163
(à ÷åñô) "òL
È éìÄàÁ ìàÆ ä÷ÈòÂöÈ …úçÇàÇ äMÈàÄåÀ " .á
מהי כוונתן של המילים "ָצֲעָקה ֶאל ֱאִליָשׁע"? האם כוונתן לכך שאת דבריה המובאים
בהמשך פסוק אַ" :עְבְדָּך ִאיִשׁי ֵמתְ …וַהנֶּׂשׁה ָבּא ָלַקַחת ֶאת ְשֵׁני ְיָלַדי לוֹ ַלֲעָבִדים" אמרה
האישה בהרמת קול? אם כן ,מדוע הרימה את קולה? האם בתוכנם המזעזע של דבריה
אין די כדי לעורר את רחמי הנביא ,עד שצריכה הייתה לאמרם בצעקה?
'הצעקה אל המלך' הייתה מוסד חברתי קבוע בעולם המקראי 1,ואין קיומו מותנה
דווקא בהרמת קולו של ה'צועק' אל המלך ,אף ששמו של מוסד זה ודאי נגזר מכך
שבדרך כלל הייתה הפנייה אל המלך נעשית בהרמת קול .לעתים מזומנות היה המלך
נקרה בדרכם של נתיניו ,ואפשר שאף היה יוצא בזמנים קבועים במיוחד לשם כך .או אז
היה רשאי אזרח ,שראה עצמו מקופח ומנוצל שלא כדין ,לגשת אל המלך ולשטוח לפניו
את טענתו על העוול שנעשה לו .הצועקים אל המלך היו לעתים קרובות אלמנות
שמעמדן החברתי הרעוע נוצל על ידי אנשים רעי לב.
הְפּנייה אל המלך נעשתה בדרך כלל בלשון כעין זו" :הושיעה המלך!" .על כך היה
המלך עונה" :מה לך?" ,וכאן היה הצועק מתחיל לגולל את סיפורו ולתבוע את עשיית
דינו .כאשר ִהצדיק המלך את הפונה אליו -ולא תמיד כך היה הדבר -הוא ציווה לתקן
את העוול ולהושיע את העשוק מיד עושקו.
הנה דוגמאות מן המקרא לתפקודו של מוסד חברתי זה:
בשמ"ב י"ד מסופר על האישה החכמה מתקוע ,שהתחפשה לאלמנה הלובשת בגדי
ׂאֶמר :הוִֹשָׁעה ַהֶמֶּלְך! ַויּׂאֶמר ָלהּ ַהֶמֶּלְךַ :מה
אבל ,ובבואה אל דוד )שם ,פסוקים ד-ה( "ַותּ
ָלְּך?" .אז גוללה 'האלמנה' סיפור קשה על תביעת המשפחה להמית את בנה היחיד
2
שנותר לה ,והמלך נענה לה ואמר )שם ,ח(ְ" :לִכי ְלֵביֵתְך ַוֲאִני ֲאַצֶוּה ָעָלִיְך".
ׂד ַלֶמֶּלְך
במל"א כ' מסופר על אחד מבני הנביאים שהתחפש לאיש מוכה ופצוע "ַוַיֲּעמ
) "…¿Í∆Ïnפסוקים לח-לט( .הוא מגולל את
‡∆ ‰« Ï
ֵׂברְ ,והוּא »ˆ«∆ ˜Ú
ַעל ַהָדֶּרְךַ …וְיִהי ַהֶמֶּלְך ע
סיפורו לפני אחאב ,אולם המלך מצדיק דווקא את אותו שר צבא שכביכול ִהָכּה את
החייל שהתרשל במילוי חובתו במלחמה.
במהלכם של פרקי אלישע אנו מוצאים את 'הצעקה אל המלך' בשני מקומות :בעת
ֵׂבר ַעל
המצור הארמי על שומרון מסופר בפרק ו' )פסוקים כו-כח(ַ" :וְיִהי ֶמֶלְך ִיְשָׂרֵאל ע
ִׂני ַהֶמֶּלְך!ַ …ויּׂאֶמר ָלהּ ַהֶמֶּלְךַ :מה ָלְּך?".
ׂר :הוִֹשׁיָעה ֲאד
ָׂמהְ ,וִאָשּׁה ָצֲעָקה ֵאָליו ֵלאמ
ַהח
האישה פורשת לפני המלך את סיפור ההסכם שֵהֵפָרה חברתה בעניין אכילת הבנים.
.1בארצות באזורנו שבהן התקיימה מלוכה מסורתית ,כגון בתימן המלוכנית ,התקיים מוסד זה
עד קרוב לימינו.
.2על ההיבט החברתי-משפטי של סיפור זה עמדתי במאמרי "ויברח אבשלום …ואבשלום
ברח …ואבשלום ברח ,"…מגדים יא ,תמוז תש"ן ,עמ' .66-65
אסוך השמן
164
כמובן שאין ביד המלך להושיעה ,והוא קורע את בגדיו בצער בשמעו את סיפור הצועקת
אליו.
בפרק ח' מסופר על האישה השונמית ,שכנראה התאלמנה מאז הסיפור הקודם
אודותיה )בפרק ד'( .כאשר שבה מגלותה בארץ פלשתים ,גלות שנמשכה שבע שנות
ֶ ¿Í∆Ïnאל
‡∆ ‰« Ï
“˜ ∆
רעב ,מצאה את ביתה ואת שדהּ תפוסים על ידי אחריםַ" ,וֵתֵּצא Úˆ¿ƒÏ
ֵבּיָתהּ ְוֶאל ָשָׂדהַּ …וִיְּשַׁאל ַהֶמֶּלְך ָלִאָשּׁה ַוְתַּסֶפּר לוֹ" )פסוקים ג-ו( .דברי האישה ודברי
המלך אמנם אינם מובאים שם בציטוט ישיר ,אולם ברור שהאישה פתחה את דבריה
בפנייה הקבועה 'הושיעה אדוני המלך!' ,והמלך שאל לה 'מה לך?' ,ואז סיפרה לו.
ׂרָ :הֵשׁיב ֶאת ָכּל ֲאֶשׁר
במקרה זה נחלץ המלך להושיעהַ" :וִיֶּתּן ָלהּ ַהֶמֶּלְך ָסִריס ֶאָחד ֵלאמ
ָלהּ) "…פסוק ו(.
מסתבר ,כי אף 'הצעקה אל ה' ' המופיעה בכמה מקומות במקרא ,עשויה להתפרש
באופן דומה ,ולא כביטוי להרמת קול בעלמא .הפונה אל ה' הרי אינו זקוק כלל להרים
ֶׂזן ֲהא ִיְשָׁמע?" )תהילים צ"ד ,ט( 3.הצעקה אל ה' אף היא עשויה
את קולו ֲ" -הנַׂטע א
להיות מעין 'הצעקה אל המלך' -אל מלכו של עולם .זוהי פנייתו של העשוק ,שאין
בעולם הארצי מי שיעשה את דינו ,והוא מוסר את דינו לשמים ,כדי שה' יצילנו מיד
4
עושקו ויעשה את דינו בארץ.
כך כבר מבראשית ,כאשר אמר ה' לקין )בראשית ד' ,י(ֶ" :מה ָעִשׂיָת ,קוֹל ְדֵּמי ָאִחיָך
‡ִ È«Ïמן ָהֲאָדָמה" .להבל אין גואל דם שיגאל את דמו השפוך מידי שופכו ,ודמו
“¬≈ Ìȃ̃Ú
ˆ
צועק מן האדמה .צעקה זו -באלם קול -מגיעה אל בורא עולם ,הנחלץ לעשות את דינו
של הבל הנרצח בקין רוצחוְ " :וַעָתּהָ ,ארוּר ָאָתּה ִמן ָהֲאָדָמה ֲאֶשׁר ָפְּצָתה ֶאת ִפּיָה ָלַקַחת
ֶאת ְדֵּמי ָאִחיָך ִמָיֶּדָך" )שם ,יא(.
ובהקשר משפטי נאמר בשמות כ"ב ,כב-כג:
ָכּל ַאְלָמָנה ְוָיתוֹם א ְתַענּוּן.
‡È«Ï
“˜ ≈ ˜Ú«ˆ¿ƒÈ
ׂתוִֹ ,כּי ִאם »ˆÚ
ִאם ַעֵנּה ְתַעֶנּה א
ַׂע ֶאְשַׁמע «ˆ¬.B˙˜»Ú
ָשׁמ
ְוָחָרה ַאִפּי ְוָהַרְגִתּי ֶאְתֶכם ֶבָּחֶרב
ִׂמים.
ְוָהיוּ ְנֵשׁיֶכם ַאְלָמנוֹת וְּבֵניֶכם ְית
ובסמוך נאמר )שם ,כה-כו(:
" .3המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה )רש"י :כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש("
ברכות כד ע"ב. .4וחז"ל הזהירו משימוש שאינו מבוקר בכך" :אמר ר' יצחק :ג' דברים מזכירין עוונותיו של
ׂט ה' ֵבּיִני וֵּביֶניָך' ]בראשית ט"ז ,ה[ אומרים :כלום
אדם …ומוסר דין על חברו )רש"י :כמו 'ִיְשׁפּ
ראוי הוא שֵיענש חברו על ידו?(" -ראש השנה טז ע"ב.
בְ " .וִאָשּׁה ַאַחתָ …צֲעָקה ֶאל ֱאִליָשׁע" )פסוק א(
165
ׂא ַהֶשֶּׁמשׁ ְתִּשׁיֶבנּוּ לוֹ.
ׂל ַשְׂלַמת ֵרֶעָךַ ,עד בּ
ׂל ַתְּחבּ
ִאם ָחב
ׂרוַֹ ,בֶּמּה ִיְשָׁכּב?
ׂה ְלַבָדּהִּ ,הוא ִשְׂמָלתוֹ ְלע
ִכּי ִהוא ְכסוּת
‡ְ ,È«Ïוָשַׁמְעִתּי ִכּי ַחנּוּן ָאִני.
≈ ˜Ú«ˆ¿ƒÈ ȃk ‰»È‰»¿Â
'הצעקה אל המלך' ו'הצעקה אל ה' ' ,שתיהן נגזרות אפוא מאותו מוסד חברתי של
פנייה אל השליט שיעשה דין נתינו העשוק ,אלא שהאחת נעשית אל השליט הארצי
והאחרת אל השליט בעולמו.
אולם איזה מקום יש ל'צעקה אל הנביא'? הניתן לשייך את הנאמר בסיפורנוְ " :וִאָשּׁה
"ÚLלאותו מוסד שדנו בו עתה? והרי הנביא
‡» ȃÏ
‡¡ Ï
ַאַחת ִמְנֵּשׁי ְבֵני ַהְנִּביִאים »ˆ¬∆ ‰˜»Ú
אינו שליט ,ואין בכוחו להציל עשוק מיד עושקו ,ומה אפוא המקום לצעקה אליו? 5עם
זאת ,הסיטואציה שבה אלמנה פונה לעזרה ,בשעה שנושה קשה לב מתכוון לקחת את
שני ילדיה לו לעבדים ,היא דווקא סיטואציה אופיינית למוסד 'הצעקה'.
מדוע לא 'צעקה' האישה בסיפורנו אל המלך? נראה ,כי מן המלך לא הייתה לה כל
ציפייה להיוושע .לקיחת בנים לעבדים בשל חוב הוריהם הייתה כנראה מעשה נורמטיבי
6
בחברה הישראלית בדור זה )ובדורות רבים נוספים( ,וזאת בניגוד גמור לדיני התורה.
המלך אפוא לא היה 'מושיע' את האישה ,אלא מצדיק דווקא את הנושה.
נראה שהאישה באה 'לצעוק אל אלישע' מחמת היותו נביא המייצג את שולחו.
כלומר ,צעקתה היא מעין האמור בפרשת משפטים ביחס לאלמנה ויתום הצועקים אל
ה' כנגד המענה אותם .אלא שהצעקה אל ה' שם מביאה לעונשו של המענה אותם,
ואילו האישה הצועקת אל אלישע ,אין עניינה בעונש לנושה ,אלא בפתרון מעשי ומיידי
של מצוקתה ,לבל ִיָלּקחו ממנה ילדיה לעבדות .היא פונה לאלישע בידעה כי נביא זה
מסייע לנזקקים ,ובייחוד הוא דואג לתלמידיו בני הנביאים ,והרי אישהּ המנוח היה אחד
מהם ,ואלישע הכירו.
ובכן ,מה סברה האישה :כיצד יסייע אלישע בידה? אין זה מסתבר שהיא ציפתה
שהנביא יחולל נס כה חריג כדי לפתור את מצוקתה 7,ואפשר שבכלל לא ציפתה לנס,
אלא להתערבותו של הנביא ,שיצילנה מן הנושה בדברים ש ִיַּקּח עמו ,כגון שיוכיחו על
כוונתו הרעה ,וינסה להניאו מלהגשימה ,אולי על ידי איום בעונש.
.5במקום נוסף אנו מוצאים צעקה אל אלישע .כשאחד מבני הנביאים איבד את גרזנו במי
ִׂניְ ,והוּא ָשׁאוּל" )ו' ,ה( .אפשר ששם כוונת הכתוב לומר שהלה
הירדןַ" :ו ִיְּצַעק ַויּׂאֶמרֲ :אָההּ ֲאד
ִׂני" .מאידך ,מדוע הוא מרגיש צורך
ֲ d‰אד
‡»
אכן הרים את קולו ,בתגובת צער ספונטנית¬ " :
להפנות את קריאת צערו זו אל אלישע דווקא? נשוב ונעיין בדבר זה להלן 'הצפת הגרזן' ג.
.6דיני התורה הנוגעים לעבדות בהשוואה לדיני העמים באותה תקופה יידונו בנספח לסדרת
עיונים זו.
.7ועל כן אמרנו בעיון א ,בדיון על מבנה הסיפור ,כי בדברי אלישע בפסוקים ג-ד מצויה
התפנית הדרמטית במהלך הסיפור.
166
אסוך השמן
מדוע אפוא לא פנה אלישע אל הנושה ,כמצופה? הרי בכך שאלישע הציל את אלמנה
זו ואת ָבּניה ,לא פתר את בעייתן של אלמנות נוספות העומדות לפני גורל דומה ,ולא
נאבק כלל בשורש הרע :בנושה המסוים הזה ,ובנורמה החברתית המאפשרת לו ולנושים
אחרים לנהוג בדרך זו!
אלישע אינו נביא מוכיח .דרכו הנבואית אינה כדרך אליהו רבו "בסופה ובסערה",
אלא "בשובה ונחת" .על שפתיו לא עולה תוכחה חריפה ,ואת הופעותיו אין מַלוות
גזרות פורענות .ממילא ,אין הוא פועל לשינוי סדרי החברה ולהפיכתם .דרכו היא
בהבאת ישועה ופדות לעמו וליחידיו.
אפשר ,שאין אלישע רואה סיכוי בזמנו לתיקון החברה ,ולפיכך הוא מתמודד עם
הבעיה המסוימת הזאת ,ועושה לפתרונה 8.דרכו בפתרון בעיה זו אופיינית :הוא מעדיף
לפתור את מצוקתה של האלמנה ,לא על ידי התנגשות חזיתית עם הרע החברתי ) -עם
הנושה( ,אלא על ידי השמטת הקרקע מתחת לרגליו -על ידי ביטול העילה לקיומו .אם
יהיה לאישה כסף כדי לפרוע את חובה ,ואף לחיות בהמשך ברווחה מסוימת ,לא יהא
עוד מקום לניצול ולאכזריות כלפיה .לשם כך יש צורך בעשיית נס ,ודרך זו עדיפה בעיני
אלישע על פני דרכים אחרות .הנס נרתם כאן להצלתה של האלמנה ,מתוך תפיסה שיש
בזאת תרומה צנועה גם לתיקון מוסרי חלקי של החברה ,ולתיקונו של עולם בכלל; אך
כיוון שכך הייתה דרכו של אלישע ,נראה שקלקול חברתי זה המשיך ללוות את חיי
9
ישראל בארצו גם בדורות הבאים.
.8כפי שראינו ,אף האלמנה לא באה לצעוק לפני אלישע על מנת שיתקן את סדרי החברה
המקולקלים ואף לא את העוול המשפטי שנעשה לה .צעקתה נוגעת בשאלת הגמול האלוהי
ליראי ה'.
.9נראה שעל מכירת לוֹוים עניים שלא היה בידם לפרוע את חובם מוכיח עמוס את בני דורו
)ב' ,ו(ַ" :על ִמְכָרם ַבֶּכֶּסף ַצִדּיק ) -זכאי ,שלא נמכר בגנבתו( ְוֶאְביוֹן ַבֲּעבוּר ַנֲעָלִים" ,ושוב )ח' ,ו(:
"ִלְקנוֹת ַבֶּכֶּסף ַדִּלּים ְוֶאְביוֹן ַבֲּעבוּר ַנֲעָלִים" .מי שכנראה הצליח לתקן קלקלה זו על ידי קבלת
הסכמת העם לשמיטת חובות כללית הוא נחמיה ,כמתואר בנחמיה ה' ,א-יג.