600
:ããä ïá úìàùì òùéìà úáåùú .ã
ïëåñî äìåçì úîàä úøéîà-éà ìò
על שאלתו של בן הדד החולה ,שנשאלה על ידי חזאלַ" :הֶאְחֶיה ֵמֳחִלי ֶזה" ,עונה
אלישע תשובה מורכבת:
י
ֵלְך ֱאָמר לא )לוֹ( ָחיׂה ִתְחֶיה
ְוִהְרַאִני ה' ִכּי מוֹת ָימוּת.
אלישע מבחין בבירור בין מה שיש לומר לבן הדד לבין האמת שאותה הראה לו ה'.
מהו טעמה של הבחנה זו?
שאלה מעין זו הרי היא מן השאלות הקשות של האתיקה הרפואית ,שבה מתלבט כל
רופא העומד לפני חולה סופני :האם יש לגלות לחולה העומד למות את האמת המרה,
ובכך להבהילו ולגרום לו ייסורי נפש נוספים על ייסורי מחלתו ,ואולי אף לקרב בכך את
1
מותו ,או שמא יש להרגיעו באמירת שקר ,ולהבטיח לו שהוא עתיד להבריא ממחלתו?
החשש מגילוי האמת לחולה מסוכן ,שמא יקרב הדבר את מותו ,מופיע בדיונם של
פוסקי ההלכה אף במקום שיש אינטרס הלכתי מובהק לאמירת האמת .במסכת שבת לב
ע"א נאמר בברייתא:
תנו רבנן :מי שחלה ונטה למות אומרים לו :התוודה.
אמירה זו יש בה הודעה משתמעת על מותו הקרוב של החולה ,ועל כן מוסיף ר' יעקב
בעל הטורים בטור יורה דעה סימן שלח:
וכדי שלא יישבר לבו אומרים לו :הרבה התוודו ולא מתו ,והרבה שלא
התוודו ומתו ,והרבה שהולכין בשוק ומתוודין .ובשכר שאתה מתוודה -
2
אתה חי ,וכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא.
מדברי הברייתא במסכת שבת שהבאנו מדייק מפרש-הטור ר' יואל סירקיס ,בעל 'בית
חדש' )ב"ח שם(:
.1שינוי אמירת האמת בנסיבות כאלו ודאי שהוא מותר בקל וחומר ממה שאמרו חכמינו במסכת
יבמות סה ע"ב" :אמר ר' אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון :מותר לו לאדם לשנות בדבר
השלום …ר' נתן אומר :מצווה …דבי רבי ישמעאל תנא :גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא
שינה בו ."…בעלי כל הדעות הללו הביאו ראיה לדבריהם מפסוקים שונים במקרא ,עיין שם.
.2מקור דברי בעל הטורים הללו הוא בדברי רמב"ן ב'תורת האדם'" ,עניין הווידוי" )כתבי
הרמב"ן מהדורת שעוועל ,כרך ב עמ' מו( .רמב"ן ציין שמקור דבריו במסכת שמחות ,אך בזו
המוכרת לנו הדברים אינם .דברים אלו מובאים גם בשולחן ערוך יורה דעה סימן שלח סעיף א.
ד .תשובת אלישע לשאלת בן הדד :על אי-אמירת האמת לחולה מסוכן
601
משמע ) -מלשון הברייתא "מי שחלה ונטה למות"( דדווקא בנטה למות
) -באופן ודאי( ,אבל בלא נטה למות ) -אף שהוא מסוכן( אין אומרין לו
שיתוודה ,כדי שלא יהא נשבר לבו] …ש[כשאומרין לו לאדם 'התוודה' -
יודע שמסוכן הוא מאד ,דאם לא כן ,לא היו מזכירין מיתתו בפניו ,ויהא
3
נשבר לבו .לפיכך אין אומרים לו כך ,אלא בנטה למות.
נראה אפוא שערך אמירת האמת אינו עומד במקום שיש באמירתה נזק חמור ,כפי
שהדבר בחולה מסוכן .על פי זה ניתן להסביר מדוע הורה אלישע לחזאל "ֵלְך ֱאָמר לוֹ:
ָחיׂה ִתְחֶיה" ,וכדברי בעל המצודות" :לנחמו אמור לו שיחיה".
אלא שבסיפורנו אין הדבר כה פשוט :אלישע אינו סתם אדם ,ואף רופא איננו.
אלישע הרי הוא נביא ,איש האלוהים ,ובתור שכזה פונה אליו בן הדד לברר אם יחיה או
ימות מחוליו .הרי כך ציווה על חזאל:
ח
ׂר:
ֵ B˙B‡Óלאמ
‡˙ ≈ '‰
∆z
»L
ְ …וֵלְך ִלְקַראת ִאישׁ ָהֱאִהים ¿ «¯»„¿Â
ַהֶאְחֶיה ֵמֳחִלי ֶזה?
האם רשאי אפוא אלישע בנסיבות אלו לַצווֹת לענות לבן הדד תשובה שקרית? נדמה
שהבעיה באי אמירת אמת במקרה זה אינה דומה כלל בחומרתה לבעיה הרגילה באי
אמירת האמת לחולה מסוכן.
כיוון שאמירת אי-האמת על ידי נביא היא כה חמורה ,מוסיף אלישע ואומר לחזאל
" ְוִהְרַאִני ה' ִכּי מוֹת ָימוּת" .הוי"ו הפותחת משפט זה היא וי"ו הניגוד 4.דברים אלו נועדו
להעמיד מול השקר הטקטי את האמת הנבואית ,כדי שלא יטעו בני אדם ויחשבו שמה
שנאמר לבן הדד הוא אכן דבר ה' בפי אלישע ,ונמצא שם שמים מתחלל.
אף שבן הדד הוא זה שביקש לדעת את דבר ה' ,והוא יתייחס אל התשובה הִשׁקרית
הניתנת לו כאילו הייתה דבר ה' באמת ,תשובה זו של אלישע ניתנת לבן הדד לטובתו.
5
יש נסיבות שבהן אמירת השקר היא הדבר הנכון והאמיתי בהיבט הרחב.
.3אף הש"ך מסכים עם דברי הב"ח הללו בפירושו לשולחן ערוך )שם סעיף קטן א( ,והוא נותן
טעם נוסף על זה של הב"ח" :בלא נטה למות אין אומרים לו כך ,שהרי עדיין יש לו שהות
שיוכל להתוודות .אבל בנטה למות יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי".
.4וכדברי בעל המצודות בפירושו לדברי אלישע הללו ˙Ó‡‰ Ï·‡" :הוא אשר הראני ה' בנבואה
כי מות ימות".
.5רלב"ג מעמידנו על בעיה נוספת שיש באמירת האמת במצב זה" :כדי שלא יאמרו כי מהפחד
מת ,אמר לו 'ָחיׂה ִתְחֶיה' .וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמיתות נבואתם".
דהיינו ,החולה השוכב על ערש דווי עלול למות מעצם התשובה כי ימות ,ואם כן זו 'נבואה
המגשימה את עצמה' ואין בה הוכחה לאמיתותה .על כן ,דווקא כדי לאמת את דבר ה' בעיני
הבריות ,יש להימנע מלומר לחולה כזה כי ימות ,ולהודיע את דבר מותו רק לאחרים.
602
בדמשק
אחר כל זאת ,אנו מוצאים בדברי הפרשנים מאמץ ניכר לבאר את דברי אלישע בדרך
שלא יהיו דברי שקר .מגמה זו מסתמנת כבר במסורה ,המציינת בתשובת אלישע קרי
וכתיב .הקרי משקף את ההוראה המעשיתֱ" :אָמר ָ :BÏחיׂה ִתְחֶיה" ,ואילו הכתיב ,לעומת
זאת ,משקף את האמת הנבואית" :אמר ‡Ï :חיה תחיה" .וכך אכן פירש רד"ק תופעה זו
במקומנו:
כתוב באל"ף לפי ש„ Â˙Úשלא יחיה ,וקרי "לו" בוי"ו ,כי אמר לו ) -בפועל(
6
שיחיה.
רש"י הוסיף ופירש אף את המלים "ָחיׂה ִתְחֶיה" בדרך המפקיעה את השקר שבהן:
,¯Ó‡ χÊÁ ÈÙÏÎשיחיה תחת בן הדד למלכות.
האם מגמתם של רש"י ורד"ק הייתה לטעון שדברי אלישע היו בגדר אמירת אמת?
נראה שלא זו הייתה כוונתם .רש"י בפירושו במקומנו ,ובמקומות נוספים בפירושו
למקרא ,התכוון ללמדנו דבר חשוב :אף כאשר הותרה ,מכורח הנסיבות ,אי-אמירת
האמת ,על האדם להשתדל לנסח את דבריו כמשתמעים לשני פנים ,כך שהוא עצמו
יוכל להכניס בהם כוונה אחרת -אמיתית .אמנם ברור שדבריו יובנו לנמען שלהם בדרך
שאינה אמיתית ,שהרי זו מטרתו באמירתם ,ואף על פי כן ינסח אותם בדרך שבינו לבינו
יוכל לפרשם כדברי אמת 7.נראה כי טעם הדבר הזה הוא חינוכי :שלא ירגיל אדם עצמו
.6מובן שאין מקום להתלבט שמא הכתיב הוא המשקף את ההוראה המעשית .הכפלת הפועל
מהשורש חי"ה באמצעות הקדמת הפועל במקור "ָחיׂה" מסתברת רק על פי הקרי .לפי הכתיב
היה עליו לומר 'לא תחיה' )על פי פירוש 'הואיל משה'( .מלבד זאת ,הרי למעשה אמר חזאל
לבן הדדָ" :אַמר ִליָ :חיׂה ִתְחֶיה" ,ומסתבר שבזאת קיים את מצַות אלישע.
ֶׂרָך" " -אנכי -
.7נראה כי זו כוונת רש"י בפרשו את דברי יעקב )בראשית כ"ז ,יט( "ָאנִׂכי ֵעָשׂו ְבּכ
המביא לך; ועשו הוא בכורך" .ושוב בפסוק כד שםַ" :ויּׂאֶמרַ :אָתּה ֶזה ְבִּני ֵעָשׂו? ַויּׂאֶמרָ :אִני",
שעל כך כותב רש"י" :לא אמר 'אני עשו' ,אלא 'אני' ".
אף בפרקי אלישע התאמץ רש"י להציל בדרך דומה את אלישע מאמירת דבר שקר גמור .על
דברי אלישע לחייל הארמי שבא לתפסוֹ" :א ֶזה ַהֶדֶּרְך ְוא זׂה ָהִעירְ ,לכוּ ַאֲחַרי ְואוִֹליָכה
ְׂמרוָֹנה" )ו' ,יט( ,אומר רש"י" :ולא זה העיר -
ֶאְתֶכם ֶאל ָהִאישׁ ֲאֶשׁר ְתַּבֵקּשׁוּןַ ,ויֶּׂלְך אוָֹתם שׁ
שהנביא בתוכה ,Ì‰Ï ¯Ó‡ ˙Ӈ .שכבר יצא ממנה" .כלומר ,לפי דברי רש"י אין אלישע
מכחיש את היות העיר הזו דותן ,הוא רק אומר לארמים שהנביא אינו בדותן עתה .ובאמת,
בשעה שדיבר אל הארמים הצרים על דותן ,יצא אלישע מחוץ לחומותיה .ובכל זאת ,ביחס
לארמים לא אמר אלישע את האמת ,שהרי הם הבינו מדברי אלישע ,וכך התכוון אלישע
שיבינו ,שהם טעו בעצם בואם לדותן ,והנביא שהם מחפשים מצוי בעיר אחרת שאליה מוכן
הוא לקחתם בחסדו .לוּ ידעו הארמים שהדובר אליהם הוא 'האיש אשר הם מבקשים' היו
תופסים אותו הארמים בו במקום ,וודאי שלא היו הולכים אחריו שומרונה .כהשלמה לדברי
רש"י ההם יש להוסיף ,כי גם המשך דברי אלישע אינם שקר :הוא הוליכם באמת אל המקום
שבו התגלה להם לבסוף.
ד .תשובת אלישע לשאלת בן הדד :על אי-אמירת האמת לחולה מסוכן
603
לאמירת אי-אמת ,שירגיש את הקושי שבדבר ,ויתאמץ לפחות בינו לבינו שניסוח
8
הדברים יאפשר לכוונת הלב להימנע מאמירת שקר.
וכך הדבר אף במקומנו :אף שאלישע הוכרח ְלַשׁנות את האמת בנסיבות של סיפורנו,
מחמת רחמים על בן הדד החולה המסוכן ,הרי בינו לבינו יכול היה להתכוון במילים
"ָחיׂה ִתְחֶיה" אל חזאל ,ובכוונת לב זו אין הן דבר שקר.
בדברים אלו יש קצת פתרון גם לבעיה העקרונית של אי-אמירת האמת )ולא רק
לבעיה החינוכית של דובר השקר( :המושגים אמת ושקר ביחסים שבין בני האדם אינם
מושגים מוחלטים .זאת ,משום שהם תלויים בתקשורת שבין איש לזולתו ,וזו לעולם
תלוית הקשר ונתונה לפרשנות סובייקטיבית .אף במקום שאין כל כוונה להטעות את
השומע ,נוצרים לעתים 'קצרים' בתקשורת :השומע מפרש את דברי חברו כפי שנוח לו,
אף שהדברים סובלים גם פירוש אחר ,ואפשר שדווקא לפירוש האחר התכוון הדובר.
אף בן הדד נטה כמובן לפרש את דברי חזאל )שנאמרו לו על פי הוראת אלישע( -
"ָאַמר ִליָ :חיׂה ִתְחֶיה" ,כהבטחה שהוא -בן הדד -יחיה ממחלתו ,ואכן ,על מנת כן
נאמרו לו הדברים בדרך זו .אולם מילותיו של חזאל כשלעצמן סובלות גם פירוש אחר:
ָאַמר ִלי :אתה חזאל ָ -חיׂה ִתְחֶיה.
דרך נוספת לבאר את דברי אלישע "ֱאָמר לוָֹ :חיׂה ִתְחֶיה" כך שלא יהיו דברים שאינם
אמת תידון בעיון הבא.
.8דאגה חינוכית מעין זו אנו מוצאים בסיפור על רב ועל חייא בנו ,המובא במסכת יבמות סג ע"א
)להלן בתרגום לעברית(:
רב ,הייתה מצערתו אשתו :כאשר אמר לה 'עשי לי עדשים' עשתה לו חימצה; 'חימצה'
עשתה לו עדשים .כאשר גדל חייא בנו הפך לה ) -לאמו את מה שביקש ממנו אביושיאמר לה( .אמר לו :השתפרה אמך! אמר לו :אני הוא שהופך לה .אמר לו :זהו
שאומרים הבריות 'היוצא ממך ,טעם ) -חכמה( מלמדך' .אתה לא תעשה כך ) -אף על
פי שהדבר מותר לשנות מפני השלום ,ראה הערה ,(1שנאמר )ירמיהו ט' ,ד(ִ" :לְמּדוּ
ְלשׁוָֹנם ַדֶּבּר ֶשֶׁקר ַ -הֲעֵוה ִנְלאוּ".
Ì»BL¿Ï e„n
כלומר ,אמירת דבר שקר ,אף כאשר היא מותרת ,מרגילה את האומר לשקר¿ƒÏ" :
ַדֶּבּר ֶשֶׁקר".