208
øåôéñä äðáî ìù åúîåøú .à
úéðåùàøä åúåòîùî ìò äãéîòì
‰·Ó ¯ÂÙÈÒ‰ ÌÂÁÈ˙ .1
סיפור זה ,שבו מתוארים שני ִנסים מופלאים שחולל אלישע ,הוא ,„Á‡ ¯ÂÙÈÒ
המשתרע על פני שלושים פסוקים .הוא מהווה פרשת מסורה אחת הנבדלת מזו שלפניה
ומזו שלאחריה ,והוא נבדל מבחינת תוכנו הן מן הסיפור שלפניו )"אלישע ואלמנת אחד
2
מבני הנביאים"( 1הן משני הסיפורים שלאחריו )אודות אלישע ובני הנביאים בעת הרעב(.
אחדות הסיפור הכלול בשלושים פסוקים אלו ,גלויה לעִין 3:יש בפסוקים אלו עלילה
אחת רצופה ומתפתחת; שתי הדמויות הראשיות ,אלישע והשונמית ,והדמות המשנית
החשובה ביותר בסיפור ,גיחזי ,מופיעות לכל אורך הסיפור הזה מראשיתו ועד לסופו;
4
ניתן לעקוב אחר תנועתן ממקום למקום של הדמויות העיקריות המתוארות בסיפור
וכן אחר התקדמות הסיפור בציר הזמן; מוטיבים חוזרים ולשונות דומות חורזים את
5
הסיפור הזה מראשיתו ועד סופו.
.1מלבד העלילות השונות שבשני סיפורים אלו ,ומלבד התחלפות הדמות המרכזית העומדת
מול אלישע בכל אחד מהם ,ומלבד האופי הספרותי השונה מאוד בשניהם ,פותח סיפורנו
בפתיחה פורמלית המציינת במקרא בדרך כלל ראשיתו של סיפור חדשַ" :וְיִהי ַהיּוֹם" .על
הדמיון ועל השוני בין שני סיפורים אלו ועל סיבת סמיכותם בכתוב נעמוד בנספח הראשון
לסדרת עיונים זו.
.2מלבד התחלפות העלילה והדמויות הראשיות הניצבות אל מול אלישע ,מדגיש הכתוב את
» »a ·Ú»»¯‰
»¿Â ,‰»Ï»b¿Ïƒb‰
שינוי המקום והזמן בסיפור המתחיל בפסוק לחֶ" :וֱאִליָשׁע ָשׁב «
‡¯∆."…ı
ועוד :אף שאין בסיפורנו חתימה פורמלית ,בכל זאת יש בו סיום שהוא כעין הפתיחה:
אלישע שב לעליית הקיר שנבנתה בעבורו בבית השונמית ,לאחר שהוא נעדר ממנה לאורך
חלקו המרכזי של הסיפור )מפסוק יז ועד פסוק לא(.
.3את הקריטריונים לתיחומו של סיפור במקרא פירטנו בראש עיוננו לפרשת לך לך בסדרה
השנייה )עמ' ,(41-39ועל פי האמור שם אנו בוחנים את תחומיו של סיפורנו ואת אחדותו.
.4יוצאת דופן היא 'ֵהעלמותו' של אלישע לאחר שבישר לאישה את בשורת הלידה )פסוק טז(.
אולם בראש הסיפור מוצג אלישע כ'נביא נודד' )ַהְשׁווה לשמ"א ז' ,טז-יז( ,וברור ששהותו
בבית השונמית היא זמנית ,שכן הוא אך "עובר" בשׁוֵּנם )פסוקים ח-י( .על אף זאת ,נראה כי
בסיסו הנוכחי של אלישע בעת התרחשות הסיפור הוא בהר הכרמל ,ועל כן יודעת השונמית
את מקומו ,ולשם היא הולכת.
.5לדוגמה :השימוש בגיחזי כמתווך בין אלישע לבין השונמית מופיע הן בראש הסיפורַ" :ויּׂאֶמר
ׂד ְלָפָניו" )פסוק יב( ,הן בסופוַ" :ו ִיְּקָרא
ֶאל ֵגֲּח ִזי ַנֲערוְֹ :קָרא ַלשּׁוַּנִמּית ַהזּׂאתַ ,ו ִיְּקָרא ָלהּ ַוַתֲּעמ
ֶאל ֵגּיֲח ִזי ַויּׂאֶמרְ :קָרא ֶאל ַהֻשַּׁנִמּית ַהזּׂאתַ ,ו ִיְּקָרֶאָה ַוָתּבוֹא ֵאָליו" )פסוק לו( .דוגמה נוספת:
א .תרומתו של מבנה הסיפור לעמידה על משמעותו הראשונית
209
מהו המבנה של סיפורנו? כסיפורים רבים במקרא נחלק אף סיפורנו לשתי מחציות
הדומות זו לזו באורכן ,כשביניהן מצוי 'ציר מרכזי' .במקומנו ציר מרכזי זה הוא בן
שלושה פסוקים .ההבחנה בין מחציותיו של הסיפור במקרא מבוססת בדרך כלל על
תפנית דרמטית במהלך העלילה ,המשנה את מהלכו של הסיפור .בסיפור שבו מעוצבת
'בעיה ופתרונה' נקודת החצייה עשויה לעבור בין השלב הקשה ביותר של הבעיה ,לבין
שלב הארתו של הפתרון העקרוני בהבזק דרמטי .על כל פנים משהו מפתיע ודרמטי
6
מתרחש בערך באמצע הסיפור ,וֵמקל על ההבחנה בין שתי מחציותיו.
התפנית הדרמטית בסיפורנו ,המהווה את 'בעיית הסיפור' ,היא ללא ספק מות הילד
)פסוק כ( .תיאור התהליך המסתיים במותו חותם את המחצית הראשונה של הסיפור
ומביא את סיפורנו עד משבר .נראה כי אף פסוק כא שייך עדיין לתיאור מותוַ" :וַתַּעל
ַוַתְּשִׁכֵּבהוּ ַעל ִמַטּת ִאישׁ ָהֱאִהיםַ ,וִתְּסגּׂר ַבֲּעדוֹ ַוֵתֵּצא" .תיאור פעולתה זו של הֵאם יוצר
תחושה של סיום תיאור המיתה .מעשה זה שלה מהווה תגובה מיידית של אם הילד על
מות בנה :לא בכי ולא צעקה מרה ,אלא פעולה דמומה שמשמעותה המלאה נסתרת
מעינינו בשלב זה של הסיפור .אולם דבר זה ברור :בהשכיבה את הילד המת במיטת
איש האלוהים מבטאת השונמית את תפיסתה כי על אלישע מוטלת האחריות למצב
שנתהווה .מי שבגֵזרתו הנבואית גזר על בואו של ילד זה לעולם ,הוא האחראי לו גם
עתה ,בעת שהילד מת .פעולתה זו של השונמית רומזת ,אפוא ,לדרך שבה תיפתר הבעיה
של סיפורנו במחצית השנייה שלו .מחצית ראשונה זו היא בת ארבעה עשר פסוקים
)ח-כא(.
המחצית השנייה של הסיפור מתארת כיצד נפתרה הבעיה המעוצבת במחציתו
הראשונה :כיצד הושב הילד לחיים וניתן בחזרה לאמו .לשם השגת פתרון זה עקרה
השונמית ממקומה ,ובאה אל מקומו של אלישע בהר הכרמל .ראשית ,היה עליה לַידעו
על אסונה ,ושנית ,היא 'הכריחה' את הנביא ללכת אחריה אל ביתה .מרגע שאלישע בא
שנית לבית השונמית ,אל העלייה שנעשתה בשבילו ,נתון פתרון הבעיה באופן בלעדי
בידיו .לאחר שהצליח במאמצים מרובים להשיב את הילד לחייםָ ,שָׁבה השונמית אל
זירת הסיפור ,וקיבלה את בנה החי.
המחצית השנייה משתרעת אפוא על פני פסוקים כה-לז ,החל מתיאור מעשי האישה:
‡ֶ ÌȉƒGאל ַהר ַהַכְּרֶמל" לַידעו ולתבוע ממנו לבוא לביתה ,ועד
‡¡ ‰» LÈ
‡ƒ Ï
∆ ‡B·z
"ַוֵתֶּלְך »«Â
“ַ ÂȻϿ‚«¯ ÏÚ« Ïוִתְּשַׁתּחוּ ָאְרָצה" בביתה בשונם ,להודות לו על שהשיב לה את
tz
“‡ ƒ«Â
·z
"»«Â
השורש חז"ק משמש לתיאור יחסה של השונמית אל אלישע פעמיים במהלך הסיפור )אף כי
¬z
במשמעויות שונות( .בפסוק ח««Â" :
˜∆ÊÁבּוֹ ֶלֱאָכל ָלֶחם" ,שמשמעו כנראה שעמדה בתוקף על
ׂא ֶאל ִאישׁ ָהֱאִהים ֶאל ָהָהר
רצונה לארחו בביתה )ַהְשׁווה שופטים י"ט ,ד(; ובפסוק כזַ" :וָתּב
¬z
««Â
ְ ˜≈ÊÁבַּרְגָליו" -החזקה כמשמעה.
.6הדגמנו זאת במקומות רבים שבהם עסקנו בסיפור המקראי .ניסוח עקרוני רחב יותר מן
האמור כאן נמצא בעיוננו לפרשת ויצא ,סדרה ראשונה ,עמ' .78-77
השונמית
210
בנה .מחצית זו היא אפוא בת שלושה עשר פסוקים -פסוק אחד פחות מן המחצית
הראשונה )אך היא ארוכה במקצת מן המחצית הראשונה במספר מילותיה(.
ממד הזמן וממד המקום במחצית השנייה שונים מאוד מאלו שבראשונה .המחצית
הראשונה מרוכזת כולה במקום אחד -בשׁוֵּנם .מבחינת ממד הזמן ,לעומת זאת ,מפוזרת
מחצית זו על פני זמן ארוך יחסית :ראשיתה ביום שבו התארח אלישע בעליית הקיר
שנעשתה לשמו בבית השונמית 7,המשכה ביום שבו נולד לשונמית בן שנה אחר כך,
וסיומה שנים אחדות לאחר מכן ,כאשר גדל הילד והגיע לגיל שבו יכול היה לצאת אל
אביו לראות במלאכתם של הקוצרים .יום יציאתו זה היה גם יום מותו.
במחצית השנייה הפוכים שני הממדים הללו .ממד הזמן במחצית זו מכווץ מאוד ,שכן
זהו סיפור שהתרחש במהלכו של יום אחד -יום מותו של הילד ,משעת הצהריים ואילך.
מאידך ,ממד המקום במחצית זו מפוזר בין שני מקומות ,וכולל אף את הדרך ביניהם:
ראשיתה של מחצית זו היא בהר הכרמל שאליו באה השונמית )מפסוק כה עד פסוק ל -
שישה פסוקים( ,סיומה הוא בבית השונמית )לב-לז -שישה פסוקים( ,וביניהם מצוי
פסוק אחד -פסוק לא -המתאר את האירוע שאירע בדרך :בואו של גיחזי לקראת
אלישע להודיעו כי "א ֵהִקיץ ַהָנַּער".
כל אחת משתי המחציות של סיפורנו נחלקת לשלוש פסקאות.
‰Â˘‡¯ ˙ȈÁÓ
‡.
·.
‚.
ח-יא -מצג :אלישע בא לבית השונמית
יב-יז -הבשורה על לידת הבן והתגשמותה
יח-כא -מות הבן
‰ÈÈ˘ ˙ȈÁÓ
‡.
·.
‚.
כה-כז -השונמית מגיעה להר הכרמל אל אלישע
כח-לא -השונמית משיבה את אלישע לביתה
לב-לז -אלישע מחיה את בן השונמית
כבר בהתבוננות ראשונה ניתן לראות כי קיימת זיקה ניגודית בין פתיחותיהן של שתי
המחציות ואף בין חתימותיהן .על ההקבלות המפורטות שבין המחציות נעמוד בעיונים
ד ְו-ז להלן.
בין שתי המחציות מצוי ,כאמור' ,ציר מרכזי' בן שלושה פסוקים :כב-כד .תפקידם של
פסוקים אלו לתאר את מעברה של הדמות הראשית של הסיפור -השונמית -מן הזירה
של המחצית הראשונה -מביתה בשונם ,אל הזירה שבה פותחת המחצית השנייה -אל
הר הכרמל.
.7ראה על כך בעיון ב להלן.
א .תרומתו של מבנה הסיפור לעמידה על משמעותו הראשונית
211
מדוע משמשים פסוקים אלו כ'ציר המרכזי' של הסיפור?
ראשית ,מפני מה שאמרנו לעיל :הם אלו שיוצרים את המעבר של השונמית ושל
הסיפור עצמו ממקום התרחשות אחד אל משנהו .מבחינת מקום התרחשותם ,אמנם
פסוקים אלו מתארים מעשים ודיבורים שהיו בשונם ,אולם ברור שאין לשייכם למחצית
הראשונה ,שכן מבחינת תוכנם הם עוסקים ב'ריצה עד איש האלוהים' וברכיבה רצופה
על האתון עד להר הכרמל .כיוון שהדרך עצמה שעשתה השונמית אינה מתוארת )למעט
במילה "ַוֵתֶּלְך" שבפסוק כה ,בראש המחצית השנייה( ,הקורא פסוקים אלו משלים
בדעתו את היציאה אל הפועל של תכנית השונמית ,וכך מהווים פסוקים אלו עצמם
חוליית מעבר גיאוגרפית בין שני המקומות שבהם מתרחשת עלילת הסיפור.
אולם נדמה שפסוקים אלו משמשים הכנה למחצית השנייה לא רק מן ההיבט
הטכני-גיאוגרפי; בפסוקים אלו מתוארים ניצניו של השינוי המכריע באישיותה של
השונמית .הסטטיות של העלילה במחצית הראשונה מבחינת ממד המקום קשורה גם
באישיותה הסטטית של השונמית .אישה זו מתוארת כאישה שלא חסר לה דברְ" :בּתוְֹך
ַעִמּי ָאנִׂכי יָׂשֶׁבת" .על אף היותה חשוכת בנים ,אין מצוקתה ניכרת לעִין ) -גם לא לעינו
של אלישע( ,ואין היא מעלה על דעתה לבקש מן הנביא שיברכנה שתיפקד בזרע .אף
כשהנביא מבטיח לה כי בעוד שנה תחבוק בן ,היא מגיבה בחוסר אמון ,שמשמעו כאן
הוא אי-רצון וחשש .אף בואו של הבן לעולם כעבור שנה ,נראה שאינו משנה את
אישיותה הסטטית של אמו .כאשר חלה הילד ביום הקציר החם ,הוא מובא אל אמו,
יושב על ברכיה עד הצהריים ,ומת שם.
אולם ראה זה פלא :מה שלא עשו שנים של ערירוּת ,ומה שאף לידת הבן וגידולו לא
עשו לאישיותה של השונמית ,עשה מותו של בן זה :הוא שינה באחת את אישיותה
הסטטית ,וגרם לה לצאת למאבק נחוש על השבת בן זה אל החיים.
בפסוק כא ,הפסוק המסיים את המחצית הראשונהַ" :וַתַּעל ַוַתְּשִׁכֵּבהוּ ַעל ִמַטּת ִאישׁ
ָהֱאִהיםַ ,וִתְּסגּׂר ַבֲּעדוֹ ַוֵתֵּצא" ,עדיין אין הקורא בטוח מה כוונתה של השונמית במעשה
זה .אולם החל מפסוק כב מסתמן השינוי באישיותה ובמעשיה של השונמית בבהירות:
היא יוצאת מביתה בשונם ושמה את פניה אל הר הכרמל .היא עושה זאת בנחרצות
ובזריזות ,תוך שהיא מגייסת לצורך זה את האנשים הנחוצים לכך :את בעלה ואת הנער
שאותו הוא שלח לשרתה ,מבלי לשתפם כלל במשמעות הליכתה ובמטרתה האמיתית.
ׂשׁ ָהָאתוֹן"
כמו קפיץ שהשתחרר נראית עתה פעילותה של השונמיתְ " :וָארוָּצה"; "ַוַתֲּחב
ׂב".
) -בעצמה(; "ְנַהג ָוֵלְךַ ,אל ַתֲּעָצר ִלי ִלְרכּ
שינוי זה שחל באישיותה ובמעשיה של השונמית ,המתואר ב'ציר המרכזי' של
הסיפור ,מכין אותנו למה שיתגלה בהר הכרמל במחצית השנייה שלו -לפעילותה
הנחרצת ,שבה היא כופה על הנביא להתלוות אליה ולשוב לביתה .סופו של מאבקה
8
ההירואי הוא בניצחונה :בנה יוּשב אליה כשהוא חי.
.8בעיוננו לפרשת כי תשא בסדרה השנייה ,עמ' ,381-378תיארנו את מבנהו של סיפור מעשה
העגל )שמות ל"ב( .מבנה זה דומה למה שמתואר כאן :שתי מחציות הסיפור מתרחשות
בשתי זירות שונות -בראש ההר ובמחנה -וביניהן ציר מרכזי בן שני פסוקים )יז-יח(.
השונמית
212
¯ÂÙÈÒ‰ ˙ÈÈÚ· ˙‡ ˙·ˆÚÓÎ ‰Â˘‡¯‰ ˙ȈÁÓ‰ .2
חשיפת מבנהו של סיפור כבנוי משתי מחציות נועדה בעיקרה לאפשר לְמעיין
להקביל את שתי המחציות זו לזו .הקבלה זו עשויה לחשוף משמעויות נסתרות וקשרים
פנימיים בין חלקי הסיפור ,שהקורא את הסיפור ברציפות עלול שלא לתת את לבו
עליהם .את ההקבלה המפורטת בין המחציות נערוך להלן בעיון ז ,לאחר שנעמוד על
פתרון בעיותיו של סיפורנו.
אולם על משמעות אחת של סיפורנו ,שהמבנה בן שתי המחציות מחדד את קיומה,
נעמוד כבר עתה .כפי שרמזנו בסעיף הקודם ,סיפורנו הוא סיפור על "בעיה ופתרונה".
במחצית הראשונה של הסיפור מעוצבת בעייתו :מות הילד הרך -הבן שנולד לאמו
בגֵזרת הנביא לאחר הייאוש; המחצית השנייה מוקדשת כולה לפתרון הבעיה המרכזית
של הסיפור .עם השבת הילד החי לאמו הנרגשת נשלם הפתרון של הבעיה ובכך
מסתיים גם הסיפור.
תיאור זה של היחס בין שתי מחציות הסיפור הולם מאוד את המחצית השנייה שלו:
כל שלושה עשר הפסוקים של מחצית זו )כה-לז( אכן מוקדשים להתמודדות של
הדמויות השונות עם בעיית מותו של הילד .אולם האם מחציתו הראשונה של הסיפור
)ח-כא( מוקדשת כולה לתיאור הבעיה? והרי רק ארבעת הפסוקים האחרונים במחצית זו
)יח-כא( מתארים את התהליך שבסיומו מת הילד!
ובכן ,מה עניינם של עשרת הפסוקים הראשונים במחצית הראשונה? הם מתארים
את הכנסת האורחים שנהגה השונמית באלישע ואת שכרה על כך -לידת הבן .באופן
תיאורטי ניתן היה לנתק את עשרת הפסוקים הללו מהמשכם ,ולראות בהם סיפור זעיר
ועצמאי על אחד המופתים שעשה אלישע לנזקקים בסביבתו -פקידת עקרה .סיפור
זעיר זה עטוף כולו בחסד ובהארת פנים :השונמית גומלת חסד עם אלישע בהכנסת
האורחים המופתית שהיא נוהגת בו ,ואלישע ,לאחר מאמצי בירור שהוא עורך ,גומל
חסד עם השונמית בהבטיחו לה בן "ַלמּוֵֹעד ַהֶזּה ָכֵּעת ַחָיּה" .סיומו של סיפור זעיר זה
הוא בהתקיימותו המלאה של דבר הנביא ,על אף פקפוקה הקודם של השונמית.
אפס ,ניתוק זה של עשרת הפסוקים מהמשכם אינו ניתן לֵהעשות ,משום שכפי שכבר
כתבנו לעיל לפנינו סיפור שלם ואחיד על פי כל הקריטריונים לתיחומו של סיפור
במקרא .אולם אם כך ,האם מוצדק לתאר את המחצית הראשונה של סיפורנו כמסגרת
שבה מעוצבת בעיית הסיפור? הרי רובה של מחצית זו אינו מוקדש לבעיה -מות הילד,
אלא להפך מכך -ללידתו המשמחת!
:8 ‰¯Ú‰ ͢Ӊ
בפסוקים אלו מתואר הדו-שיח בין משה ליהושע ·„¯ Íשבין הר סיני למחנה ישראל .כתבנו
שם ,כי תפקידם של פסוקים אלו הוא לשמש חוליית מעבר גיאוגרפית בין המחצית הראשונה
)על ראש ההר( לבין המחצית השנייה )במחנה( ,שכן בהם מתואר מעברו הממשי של משה
בין שני המקומות .אולם יחד עם זאת ,פסוקים אלה משמשים גם חוליית מעבר פסיכולוגית,
המכינה את משה למפגש הקשה הצפוי לו במחנה עם העם החוטא ,בפתיחת המחצית השנייה.
א .תרומתו של מבנה הסיפור לעמידה על משמעותו הראשונית
213
מבנה הסיפור והגדרת סוגו מחייבים אותנו ,אפוא ,להגדיר מחדש את היחסים
הפנימיים בין האירועים השונים המתוארים במחציתו הראשונה .הבעיה בסיפור אינה
רק מותו של הילד ,ואף לא העובדה שהיה זה בן יחיד לאמו .ההגדרה הנכונה והמלאה
של הבעיה בסיפור היא שילד ˘ ‡È·‰ ˙¯≈Ê‚· „ÏÂלאמו חשוכת הבנים ,מת בילדותו
הרכה .‰ÏË· ‡È·‰ ˙¯≈Ê‚ ÈÎ ‡ˆÓ ,ובכן ,לא רק מצוקתה של השונמית ומות בנה
כשלעצמם עומדים במרכז הסיפור ,אלא אף הבעיה הקשורה במופתיו של אלישע
ובמעמדו בישראל .אלישע גזר על לידתו של הבן ,על מנת לגאול את השונמית
מערירותה ,וגֵזרתו נתקיימה; והנה מת הבן ,והשונמית נקלעה למצוקה קשה מזו
שהייתה שרויה בה קודם לידתו .כיצד ניתן לבאר דבר זה ,שהנביא ,במופת שעשה
לטובת האישה הצדקת הזאת ,הפך להיות גורם עקיף לרעה גדולה שבאה עליה?
נדמה שכך מגדירה אף השונמית את הבעיה ,באמרה לאלישעֲ" :הָשַׁאְלִתּי ֵבן ֵמֵאת
ִׂתי!" )פסוק כח(.
ִׂני? ֲהא ָאַמְרִתּי א ַתְשֶׁלה א
ֲאד
בהגדירנו כך את הבעיה המוצגת בסיפור ,הופכים עשרת הפסוקים הראשונים
במחצית הראשונה של הסיפור למבוא חיוני לפסקה המסיימת אותה )פסוקים יח-כא(.
לידתו הניסית של בן השונמית ונסיבותיה הן התשתית שעל בסיסה מתבלטת בעיית
מותו של הילד בסיום המחצית .נמצא אפוא ,כי צדקנו באמרנו כי במחצית הראשונה
‰ÏÂÎמעוצבת הבעיה :מותו של הילד מקבל את משמעותו ואת הגדרתו כבעיית
סיפורנו ,בעיקר מחמת זאת שהוא נולד בגֵזרתו של אלישע ,בחפצו להיטיב עם
השונמית ולגמול לה על הכנסת האורחים.
נמצא ,כי העיון במבנה הסיפור ובהגדרת היחס שבין מחציותיו הניב תוצאה רבת
חשיבות בהבנת הבעיה העומדת במרכז סיפורנו ,וגם גרם לקריאה חדשה של המחצית
הראשונה שלו :נס הלידה אינו עומד בפני עצמו בסיפור ,אלא הוא הבסיס הנחוץ לכל
המשך הסיפור.
?„Ïȉ ˙Ó ÚÂ„Ó :‰Ï„‚‰ ‰Ï‡˘‰ .3
השאלה המטרידה ביותר את קורא הסיפור היא :מדוע מת הילד?
לאירועים רבים במציאות ישנה על פי תפיסת המקרא סיבתיות כפולה :זו הטבעית
והנגלית לעִין ,וזו העמוקה ,הנסתרת מן הע ִין -הסיבה המוסרית-דתית .רצון ה'
והשגחתו על האדם בדרך נתינת גמול מתגשמים במציאות המתנהלת על פי דרכה,
ומשתלשלת מסיבות טבעיות שונות.
בסיפורנו ,הסיבה הטבעית למותו של הילד ברורה למדי ,ועמדו עליה בתלמוד
הירושלמי )יבמות פט"ו ה"ב ,יד ע"ד(:
אמר ר' מנא :אונסה שכיח ) -בזמן הקציר( ,שאין החמה קופחת על ראשו
של אדם אלא בשעת הקציר.
“¿ˆ̄,Ìȃ
‡w‰« Ï
הדא הוא דכתיבַ" :וִיְּגַדּל ַהָיֶּלד ַוְיִהי ַהיּוֹם ַוֵיֵּצא ֶאל ָאִביו ∆
ׂת".
ׂאִשׁיַ …וָיּמ
ׂאִשׁי ר
ַויּׂאֶמר ֶאל ָאִביו ,ר
214
השונמית
מסתבר אפוא ,שהילד ,שיצא לשדה ביום חם ביותר ,סבל מהתייבשות או ממכת
חום ,מצבים העלולים להסתיים תוך זמן קצר במוות.
אולם בסיפורנו אין תשובה זו מספקת .כאן מתעוררת השאלה :מדוע דבר זה היה
צריך לקרות לילד שניתן לאמו בנס לאחר הייאוש? הרבה דרכים לו למקום להציל ילד
זה במסגרת עולם הנוהג כמנהגו ,וילד זה שנולד לאמו בנס לאחר הייאוש ודאי ראוי
היה להינצל .וכי לבטלה נעשה נס לידתו? וכי חזר בו ה' ממתנתו? ואם כן ,על שום מה?
שאלה זו -מדוע מת הילד -היא שאלת המפתח של הסיפור כולו .תשובתה היא
האמורה לקשר בין שני הִנסים המתוארים בסיפורנו המצויים תחת קורת גג סיפורית
אחת .שאלת היחס בין שני הנסים -השאלה מדוע בטל הנס הראשון ונצרך מאמץ גדול
לקיימו מחדש באמצעות נס גדול יותר -היא האתגר המרכזי העומד לפני הלומד את
סיפורנו ,והיא גם השער שבו חייב לבוא כל החותר לגילוי משמעותו של הסיפור.
אלא שתשובתה של שאלה זו אינה מצויה ברובד הגלוי והמפורש של הסיפור ,ועל
הלומד לחשוף את התשובה מתוך מאמץ והקשבה לכל פרט ולכל רמז שיש בהם כדי
לסייעו בכך.
רק בעיון ו נענה על שאלתנו זו ,ואילו את העיונים הבאים נקדיש לקריאה שיטתית
של כל אחת מפסקאות הסיפור ,ואגב כך נדון בבעיות נוספות המתעוררות מתוך עיון
בפרטי הסיפור.