628
åäéìàå àåäé .â
הְמעיין בסיפור מרד יהוא וקורות מלכותו בפרקים ט'-י' לא יוכל שלא לשים לב
לקשר האמיץ שבין יהוא ומעשיו לבין אליהו ונבואותיו .קשר זה מבריח את הסיפור
שבפרקים אלו מתחילתו וכמעט עד סופו .שמו של אליהו נזכר בקשר להתגשמות
נבואתו בסיפורנו בשלושה מקומות שונים -פעמיים בפי יהוא ופעם אחת בלשון הכתוב
אך נבואותיו נידונות בדרכים שונות בשישה מקומות בסיפורנו .כמו כן ,כמה ממעשיושל יהוא נעשו בהשראת מעשיו של אליהו ,אף אם אין מדובר בנבואותיו של הנביא
הגדול.
בטרם נסקור את כל הקשרים הללו בין סיפורנו לבין פרקי אליהו כסדר שהם
מופיעים בסיפורנו ,נעיר שתי הערות:
ראשית ,הדמיון בין יהוא לאליהו מתבלט כבר בשמותיהם ,שהם בעלי הוראה דומה
ובעלי דמיון צלילי .שמו של אדם במקרא אינו דבר מקרי; לעתים הוא מורה על הקו
המרכזי באישיותו ,וכך הדבר גם ביחס לשני האישים הללו.
שנית ,מדברי יהוא לבדקר שלישו )ט' ,כה-כו( מתברר ,שהשניים הללו נכחו בכרם
נבות בשעה שאליהו נשא על אחאב את נבואת הפורענות ,והם שמעו את דבר ה' מפי
הנביא עצמו .נמצא ,שלפחות במקרה זה היה מגע ממשי חי בין שני האישים -יהוא
ואליהו -באחד הרגעים הדרמטיים ביותר בפעולתו של אליהו .שמא ניתן להסיק מכאן
על מגע רחב יותר בין שני האישים הללו?
‰Èχ Ï˘ ÂÈ˘ÚÓ ÂÈ˙‡· ÔÈ·Ï ‡Â‰È Ï˘ ÂÈ˘ÚÓ ÔÈ· Ìȯ˘˜‰ .1
עתה נעבור על הסיפור שבפרקים ט'-י' כסדר ,ונציין את כל הקשרים המתבלטים בו
בין מעשיו של יהוא לבין אליהו:
.1הוראת אלישע לאחד מבני הנביאים למשוח את יהוא למלך וביצועה של הוראה זו
על ידי הנער הנביא נובעים מנבואת אליהו
מל"א י"ט ,טז
ְוֵאת ֵיהוּא ֶבן ִנְמִשׁי ִתְּמַשׁח ְלֶמֶלְך ַעל ִיְשָׂרֵאל.
אליהו לא קיים צו זה ,ונראה שהוא העבירו לאלישע .נבואה זו של אליהו היא אפוא
הבסיס לכל התפרצותו של מרד יהוא.
.2דברי הנער הנביא ליהוא בשעה שמשח אותו )ט' ,ז-י( מהווים חזרה על נבואתו של
אליהו על אחאב וביתו בכרם נבות )כ"א ,כא-כד(.
על כך תוכל ללמד טבלת השוואה זו:
ג .יהוא ואליהו
·(‡"Î ‡"ÏÓ) ·‡Á‡Ï ‰Èχ ˙‡Â
כא וִּבַעְרִתּי ַאֲחֶריָך
629
·('Ë ·"ÏÓ) ‡È· ‰ ¯Ú ‰ ˙‡Â
ח ְוָאַבד ָכּל ֵבּית ַאְחָאב
ְוִהְכַרִתּי ְלַאְחָאב ַמְשִׁתּין ְבִּקיר
ְוִהְכַרִתּי ְלַאְחָאב ַמְשִׁתּין ְבִּקיר
ְוָעצוּר ְוָעזוּב ְבִּיְשָׂרֵאל.
ְוָעצוּר ְוָעזוּב ְבִּיְשָׂרֵאל.
ט ְוָנַתִתּי ֶאת ֵבּית ַאְחָאב
כב ְוָנַתִתּי ֶאת ֵבּיְתָך
ְכֵּבית ָיָרְבָעם ֶבּן ְנָבט
ְכֵּבית ָיָרְבָעם ֶבּן ְנָבט
וְּכֵבית ַבְּעָשׁא ֶבן ֲאִחָיּה…
וְּכֵבית ַבְּעָשׁא ֶבן ֲאִחָיּה.
י
ׂר:
כג ְוַגם ְלִאיֶזֶבל ִדֶּבּר ה' ֵלאמ
ֵׂבר.
יׂאְכלוּ ַהְכָּלִבים ְבֵּחֶלק ִי ְזְרֶעאל ְוֵאין ק
ְוֶאת ִאיֶזֶבל
ַהְכָּלִבים יׂאְכלוּ ֶאת ִאיֶזֶבל ְבֵּחל ִי ְזְרֶעאל.
בעיון הקודם הבאנו מחלוקת פרשנים בדבר השאלה אם אלישע ציווה על הנער
הנביא לומר דברים אלו או שמעצמו אמרם ,מפני שהיה נביא בעצמו .בין כך ובין כך,
ברור שמשמעותם של דברים אלו היא ,שהנבואה מטילה על יהוא לקיים את נבואת
אליהו שנאמרה לאחאב בכרם נבות .להלן ִנָוַּכח כי יהוא מודע לנבואת אליהו זו ופועל
לקיומה ,והיא הבסיס לרוב פעולותיו כנגד בית אחאב; זאת אף ששמו של אליהו לא
נזכר בנבואת הנער הנביא.
.3תיאור הריגת יורם בן אחאב בפסוקים כא-כו שבפרק ט' מתקשר בדרכים שונות
לנבואת אליהו בכרם נבות .רמז ראשון לכך ניתן כבר בפסוק כא:
ַוֵיְּצאוּ ) -יורם ואחזיהו( ִלְקַראת ֵיהוּא
ַוִיְּמָצֻאהוּ ְבֶּחְלַקת ָנבוֹת ַהִיּ ְזְרֵעאִלי.
לאחר שיהוא הרג את יורם הוא הורה לבדקר שלישו:
כה
ָשׂא ַהְשִׁלֵכהוּ ְבֶּחְלַקת ְשֵׂדה ָנבוֹת ַהִיּ ְזְרֵעאִלי
1
ְׂכִבים ְצָמִדים ַאֲחֵרי ַאְחָאב ָאִביו
ׂר ֲאִני ָוַאָתּה ֵאת ר
ִכּי ְזכ
ַוה' ָנָשׂא ָעָליו ֶאת ַהַמָּשּׂא ַהֶזּה:
כו
"ִאם א ֶאת ְדֵּמי ָנבוֹת ְוֶאת ְדֵּמי ָבָניו ָרִאיִתי ֶאֶמשׁ ְנֻאם ה'
ְוִשַׁלְּמִתּי ְלָך ַבֶּחְלָקה ַהזּׂאתְ ,נֻאם ה' "
ְוַעָתּה ָשׂא ַהְשִׁלֵכהוּ ַבֶּחְלָקה ִכְּדַבר ה'.
.1בתרגום יונתןֲ" :אֵרי דכיר אנא ואת ַכּד ֲהֵויָנא רכיבין ,"…נראה שגרס -או שמא פירש -
"ֵאת" = 'עת'.
מינוי יהוא
630
נראה ,שיהוא ובדקר ָרכבו בצמד אחר אחאב בשעה שירד לרשת את כרם נבות ,אולי
כמשמר אישי של המלך ,והם שמעו את דברי אליהו שם:
כ"א ,יט
ׂה ָאַמר ה'ִ :בְּמקוֹם ֲאֶשׁר ָלְקקוּ ַהְכָּלִבים ֶאת ַדּם ָנבוֹת
כּ
ָיקּוּ ַהְכָּלִבים ֶאת ָדְּמָך ַגּם ָאָתּה.
נבואת הפורענות על אחאב הומתקה בסיום פרק כ"א מפני כניעתו של אחאב לפני ה':
כט
ַיַען ִכּי ִנְכַנע ִמָפַּני א ָאִבי ָהָרָעה ְבָּיָמיו
ִבּיֵמי ְבנוֹ ָאִביא ָהָרָעה ַעל ֵבּיתוֹ.
אמנם רש"י כתב שם" :רעת · Â˙Èלא אביא בימיו ,אבל גֵזרת 'ַוָיּקּוּ ַהְכָּלִבים ֶאת ָדּמוֹ'
)מל"א כ"ב ,לח( אי אפשר לבוא בימי בנו אלא עליו" 2.ובאמת נראה כן מן הפסוק
שהביא רש"י .אלא שהמקום שבו לקקו הכלבים את דם אחאב שנשטף מן הרכב לא היה
ביזרעאל אלא בברכת שומרון 3,ואף ההקשר שבו נעשה מעשה זה ¯Á‡Ï ,שאחאב נקבר
בכבוד בשומרון )שם לז( ,אינו הולם את כוונת הנבואה ,להבטיח מידה כנגד מידה כך
שמותו של אחאב ישמש כגמול נאות על רצח נבות וביזוי גופתו.
לפיכך נראה ,כי אף גזרת "ָיקּוּ ַהְכָּלִבים" הומתקה :היא נתקיימה ביחס לאחאב רק
במובן חלקי -הכלבים אכן לקקו את דמו "ִכְּדַבר ה' ֲאֶשׁר ִדֵּבּר" )שם( ,אבל המידה כנגד
מידה נתקיימה רק על ידי יהוא "ִבּיֵמי ְבנוֹ" של אחאב ,כאשר הושלכה גופת יורם בן
אחאב אל חלקת נבות.
עלינו לציין ,כי ציטוט נבואתו של אליהו בפיו של יהוא הוא ציטוט חפשי ואינו
מדויק ,אך נשמרה בו רוח הדברים :נזכר בו דמו של נבות ,והעונש על כך שיהא באותו
מקום שבו נרצח נבות מידה כנגד מידה.
.4לאחר שאיזבל 'הושמטה' בעד החלון בפקודת יהוא ,והוא רמס אותה בפרסות
סוסיו ,נאמר על יהוא:
ׂא ַויּׂאַכל ַוֵיְּשְׁתּ
ַוָיּב
ט' ,לד
והנה ,אף לאחר שחיטת ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל בנחל קישון ,ציווה אליהו
על אחאב:
מל"א י"ח ,מא
מב
ׂל וְּשֵׁתהִ,כּי קוֹל ֲהמוֹן ַהָגֶּשׁם.
ֲעֵלה ֱאכ
ׂל ְוִלְשׁתּוֹת…
ַוַיֲּעֶלה ַאְחָאב ֶלֱאכ
.2ראה מה שכתבנו על דברי רש"י הללו בפרקי אליהו ,עמ' 391הערה .6עתה אנו מסייגים
מעט את דברי רש"י הללו ואת מה שכתבנו שם.
.3בפרקי אליהו ,עמ' 410הערה ,11הבאנו ניסיון ליישוב קושיה זו על פי ניקוד המסורה למילה
"ִבְּמקוֹם".
ג .יהוא ואליהו
יפה פירש פרופ' אוריאל סימון את שני המקומות הללו:
631
4
כפי שמצינו במקרא שההימנעות מאכילה ושתייה ביום רעה באה להביע
הזדהות עמוקה עם הנפגעים )שמ"ב א' ,יב; ג' ,לה( ,כך מצינו גם
שהתעלמות קשוחה מצרת הזולת מתבטאת באכילה ושתייה מופגנת.
אחי יוסף ישבו לאכול אחרי שזרקוהו לבור )בראשית ל"ז ,כד-כה(; המלך
אחשורוש והמן ישבו לשתות שעה שהעיר שושן נבוכה )אסתר ג' ,טו(;
.Ï·Êȇ ˙‡ ÂÒÓ¯ ÂÈÒÂÒ˘ ¯Á‡Ï „ÈÓ ‰˙˘Â Ï· ‡Â‰ÈÂייתכן ,אפוא,
שלבשורת הגשם שבפי אליהו מצורף מעין צו למלך לסלק כל ספק לגבי
הזדהותו הגמורה עם הריגת נביאי הבעל על ידי אכילה ושתייה פומבית…
עתה כשהוא נדרש] …ל[התנערות מופגנת מנביאי הבעל המומתים,
מובטח לו "ִכּי קוֹל ֲהמוֹן ַהָגֶּשׁם".
על פי פירושו של סימון ,המקשר בין אכילתו ושתייתו של יהוא עם הצו שנתן אליהו
לאחאב לאכול ולשתות ,יש מקום לומר ,כי הצו של אליהו לאחאב הוא שעמד לנגד עיני
יהוא בבואו לאכול ולשתות לאחר הריגת איזבל.
.5כשמספרים אנשיו ליהוא כי כשבאו לקבור את איזבל" ,א ָמְצאוּ ָבהּ ִכּי ִאם
ַהֻגְּלגֶּׂלת ְוָהַרְגַלִים ְוַכפּוֹת ַהָיָּדִים" )ט' ,לה( ,מגיב על כך יהוא:
לו
ׂר:
ֵ ȃaLלאמ
¿z
‡ƒ ‰« e‰»iƒÏ
≈ Bc¿·Ú« „«Èa¿ ¯∆aƒc ¯L
‡∆
¬ ‡e‰ '‰ ¯«·¿c
ְבֵּחֶלק ִי ְזְרֶעאל יׂאְכלוּ ַהְכָּלִבים ֶאת ְבַּשׂר ִאיָזֶבל.
לז
ֶׂמן ַעל ְפֵּני ַהָשֶּׂדה ְבֵּחֶלק ִי ְזְרֶעאל
והית ) ְוָהְיָתה( ִנְבַלת ִאיֶזֶבל ְכּד
ֲאֶשׁר א יׂאְמרוּ זׂאת ִאיָזֶבל.
זוהי הפעם הראשונה ששמו של אליהו מוזכר בסיפורנו במפורש ,והכוונה כמובן
לנבואתו במל"א כ"א ,כג .אולם כאן יש לשאול :יהוא שמע נבואה זו זמן קצר לפני כן
מפי הנער הנביא )בפסוק כג( ,מדוע אפוא אינו מצטטה משמו? התשובה על כך היא
שיהוא מודע לנבואת אליהו )שאותה שמע באוזניו( והוא מבין שנבואת הנער הנביא
אינה אלא חזרה על נבואת אליהו.
.6יהוא דרש מזקני בית אחאב בשומרון לכרות את ראשי שבעים בניו של אחאב
ולהביאם אליו ליזרעאל ,וכך הם עשו .בנאומו לפני אנשי העיר יזרעאל ,שהיו בוודאי
המומים ממראה שני ציבורי הראשים הכרותים של בני אחאב המונחים בפתח השער,
אומר יהוא:
" .4מלחמת אליהו בעבודת הבעל" ,בתוך :קריאה ספרותית במקרא :סיפורי נביאים ,ירושלים
ורמת גן ,1997עמ' .243
מינוי יהוא
632
י' ,ט
ַצִדִּקים ַאֶתּם!
5
ִׂני ָוֶאְהְרֵגהוּ ,וִּמי ִהָכּה ֶאת ָכּל ֵאֶלּה?
ִהֵנּה ֲאִני ָקַשְׁרִתּי ַעל ֲאד
י
6
ׂל ִמְדַּבר ה' ַאְרָצה ֲאֶשׁר ִדֶּבּר ה' ַעל ֵבּית ַאְחָאב
ְדּעוּ ֵאפוֹא ִכּי א ִיפּ
‡.e‰»iƒÏ
≈ Bc¿·Ú« „«Èa¿ ¯∆aƒc ¯L
‡∆
‡˙ ¬
≈ ‰N
» Ú» '‰«Â
שוב נזכר שמו של אליהו בפי יהוא ,ושוב מוכח כי מעשיו בביעור בית אחאב נעשו
מתוך מודעות לנבואת אליהו על בית זה.
.7בדרכו מיזרעאל לשומרון פוגש יהוא את יהונדב בן רכב -אח לֵדעה ולאמונה
ליהוא ותומך במעשיו -ומעלהו למרכבתו ההולכת שומרונה .אז אומר יהוא ליהונדב:
י' ,טז
ַויּׂאֶמר ְלָכה ִאִתּי וְּרֵאה ְבִּקְנָאִתי ַלה'.
ודבריו מזכירים כמובן את דברי אליהו בהר חורב:
מל"א י"ט ,י
ַקנּׂא ִקֵנּאִתי ַלה'…
יהוא ואליהו הם שני האישים היחידים במקרא המעידים על עצמם במו פיהם כי הם
7
מקנאים לה'.
.8בבוא יהוא שומרונה נאמר עליו:
י' ,יז
שְׁמרוֹן ַעד ִהְשִׁמדוֹ
ַוַיְּך ֶאת ָכּל ַהִנְּשָׁאִרים ְלַאְחָאב ְבּׂ
‡.e‰»iƒÏ
‡≈ Ï
∆ ¯∆aƒc ¯L
‡∆
¬ '‰ ¯«·¿„ƒk
שוב נזכרים שמו של אליהו ונבואתו על מעשיו של יהוא ,אך הפעם נעשה הדבר
בלשון הכתוב -ללמדך כי לא רק בתודעתו הסובייקטיבית פועל יהוא להגשמת דבר ה'
בפי אליהו ,אלא גם הכתוב מעיד עליו שמעשיו הם אכן בהתאמה לנבואת אליהו.
.5מילים אלו אומר יהוא לעם באירוניה :הזעזוע הצדקני של אנשי יזרעאל מן האכזריות של
יהוא מביא אותם ,מן הסתם ,לתחושה שיהוא רשע והם צדיקים .לתחושה צדקנית זו בא
יהוא ללעוג.
.6השאלה היא שאלה רטורית ,ותשובתה הברורה מאליה היא' :אף את כל אלה ) -שבעים בני
אחאב( הרגתי אני'.
.7מסתבר שכוונת יהוא בדבריו ליהונדב היא להקדים הכרזה זו ככותרת למעשהו בהריגת
עובדי הבעל בשומרון -מעשה שנעשה אף הוא בעקבות אליהו ,כפי שנברר להלן בהמשך
עיון זה.
יש לציין ,כי אף את הכרזתו של אליהו "ַקנּׂא ִקֵנּאִתי ַלה' " מפרש שם רד"ק ביחס ל"קנאה
שקנאתי לשם ה' והרגתי נביאי הבעל המתעים את ישראל" ,אולם ראה מה שכתבנו בפירוש
דבריו אלו של אליהו בפרקי אליהו עמ' .289-285
ג .יהוא ואליהו
633
.9המעשה החותם את מרד יהוא ,והראשון שעשה יהוא לאחר שנתבסס כמלך
ישראל בשומרון ,הוא השמדת עבודת הבעל מישראל .מעשה זה מתואר באחד עשר
פסוקים )י' ,יח-כח( ומסוכם במיליםַ" :וַיְּשֵׁמד ֵיהוּא ֶאת ַהַבַּעל ִמִיְּשָׂרֵאל".
האם כלול מעשה זה במשימה שהטיל הנביא על יהוא? ואם לא כן ,האם היה רשאי
לעשות זאת?
לא מצאנו נבואה מפורשת על כך ,לא בדברי אליהו לאחאב בכרם נבות ולא בדברי
הנער הנביא אל יהוא ברמות גלעד 8.ואף על פי כן ,נראה כי מעשה זה של יהוא מהווה
סיום נאות לפעולותיו הקודמות בהשמדת בית אחאב .הסיבה העיקרית להשמדת בית
אחאב היא שבית מלוכה זה הנהיג את עבודת הבעל בישראל באופן ממלכתי )מל"א ט"ז,
ל-לג( 9.האם יתואר אפוא ביעורו של בית אחאב והשארת תוצאות מעשיו על מקומם?
ברור שהמאבק הבלתי מתפשר בבית אחאב מחייב גם את מחיקת טביעת חותמו של
בית זה על ישראל -את עבודת הבעל.
למעשה זה של יהוא ישנו כמובן רקע במצוות התורה ,המחייבת עובדי עבודה זרה
בעונש מיתה .כדי שהריגת עובדי הבעל וכהניו ֵתעשה על פי דין התורה ,אין יהוא מסתפק
בלכידתם של עובדי הבעל בבית הבעל )לאחר שדאג להוציא מקרבם כל עובד ה'( ,אלא
ׂלוֹת" )פסוק כד( .רק עם
הוא עורך "ֲעָצָרה ַלַבַּעל" ודואג שעובדיו יבואו "ַלֲעשׂוֹת ְזָבִחים ְוע
סיום הקרבת הקרבנות הללו מַצוה יהוא את אנשיו להכות את עובדי הבעל ,על פי
10
מצַות התורה )שמות כ"ב ,יט( "זֵׂבַח ָלֱאִהים ָיֳחָרםִ ,בְּלִתּי ַלה' ְלַבדּוֹ".
ואף על פי כן ,עדיין צריך לומר כי יהוא הרג את עובדי הבעל וכהניו שלא על פי
הפרוצדורה המשפטית הרגילה .זו מחייבת לדון כל עבריין בפני עצמו )וביום אחר(,
ולחייבו בבית דין רק על פי עדים והתראה 11.כל התנאים הללו לא היו כמובן ,ומטבע
12
הדברים גם לא יכלו להיות ,במעשה זה של יהוא.
.8
.9
.10
.11
.12
ואולי מתחייב מעשה זה של יהוא מן הנבואה שנאמרה לאליהו בהר חורב )מל"א י"ט ,יז-יח(:
" ְוָהָיה ַהִנְּמָלט ֵמֶחֶרב ֲחָזֵאל ָיִמית ֵיהוּאְ …וִהְשַׁאְרִתּי ְבִיְשָׂרֵאל ִשְׁבַעת ֲאָלִפיםָ ,כּל ַהִבְּרַכִּים ֲאֶשׁר
א ָכְרעוּ ַלַבַּעל ְוָכל ַהֶפּה ֲאֶשׁר א ָנַשׁק לוֹ".
ודבר זה מפורש בנבואת אליהו בכרם נבות -מל"א כ"א ,כב -וראה שם בפסוקים כה-כו.
כך פירש בעל המצודות" :השלים יהוא לעשות העולה על ידיהם ,כי אחר שעשו העולה התפרסם
אמיתת הדבר שהמה עובדי הבעל ,ומעתה לא יאמרו שהרג נקיים" .ומלבי"ם כתב' " :ויבאו
לעשות זבחים ועלות' -ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה ,ואז ציווה להכותם כדין".
חלק מדרישות אלו ביחס לדינו של מי שעבד עבודה זרה נזכר בדברים י"ז ,ב-ז.
במקרה זה ,לא רק שלא ִהתרו בעובדי הבעל שלא יעבדו עבודה זרה ,אלא שיהוא אף השפיע
עליהם בדרכי מרמה לעשות כן ,כדי שיוכל להענישם על כך .הליך מעין זה קיים בהלכה רק בדינו
של מסית ,שהמוסת ַמְכִמין ) -מחביא( לו עדים ומפתה אותו להסית שוב ,בלא שֵידע המסית
שהעדים שומעים דבריו )משנה סנהדרין פ"ז מ"י(; ונאמר באותה משנה" :כל חייבי מיתות
שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו" .הסיבה המיוחדת במסית היא שהסתה נעשית בסתר
)ראה דברים י"ג ,ז( ,ולולי היינו עושים כן ,לא היה מסית בא על עונשו .אף במעשהו של יהוא
הנסיבות הן כאלה שללא ההערמה שהערים יהוא ,לא ניתן היה לבער את עבודת הבעל מישראל.
מינוי יהוא
634
לפיכך עלינו לומר כי הרקע המשפטי למעשהו של יהוא היה זכותו של המלך לדון
ולהרוג אף שלא על פי כללי המשפט הרגילים ,כאשר הדבר נחוץ לטובת העם .וכך
מנוסח הדבר בהלכות מלכים של הרמב"ם )פרק ג הלכה י(:
כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה ,אפילו בעד אחד,
או שונא שהרג בשגגה -יש למלך רשות להרגו‰Ó ÈÙÎ ÌÏÂÚ‰ Ô˜˙ÏÂ ,
˘ .13‰Îȯˆ ‰Ú˘‰והורג רבים ביום אחד ,ותולה ומניחן תלויים ימים
14
רבים ,להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.
נראה כי בנסיבות שבהן פעל יהוא ,לאחר שנים רבות של שלטון בית אחאב ,היה
מעשהו לצורך תיקון העולם "כפי מה שהשעה צריכה" .הזהירות שבה פעל יהוא את
פעולתו כדי שלא ייפגעו ממנה זכאים ,והכותרת שנתן לה בדבריו ליהונדב "וְּרֵאה
ְבִּקְנָאִתי ַלה' " ,מאשרות כי פעל על פי התביעה המנוסחת בדברי הרמב"ם שהובאו
למעלה ובדברי מפרשו רדב"ז )שם(" :ובכל אלו צריך שיתבונן המלך להעמיד הדת ולתקן
המעוות ,ולא לכבודו".
אף שלא מצאנו נבואה מפורשת המטילה על יהוא להרוג את עובדי הבעל בישראל,
בכל זאת קיים תקדים נבואי למעשהו -במעשה שעשה אליהו בהר הכרמל ובנחל קישון
שלמרגלותיו .באותו אירוע שחט אליהו את ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל ,ואף מעשה
15
זה לא נעשה על פי הפרוצדורה המשפטית הרגילה ,אלא היה בגדר הוראת שעה של נביא.
השוואת מעשיהם של אליהו ושל יהוא מגלה כי הדמיון ביניהם אינו כללי בלבד,
אלא יורד עד לפרטי המעשים ומובע בקשרי לשון שוודאי אינם מקריים.
‡ .אליהו ויהוא מתחילים את מעשיהם בקיבוץ כל העם ובקיבוצם של נביאי הבעל:
‡Î-ËÈ ,Á"È ‡"ÏÓ :‰ÈÏ
‡Î-ÁÈ ,'È :‡Â‰È
‡…Ï
≈»¯L
‡˙ »¿ƒÈ Ïk
‡∆ È«Ï
“≈ ı
ְוַעָתּה ְשַׁלח ¿˜·
‡˙ »…ÌÚ»‰» Ïk
“∆ ‡e‰≈È ı
a˜¿ƒi«Â
‡…ÏÚ««a‰« È
ְוֶאת ¿·≈ ȃ
‡ִ …ÏÚ««a‰« Èקְראוּ ֵאַלי
ְוַעָתּה ≈ ȃ·¿ Ï»Î
‡Ï
≈»¯L
‡·¿ƒÈ È≈a¿ Ï»Îa¿ ,
»Á
‡¿
« Á«ÏL
¿ƒi«Â
‡Ï
≈»¯L
¿ƒÈ Ï»Îa¿ ‡e‰≈È Á«ÏL
¿ƒi«Â
ׂץ ֶאת ַהְנִּביִאים ֶאל ַהר ַהַכְּרֶמל.
ַוִיְּקבּ
ְׂבֵדי ַהַבַּעל…
ׂאוּ ָכּל ע
ַוָיּב
.13אף שהרמב"ם דיבר על הריגת רוצחים ,נראה שזו דוגמה בלבד ,ולאחריה בא הכלל לפעולתו
של המלך "לתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה" -כל שעה והקלקולים שאותם יש לתקן
בה .וכן משמע גם מסוף ההלכה" :לשבר יד ¯˘ ÈÚהעולם".
.14יצוין ,שלא רק המלך ,אלא אף בית הדין רשאי לענוש בדרך דומה" :תניא ר' אליעזר בן יעקב
אומר :שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ,ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי
לעשות סייג לתורה" )סנהדרין מו ע"א( .בסוגיה שם מוזכרים מקרים אחדים שבהם מימשו
חכמים שונים את הכלל הזה.
.15ראה דברינו בפרקי אליהו ,עמ' .208-207אף שאליהו הוא נביא ויהוא -מלך ,הרי שלשניהם
ישנן סמכויות לחריגה מן המשפט המקובל כאשר השעה צריכה לכך.
ג .יהוא ואליהו
635
· .הריגתם של עובדי הבעל בשני המקומות באה לאחר זבח שהם זובחים לו:
‡ :‰ÈÏמל"א י"ח ,כו ַוִיְּקחוּ ֶאת ַהָפּר ֲאֶשׁר ָנַתן ָלֶהם ַ eNÚ¬«i«Âוִיְּקְראוּ ְבֵשׁם ַהַבַּעל…
:‡Â‰È
י' ,כד-כה
ָׂלה…
ׂתוֹ ָ ˙BNÚ¬«Ïהע
ׂלוֹתַ …וְיִהי ְכַּכלּ
ׂאוּ ְ ˙BNÚ¬«Ïזָבִחים ְוע
ַוָיּב
‚ .בשני המקומות פועלים אליהו ויהוא במרמה כדי לעודד את מעשיהם של עובדי
הבעל ,ובשניהם מקפיד הכתוב לציין זאת ,כדי למנוע מן הקורא את המחשבה המוטעית
16
שאישים אלו מאמינים במה שאמרו:
‡ַ e‰»iƒÏויּׂאֶמרִ :קְראוּ ְבקוֹל ָגּדוֹל
≈ ̉∆»a 17Ïz
‡ :‰ÈÏמל"א י"ח ,כז ≈ ‰«¿È«Â …
ִכּי ֱאִהים הוּאִ ,כּי ִשׂיַח ְוִכי ִשׂיג לוֹ ְוִכי ֶדֶרְך לוֹ
אוַּלי ָיֵשׁן הוּא ְוִיָקץ.
:‡Â‰È
י' ,יח-יט
ַ …ויּׂאֶמר ֲאֵלֶהםַ :אְחָאב ָעַבד ֶאת ַהַבַּעל ְמָעט
ֵיהוּא ַיַעְבֶדנּוּ ַהְרֵבּה.
ֶ …זַבח ָגּדוֹל ִלי ַלַבַּעל…
ְׂבֵדי ַהָבַּעל.
ְ ‰»a˜¿Ú»·¿ ‰Nלַמַען ַהֲאִביד ֶאת ע
» Ú» ‡e‰≈È¿Â
„ .ההוראה לתפיסתם של עובדי הבעל נאמרה בלשון דומה בשני המקומות:
‡ :‰ÈÏמל"א י"ח ,מ
ַויּׂאֶמר ֵאִלָיּהוּ ָלֶהםִ :תְּפשׂוּ ֶאת ְנִביֵאי ַהַבַּעל
…̉∆Ó
≈ Ë≈Ïn
‡»ƒÈ Ï
‡« LÈ
ƒ
:‡Â‰È
י' ,כד
ÌÈL
‡»ƒ
¬ ‰» ÔÓ
ƒ Ë≈Ïn
»ƒÈ ¯L
‡∆
‡¬ LÈ
ַ …ויּׂאֶמרƒ ‰» :
ֲאֶשׁר ֲאִני ֵמִביא ַעל ְיֵדיֶכם….
.‰לבסוף ,הדמיון במעשה:
‡ :‰ÈÏמל"א י"ח ,מ
ַויּוִֹרֵדם ֵאִלָיּהוּ ֶאל ַנַחל ִקישׁוֹןַ ,וִיְּשָׁחֵטם ָשׁם.
י' ,כה
ׂאוּ ַהכּוּםַ …וַיּכּוּם ְלִפי ָחֶרב.
ַויּׂאֶמר ֵיהוּא …בּ
:‡Â‰È
.16הנה מקומות נוספים במקרא שבהם הכתוב מודיע מעין זאת ,כדי שלא נטעה בכוונת הדובר:
ָׂלה";
בראשית כ"ב ,א-בְ " :וָהֱאִהים ִנָסּה ֶאת ַאְבָרָהםַ …קח ָנא ֶאת ִבְּנָךְ …וַהֲעֵלהוּ ָשׁם ְלע
ׂב ֶאת ְשֶׁכםְ …בִּמְרָמהַ …אְך ְבּזׂאת ֵנאוֹת ָלֶכם ִאם ִתְּהיוּ
בראשית ל"ד ,יג-טזַ" :וַיֲּענוּ ְבֵני ַיֲעק
ׂלְ …וָהִיינוּ ְלַעם ֶאָחד"; מל"א י"ג ,יחַ" :ויּׂאֶמר לוֹ ) -הנביא הזקן מבית אל לאיש
ׂנוּ ְלִהמּ
ָכמ
ׂרֲ ,הִשֵׁבהוּ ִאְתָּך ֶאל
האלוהים שבא מיהודה( ַגּם ֲאִני ָנִביא ָכּמוָֹך ,וַּמְלָאְך ִדֶּבּר ֵאַלי ִבְּדַבר ה' ֵלאמ
ֵבּיֶתָך ְויׂאַכל ֶלֶחם ְוֵיְשְׁתּ ָמִיםִ ,כֵּחשׁ לוֹ".
.17ההוראה של השורש הת"ל-תל"ל היא 'לשקר' ,כפי שניכר בכל הופעותיו של השורש הזה
במקרא .ראה פרקי אליהו ,עמ' .161-159
636
מינוי יהוא
וכבר עמדנו על הדמיון המהותי בין פעולותיהם -שני האישים פועלים שלא על פי
הפרוצדורה המשפטית הרגילה.
לאור כל הקשרים הללו ,אנו רשאים להסיק ,כי יהוא פעל ˙ÂÚ„ÂÓ ÍÂ˙Óלכך שהוא
מחקה את מעשהו של אליהו )תוך התאמתו לנסיבות השונות שבהן פעל( .יהוא רואה
18
את מעשהו של אליהו כתקדים המחייבו ללכת באותה הדרך.
‰ÈÏ‡Ï ‡Â‰È ÔÈ· Ìȯ˘˜‰ Ï˘ Ì˙ÂÚÓ˘Ó .2
מתוך כל הקשרים ,שפורטו בסעיף הקודם ,בין סיפור מרד יהוא לבין פרקי אליהו,
נוכל להסיק מסקנה זו :על פי כוונת תיאור המקרא את מרד יהוא ,ובהתאמה לתודעת
יהוא ביחס לעצמו .‡È· ‰ ‰Èχ Ï˘ ˙ÈËÈÏÂÙ‰ Â˙ÂÓÏ‚˙‰ ˙‡ ‡Â‰È ‰ÂÂ‰Ó ,מה שהיה
אליהו בתחום פעילותו הנבואית ,מנסה יהוא לממש בתחום פעולתו הפוליטית כמלך:
דרכו של אליהו הנביא עוברת כאן טרנספורמציה לדרכו של איש צבא תקיף ורב
תחבולות ,התופס את המלוכה.
למסקנה זו יש חשיבות ספרותית :פרקים ט'-י' שאנו עוסקים בהם ,הבאים לקראת
סיומם של פרקי אלישע ,הם בעצם המשך של פרקי אליהו אשר קדמו לפרקי אלישע!
הדמות הנבואית החופפת על פרקים אלו והמשרה עליהם את רוחה ,אינה דמותו של
אלישע ,אלא זו של אליהו .שמו ,נבואתו והליכותיו הם הקובעים את אופי הפעולות
המתוארות בפרקים ט'-י' ,והאישיות העומדת במרכזם היא של מי שתפס עצמו כממשיך
דרכו של אליהו ,ואשר נבחר להגשים את נבואתו.
כאן אנו יכולים לשוב לשאלה שהעסיקה אותנו בעיון הקודם :מדוע לא משח אלישע
בעצמו את יהוא ,אלא שלח שליח לעשות זאת? ועוד ִהמשכנו ושאלנו שם )בסעיף :(2
מדוע אלישע אינו נוכח כלל לכל אורך מרד יהוא? הוא אינו מַלוה את יהוא בשום שלב
משלבי המרד שלו ,וגם איננו הנביא המבשר ליהוא בשם ה' את שכרו על מעשיו ְ" -בֵּני
ְרִבִעים ֵיְשׁבוּ ְלָך ַעל ִכֵּסּא ִיְשָׂרֵאל" )י' ,ל(.
ההסבר לֵהעלמוּתו של אלישע מזירת הפעילות הנבואית בהמשכו של דור זה קשורה
באופיו של יהוא ובאופי מעשיו .הללו מהווים מעין התפרצות היסטורית המשיבה את
דרכו של אליהו ואת נבואותיו אל מרכז הזירה הלאומית .התפרצות זו חלה באמצע
תקופת פעילותו הנבואית של אלישע 19,ואלישע נסוג בפני הופעה מחודשת זו של רוח
רבו.
על המתח הדיאלקטי בין שני האישים הללו ,אליהו ואלישע ,ועל הניגוד שבין
דרכיהם ,עמדנו בעיונים רבים ,החל בספרנו פרקי אליהו 20והמשך בחלק גדול מעיונינו
.18במעשהו הקודם של יהוא ,השמדת בית אחאב ,ניכרה מודעותו של יהוא לכך שהוא פועל
להגשמת נבואת אליהו בדברים מפורשים שהוא אומר.
.19לאחר כעשר שנות פעילות או קצת יותר ,כאשר אלישע ימשיך לחיות עוד שנם רבות.
.20ראה בעיוננו "המפגש הראשון בין אליהו לאלישע"' ,חורב' ט ,עמ' ;344-327וכן בסדרת
העיונים 'סערה' ,עיונים ג-ו ,עמ' .539-510
ג .יהוא ואליהו
637
לפרקי אלישע .בסיפור מרד יהוא אמנם פועל אלישע · ÔÈÙȘÚלהגשמת נבואת אליהו
ולהשבת דרכו לישראל ,באמצעות מינוי יהוא )נראה שאלישע היה מחויב לעשות זאת
מכוח היותו תלמידו ויורשו של אליהו ,שהרי אליהו הוא שנצטווה למנות את יהוא ,אך
בפועל לא עשה כן( .אולם אלישע ,שאינו שלם עם דרך זו מחד ,אך גם אינו יכול
21
להתנגד לה מאידך ,נסוג אל ההעלם ומפסיק לפעול כנביא הדור.
.21בנספח להלן נראה ,שלא רק שאלישע לא היה פעיל לאורך מרד יהוא )כפי שראינו עד כה(,
אלא הוא גם לא היה פעיל לאורך כל תקופת בית יהוא )מלבד בתקופת יואש ,כאשר אלישע
"ָחָלה ֶאת ָחְליוֹ ֲאֶשׁר ָימוּת בּוֹ"(.