוכה מזו של אליצור ,אך לשם השגת אותה מטרה .הם
אמנם מקיימים את הקשר בין מעשהו של מישע לבין תוצאתו הברורה והמיידית -
הקצף על ישראל ,אך את הבעיה הדתית המתעוררת מכך הם פותרים בפרשם את
מעשהו של מישע כמעשה נקמה פוליטי-חילוני .מעשה זה אמנם השיג את מטרתו
בתחום הפוליטי-צבאי-חילוני ,אך לכך אין כל נגיעה לענייני אמונות ודעות .כך נתבטלה
חריגתו של פסוקנו מעולם האמונות והדעות המקראי.
‡ ,'· ÒÂÓÚ – ÈÙȈÙÒ È‡¯˜Ó ¯˘˜‰ ˙ ÈÁ· .4
21
"דברי תורה צריכין זה לזה -שמה שזה נועל זה פותח" .בשני מקומות במקרא
מתוארים אדום ומואב כשהם בעימות ביניהם :בסיפורנו ,שבו שותף מלך אדום וצבאו
במתקפה של צבאות ישראל ויהודה על מישע מלך מואב ,ובנבואה הסתומה בעמוס ב',
א-ג 22,הפותחת במילים:
עמוס ב' ,א כּה אמר ה' :על שׁשׁה פּשׁעי מוֹאב ,ועל ארבּעה א אשׁיבנּוּ
על שׂרפוֹ עצמוֹת מלך אדוֹם לשּׂיד.
.20תירוצם של חז"ל כי מעשהו של מישע הביא לקטרוג על ישראל בהזכירו את מעשיהם
שלהם ,אינו יכול להיחשב כפשוטו של מקרא ,כפי שכבר ציין אליצור.
.21תנחומא חוקת כג ובמקבילות.
.22וראה גם בדהי"ב כ' ,כג.
המלחמה במואב
136
לפי פירושם של רבותינו הראשונים ,ניסיון ההבקעה הכושל של מלך מואב אל מלך
שֵׁלף
אדום הסתיים בשרפת בנו של האחרון )פסוקים כז(ַ …" :וִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ ׂ
ָׂמה".
ָׂלה ַעל ַהח
ׂלוַּ .וִיַּקּח ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר ַוַיֲּעֵלהוּ ע
ֶחֶרב ְלַהְבִקיַע ֶאל ֶמֶלְך ֱאדוֹםְ ,וא ָיכ
וראה זה פלא :משעה שפירשת בדרך זו את מעשהו של מלך מואב ,כאילו הוסר הלוט
מעל נבואת עמוס ,והסתום הפך למפורש :שֵרפת עצמות מלך אדום ) -שאינו אלא "ְבּנוֹ
ַהְבּכוֹר ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו"( לשיד אינה אלא אותו מעשה של מישע המתואר בסיפורנו.
על מעשה אכזרי זה של מלך מואב ,שנעשה לא רק כנגד אדום ,אלא גם כנגד ישראל ,נידון
מואב בנבואת עמוס לנקמה קשה עוד יותר מזו שספג במלחמת שלושת המלכים כנגדו.
הקישור הזה פותר קושי נוסף :בסדרת הנבואות שבראש ספר עמוס כל העמים
נאשמים על חטאים שחטאו כלפי ישראל ,ורק מואב נאשמים על חטא שחטאו כלפי
אדום .אולם אם רומזת נבואת עמוס למעשה שעשה מישע במי שעתיד להיות מלך
אדום ,הרי מעשה זה כוון גם כנגד ישראל ,ושוב אין הנבואה על מואב חריגה משאר
נבואות עמוס על העמים שחטאו לישראל .הכול כמבואר כבר בדברי רב האי גאון
בתשובתו )ראה סעיף .(1
הקישור בין שני המקומות הללו מבהיר עוד נקודה סתומה .בעמוס נאמרַ" :על ָשְׂרפוֹ
."„ÈOמה פירושו? רד"ק פירש זאת שם" :פירוש 'לשיד' -שריפה
«ֶ ˙BÓˆ¿Úמֶלְך ֱאדוֹם ƒ «Ï
גמורה ,עד שהיו אפילו העצמות אפר ,כמו השיד" .תיאור זה הרי הוא הד לנאמר
ָׂמה" ,ופירש רד"ק במקומנו" :שרפו ÂÓÎששורפין העולה"
“ַ ‰»Ïעל ַהח
בסיפורנו "ַוַיֲּעֵלהוּ Ú
היינו שֵרפה גמורה ,כליל .כאן ,דווקא האמור בספר עמוס הוא 'הפותח' את המנעולָׂלה" הוא מיטונימיה :בגלל הדמיון בין מעשהו
שבסיפורנו ,בהבהירו כי "ַוַיֲּעֵלהוּ ע
)החילוני( של מלך מואב ,ששרף את גופו של יורש העצר האדומי ,ÂÈ˙ÂÓˆÚ ÏÚלמעשה
ָׂלה".
של הקרבת קרבן עולה ,מכנה זאת הכתוב במקומנוַ" :וַיֲּעֵלהוּ ע
נמצא אפוא ,שעל פי פירושם של רבותינו הראשונים ,ורק על פיו ,הסיפור על מעשה
מישע במקומנו והנבואה על מואב בספר עמוס פותחים מנעולים זה לזה ומבהירים זה
את סתומותיו של זה .דבר זה מהווה חיזוק משמעותי לפירוש רבותינו.
È„ÈÈÓ‰ ¯˘˜‰‰ ˙ ÈÁ· .5
מן היתרון של פירוש רבותינו הראשונים מבחינת ההקשר המקראי שמחוץ לסיפור,
נעבור ליתרון מובהק של פירושם מבחינת ההקשר המיידי שבו נתון פסוקנו ,כממשיכו
של פסוק כו .תיאור מעשהו של מישע בפסוק כז בא לאחר תיאור מעשה קודם שלו
בפסוק כו:
ַוַיְּרא ֶמֶלְך מוָֹאב ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה
ֵׂלף ֶחֶרב
ַוִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ שׁ
ְלַהְבִקיַע ֶאל ֶמֶלְך ֱאדוֹם
ׂלוּ.
ְוא ָיכ
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
137
מהי תכלית ניסיונו זה של מלך מואב? רד"ק סובר כי מטרתו הייתה:
לצאת חוץ לעיר ,כי אפשר כי מלך אדום היה קרוב לעיר יותר משני המלכים.
הווי אומר :בראותו "ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה" ,ולא יוכל להחזיק מעמד בעיר זמן רב,
חפץ מישע לברוח מן העיר הנצורה .לשם כך היה עליו להבקיע לעצמו דרך בכוח בֶקֶרב
23
אחד הצבאות הצרים על עירו ,והצבא האדומי נראה המתאים ביותר לכך.
לשון הפסוק אינה מתאימה לפירוש זה :ראשית ,נאמר שמטרתו של מישע הייתה
ֱ ¿Í∆ÏÓאדוֹם" ,ונראה שרד"ק מפרש זאת כמקרא חסר ' -אל ÏÈÁמלך אדום',
"ְלַהְבִקיַע ֶאל ∆
והדבר דחוק במידת מה .דוחק זה יגדל כשנראה את הקושי השני :נאמר בפסוק
‡ֶ Ïמֶלְך ֱאדוֹם" ,משמע אפוא שהבקעה זו נועדה χ ÚÈ‚‰Ïמלך אדום ,והוא
"ְלַהְבִקיַע ∆
הוא מטרת פעולתו של מישע .לפי רד"ק היה הכתוב צריך לומר 'להבקיע ‡˙ ÏÈÁמלך
אדום'.
נראה שלכן פירש בעל המצודות את מטרתו של מישע כך:
"להבקיע" -רוצה לומר :לעבור בתוך המחנה ‡ Ïמלך אדום להילחם עמו.
אולם לשם מה רצה מישע להילחם במלך אדום בשעה זו? על כך עונה מלבי"ם:
רצה להבקיע אל מלך אדום …שעמד בצד אחד והיה חלוש נגדו,
ורצה להבקיע " ,ÂÓˆÚ ÍÏÓ‰ ˙‡ ÒÂÙ˙Ïולא יכלו" לתפשו.
מה רצה מישע להשיג במבצע נועז זה? הדבר ברור :הוא רצה להשתמש במלך אדום
)שהיה כנראה החלש מבין שלושת המלכים( כבן-ערובה ,לשם תביעה להפסקת המצור.
לחילופין יכול היה מישע להרוג את מלך אדום ובכך להמס את לבב חייליו ולפורר בכך
את ברית שלושת המלכים.
השאלה היא ,מדוע המקרא מספר לנו על ניסיון זה של מישע ,הרי סוף סוף "א
24
ׂלוּ" ,ומה ערכו של סיפור על ניסיון נפל שנכשל?
ָיכ
.23התאמתו לכך ,לדעת רד"ק ,היא משום שהוא חנה קרוב יותר לחומות העיר ,ועל כן ניתן היה
להפתיעו ביתר קלות מאשר את הצבאות שחנו במרחק רב יותר .ואולי ניתן לשער כי הצבא
האדומי היה חלש יותר משני הצבאות האחרים.
.24בסעיף 2בעיון הקודם הסברנו כי לפי הפירוש שמישע הקריב את בנו קרבן אדם אלילי
כמעשה ייאוש ,מבאר סיפור כישלונו בפסוק כו כיצד הגיע מישע לייאוש זה .דבר זה נכון
לאמרו רק על פי מה שפירש רד"ק בפסוק כו :כאשר נכשל אף ניסיון ‰Áȯ·‰של מישע מן
העיר ,פנה ברוב מצוקתו להקרבת בנו .אולם פירושו של רד"ק ,כאמור לעיל ,אינו מיושב
בלשון פסוק כו .מאידך ,על פי פירושם של בעל המצודות ומלבי"ם לפסוק כו )שהוא מיושב
בלשונו של הפסוק כראוי( ,אין בפסוק זה אלא תיאור כישלון של מבצע צבאי נועז ,וכישלון
זה כשלעצמו אינו אמור להביא למעשה הקרבתו של בן המלך .על כן לא היה הכתוב חסר
דבר לוּ היה עובר מן המילים הפותחות את פסוק כוַ" :וַיְּרא ֶמֶלְך מוָֹאב ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ
ַהִמְּלָחָמה" ישירות אל ראש פסוק כזַ" :ו ִיַּקּח ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר ."…ואם כך ,מדוע סיפר לנו
הכתוב על ניסיון נועז זה שנכשל?
המלחמה במואב
138
לפי פירושם של רבותינו הראשונים בגרסתו של ר' משה קמחי אחי רד"ק וממשיכיו,
כי בניסיון ההבקעה הזה הצליח מלך מואב לחטוף את בנו של מלך אדום ,נחוצה
האינפורמציה הניתנת בכתוב על כישלון מבצעו של מישע ,כהסבר מוקדם למעשהו
בהמשך .פסוק כו עונה על השאלה כיצד הגיע בנו של מלך אדום לידי מלך מואב .לקיחת
בנו של מלך אדום ושֵרפתו על החומה לא היו אלא תחליף למעשה שהתכוון מישע
לעשות באביו! יש לפנינו אפוא בפסוקים כו-כז תיאור מהלך צבאי אחד ,שכאשר לא
הושגה מטרתו 'הגדולה' הסתפק מבצעו במטרה 'קטנה' ממנה.
הבה נשוב אל דברי מלבי"ם במלואם ,שיש בהם תיאור המהלך הצבאי השלם:
ׂלוּ" לתפשו,
רצה להבקיע אל מלך אדום …לתפוס את המלך עצמוְ " ,וא ָיכ
רק תפסו בנו הבכור ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך
אדום.
ושים לב אף לדמיון הלשוני בתיאורם של שני חלקי המבצע הצבאי הזה:
ׂלוּ.
Áw«ƒi«Âאוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישְׁ …לַהְבִקיַע ֶאל ֶמֶלְך ֱאדוֹם ְ -וא ָיכ
)לפיכך( Áw«ƒi«Â
ָׂמה.
ָׂלה ַעל ַהח
ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹרַ – …וַיֲּעֵלהוּ ע
מה שלא עלה בידו ב'לקיחה' הראשונה ,עלה בידו ב'לקיחה' השנייה 25.מה שהתכוון
26
לעשות למלך אדום 'ולא יכול' ,עשה לבנו הבכור ,עשה וגם הצליח.
ניתוח פסוק כז בהקשרו ,כממשיכו של פסוק כו ,מחזק אפוא מאוד את פירושם של
רבותינו הראשונים ,כי בנו של מלך אדום הוא שנלקח בידי מלך מואב ,במסגרת מבצעו
הצבאי הנועז שהצליח בידו באופן חלקי.
.25על פי פירוש זה משתנה המשמעות הפרשנית של הפועל "ויקח" השני .לפי הפירוש המקובל,
אין לפועל זה תוכן סמנטי ממשי ,אלא הוא משמש רק כפועל עזר לפועל "ויעלהו" ,שהוא
הוא העיקרי בפסוק )כלומר :לקח כדי להעלות( .לעומת זאת ,לפי הפירוש שהצענו ישנו תוכן
עצמאי חשוב ביותר לפועל "ויקח" ,ומשמעו' :ויחטוף' .הפועל "ויקח" אינו מתפרש אפוא
כפועל עזר שולי ,אלא הוא מתאר פעולה קריטית ומשמעותית במהלך רצף האירועים
בסיפור ,וכאילו כתוב' :ויקח אותו שבע מאות איש …להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו,
ויחטוף את בנו הבכור …ויעלהו עולה על החומה' )הערת העורך א"ס(.
.26אגב כך ,נציע לראות במילה "תחתיו" שבצירוף "ֲאֶשׁר ִיְמְך ַתְּחָתּיו" מילה דו-משמעית:
במשמעותה הראשונית כוונתה לכך שבן זה עתיד למלוך תחת אביו )וכך הוא גם פיסוק
הטעמים( .אך במשמעות משנית שלה אפשר שכוונתה לומר שמישע Á˜Ïבן זה תחת אביו -
כתחליף ללקיחת אביו ולשם אותה מטרה ,וכאילו נאמר' :ויקח תחתיו ) -תחת מלך אדום
עצמו( את בנו אשר ימלוך.'…
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
139
‰Î¯ÚÓ· Ì„‡ Ï˘ ‰„ȘÙ˙ – ÌÏ˘‰ ¯ÂÙÈÒ‰ Ï˘ ¯˘˜‰‰ ˙ ÈÁ· .6
בסעיפים הקודמים בחנו את פירושם של רבותינו הראשונים למעשהו של מישע,
המתואר בפסוק כז ,במעגלי ֶהקשר שונים 27.מצאנו כי ההקשר בכל המעגלים שנבחנו
מחזק ומאשר את פירושם של רבותינו הראשונים לפסוק.
נותר עוד מעגל הקשר אחד שבו לא בחנו את פסוקנו על פי הפירוש הנידון .את שני
הסעיפים האחרונים בעיוננו נקדיש לבחינת ההקשר של פסוקנו בתוך הסיפור השלם
שאותו הוא חותם :מהי תרומתו של מעשה מישע ותוצאותיו ,על פי פירושם של
רבותינו הראשונים ,להבנת הסיפור בשלמותו? או לאידך גיסא :האם תורם הסיפור
השלם להכרעת המחלוקת על פירושו של פסוק כז?
שלושה מלכים הולכים בראש צבאותיהם להילחם במואב :יהורם מלך ישראל -יוזם
המלחמה ,ומי שמלחמה זו באה לשרת בעיקר את מטרותיו; 28יהושפט מלך יהודה -
המצטרף בלב שלם למסעו של יהורם 29,ואף הוא דמות מרכזית בסיפורנו; 30והשלישי
הוא מלך אדום ששמו לא נזכר.
השתתפותו של מלך אדום נזכרת בסיפורנו ללא כל רקע וללא הסברַ" :וֵיֶּלְך ֶמֶלְך
‡„) "…ÌBפסוק ט( .הרקע לכך אינו מצוי בסיפורנו ,אלא
¡ ¿Í∆ÏÓ
ִיְשָׂרֵאל וֶּמֶלְך ְיהוָּדה וּ ∆
מחוצה לו 31.אלמלא רקע זה ,לא היינו מבינים את הצטרפותו למלחמה במואב של מי
שהוא שכן קרוב למואב ואח רחוק לישראל.
.27מסיבות הנובעות מנוחות הדיון ,בחנו את הפירוש על פי סדר המעגלים הזה :בסעיף 3
עסקנו בהקשר המקראי הכולל; בסעיף 4עסקנו בהקשר מקראי שהוא מחוץ לסיפורנו -
בזיקה שבין פסוקנו לנבואה בספר אחר; בסעיף 5עסקנו בהקשר המיידי שבו נמצא פסוקנו
כממשיכו של פסוק כו הקודם לו.
.28מטרותיו העיקריות הן השבת השלטון הישראלי על מואב המתמרדת ושחרור חבל הארץ
שמצפון לארנון מן הכיבוש המואבי.
.29על מניעיו של יהושפט עמדנו בהרחבה בעיון ז.4
.30מרכזיותו של יהושפט בסיפורנו מתבטאת בכמה עניינים .‡ :נראה כי הוא שהציע את
מסלול המסע של הצבאות התוקפים "ֶדֶּרְך ִמְדַבּר ֱאדוֹם" )פסוק ח( ,וממילא את התוכנית
הצבאית לתקוף את מואב מגבולה הדרומי דווקא )כך פירשו המפרשים ,כי השואל בפסוק ח:
"ֵאי ֶזה ַהֶדֶּרְך ַנֲעֶלה" הוא יהורם ,והמשיב לו הוא יהושפט .דבר זה מסתבר גם משום האמור
מייד להלן( .· .נראה שיש קשר בין יציאתו של מלך אדום למלחמה זו לבין היות אדום
משועבדת ליהודה וליהושפט .‚ .יהושפט הוא היוזם את הפנייה לנביא אלישע בשעת
המצוקה .„ .תשובת אלישע למלכים הפונים אליו -בזכות יהושפט באה.
.31הרקע לכך ניתן במקום אחר בִסְפרנו -במל"א כ"ב ,מח .שם נאמר כי אדום הייתה משועבדת
ליהודה בימי יהושפט; ואולי ניתן לכך רקע נוסף מחוץ למקרא ,בתיאור בסוף כתובת מישע
על כיבוש חורונים )ראה עיון ז.(2
המלחמה במואב
140
מכל זאת נראה לכאורה ,כי מלך אדום הוא החוליה הפחות-חשובה )וגם
הפחות-חזקה מבחינה צבאית( בברית צבאית זו שבין מלך ישראל למלך יהודה ,ותפקידו
ותפקיד עמו בכל הסיפור הוא שולי בלבד.
אולם בחינה מדוקדקת יותר של סיפורנו תגלה שאין הדבר מדויק כלל:
‡ .לא זו בלבד שהכתוב מתאר את הצטרפותו של מלך אדום לברית הצבאית כָשׁוה
בין ָשׁוים )בלא לרמוז כלל לשעבודו ליהושפט( ,אלא שפעמיים קורא יהורםָ" :קָרא ה'
ַ ˙Lהְמָּלִכים ָהֵאֶלּה) "…פסוקים י ְו-יג( ,ובעת הירידה לאלישע מתוארת שותפותו אף
∆ GL
¿ ƒÏ
‡„."ÌB
¡ ¿Í∆ÏÓ
בכך )פסוק יב(ַ" :וֵיְּרדוּ ֵאָליו ֶמֶלְך ִיְשָׂרֵאל ִויהוָֹשָׁפט וּ ∆
· .ארץ אדום ומדברה הם האזור הגיאוגרפי שבו מתקיימת עיקר ההתרחשות
המתוארת בפרקנו ,מפסוק ח )שבו מציע יהושפט לצאת למסע המלחמה "ֶדֶּרְך ִמְדַבּר
ֱאדוֹם"( ועד פסוק כד )שבו הוכרע צבא מואב על אדמת אדום.¯ÂÙÈÒ‰ ·Â¯ ‰Ê ,(32
‚ .לקראת סיום המלחמה ,לפני שוב הצבאות ארצה ללא שהשיגו ניצחון גמור ,שוב
נזכר מלך אדום ,אך הפעם ללא שני שותפיו:
כו
ַוַיְּרא ֶמֶלְך מוָֹאב ִכּי ָחַזק ִמֶמּנּוּ ַהִמְּלָחָמה
ֵׂלף ֶחֶרב
ַוִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ שׁ
ׂלוּ.
‡„ְ ,ÌBוא ָיכ
¡ ¿Í∆ÏÓ
‡∆ Ï
∆ ګȃ̃¿·‰«¿Ï
לפי פירושם של חלק מרבותינו הראשונים ,תיאור כישלון הניסיון לתפוס את מלך
אדום בהבקעה זו שהבקיע מלך מואב עם חייליו ,איננו אלא מבוא לתיאור תפיסת בנו
של מלך אדום ושֵרפתו על החומה לעיני אביו ולעיני בני עמו .אירוע מזעזע זה הביא
להתקוממותם של האדומים ,ובסופו של דבר ,לכישלון המצור ולהפסד הניצחון הגמור.
נמצא ,על פי פירוש זה ,כי כל סיום הסיפור -כישלון המערכה על מואב -תלוי הוא
באדום :במה שנעשה להם ) -שֵרפת יורש העצר האדומי( ובמה שהם הגיבו על כך
) -בהביאם להתפוררות הברית של שלושת המלכים(.
תפקידה של אדום בסיפורנו הוא אפוא מרכזי ביותר ,הן תפקיד העם הן תפקיד הארץ:
‡ Ì„‡ ı¯‡ .משמשת זירת האירועים העיקרית בסיפורנו :תחילה זירת המצוקה
מחמת המחסור במים ,ולאחר מכן זירת נבואת הישועה של אלישע וזירת התגשמותה -
בארץ אדום התרחשה הישועה של בוא המים ושל תחילת הניצחון על מואב )פסוקים כ-כד(.
· ÂÓÚ Ì„‡ ÍÏÓ .אמנם הצטרפו למלחמה כחוליה בעלת חשיבות בברית הצבאית
של התוקפים את מואב ,אולם הצטרפותם הכילה את הפוטנציאל של הפסד הניצחון
הגמור במלחמה זו .מחד ,הצטרפותם אפשרה לתקוף את מואב מגבולה הדרומי ,מהלך
צבאי שהתברר כמוצלח ,ומאידך ,פרישתם מן המלחמה בעת המצור על קיר-חרשת
גרמה להפסקת המלחמה ללא השגת דבר.
.32דבר זה נעשה באזור צפון מזרחה של אדום -כנראה בגדה הדרומית של נחל זרד )המזוהה
לדעת רבים עם ואדי אל-חסא(.
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
141
האם קיים קשר בין התפקיד הכפול שממלא העם האדומי במלחמה זו לבין התפקיד
הכפול שממלאת בה ארץ אדום? היחס בין שני אלו יחס מהופך הוא :הבחירה בארץ
אדום כזירת ההתרחשות הביאה בראשיתה למצוקת המחסור במים ,ובסיומה לנס
הכפול של בוא המים ושל הניצחון על מואב; הצטרפותם של מלך אדום ועמו הביאה
בראשיתה סיוע של ממש למסע מלחמתי מוצלח נגד מואב ,ובסיומה הביאה לפירוקו
של המצור מעל מואב ולנסיגת צבאות ישראל לארצם.
הצד השווה בין שני אלו הוא בעצם ההתהפכות של כל אחד מהם מרע לטוב )ארץ(
או מטוב לרע )עם( .בכך מעידים שניהם כי השותפות עם אדום אינה כה פשוטה ,והיא
מכילה יסודות מנוגדים.
על יחסה האמביוולנטי של הנבואה למלחמה זו כבר דובר בעיונים קודמים ,וכאן יש
להוסיף את זאת :השתתפות אדום במלחמה זו היא ששימשה מכשיר ביד ההשגחה
ביחסה האמביוולנטי למסעם הצבאי המשותף של ישראל ויהודה .בסיועה של אדום
ניתן לבני ישראל הניצחון המוגבל שהיה ראוי להינתן להם כדי לנקום את נקמת ה'
במואב ,ואדום היא שגרמה להפסקת ניצחון זה במקום ובזמן שהיה ראוי להפסיקו,
33
ברגע המכריע שלפני הניצחון הגמור.
אין צריך לומר ,כי ניתוח זה של תפקידה המורכב של אדום בסיפורנו )של העם ושל
הארץ( תלוי בפירוש מעשה מישע על פי פירושם של רבותינו הראשונים .בלא פירוש
זה ,תינטל מן האדומים ה'זכות' לשמש כגורם שהפסיק את המלחמה.
‰ÏÈÁ˙ ‰·˘ÁÓ· ‰˘ÚÓ ÛÂÒ .7
ֵישׁ ָיִמיםָ ,העוָֹלם ִמְסִּביֶביָך ַ /רק ְסָמִלים א ֵתַדע ַשֲׁחָרם
ֵישׁ ָיִמיםְ ,וִתְפֶאֶרת ָשֶׁמיָך ְ /רמוָּסה ְבָּאָבק וְּבָדם.
)רחל(
בסעיף אחרון זה של עיוננו ננסה להראות ,כי על פי פירושם של רבותינו הראשונים
למעשהו של מישע ,מתגלה קשר מדוקדק ומפורט בין מה שאירע בסיום הסיפור ,במהלך
המצור על קיר-חרשת ,לבין האירועים שהתרחשו בארץ אדום בראשיתה של המלחמה.
34
סיום הסיפור נרמז כבר בתחילתו ,בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".
.33דבר דומה יש לומר גם על הבחירה בארץ אדום כבסיס למתקפה על מואב מגבולה הדרומי:
בזכות בחירה זו ניתן היה לפלוש בקלות לדרומה של מואב ולהכות בה עיר אחר עיר ,שכן
ערי דרום מואב לא התכוננו לפלישה זו ,ורובן לא היו מבוצרות כראוי .מאידך ,מחמת בחירה
זו עצמה ,הפך סיום המלחמה )לאחר נסיגת הצבאות מעל קיר-חרשת( את המלחמה כולה
לחסרת כל תועלת מדינית או צבאית למלך ישראל .הסבר הדבר הובא בעיון ז ,בסופו של
סעיף 1ובסופו של סעיף .6כך יוצא מלך ישראל מן המלחמה ללא שהשיג את מטרותיו
העיקריות בה ,ואילו מואב הוכתה כפי שציווה אלישע ערב המלחמה.
.34כבר הצימאון במדבר אדום הכיל בתוכו רמז ראשון לזעם ה' על צבא ישראל ועל מלכם,
וביתר בהירות מתבטא זעם זה בדבריו הכעוסים של אלישע אל מלך ישראל .שני אלה
מבשרים מראש את הקצף מאת ה' ,וקצף זה יבוא על ישראל בסיום המלחמה .עמדנו על כך
בעיונים קודמים )ראה עיון ז ,(6ולא על כך נדון בסעיף זה.
המלחמה במואב
142
נס בואם של המים מדרך אדום היה נס דו-תכליתי :לצבאות ישראל היו אלה מים
חיים שהרוו את צימאונם והצילום מן הצמא ,אך לצבא מואב המוכן על גבול ארצו,
בגלל נסיבות הזמן והמקום נראו המים אדומים 35,ונדמו לו כדם .דבר זה הטעה אותם
וגרם למפלתם:
כג
ַויּׂאְמרוָּ :דּם ֶזה!
ָהֳחֵרב ֶנֶחְרבוּ ַהְמָּלִכיםַ ,וַיּכּוּ ִאישׁ ֶאת ֵרֵעהוּ
ְוַעָתּה ַלָשָּׁלל מוָֹאב!
את צמד המילים "ָהֳחֵרב ֶנֶחְרבוּ" פירש רד"ק" :מעניין ֶחֶרב ,כלומר נהרגו ביניהם.
'ָהֳחֵרב' מבנין ָהְפַעל" .וכן פירש רלב"ג" :הכו זה את זה בחרב ,והרגו זה את זה" ,וכן שאר
36
המפרשים.
טעות זו של המואבים הייתה טעות גורלית ,והיא שחרצה את דינם ,וכפי שהסביר
רלב"ג:
"ויבאו אל מחנה ישראל" -הנה סבב השם יתברך שבאו כולם שם ,לא
כדרך האנשים היוצאים למלחמה ,אך כדרך האנשים היוצאים לשלל.
והתוצאה של בואם בדרך זו הייתה:
כד
ַוָיֻּקמוּ ִיְשָׂרֵאל ַוַיּכּוּ ֶאת מוָֹאב
ַוָיֻּנסוּ ִמְפֵּניֶהם.
יש לתת את הדעת על הדרך המיוחדת שבה סובב ה' את האירועים כדי לתת את
המואבים ביד ישראל :איזו טעות מוזרה הייתה זאת! איך נהפכו להם המים לדם!
מדוע בחרה ההשגחה לגלגל את הניצחון על מואב בנסיבות כה מיוחדות?
37
.35על הנסיבות הללו עמדנו בסיומו של עיון ב.
.36שונה מכל המפרשים הוא יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים ספר תשיעי ג ,ב )מהדורת
שליט ,עמ' (317הכותב" :כשראו בשעת יציאת החמה את המים שבנחל …וצבעם כצבע
הדם …עלתה בלבם מחשבת שווא על האויבים :כי ‡ÓˆÓ ÌÓˆÚ ˙‡ Â˙ÈÓ‰והנהר שוטף
דם" .נראה שהוא פירש "ָהֳחֵרב ֶנֶחְרבוּ ַהְמָּלִכים" מלשון "חורב" ' -יובש וצימאון' ,אלא שצמא
אינו מביא לשטף דם ,ועל כן הוסיף יוסף כי " ."‡ÓˆÓ ÌÓˆÚ Â˙ÈÓ‰פירוש זה דחוק הוא.
.‡ .37שאלתנו אינה במישור הריאלי של הסיפור .מישור זה הוסבר כראוי בסוף עיון ב .אנו
שואלים על המשמעות הפנימית של נס ייחודי זה :מדוע בחרה ההשגחה להביא את הניצחון
על מואב בדרך כה מיוחדת ומוזרה?
· .מים המשמשים כמים רגילים לישראל והופכים לדם לאויבי ישראל מצאנו במכת דם
במצרים .אלא ששם הפכו המים לדם ממש ,ואילו במקומנו רק נראו כך.
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
143
קשה שלא להבחין בין השיטין של סיפורנו בדרשה העתיקה של השם אדום :עשו
הוא הבן שיצא מבטן אמו ‡„) È ÂÓבראשית כ"ה ,כה( ,והוא מבקש מיעקב אחיו )שם ל(:
"הלעיטני נא מן Ì„‡‰ Ì„‡‰הזּה כּי עיף אנכי ,על כּן קרא שׁמוֹ ‡„."ÌB
עשו-אדום זה" ,אישׁ ציּד" הוא ,ונתברך על ידי אביו:
בראשית כ"ז ,מ
ועל Ía¯Áתחיה ואת אחיך תּעבד
והיה כּאשׁר תּריד ,וּפרקתּ עלּוֹ מעל צוּארך.
ואכן ,המגע הראשון בין שני העמים התאפיין בהדגשת החרב:
במדבר כ' ,יח
א תעבר בּי פּן ·¯Áaאצא לקראתך.
ממילא ,אף הדם האדום קשור בשמו של אדום איש החרב ,כפי שפירשו חז"ל את
תיאורו הראשון "אדמוני" " -סימן הוא שיהא שופך דמים" )רש"י שם על פי בראשית רבה(.
בהקשר הפוך ,ביחס לנקמה באדום ,אנו מוצאים בנביא:
ישעיהו ס"ג ,א
ב
ג
ד
מי זה בּא ÌB„‡Óחמוּץ בּגדים מבּצרה…
מדּוּע ‡„ Ìללבוּשׁך וּבגדיך כּדרך בּגת?
פּוּרה דּרכתּי לבדּי …ואדרכם בּאפּי וארמסם בּחמתי
ויז נצחם על בּגדי וכל מלבּוּשׁי אגאלתּי.
כּי יוֹם נקם בּלבּי וּשׁנת גּאוּלי בּאה.
המילה "דם" אמנם לא נזכרה כאן ,אולם ברור שהוא הוא המאדים את לבושו של
המופיע מאדום.
והנה אנו מוצאים בפרקנו את כל ההקשרים הלשוניים הללו :אדום -צבע אדום -דם
חרב:כ
והנּה מים בּאים מדּרך ‡„ÌB
כב
ויּראוּ מוֹאב מנּגד את המּים ‡„.Ìck ÌÈn
כג
ויּאמרוּ Ìc :זה! e·¯Á ·¯Á‰המּלכים ויּכּוּ אישׁ את רעהוּ.
ובכן ,מה פשר הסמלים הלשוניים הללו?
אין זאת ,אלא שכבר כאן נרמז שאדום -בת הברית של ישראל בשעה זו -עתידה
לשוב לתפקידה המסורתי המקורי .עתה ,בשעה שהברית תקפה ÌÈÓ" ,בּאים מדּרך
אדוֹם" ,אולם בסופו של הקשר הזה בין ישראל לאדום ,יתברר שהמים יהפכו ל"אדמּים
כּדּם" מחמת ה'חרב' שביד אדום ,אשר תופנה בסוף האירוע אל ישראל 38.זהו הפשר של
הקצף הגדול שהיה על ישראל שמחמתו שׁבו לארץ.
.38ראה הערה 17לעיל.
המלחמה במואב
144
מואב רואים את המים באים מדרך אדום ,והם טועים בראייתם :במקום לראות את
ההווה ,הם רואים את העתיד לבוא ,אותו עתיד שמלכם במעשהו יקדם את בואו .הם
רואים את המים "ֲאֻדִמּים ַכָּדּםַ .ויּׂאְמרוָּ :דּם ֶזה!" .וכי אפשר להם לבני אדום לשתף
פעולה עם ישראל אויביהם? לא מים אלו ,אלא דם ,ודם זה נשפך מחמת אשר "ָהֳחֵרב
ֶנֶחְרבוּ ַהְמָּלִכים ַוַיּכּוּ ִאישׁ ֶאת ֵרֵעהוּ" .חרב אדום כוונה אל אויבה הישן ,והחבילה
הלא-טבעית נתפרדה.
נבואה ניתנה בפיהם של מואב ,בלא שידעו מה שניבאו .מערכת הסמלים הטמונה
בנס בואם של המים נתפרשה להם למואבים שלא במשמעה הסמלי ,אלא במשמעה
הריאלי המיידי ,והם סברו שמה שעתיד להיות כבר היה .כך הפכה מערכת סמלים זאת
למלכודת מוות למואבים ,ודמם שלהם הוא שהתערב במים שנראו להם אדומים כדם -
"ַוָיֻּקמוּ ִיְשָׂרֵאל ַוַיּכּוּ ֶאת מוָֹאב".
באמת ,השערתם של המואבים ביחס למה שהתרחש בין בעלי הברית ָ" -הֳחֵרב ֶנֶחְרבוּ
ַהְמָּלִכים ַוַיּכּוּ ִאישׁ ֶאת ֵרֵעהוּ" -לא הייתה רחוקה מן הסבירות .על רקע היחסים הידועים
לנו מן המקרא בין ישראל לאדום משחר קיומם ועד עת קץ ,הברית ביניהם אינה ברית
טבעית .אלא שהשערת המואבים באותה שעה נתבדתה בפועל ,ועל כן החליט מלך
מואב לפעול באופן מודע לשם פירוקה של ברית מוזרה זאת:
כו
‡„.ÌB
¡ ¿Í∆ÏÓ
‡∆ Ï
ֵׂלף ֶחֶרב ∆ ګȃ̃¿·‰«¿Ï
ַוִיַּקּח אוֹתוֹ ְשַׁבע ֵמאוֹת ִאישׁ שׁ
דווקא אל מלך אדום השתדלו מלך מואב ואנשיו להבקיע ,בדעתם כי זו החוליה
הרופפת בברית שלושת המלכים ,שאותה יוכלו לחלץ בנקל מן השלשלת ,ולנתק בכך
39
את השלשלת כולה.
ניסיונו של מלך מואב לפרק את ברית המלכים באמצעות חטיפת מלך אדום לא צלח
ָׂלה ַעל
ׂלוּ" ,ועל כן "ַוִיַּקּח ֶאת ְבּנוֹ ַהְבּכוֹר" -של מלך אדוםַ" ,וַיֲּעֵלהוּ ע
בידו ְ " -וא ָיכ
ָׂמה" -לעיני אביו ולעיני בני עמו .מטרתו הייתה לסכסך בין אדום לבין ישראל,
ַהח
ולהסב את כיוון לחימתם של האדומים ממנו אל אויביהם המסורתיים -אל ישראל.
והפעם ,צלחה תוכניתו:
כז
ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל
במילים אלו נרמזת תגובתם של האדומים הנרגזים ,המנסים לפרוק את זעמם על מי
שהביא עליהם בעקיפין את הפורענות שבה חזו עיניהם זה עתה -שֵרפת יורש העצר
שלהם על החומה .הם מתקוממים ,וכנראה אף נלחמים בישראל -בני בריתם מלפני
שעה קלה )ראה הערה .(17
ַ e·¿¯Áהְמָּלִכיםַ ,וַיּכּוּ ִאישׁ ֶאת ֵרֵעהוּ.
∆∆ ·≈¯Á
»√ ‰
.39בזאת הרגיש כבר רב האי גאון שכתב בתשובתו שהובאה בסעיף " :1קצף מלך מואב על מלך
אדום וייסר אותו ,מפני שעזר לישראל ויהודה ,ויקשה בעיניו כי נלווה מלך אדום אליהם,
."Ì‰Ï ¯Ê ‡Â‰Â
ט .מעשהו של מישע והקצף על ישראל -פירוש שני :פעולה מדינית-צבאית ותוצאותיה
145
הנה מתקיים עתה אותו דבר ש'ראו' המואבים מתחילה .כאן הפכו המים לדם ,ולכך
רומזות המילים "ַוְיִהי ֶקֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" .אין תוחלת עוד להמשך המצור:
ַוִיְּסעוּ ֵמָעָליו ַוָיֻּשׁבוּ ָלָאֶרץ.
נמצא ,כי מה שאירע לבסוף נרמז כבר מתחילה .מה שראו המואבים בתחילה ולא
הבינו ,ומחמת אי הבנתם זאת נוצחו בידי אויביהם ,הגיע לבסוף .אז הבינו שראו נכוחה,
אלא שלא פירשו את המראה באותה שעה נכונה.
כאן יש לשאול :לשם מה נרמז סוף העניין כבר בשעה המוקדמת ההיא שבה זכו
ישראל לישועה ולניצחון על אויביהם?
התשובה על כך היא שההשגחה עשתה זאת כדי שישראל יבינו כי המהפך שאירע
בסיום המערכה הצבאית ,מהפך כה מפתיע הנראה כמקרי ,היה דבר מתוכנן מראש .אל
יחשבו ישראל שמקרה ממקרי העולם אירע להם ,אלא ֵידעו כי כך גזרה ההשגחה
מלכתחילה :ישראל לא ישיגו את מטרתם הסופית במלחמה זו; הם לא ינצחו את מואב
ולא ישיבו את שלטון ישראל עליה .על כן דאגה ההשגחה לרמוז על העתיד כבר
באירועים המוקדמים הללו ,כדי שקורא אותות הזמן ֵידע ויבין :כישלון המצור
והתקוממות האדומים כנגד ישראל ֶ" -קֶצף ָגּדוֹל ַעל ִיְשָׂרֵאל" הם .ואין "קצף" אלא
פורענות מידי שמים .תפיסת האירועים כ"קצף" מאת ה' אפשרית במידה רבה הודות
40
לתמרורים שהוצבו בדרכם של ישראל במלחמה זו ,ואשר רמזו למה שאירע לבסוף.
מובן ,כי קריאה זו של הסיפור נתאפשרה רק הודות לפירושם של רבותינו הראשונים
כי הקצף על ישראל התבטא בפירוק ברית המלכים על ידי האדומים מחמת מה שעשה
מישע ליורש העצר שלהם .כך מעשיר פירוש זה את הבנת הסיפור השלם ,ומאידך הבנה
חדשה זו מאששת את פירושם של רבותינו הראשונים.
.40על השאלה מדוע לא נאמרו הדברים במפורש בנבואת אלישע ,אלא רק נרמזו בדרכים שונות
בראשיתה של ההתרחשות המתוארת בסיפורנו ,ענינו בעיון ז ,7וראה שם הערות .22-21